תקציר: במבט אקטואלי אל סיפור יציאת מצרים, אפשר השנה לספר מחדש את הסיפור הכול כך מוכר כבר מגן הילדים. אף פעם לא שאלנו האם הם באמת רצו לצאת ממצרים? עיון חוזר בסיפור מגלה כי גם שם הייתה מחלוקת שעד היום לא הוכרעה...
[בתמונה: מיציאת מצרים אל משבר המנהיגות שלנו... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing]
[חלק מהמאמר ראה אור לראשונה באתר ישראל היום. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר] [לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן] בחזרה לריכוז המאמרים: 'הכל על מנהיגות'] [לסדרת מאמרי פסח ויציאת מצרים, לחצו כאן]
בפסח הזה, בכל בית בישראל סביב שולחן הסדר, עם קריאת ההגדה, תתמזג חרדה גדולה לעתיד מדינת ישראל. המשבר חסר התקדים שחולל גל המחאה יטלטל השנה גם את סיפור יציאת מצרים. כשיקראו בפתיחת ההגדה: "השנה אנו עבדים לשנה הבאה בני חורין", לא יוכלו להתעלם מהחיבור המושלך ממילים אלה אל המשבר הסוחף את הרחובות. במאבק על חירות וחופש, כל אחד ואימת השעבוד שלו, כל אחד ודימוי החופש האישי שלו עליו הוא נאבק.
במבט אקטואלי אל סיפור יציאת מצרים, אפשר השנה לספר מחדש את הסיפור הכול כך מוכר כבר מגן הילדים. אף פעם לא שאלנו האם הם באמת רצו לצאת ממצרים?
עיון חוזר בסיפור מגלה כי גם שם הייתה מחלוקת שעד היום לא הוכרעה.
[בתמונה: יציאת מצרים - עיון חוזר בסיפור מגלה כי גם שם הייתה מחלוקת שעד היום לא הוכרעה... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing]
מראשית הבשורה שהביא משה אל העם מתאר המקרא קושי מנהיגותי בסיסי:
"ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה". כמו בכל מאבק על חלום גדול, גם מאבקו של משה נראה לעם כמנותק והזוי. על פי טבעם מאבקים כאלה נוטים רק לסבך עוד יותר את המצב. ואכן לנוכח קריאות המרד של משה, פרעה הכביד את העבודה ובני ישראל מחו נגד משה ואהרון... [בחזרה לריכוז המאמרים: 'הכל על מנהיגות']
יחד עם הגננת בגן, למדנו שהכול הסתיים בטוב. המצרים קיבלו עשר מכות, ובני ישראל יצאו בשמחה גדולה. אבל חז"ל כמו תמיד דאגו לקלקל את הסיפור. הדגישו שרק חמישית יצאו. כנראה שלא כולם באמת רצו לצאת. גם אלה שיצאו נשאו עמם את הספק אולי מוטב היה להישאר. משה הוביל את בני ישראל אל המדבר אל הבלתי נודע. לפרעה הוא הציג בקשה קטנה: "שלח את עמי ויעבדוני" רק חופש לשלושה ימים, לצאת ולחזור. ככה מצאו עצמם בחצות הלילה, בעיצומה של מכת בכורות, נשלחים על ידי פרעה לחופשה קצרה מהעבודה: "לכו עבדו את ה' כדברכם" - כמו שביקשתם תלכו לכמה ימים ותחזרו. כולם הבינו שהולכים וחוזרים, לא פלא שארבעים שנות נדידה במדבר, לנוכח כל קושי, בני ישראל חזרו והזכירו שאפשר תמיד לחזור לשם, "ניתנה ראש ונשובה מצרימה".
כשיודעים מילדות את סופו של הסיפור, קשה לראות שזה היה יכול להיגמר גם לגמרי אחרת. כשפרעה עם צבא מרכבותיו רדפו אחרי בני ישראל, הם נלכדו לא רק במלכודת פיזית: לפניהם הים ומאחוריהם צבא מצרים, אלא גם במלכודת הסבך התודעתי של עצמם.
העם התפצל במחלוקת מפלגת. חלק דרשו להיכנע ולשוב מצרימה, חלק ביקשו מוצא אחר. התלונות אל משה היו נוקבות: " מה זאת עשית לנו, להוציאנו ממצרים", הזכירו שממילא כבר בהתחלה ביקשו להפסיק עם הפנטזיה. כבר בהתחלה ידעו לומר: "חדל ממנו ונעבדה את מצרים כי טוב לנו עבוד את מצרים ממותנו במדבר". מנהיגותו של משה קרסה. רק אחרי קריעת ים סוף, כשכולם ראו את מצרים מת על שפת הים, רק אז הואילו להשתכנע שבכל זאת יש אולי במהלך של משה סיפור הצלחה רק אז נאמר "ויאמינו בה' ובמשה עבדו."
כיצד יודעים על משיח שהוא באמת משיח?
הרמב"ם בדיונו בשאלה כיצד יודעים על משיח שהוא באמת משיח? נותן תשובה מעשית: "אם הצליח". זה אומר שלא נדע לעולם אלא לאחר מעשה, במבט בוחן אל מבחן התוצאה. ככה גם יציאת מצרים, המהלך שהוביל משה כמעט ונכשל ומתחילתו היה שנוי במחלוקת שלא הוכרעה מעולם.
מתוך המחלוקת הבלתי מוכרעת על שאלת התכלית ליציאה ממצרים, משה הוביל אל מעמד הר סיני. הוא היה היוזם והבמאי. הבין את חובתו לכינון סיפור של זהות חדשה.
רבי חיים בן עטר בפירושו "אור החיים" מציג את מרכזיותו של משה בכינון המעמד במבט נועז על ההתרחשות. מדגיש שבכל הדברים הגדולים, היוזמה צריכה להתחיל באדם והייתה זו אחריותו של משה להכנת העם לקראת המעמד. בחרדה שמא העם ידחה את ההצעה. בהבנה עמוקה שאין קבלת תורה ללא הסכמת העם, משה הכיר באחריותו האישית להביא את קבלת התורה מתוך הסכמה רחבה של העם. בשל כך אסף את הזקנים בציפייה שיסייעו להסכמה. באופן מפתיע העם קיבל וענה "נעשה ונשמע" - כדאי להפנים שגם זה היה יכול להיות אחרת וגם מעמד הר סיני יכול היה שלא להתקיים אלמלא העם הסכים.
כאז כן עתה...
כמו באותם ימים ראשונים, עם ישראל שרוי גם עתה במחלוקת על שאלת תכלית קיומו ואין משה שקשוב לחובתו לחולל הסכמה. למעלה מחודשיים המחאה הולכת וגואה. הולך ומתברר מה שהיה גלוי מראשית גל המחאה: המאבק ברפורמה המשפטית היה רק הגפרור שהצית מאבק רחב ומקיף פי כמה. מהי מדינה יהודית? מה זהותה, מה ייחודה היהודי של המדינה בצורות הביטוי המעשיות במרחב הציבורי, בסדר היום של הממשלה ומוסדות המדינה?
מבט על המחאה מתוך סיפור עם ישראל שמתחיל ביציאת מצרים מלמד שמחלוקות בסיסיות התחילו כבר אז. עם שמרגע הולדתו היה נתון במחלוקות, דורש הנהגה בעלת רגישות ותבונת מנהיגות ייחודית. בציווי למינוי יהושוע להנהגה אחרי משה, נאמר: "קח לך את יהושוע בן נון איש אשר רוח בו". חז"ל הסבירו, "שיוכל להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד". כבר בימי בראשית עם ישראל נזקק למנהיג קשוב, זה עם שמעולם לא היה יכול לשאת שלטון דיקטטורה. ואכן בשעה זו -אחרי שיצאנו ממצרים - דרוש לנו סוג של מעמד הר סיני מחודש ומנהיג קשוב אשר רוח בו.
הקצר והנוקב, שר הביטחון יואב גלנט הכריז באומץ על מצב חירום ביטחוני. כמו חולה במצב קריסת מערכות, מדינת ישראל נקלעה לסבך שבשלב זה נראה בלתי פתיר.
[בתמונה: יציאת מצרים... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing]
[לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן] [בחזרה לריכוז המאמרים: 'הכל על מנהיגות'] [לסדרת מאמרי פסח ויציאת מצרים, לחצו כאן]
מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!
נושאים להעמקה
- אוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית';
- אוסף המאמרים: 'הכל על מנהיגות';
- אוסף מאמרי פסח ויציאת מצרים.