תקציר: הדף הזה מביא לכם את האוסף ה- 40 של כרזות ובהן אמירות שתועדו אצלנו, באתר ייצור ידע; בהקשרים של פוליטיקה, צבא ומדינאות…

[לאוסף, הכרזות (הפוסטרים) בנושאים אלה, באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

"נַפְתָּלִי, אַיָּלָה שְׁלֻחָה–הַנֹּתֵן, אִמְרֵי-שָׁפֶר" (בראשית מט, כא)

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

כְּרָזָה או פּוֹסְטֶר (Poster) היא כל דימוי חזותי המיועד להצגתו לראווה. כרזות הן לא פעם הפריט המזהה מעצב גרפי יותר מאשר תוצרים אחרים בעולם העיצוב. לפני עידן הרשתות החברתיות, היו הפוסטרים מודפסים על נייר ותלויים לראווה על קירות או משטחים. היום, עברה הזירה אל הרשתות החברתיות (ויקיפדיה: כרזה).

הדף הזה מביא לכם את האוסף ה- 40 של כרזות ובהן אמירות שתועדו אצלנו, באתר ייצור ידע; בהקשרים של פוליטיקה, צבא ומדינאות.

תיהנו; ואתם מוזמנים לתרום עוד...

[כרזות שבעל הזכויות בהן לא אותר, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי בכל כרזה, אנא פנו ל: yehezkeally@gmail.com]

*  *  *

כרזה ראשונה בראש המאמר: ראש ממשלת ניו זילנד, ג'סינדה ארדרן נותנת לנו את השיעור החשוב ביותר בבכירות...

ראש ממשלת ניו זילנד, ג'סינדה ארדרן - בחרה לכהן כראש ממשלת ניו זילנד בשנת 2017, בגיל 37 בלבד - עזבה, לעת עתה, את הפוליטיקה; והודיעה ב- 19 בינואר כי לא תרוץ לקדנציה נוספת.

במהלך הכינוס השנתי של מפלגת הלייבור, הצהירה לתקשורת במדינה כי "לא נותרה בי אנרגיה למלא את התפקיד, הגיע הזמן שאעזוב". תוך כדי כך נתנה שיעור מאלף לבכירים רבים, שנצמדים לכסא בכל כוחם, כשזקנתם מביישת את נעוריהם: "רציתי למצוא במהלך החופשה אנרגיה חדשה להמשיך ולמלא את התפקיד לקדנציה נוספת, אך לא מצאתי את הכוחות... בתפקיד כל כך מאתגר, חשוב לדעת מתי אתה האדם הנכון למלא אותו ומתי אתה לא. גם פוליטיקאים הם בני אדם".

כמה היא צודקת...

• המאמר הרלוונטי: שחר ברדיצ'בסקי (2023), "לא נותר בי כוח": ראש ממשלת ניו זילנד התפטרה מתפקידה, מעריב, 19/1/23.

* * *

כרזה שניה: "למי שאין ערך, בעבורו הוא מוכן לסכן את חייו ואף להקריבם, אין לו ערך בעבורו ראוי לו לחיות"

כותב האלוף גרשון הכהן:

חקוקים בזיכרוני דבריה של נחמה ישראלי, לוחמת הפלמ"ח וחברת קיבוץ דברת, שאיבדה את שני בניה השריונאים בקרבות התעלה במלחמת יום כיפור: "למי שאין ערך, בעבורו הוא מוכן לסכן את חייו ואף להקריבם, אין לו ערך בעבורו ראוי לו לחיות".

על המקום הזה ראוי לנו להעמיד את זיקת היסוד בין יום הזיכרון ליום העצמאות.

• המאמר הרלוונטי באתר ייצור ידע: גרשון הכהן: בין יום הזיכרון ליום העצמאות – זיקת הכאב והתקווה.

כרזה שלישית: עכשיו תשירו שיר לשלום...

היה צריך מונדיאל בקטאר, כדי שהעיתונאים שלנו יבינו סוף סוף את מה שהיו כבר צריכים לדעת היטב אחרי יותר משבעים שנות קיום במזרח התיכון: שהשכונה הזו מתעבת כופרים שיושבים על אדמתם. שבעיניהם וע"פ אמונתם, הדרך היחידה לנהוג בכופרים בני חסות (דימי) כאלה, היא לגבות מהם מס גולגולת ולהשפילם;

• המאמר הרלוונטי באתר ייצור ידע: פנחס יחזקאלי (2022), מונדיאל ההתפכחות של (חלק) מעיתונאי ישראל, ייצור ידע, 27/11/22.

כרזה רביעית: רוצים, אבל לא יודעים למשול!

ב- 30 בנובמבר 2022 כתב תא"ל במיל' ד"ר דב תמרי באתר זה: "מדינת ישראל שקועה בפרדוקס ממאיר; יש בה פוטנציאל גבוה מאד ומשילות נמוכה מאד. הסיכוי לשנות זאת לא נראה כלל...". זה היה נכון ל'ממשלת השינוי', וזה נכון גם לגבי ממשלת הימין היום!

הממשלה - כמו קודמתה - מתאפיינת בפער אדיר בין הרצון לשנות, להבנה איך משנים. ראש הממשלה מתעסק בדברים החשובים לו, אך אינו מנהיג רוח יחידה ומשחק קבוצתי, והשרים נשרכים אחר יועצי התקשורת שלהם, במרדף אובססיבי אחר מיקרופונים, בלי להבין שמשילות היא בראש ובראשונה תרבות שלטונית ומקצוע אמיתי. התוצאות בהתאם!

המאמרים הרלוונטיים באתר ייצור ידע:

• פנחס יחזקאלי: רוצים, אבל לא יודעים למשול!
• דב תמרי: ממשלות בישראל חסרות יכולת משילות.

כרזה חמישית: עכשיו הם מפילים את הרמטכ"ל בפח ה'פוליטיקלי קורקט'

הקורבן הישראלי האחרון של שיח ה'פוליטיקלי קורקט' בישראל הוא הרמטכ"ל הרצי הלוי:

במהלך שיחה עם אנשי מילואים, על רקע הניסיונות לגרור את צה"ל לקלחת הפוליטית. הוא נשאל מה יעשה אם בישראל תקום דיקטטורה; וענה כי הוא מאמין שלא תהיה כאן דיקטטורה. אבל, עדיפה דיקטטורה בטוחה על אנרכיה לא מוגנת; וכי בכל תרחיש, יישאר במדינה וינסה להשפיע כד שיהיה כאן טוב, והגנת המדינה היא תנאי לקיומה.

בעלי אינטרס בפגישה מיהרו להדליף את הדברים ופרצה 'סערה בכוס מים' שבעקבותיה נאלץ להתנצל על הדברים ולהבהיר את אמונתו הבלתי מעורערת במדינה יהודית ודמוקרטית.

על מה ההתנצלות? מה כבר אמר הרמטכ"ל? את המובן מאליו, שמלמדים בשיעור הראשון באזרחות. שהמצב הבעייתי ביותר עבור אזרחים הוא אנרכיה ושהדבר החשוב ביותר עבורם הוא סדר החיים התקין. זוהי תפיסת היסוד של הוגי האמנה החברתית, כדוגמת ג’ון לוק, תומס הובס וז’אן ז’אק רוסו. על פי תפיסה זו, המעבר לחיים במדינה מתאפשר רק כאשר הפרטים בחברה מוותרים על כוחם הטבעי, לשמירה על גופם, רכושם וכבודם שלהם ושל אחרים ולהענשת אלו אשר פגעו בהם ואוצלים כוחות אלה למדינה. בתמורה, מחויבים הגופים המזויינים של המדינה, בראש ובראשונה להגשמת האמנה החברתית. משמע, לשמירה על סדר החיים התקין.

אז על מה בדיוק היה צריך הרמטכ"ל להתנצל? לאן הגענו אם כל משפט - שהוא טיפה מורכב יותר מהשיח העלוב הרגיל ברשתות החברתיות - כול לשמש כלי ניגוח? עצוב!

• המאמר הרלוונטי באתר ייצור ידע: פנחס יחזקאלי: תקינות פוליטית – פוליטיקלי קורקט – מרעיון נאצל לעריצות תודעתית.

כרזה שישית של עו"ד שי פינס: יום ההתנצלויות וההבהרות

ה- 22 במרץ 2022 היה יום ההבהרות וההתנצלויות: אחרי ההתנצלות לירדן על מפת סמוטריץ ("שתי גדול לירדן, זו שלנו זו גם כן"...) נאלץ בנימין נתניהו לנקות שוב את ה'בלגן' שהשאירו שריו...

בפעם הראשונה מאז 2009, זומן שגריר ישראל בארה"ב לשיחת נזיפה במשרד החוץ האמריקני, בשל ביטול חוק ההתנתקות בצפון השומרון; והבהיר רשמית שישראל לא תבנה באזור ישובים חדשים. התנצלות נוספת סיפק ראש הממשלה לנוצרים האוונגליסטים, כשחברי כנסת מהקואליציה קידמו חוק לאיסור מיסיון ושידול להמרת דת. נתניהו נאלץ להוציא הבהרה שלא יקודם שום חוק נגד הקהילה הנוצרית. במקביל, התנצל נתניהו גם בפני איחוד האמירויות על פטפוטיה של השרה מירי רגב: "הייתי בדובאי, לא שאני אחזור לשם, לא אוהבת את המקום הזה...".

ואני תוהה: אם כבר מתנצלים, האם לא מגיעה גם לציבור הישראלי התנצלות?

כרזה שביעית: לא לומדים, ואין גם שכל להצטער...

רק באוקטובר 2022 מסרה הממשלה אוצרות טבע ללבנון כתמורה לשקט. עברה פחות מחצי שנה, ישראל התמכרה ל'מלחמות היהודים', עד שהשקט הופר...

האם לעד נישאר מטומטמים? מתי נלמד שפרוטקשן תמיד יגרור אלימות וסחיטות נוספות?  

המאמרים הרלוונטיים:

• יואב זיתון, דניאל סלאמה (2023), עשרות רקטות נורו מלבנון: פצוע קל בגליל המערבי, פגיעה ישירה בשלומי, YNET, 6/4/23.
• המאמרים הרלוונטיים באתר 'ייצור ידע': פנחס יחזקאלי (2023), הסכם הגז עם לבנון באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 3/10/22.

כרזה שמינית: מצוטטים לטלפון של ראש המוסד...

ה'ניו יורק טיימס' פרסם ב- 9 באפריל, כי על פי מסמכי הפנטגון המודלפים שהגיעו לידי ה"ניו יורק טיימס" וה"וושינגטון פוסט", עולה לכאורה כי צמרת המוסד עודדה ותמכה בעובדיה, ובאזרחים ישראלים בכלל, לקחת חלק פעיל במחאה נגד הרפורמה המשפטית במדינת ישראל.

עכשיו, כולם שואלים מה הייתה מטרת ההדלפה על המוסד; ואני שואל, איך קוראים למדינה שמעצמה ידידה מצוטטת לטלפונים של העומדים בראשה...

• המאמר הרלוונטי: פזית רבינא (2023), מה הייתה מטרת הדלפת מסמכי הפנטגון על המוסד? מקור ראשון, 9/4/23.

כרזה תשיעית: האם מסוגלים גורמי הביטחון לקבל החלטה על מכה מקדימה?

לגל הטילים הראשון, שישלח לערי ישראל במלחמה הבאה, תהיה השפעה דרמטית על האופן שבו תתנהל ותסתיים. מיד אחרי שיתבררו תוצאותיו - וכיוון שהכל כבר ברור וידוע מראש - תעלה מאליה השאלה המתחייבת, מדוע לא יצאה ישראל לתקיפה מקדימה, במועד הנוח לה, כמו במלחמת ששת הימים; מדוע היא המתינה, ונתנה לאויב להפתיעה ולגרור אותה לכאוס, כמו במלחמת יום הכיפורים.

כזכור, הבעיה עם הנכונות לספוג 'מכה מקדימה' הוא שאנחנו מאפשרים לאויב את הסיכוי לדרדר אותנו לכאוס, שממנו לא בטוח שנוכל להתאושש, ושנזקיו הפיזיים והתודעתיים יימשכו עוד שנים רבות אחרי המלחמה. תקיפה סימולטנית, רב זירתית, של מוקדי שליטה ופיקוד; של תשתיות חשמל, מים, אינטרנט, מים ובסיסי שלטון; של בסיסי חיל אוויר ואמצעי התגובה הישראלית; של הקרסת מבנים על יושביהם והרג המוני; של מרד מזוין ביהודה ושומרון; של תקיפה רגלית מצפון ומדרום, ושל הצטרפות הפלסטינים תושבי ישראל, הוא בהחלט מצב כזה, שעדיף מאוד למנוע!

האם יש היום, בקרב מקבלי ההחלטות, את התעוזה המנהיגותית לקבל החלטה אמיצה ולתקוף ראשונים? יש לי הרגשה מציקה שהתשובה על השאלה הזו שלילית; והלוואי ואתבדה!

• המאמר הרלוונטי באתר ייצור ידע: פנחס יחזקאלי: האם תהיה הפעם מכה מקדימה?

כרזה עשירית: מתי ייפטר הימין מתרבות ההתלהמות?

לאורך השנים תייג השמאל את הימין בשלל כינויים מנמיכים, מ"צ'חצ'חים בימי מנחם בגין ועד "בבונים נחותים" ברשתות החברתיות בימינו. רק שלמרבה ההפתעה - כמו ילדים ש'עושים דווקא', מתעקשים פוליטיקאים רבים מידי ימין להתנהג בדיוק ע"פ הדימויים הללו.

"השר במשרד המשפטים" דודי אמסלם הוא איש חכם, רהוט, פיקח ואינטליגנטי. אין לחשוד בו שהוא באמת מתכוון לשטויות בנוסח "להעמיד לדין את נשיאי בית המשפט העליון בהווה ובעבר... על ניסיון הפיכה" (ראו הכרזה למטה). אבל הוא ופוליטיקאים ימנים אחרים (חלקם חכם הרבה פחות) מלהגים את עצמם לדעת, מיום הזכייה בבחירות, ונותנים תחמושת רבה בידי יריביהם מהשמאל שנבנים מהטיפשות הקולקטיבית שאימצו.

הגענו למצב שבמקום שהטפשים ישתקו כדי להיתפס כחכמים, החכמים מתלהמים כדי להתחפש לטפשים... ואני שואל בשביל מה זה טוב? איזה תועלת זה מביא לימין? מנחם בגין לא היה טיפש ולא התחפש לטיפש. זה פגע לו ברייטינג?

לבוחרי בימין מגיע יותר... הרבה יותר!

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!