תקציר: 'פרדוקס הסובלנות' - מושג שנטבע ע"י קרל פופר ב-1945, הוא עקרון פילוסופי הקובע כי גם לסובלנות יש גבולות: "כדי לשמור על חברה סובלנית, החברה חייבת להיות חסרת סובלנות כלפי חוסר סובלנות". עבור פופר, לסובלנות יש גבולות, סובלנות בלתי מוגבלת תפתח את הדלת לדומיננטיות של חסרי סובלנות...

[לאוסף המאמרים על שלימות ניגודית / שלימות הניגודים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על חשיבה מערכתית, לחצו כאן]

עודכן ב- 19 בפברואר 2024

רוני אקריש הוא ‏מייסד ומנהל‏ האוניברסיטה העממית - חינמית "קפה דעת"‏.

זהו מאמר שני מתוך שלושה, העוסק ב'סובלנות'. למאמרים האחרים, לחצו כאן:

• רוני אקריש: בין סובלנות לחוסר סובלנות;
• פנחס יחזקאלי: 'פרדוקס הסובלנות' הכשיל את ה'רב תרבותיות'.

*  *  *

במאמר קודם כתבתי על ה'סובלנות' בעיני החשיבה המערכתית: הגדרתי את הסובלנות כמערכת מורכבת, המאופיינת בשלימות ניגודית של הפכים. מחד גיסא, היא אבן היסוד של חברות מתורבתות, ומעלותיה רבות. מאידך גיסא, היא טומנת בחובה את זרעי חוסר הסובלנות... [למאמר: בין סובלנות לחוסר סובלנות, לחצו כאן]

קרל פופר, אחד הפילוסופים המשפיעים ביותר במאה ה-20, הציג את המושג "פרדוקס הסובלנות" (Paradox of Tolerance) ביצירתו המכוננת "החברה הפתוחה ואויביה" (The Open Society and Its Enemies) בשנת 1945. הפרדוקס הזה מתאר את אותה שלימות ניגודית של הסובלנות.

פרדוקס זה כולל בתוכו עיקרון פילוסופי עמוק: על מנת לאפשר לשמר חברה סובלנית, החברה חייבת לסרב לסבול חוסר סובלנות. המאמר מוקדש למהות הפרדוקס הזה, להשלכותיו על החברה המודרנית, ולציווי שהוא מציב לנו, להגן על גבולות הסובלנות.

הפרדוקס עולה מתוך ההבנה ששמירה על סובלנות מחייבת את דחייה של מי שמבקש לנצל אותה כדי להפיץ חוסר סובלנות.
זוהי שלימות הניגודים הנפוצה כל כך במערכות מורכבות: הטוב והרע, הראוי והבלתי ראוי הם חלק משלמות אחת, ויש להתייחס אליה ככזו. אין סובלנות ללא הגנה אקטיבית על גבולותיה.

הפגיעות הגלומה בגישה מתירנית מדי לסובלנות

בלב הפרדוקס של פופר טמון מתח מהותי בתוך מושג הסובלנות עצמו, המוערך בדרך כלל כאבן יסוד של דמוקרטיות ליברליות: אם הקבלה והסובלנות כלפי נקודות מבט, אמונות וסגנונות חיים שונים תימשך ללא מעצורים, היא תאפשר לחסרי סובלנות לפרוח ללא מעצורים. במילותיו שלו, "סובלנות בלתי מוגבלת חייבת להוביל להיעלמות הסובלנות".

תובנה זו של פופר חושפת את הפגיעות הגלומה בגישה מתירנית מדי לסובלנות: אם החברה מאמצת עמדה של קבלה חסרת הבחנה, היא מסתכנת בהפיכתה לקרקע פורייה לאידיאולוגיות ולתנועות המבקשות לערער את אותם עקרונות שעליהם עומדת הסובלנות. 

"עלינו לתבוע, בשם הסובלנות, את הזכות לא לסבול את חסרי הסובלנות"

סובלנות היא גם ההבנה, שלמרות שהבלתי נסבל הוא צידו האחר של הנסבל; אסור לקבל אותו. לכן, הסובלנות תסתיים במקום שבו ניתנת זכות הביטוי לרוע ולדיכוי. במקום שכופים עלינו שיתוק, וויתור על הרוח. 

כדי להתמודד עם פרדוקס הסובלנות, החברה חייבת להכיר בציווי של חוסר סובלנות כלפי אידיאולוגיות ופעולות המהוות איום על מרקם הדו-קיום הפלורליסטי. זה לא מרמז על נטישה של הסובלנות, אלא על יישום נבון שלה. כפי שמנסח פופר: "עלינו לתבוע, בשם הסובלנות, את הזכות לא לסבול את חסרי הסובלנות".

קביעת גבולות הסובלנות דורשת ערנות ומעורבות ביקורתית. היא דורשת הבנה מגוונת של האידיאולוגיות וההתנהגויות המערערות את עקרונות השוויון, החירות וכבוד האדם. החברה חייבת לשרטט קו - תוך כיבוד חופש הביטוי והביטוי - שבו היא לא תאפשר שחירויות כאלה תנוצלנה, כדי לעורר שנאה, אלימות ואפליה.

משמע, פרדוקס הסובלנות של פופר מבין כי חברה פתוחה היא במהותה 'פרצה הקוראת לגנב'. לכן, הוא מדגיש את ההכרח להגן עליה, מפני כוחות המבקשים לחתור תחתיה. הוא קורא ליחידים, למוסדות ולממשלות להתנגד להם באופן פעיל, בדרך של חוסר סובלנות וסמכותיות. רק באמצעות מחויבות איתנה לערכים של פלורליזם, דמוקרטיה וזכויות אדם נוכל לחסן את החברות שלנו נגד ההשפעות המאכלות של חוסר סובלנות. לא להילחם בתקיפות באויבים הרדיקליים של הסובלנות, במיוחד אם הם מסוגלים לערער את סדר החיים הקיים ואת יציבות השלטון הפוליטי הנבחר, אינה סובלנות, אלא סוג של איבוד עשתונות וחוסר אמינות מוחלט. אף אחד איננו יכול להסכים להשמדת עצמו, זו התאבדות והיא דורשת מיידית מעורבות רפואית פסיכיאטרית.

ההיבט הזה של הסובלנות, פותח בהרחבה על ידי הרב אברהם יצחק הכהן קוק בספרו אורות: בכל עמדה יש ניצוץ של אמת, כולל הגישה הירודה ביותר. שורשי האמת הללו, הם המאפשרים לכזב להמשיך להתקיים. כשם שלכל אדם יש בנפשו ניצוץ של חיוניות רוחנית, כך יש ניצוץ של אמת בכל הדעות, האידיאולוגיות ואפילו בכל הדתות.

אם להשתמש בשפה האזוטרית, נאמר שהקליפות ניזונות מניצוצות החיים הכלואים בהן, אך כשמצליחים לחלץ את ניצוצות הללו ממעטפותיהן, הקליפות מתות מעצמן.

לסיכום

פרדוקס הסובלנות, כפי שניסח קרל פופר, משמש תזכורת מוחלטת לאיזון הרעוע בין חופש ואיפוק בחתירה לחברה סובלנית. סובלנות היא הכרה מעשית במציאות הזו. הבנה ששונות ונבדלות הם הצד האחר שלנו, ושכולנו שלמות אחת. אבל... 

הפרדוקס מאתגר אותנו להתמודד עם מורכבות הפלורליזם, ולהתעמת עם האמת הלא נוחה, שלסובלנות יש גבולות. באימוץ הפרדוקס הזה, אנו מאשרים את מחויבותנו להגן על עקרונות הדמוקרטיה, המגוון והכבוד כנגד אלה המבקשים לערער אותם.

[לאוסף המאמרים על שלימות ניגודית / שלימות הניגודים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על חשיבה מערכתית, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• מאמרו של רוני אקריש: בין סובלנות לחוסר סובלנות;
• הרחבת המושג, 'מערכת מורכבת';
• הרחבת המושג: 'שלימות ניגודית'.
• אוסף המאמרים על חשיבה מערכתית.
• הרחבת המושג 'פרדוקס'.

מקורות והעשרה

• רוני אקריש (2023), בין סובלנות לחוסר סובלנות, ייצור ידע, 23/11/22.
• פנחס יחזקאלי (2014), מערכת מורכבת, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), שלימות ניגודית, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2024), חשיבה מערכתית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 15/1/24.
• פנחס יחזקאלי (2014), פרדוקס - הסתירה שבפנים, ייצור ידע, 23/7/14.