תקציר: הפרק הזה עוסק בדמותו של עוזיהו מלך יהודה, שנצטרע בגין מעשיו...

[בתמונה: המלך עוזיהו ובנו יותם... יוצר במערכת בינה מלאכותית Wonder AI]

[לאוסף המאמרים על הצרעת, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת תזריע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'פרשת מצורע', לחצו כאן]

עודכן ב- 7 באפריל 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

* * *

פרשת תזריע מדברת בעיקר על נגעים אשר יכולים לחול על האדם. המדובר בעיקר בנגע הצרעת, שיכול להופיע במקומות שונים בגוף האדם.

פרשת מצורע, הצמודה אליה בשנה שאינה מעוברת, עוסקת בין שאר נושאיה בתהליך טהרת המצורע, בנגעי בתים, ובטומאות היוצאות מגופו של אדם, כדוגמת: טומאת זיבה; טומאת שכבת זרע ובטומאת נידה.

בעבר עסקנו בדמותו של גיחזי שנצטרע, והפעם נעסוק בדמותו של עוזיהו מלך יהודה שנצטרע בגין מעשיו [1].

ספר מלכים פוטר את ימי מלכותו של עוזיהו בפסוקים מועטים...

"בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְיָרָבְעָם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, מָלַךְ עֲזַרְיָה בֶן אֲמַצְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה. בֶּן שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה בְמָלְכוֹ, וַחֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם, וְשֵׁם אִמּוֹ יְכָלְיָהוּ מִירוּשָׁלִָם. וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אֲמַצְיָהוּ אָבִיו. רַק הַבָּמוֹת לֹא סָרוּ, עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת. 

וַיְנַגַּע יְהוָה אֶת הַמֶּלֶךְ וַיְהִי מְצֹרָע עַד יוֹם מֹתוֹ וַיֵּשֶׁב בְּבֵית הַחָפְשִׁית, וְיוֹתָם בֶּן הַמֶּלֶךְ עַל הַבַּיִת שֹׁפֵט אֶת עַם הָאָרֶץ. וְיֶתֶר דִּבְרֵי עֲזַרְיָהוּ וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה. וַיִּשְׁכַּב עֲזַרְיָה עִם אֲבֹתָיו, וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד וַיִּמְלֹךְ יוֹתָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו"[2].

עיקרו של תיאור תמציתי זה הוא הסיכום הטיפוסי והקצר שבו נוקט מחבר ספר מלכים, בתוספת פרט אישי חריג כי המלך עוזיהו נעשה מצורע.

ברם, בספר דברי הימים [3], יש תיאור מפורט יותר של ימי מלכותו של עוזיהו, ועל פיו ניתן לשחזר את פרטי התקופה.

שמו של עוזיהו בא במספר ורסיות בתנ"ך – עוזיה, עזיהו, עזריה ועזריהו [4]. בספר מלכים הוא נקרא עזריה, ואילו במקומות אחרים, בספרי דברי הימים, ישעיה, הושע ועמוס, הוא נקרא עוזיה או עוזיהו. שינוי שם זה הוליד השערות שונות.

היו שטענו כי המדובר בשינוי שם, כלומר - שבתחילה הוא נקרא עזריהו, ורק לאחר שנצטרע נקרא עוזיהו. אחרים טענו כי מדובר בשתי וריאציות של שמות זהים, שכן השורשים ע.ז.ר - ע.ז.ז, הוראתם זהה. מכל מקום משתי חותמות של שריו שנחשפו בארץ עולה שבפועל היה קרוי עוזיו, שהוא דרך קיצור של השם עוזיה או עוזיהו [5].

השם עוזיהו השתרש בספרות המחקר המקראי, ואף אנו נשתמש בשם זה בהמשך הדברים.

בעקבות דוד ושלמה...

עוזיהו היה בן 16 במלכו, מלכות שנמשכה 52 שנים, משנת 788 עד שנת 736 לפני הספירה. חוקרי המקרא תמימי דעים כי יש לכלול בשנים אלה גם את חמש עשרה שנותיו האחרונות של אמציה אביו, וכן יש לכלול בשנים אלו את שנות מלכותו של יותם בנו.

עוזיהו נהנה מחוסן צבאי ומפריחה כלכלית. כאמור ספר מלכים מקמץ בפרטים אודותיו אולם בספר דברי הימים מצויה סקירה רחבה, שממנה עולה דמותו של עוזיהו כמלך רב פעלים. לבד מכיבוש אילת, הוא הרחיב את גבולות ממלכת יהודה במערב עד יבנה ואשדוד, ובדרום באזור פעולתם של הערבים עד לבוא מצרים. 

הרחבת גבולות זו לא נעשתה בחלל הריק. קדמה לה פעילות ענפה של ארגון הצבא, שכלול הציוד והקמת ביצורים עם חידושים שלא נראו עד אז, כדלקמן: "וַיָּכֶן לָהֶם עֻזִּיָּהוּ לְכָל הַצָּבָא מָגִנִּים וּרְמָחִים וְכוֹבָעִים וְשִׁרְיֹנוֹת וּקְשָׁתוֹת וּלְאַבְנֵי קְלָעִים. וַיַּעַשׂ בִּירוּשָׁלִַם חִשְּׁבֹנוֹת מַחֲשֶׁבֶת חוֹשֵׁב, לִהְיוֹת עַל הַמִּגְדָּלִים וְעַל הַפִּנּוֹת לִירוֹא בַּחִצִּים וּבָאֲבָנִים גְּדֹלוֹת, וַיֵּצֵא שְׁמוֹ עַד לְמֵרָחוֹק כִּי הִפְלִיא לְהֵעָזֵר עַד כִּי חָזָק"[6]. יתכן שחידושים טכנולוגיים אלה, הותאמו לשיטות הלחימה והמצור של הצבא האשורי.

כיבושה של אילת בידי צבאו של עוזיהו, איפשר לממלכת יהודה לשלוט ולפקח על הסחר שעבר שם, ובעיקר המדובר היה בסחר של דברי מותרות כמו בשמים ותבלינים נדירים שמקורם היה בדרום ערב. הכיבוש של דרכי הנגב, היה קשור במלחמה עם השבטים הנודדים שם, כדברי המקור הבא:" וַיֵּצֵא וַיִּלָּחֶם בַּפְּלִשְׁתִּים וַיִּפְרֹץ אֶת חוֹמַת גַּת וְאֵת חוֹמַת יַבְנֵה וְאֵת חוֹמַת אַשְׁדּוֹד וַיִּבְנֶה עָרִים בְּאַשְׁדּוֹד וּבַפְּלִשְׁתִּים. וַיַּעְזְרֵהוּ הָאֱלֹהִים עַל פְּלִשְׁתִּים וְעַל הערביים (הָעַרְבִים), הַיֹּשְׁבִים בְּגוּר בָּעַל וְהַמְּעוּנִים"[7].

עוזיהו לא הסתפק בכיבושים בעלמא, וגדולתו הייתה שהוא יישב באותם שטחים חדשים את בני יהודה. אשר על כן הוא בנה בפלשת ערים חדשות, ובנגב הוא בנה מגדלים: "וַיִּבֶן מִגְדָּלִים בַּמִּדְבָּר וַיַּחְצֹב בֹּרוֹת רַבִּים כִּי מִקְנֶה רַּב הָיָה לוֹ וּבַשְּׁפֵלָה וּבַמִּישׁוֹר, אִכָּרִים וְכֹרְמִים בֶּהָרִים וּבַכַּרְמֶל כִּי אֹהֵב אֲדָמָה הָיָה"[8].

 הפריחה הכלכלית של ממלכת יהודה נקטעה בשל חידוש מסעות הכיבוש האשוריים למערב על ידי תגלת פלאסר השלישי, שהומלך בשנת 745 לפני הספירה.

מדוע נצטרע עוזיהו? הרי על פי הפתיח הוא עשה את הישר בעיני ה'...

בספר מלכים אין המחבר טורח לפרש את סיבת הדבר. לעומת זאת, בספר דברי הימים, יש לפרשת הצרעת של עוזיהו משמעות של ממש בחייה של ממלכת יהודה.

לפי המסופר בספר דברי הימים, גבה ליבו של עוזיהו עד להשחית, והוא ביקש להקטיר על מזבח הקטורת במקדש, ריטואל ששמור לכוהנים בלבד. אלה האחרונים ניסו לעצור בעדו, אך ללא הועיל. כאשר עוזיהו נכנס למקדש כשבידו הקטורת זרחה במצחו הצרעת.

יתכן שהסיפור מביא לידי ביטוי את המאבק בין עוזיהו לכוהנים על ההגמוניה במקדש, מאבק שבו ביקש המלך לנכס לעצמו זכויות בפולחן, כפי שהיו לדוד ולשמלה בזמנם: 

"וַיְכַל דָּוִד מֵהַעֲלוֹת הָעוֹלָה וְהַשְּׁלָמִים וַיְבָרֶךְ אֶת הָעָם בְּשֵׁם יְהוָה צְבָאוֹת"[9]; " וַיִּזְבַּח שְׁלֹמֹה אֵת זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר זָבַח לַיהוָה בָּקָר עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וְצֹאן מֵאָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף וַיַּחְנְכוּ אֶת בֵּית יְהוָה הַמֶּלֶךְ וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"[10].

ניסיונו זה של עוזיהו נבע מן הסתם מהצלחותיו בתחום המדיני והצבאי, והיה המשך למאבק בין מוסד המלוכה לבין הממסד הכוהני שהחל עוד בימי סבו של עוזיהו, יהואש.

בעקבות הצרעת, הועבר עוזיהו כשאר המצורעים למקום הנקרא 'בית החופשית'...

'בית החופשית' הוא שם יחידאי במקרא שמופיע בספר מלכים ובדברי הימים בלבד; אולם, שם זה ידוע מהספרות של עמי המזרח הקדום, למשל בספרות האוגרית, ושם הכוונה לבית השאול.

הדימוי לשאול מבוסס על התפיסה שרק בשאול נעשים האנשים חופשיים: "בַּמֵּתִים חָפְשִׁי כְּמוֹ חֲלָלִים שֹׁכְבֵי קֶבֶר אֲשֶׁר לֹא זְכַרְתָּם עוֹד וְהֵמָּה מִיָּדְךָ נִגְזָרוּ" [11].

מנגד, יתכן שהשם בית החופשית משמעותו שמי שנמצא בו פטור מחובות השלטון: "וַיֹּאמֶר אִישׁ יִשְׂרָאֵל, הַרְּאִיתֶם הָאִישׁ הָעֹלֶה הַזֶּה כִּי לְחָרֵף אֶת-יִשְׂרָאֵל עֹלֶה וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּנּוּ יַעְשְׁרֶנּוּ הַמֶּלֶךְ עֹשֶׁר גָּדוֹל וְאֶת בִּתּוֹ יִתֶּן לוֹ וְאֵת בֵּית אָבִיו יַעֲשֶׂה חָפְשִׁי בְּיִשְׂרָאֵל"[12].

אולם, מכיוון שהמדובר כאן במלך יהודה, הכוונה כנראה שעוזיהו עבר להתגורר בארמון נפרד כאשר הוא חופשי מעול ניהול ממלכתו. אישוש לכך אנו מוצאים בכתובים, שעה שיותם בנו של עוזיהו שפט את העם הארץ, אות וסימן שמילא את תפקידו של אביו שנצטרע.

אחרית דבר

פרשות תזריע ו- מצורע עוסקות בנגע הצרעת, ריפויו וטהרתו. הפעם עסקנו בדמותו של עוזיהו מלך יהודה שנצטרע. הראנו כי למרות שהוא עשה את הישר בעיני ה', הוא נאבק במקביל להצלחותיו הצבאיות והמדיניות בממסד הכוהני, ורצה להקטיר את הקטורת במקדש. כאשר ניסה לעשות זאת נענש ונצטרע, ומאותו רגע הפסיק לנהל את ממלכת יהודה ויותם בנו ניהל את הממלכה תחתיו.

 רוצה לומר שעוזיהו הלך צעד אחד רחוק מדי בעשיית יתר, וניסה להידמות לדוד ושלמה, אך לא עלה בידו הדבר.  

[לאוסף המאמרים על הצרעת, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת תזריע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'פרשת מצורע', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא הצרעת;
• אוסף המאמרים על פרשת תזריע;
• אוסף המאמרים על 'פרשת מצורע';
• הרחבת המושג, 'עשיית יתר'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת תזריע באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 5/4/19.
• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת מצורע באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 11/4/19.
• פנחס יחזקאלי (2018), צרעת… כל המאמרים הרלוונטיים באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 9/4/18.

[1] אבי הראל, מה היה חטאו של גיחזי, ייצור ידע, אפריל 2019.

[2] מלכים ב', פרק ט"ו, פסוקים: א' – ז'.

[3] דברי הימים ב', פרק כ"ו ואילך.

[4] אנציקלופדיה מקראית, כרך ו', מוסד ביאליק, ירושלים, 1971, עמודים: 125 – 131.

[5] עולם התנ"ך, מלכים ב', דודזון – עתי, ת"א, 1998, עמוד 111.

[6] דברי הימים ב', פרק כ"ו, פסוקים: י"ד – ט"ו.

[7] שם, פסוקים: ו' – ז'.

[8] שם, פסוק י'.

[9] שמואל ב', פרק ו', פסוק י"ח.

[10] מלכים א', פרק ח', פסוק ס"ג.

[11] תהילים, פרק פ"ח, פסוק ו'.

[12] שמואל א', פרק י"ז, פסוק כ"ה.