תקציר: בתחומי פעולה רבים אסור לעגל פינות. למכונאי מטוסים בוודאי אסור לעגל פינות בהכנת המטוס לטיסה. אבל התנהלות בין אנשים היא ענין אחר. עד שהתמסרנו למחלוקת גדולה על סדרי חוק וממשל, אנו הולכים ונלכדים בסכנה נוראה לפיצול לאומי. המחלוקות ביננו בוודאי משמעותיות, אבל אנשים אחים אנחנו, לא רק אחים לנשק, אחים נקודה!

[מאמר ראה אור לראשונה באתר ישראל היום. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. 

בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

עד שהתמסרנו למחלוקת גדולה על סדרי חוק וממשל, אנו הולכים ונלכדים בסכנה נוראה לפיצול לאומי. המחלוקות ביננו בוודאי משמעותיות...

אבל אנשים אחים אנחנו, לא רק אחים לנשק, אחים נקודה!

בתחומי פעולה רבים אסור לעגל פינות. למכונאי מטוסים בוודאי אסור לעגל פינות בהכנת המטוס לטיסה. אבל התנהלות בין אנשים, בוודאי בין אחים, היא ענין אחר.

רעות בלתי מסויגת

שוחחתי אתמול עם עורך דין דוד חודק (ראו תמונה משמאל), הוא היה מ"פ שלי כשעברתי לחיל השריון, בימים שאחרי מלחמת יום הכיפורים. התבטאותו על מה שהוא מוכן כביכול לעשות במאבק להגנת הדמוקרטיה, מיקדה כלפיו דיון נוקב. אבל הוא בוודאי אדם קרוב לליבי והערכתי אליו רבה.

לפני יומיים השתתפתי במפגש של פלוגת שריונאים וותיקים, הייתי מח"ט שלהם בחטיבת המילואים. רובם היו חיילי מילואים כבר במלחמת יום הכיפורים. זו בהחלט משפחה קרובה שמתכנסת מידי חצי שנה באחווה גדולה. דברו מעט גם על מחאת הרפורמה המשפטית, חלק מהם הלכו למחרת להפגנה באחת הצמתים, אבל זו ממש לא הייתה שיחת הערב. הייתה שם רעות בלתי מסויגת.

חבריי הקרובים ביותר משולבים ביוזמת ההפגנות. הם באמת מאמינים שהדמוקרטיה בסכנה. אני לעומתם לא מתחיל לראות ברפורמה סכנה כזו. אבל לא רק שהחברות שלנו תדע להתעלות מעל המחלוקת, היא גם מבוססת על מסכת עמוקה של ערכים וחלומות משותפים.

נכון, לא כולם רואים כמוני את ערכה הנעלה של ההתיישבות ביו"ש, ובכל זאת המכנה המשותף במודע ובתת מודע משמעותי מאוד. גם בשעה קשה זו של מחאה גועשת, אסור להתעלם מעומק המכנה המשותף.

גם בשעה הזו, יש למורשת בן גוריון עצה טובה שיכולה לחלץ את ההנהגה הישראלית מהתנגשות חזיתית

בשדר לעם ביולי 1951 אמר בן גוריון: "אני מאמין באחדות האומה, ואני בטוח שהרוב הגדול של העם מאוחד בבעיות היסוד: ביטחון המדינה, קיבוץ גלויות, בנין המולדת, חירות, שוויון ופרנסה לכל איש ואישה בישראל." באביב 1951, במועצה הארצית של מפא"י הסביר את היגיון התנהלותו במאמץ לעקוף מחלוקות לאומיות שלפי שעה אינן ניתנות להכרעה.

"יש במדינה ניגודים רוחניים וחברתיים כלכליים" קבע שם, "אך לא הגיעה עדין שעת ההכרעה בשאלות הגדולות והשנויות במחלוקת. וכל הרוצה באמת ובלב תמים בקיבוץ גלויות הלכה למעשה, חייב להטות שכם, נרכז קודם את העם בציון, נבטיח קיומו ושלומו, ובבוא הזמן יכריע במה שיש להכריע." 

אם ישנה עכשיו בהנהגה הישראלית - מימין או משמאל - מחשבה שהגיעה השעה להכריע, חייבים להתריע, שאחדותה של משפחה ולא רק של אומה, תלויה פעמים רבות גם בתבונת היכולת להימנע מהשאיפה להכריע אחת ולתמיד בכל המחלוקות.

התבונה ב'עיגול הפינות'

רבי חיים בן עטר בפירושו לתורה "אור החיים" מלמד שטרם מעמד הר סיני, אסף משה רבנו את זקני העם, בחרדה ובתודעת האחריות שמוטלת עליו החובה להשיג לאירוע הזה את הסכמת העם.

עם ישראל מחויב גם בימים אלה, כמו בימי תש"ח, לאחדות ההכרחית להמשך קיום המדינה. המצע הבסיסי לאחדות הזו לא נמוג. אבל הוא תלוי ביכולת לעיגולי פינות ולתבונה שמשכילה לעקוף מחלוקות יסוד, שגם הכרעה בבחירות דמוקרטיות אינה יכולה להכריע בהן אחת ולתמיד. לפנינו אתגרים קיומיים מורכבים שלא נוכל להם בלי חשיבה חדשה והסכמה לאומית רחבה על דרכי התנהלותה של המדינה היקרה לכולנו. 

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על מלחמת יום הכיפורים.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), מלחמת יום הכיפורים באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 18/9/18.