תקציר: מחאת טייסי המילואים היא סחיטה אפקטיביות מאוד. אין לנו טייסים אחרים; כי לא הקפדנו לגוון מקורות אנושיים; וגם אם נגוון היום את מקורות כוח האדם לקורס הטייס, יהיו לנו טייסים אחרים רק בעוד שלוש שנים... ובינתיים, הרמטכ"ל זקוק לטייסים השובתים, ומדינת ישראל זקוקה להם. הסחיטה הזו ממקמת אותנו היום בחצי הדרך להפיכה צבאית; ואין לנו אלטרנטיבה.

[חלק מהמאמר ראה אור לראשונה באתר ישראל היום. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר] [לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'אפקט ההילה' והשלכותיו, לחצו כאן] [לאוסף מאמרים על 'צבא העם' וגיוס החובה, לחצו כאן] [לריכוז מאמרים בנושא: צבא המילואים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם, לחצו כאן]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. 

בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

מחאת טייסי המילואים מעוררת בעיני חרדה; והיא מהווה בעיה נוראה לפיקוד העליון של צה"ל. היא לא הייתה מתהווה ללא הטלטלה חסרת התקדים אליה נקלעו החברה וההנהגה הישראלית. ובכל זאת, נדרש להפריד בין הדיון בצדקתה של המחאה, לבין המאמץ לשמר את צה"ל מעל לכל מחלוקת חברתית או פוליטיות.  

כמה מהשותפים למחאה, מוכרים לי מקרוב, בהם גם רעייתי, שיצאה במוצאי שבת להפגין ברחובות תל אביב. גם אני אשמח לסיים את הטלטלה הנוראה מתוך פניה כנה לדיבור ופשרה מוסכמת.

דווקא בשל כך מאז ראשית המחאה התמקדתי בשיח הפומבי בעיקר במאמץ אחד: שימור צה"ל מחוץ למחלוקת.

המשרתים במילואים הם אזרחים חופשיים, וזכותם לבטא דעתם ולהפגין. אבל...

השירות בצה"ל - גם עבור איש מילואים, וגם עבור הסדירים - יש בו עוצמה של התמסרות. המשרתים במילואים הם אזרחים חופשיים, וזכותם לבטא דעתם ולהפגין.

[בתמונה: זכותם להפגין; אבל... התמונה משמאל היא חלק מתמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

המוחים מסבירים שהם מתנדבים, ואם רק יבקשו יוכלו לסיים את שרותם. זה נכון לגבי רבים ממשרתי המילואים. החוק לכשעצמו אינו יכול לחייב להתנדבות. ולא ניתן לאלץ אותם לשרת בכוח החוק. אם נעשה זאת, לא יהיה לנו צבא. 

אלא שעבור מי שצה"ל מצא אותו נחוץ וביקש התנדבותו, עצם הכרת הנחיצות מציבה בפניו חובה גדולה שהיא הרבה מעל לחובת החוק. כוחם הפורמלי של המדינה והצבא מושתת על כוח החוק, אבל המסירות הכרוכה בשרות מתבטאת במשהו שלא ניתן להבטיח רק מכוח החוק. את ההתמסרות הנעלה הזו חייבים לשמר.

הכובע הנוסף של המוחים, כבעלי תפקיד בצה"ל, חייב להישמר מחוץ למחאה האזרחית.

מכוח המסירות הזו, ולא רק מכוח החוק, ביצעתי בקיץ 2005 את ההתנתקות

עשיתי - יחד עם רבים מחיילי וקציני - משימה קשה ושנויה במחלוקת, לא פחות מימי תש"ח. ואני יכול לדבר מהמקום שבו אני עומד: 

כשקיבלתי כמפקד אוגדה 36 את המשימה לפנות את גוש קטיף, סיפרתי קודם כל לאבי, ידעיה הכהן (ראו תמונה משמאל), מראשי ההנהגה המתנחלית, שאצלו בבית התחיל גוש אמונים. והוא שומע את שהוטל עלי וללא היסוס משיב: "אוי אברוך... אתה חייב לציית. אין לך ברירה. למה? כי ברורה לו נשגבות השירות בצה"ל.

ואז, הרמטכ"ל דני חלוץ - שידע את דעותיי - קרא אותי אליו, כדי לוודא שאני לא שובר נאמנות; ואני נתתי לו את מילתי; וביחד עם אלפים במצב דומה, עשינו את מה שהוטל עלינו. זאת, מתוקף ההבנה, שהשירות בצה"ל הוא מעל לדעותינו האישיות.

אחד מאנשי, מ"פ בגולני, גדל במושב גדיד בגוש קטיף. הוא נאלץ לפנות, עם פלוגתו, את הוריו ואת שכניו, בשם הציות למשהו שהוא נשגב מכולנו; הוא קדושת השירות בצה"ל, שבלעדיו, אין לנו קיום [לקובץ המאמרים על ההתנתקות ותוצאותיה, לחצו כאן].

ואז, אני שואל: "רגע, איך המוחים מתירים לעצמם את מה שהיה ברור לנו שאסור?" 

כשאני מספר את זה לאנשי המחאה הם משיבים לי שזה לא אותו דבר...

לטענתם, לא נדרשתי להתמודד עם פירוק המשטר הדמוקרטי. ואני משיב, שעבורי בסדר העדיפויות שלי, עשיתי מעשה שהוא קשה וחמור פי כמה מחרדה מששינוי כללי המשחק הדמוקרטי. 

צריך לתת כבוד לתחושות האחר. לתת טיפת מקום להבנה שעבורי ועבור לפחות מיליון אזרחים נאמנים, עקירת יישוב יהודי היא אסון גרוע פי כמה מכל שינוי ב'כללי המשחק' של ניהול המדינה.

כשראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק (ראו תמונה משמאל), בניגוד לכל עקרונות יצחק רבין - ויתר בשנת 2000 בקמפ דיויד, על ירושלים המאוחדת - היה זה צעד שעבורי ועבור שכמותי, קשה להכלה אף יותר מדיקטטורה.

חיוני להבין, שמה שנחשב בעיני האחד לצעד לגיטימי; הוא עבור אחרים הוא חורבן. ואיך ניתן למדוד, למי כואב יותר? שתי נשים מתפתלות עם צירי לידה בבית חולים. האם ניתן לדעת למי כואב יותר? אפשר רק לכבד, זה את כאבו של האחר. לכן אני משתדל בהתאם להבין את המקום ממנו נובעת בשעה זו החרדה שלהם. אבל חייבים להבין, שבמעשינו הצבנו מופת לחברה הישראלית, שאומר השירות בצבא מעל הכל!

וצריך לדעת עוד: היו אז מפקדים בצהל, כולל סגן הרמטכל קפלינסקי ואחרים, שאמרו, שאם כאן יהיה שבר ואנשים, למשל, מהציונות הדתית, יסרבו פקודה, צה"ל ידע לקחת את זה בחשבון בעתיד, בשאלת המינויים. האם אנחנו הולכים להגיע למקום הזה, ולמנות טייסים לפי פוטנציאל ההצטרפות העתיד שלהם למחאות?

עם אקדח לרקה...

 בניגוד למה שמתרחש היום, למנהיגי ההתנחלות ולרבנים היה ברור, באותם ימים של גוש קטיף, שאין להם בכלל התחלה של לגיטימציה לקרוא לסירוב, כי הם לא מקבלים לזה תמיכה מאנשיהם. 

אז מה קרה עתה? למה עכשיו כן? 

כי אנחנו משלמים היום את מחירה של טעות והזנחה רבות שנים, של התעלמות מחיוניותו של המגוון למערכת חפצת חיים; ובהשלמה עם מצב, שבו העוצמה כולה מרוכזת בידיה של קבוצה אחת, על חשבון האחרות. צה"ל - ובעצם עם ישראל כולו - לומד היום, מאוחר מידי, שהקפדה על מגוון אנשים ממקורות שונים - בכל תחום עיסוק - היא חיונית, בוודאי לצבא עם, של מדינה חפצת חיים, המתמודדת עם אתגריים קיומיים [לאוסף המאמרים על מגוון (Diversity) וחשיבותו, לחצו כאן] [לאוסף מאמרים על 'צבא העם' וגיוס החובה, לחצו כאן].

הכל מרוכז בידיה של קבוצה אחת: גם הסייבר, גם 8200, גם הטייסים; וזו גם הקבוצה שמובילה את ההייטק הישראלי. זוהי מערכת רבת עוצמה, המגובה בתמיכה בינלאומית [לאוסף המאמרים על 'עוצמה', לחצו כאן].

המערכת הזו מרושתת היטב במוקדי הכוח של החברה הישראלית, וממנפת אותם היטב [להרחבת המושג: 'רשת', לחצו כאן].

עוצמה, שחייבים להבין אותה!

זוהי עוצמה שחייבים להבין אותה; של קבוצת מיעוט, שמפעילה סחיטה אפקטיבית על כל החברה הישראלית; ועוד בשם ההגנה על הדמוקרטיה... לכן, אנחנו נאלצים לחיות במצב, לפיו מה שמותר לאחד אסור לאחר; וצריך להתחיל ולברר, של השאלה, מי אנחנו כחברה, ואיזה יתרונות פריבילגיים יש לקבוצה אחת שאין לקבוצה אחרת; ולמה!

צריך להבין, עד כמה הסחיטה הזו אמיתית ואפקטיביות מאוד. אם היה מדובר בחי"רניקים מגולני, אין ספק שהיו מושלכים מיד לכלא, ל- 28 יום, והיינו מסתדרים בלעדיהם. אבל, אין לנו טייסים אחרים; כי לא הקפדנו לגוון מקורות אנושיים; וגם אם נגוון היום את מקורות כוח האדם לקורס הטייס, יהיו לנו טייסים אחרים רק בעוד שלוש שנים... ובינתיים, הרמטכ"ל זקוק לטייסים השובתים, ומדינת ישראל זקוקה להם.

העוצמה הזו ממקמת אותנו היום בחצי הדרך להפיכה צבאית; ואין לנו אלטרנטיבה.

יש פה גם היבט לאומי נוסף, לא פשוט: רוב אלקטורלי יהודי, שיודע להגיע למצב שהוא זוכה בבחירות; אבל, אין בידיו את מוקדי הכוח כדי ליישם את ההחלטות שהוא חפץ בהן. וזה עלול לגרום לאנשים לשאול: "למה השתתפתי בבחירות? הרי ממילא, נבחרי מנועים מלהוביל...".

[לאוסף מאמרים על 'צבא העם' וגיוס החובה, לחצו כאן] [לריכוז מאמרים בנושא: צבא המילואים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם.
• אוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית';
• אוסף המאמרים על ההתנתקות ותוצאותיה;
• אוסף המאמרים על 'אפקט ההילה' והשלכותיו;
• אוסף המאמרים על מגוון (Diversity) וחשיבותו;
• העמקה בנושא ה'מגוון';
• אוסף המאמרים על 'עוצמה';
• אוסף המאמרים על 'קבוצות';
• הרחבת המושג: 'רשת';
• אוסף מאמרים בנושא: צבא המילואים;
• אוסף מאמרים על 'צבא העם' וגיוס החובה;
• הרחבת המושג 'אפקטיביות'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2023), אליטות ואליטיזם באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 13/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2023), בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2023), הכל על 'אפקט ההילה' באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 4/1/23.
• פנחס יחזקאלי (2014), מגוון, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על ה'עוצמה' באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 23/8/18.
• פנחס יחזקאלי (2020), הכל על קבוצות באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 18/4/20.
• פנחס יחזקאלי (2014), רשת ורשת מורכבת: הדרך להסביר ולפשט מערכות, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), אפקטיביות, ייצור ידע, 11/4/14.