תקציר: כחברה השואפת לשמור את צה"ל מעבר למחלוקת פוליטית, ראוי להיזהר במיתוג קצינים כמייצגי הזדהות מגזרית או פוליטית. שלא נגיע חלילה למינוי קצינים בכירים על בסיס הסכמים קואליציוניים, דוגמת ההתניה ההסכמית שהושגה לבחירת רב ראשי מהציונות הדתית. בהיבט זה, המאבק הממותג מגזרית ואף פוליטית למען תא"ל וינטר מזיק לצה"ל, מזיק לקצין ומזיק לקצינים רבים אחרים.
[חלק מהמאמר ראה אור לראשונה באתר ישראל היום. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר] [לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן]
אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.
* * *
את ההחלטה על סבב המינויים האחרון, יכול היה הרמטכ"ל הרצי הלוי להציג כבר בכניסתו לתפקיד. ההמתנה לקבלת ההחלטה רק לאחר כמאה ימים מקבלתו את הפיקוד על צה"ל מבטאת את מורכבותה. על כל תפקיד מתמודדים בדרך כלל כמה מועמדים מנוסים וראויים ביותר. כל החלטה כרוכה בשל כך, באכזבה למועמדים שלא נבחרו. בנוסף לאכזבה, ברוב המקרים החלטה כזו גם מציבה אותם בפני הכורח לפרוש משרות בצה"ל כשהם במידה רבה בשיא כוחם ובשלותם המקצועית.
הדיון במינוי אלופים היה ונשאר נחלתו הבלעדית של הרמטכ"ל
בשונה מדיון שיבוצים לדרג אל"מ ותא"ל המתקיים בראשות הרמטכ"ל בשולחן המטה הכללי, כדיון חסוי אך פתוח לדיון סביב השולחן, הדיון למינוי אלופים היה ונשאר נחלתו הבלעדית של הרמטכ"ל, המגיע לבירור משותף עם שר הביטחון הנושא בסמכות מלאה לבחינת המלצת הרמטכ"ל ולאישורה.
בהיבט הזה, למול ביקורת על החלטת המינויים כפי שעלתה בפומבי בשבוע האחרון, מוטב לרמטכ"ל שלא להיאלץ לשתף את הציבור בשיקוליו. בהבנת ממדיה הכול כך אינטימיים ולגיטימיים של התלבטות רמטכ"ל בסוגיה זו, הביקורת הפומבית בסוגי נוגעת במידה לא מועטה, בעצב הרגיש של אמון הציבור ברמטכ"ל.
יש המבקשים בסוגיה רגישה זו קריטריון התאמה ותנאיי סף שקופים כדוגמת אלה המוצבים בפני ההחלטה למינוי מנכ"ל למשרד ממשלתי. במבט הזה הועלתה בעבר סוגיית מינוי אלופים גם על ידי מבקר המדינה. אלא שבניגוד למינוי מנכ"ל או משרה בכירה בשירות הציבורי, מינוי אלופים עומד מראשיתו בקריטריונים ותנאי סף מובהקים ביותר. מובן מאליו שהמועמדים לתפקידי אלוף נבחנים עשרות שנים במהלך שירותם ועוברים מדרגה לדרגה ומתפקיד לתפקיד בתהליך מובנה ומוכר, בלעדיו לא היו נכללים כלל ברשימת המועמדים. מיותר לציין כי כל המועמדים שעמדו לבחירת הרמטכ"ל עמדו במובהק ובהצטיינות בכל מה שמוכר בצה"ל כתנאיי הסף.
אלה שלא זכו...
עיקרה של הביקורת הפומבית להחלטת המינויים, עלתה בתקשורת הימנית בגילוי אכזבה לאי מינויו של תת אלוף עופר וינטר (ראו תמונה למטה). הוא בוודאי היה מועמד ראוי ביותר. אין ספק שבעיני לוחמים רבים שהלכו אחריו במבחני האש, הוא מופת של מפקד קרבי שמעורר בחייליו ביטחון ודבקות במשימה.
אלא שבתולדות צה"ל ניתן למנות עוד כמה וכמה מפקדי מופת שלא זכו לדרגת אלוף, בהם:
- גיבור ישראל אביגדור קהלני;
- תא"ל רן פקר גדול לוחמי האוויר של צה"ל;
- תא"ל אמי פלנט מהמפקדים המובחרים שעצבו את דרכי כמפקד;
- גם מפקד חיל הים האגדי אלוף זאב אלמוג מפקד הקומנדו הימי באי גרין, לא היה מתמנה לאלוף אלמלא מעידתו הערכית של מפקד חיל הים אלוף יומי ברקאי שהביאה לסיום תפקידו בטרם עת;
- לפי מה שסיפר לי רא"ל רפאל איתן, אלמלא פרצה מלחמת יום הכיפורים, גם הוא לא היה מתמנה לאלוף.
אחרי הכל, בחברה דמוקרטית לגיטימי לבקר כל החלטת רמטכ"ל וכמובן גם החלטה על מינויים פתוחה לביקורת. בוודאי לגיטימי לבחון מינויים במטכ"ל תחת הציפייה לגיוון בתחומי הניסיון ובמגוון הגישות המקצועיות. אולם כחברה השואפת לשמור את צה"ל מעבר למחלוקת פוליטית, ראוי להיזהר במיתוג קצינים כמייצגי הזדהות מגזרית או פוליטית. שלא נגיע חלילה למינוי קצינים בכירים על בסיס הסכמים קואליציונים, דוגמת ההתניה ההסכמית שהושגה לבחירת רב ראשי מהציונות הדתית. בהיבט זה, המאבק הממותג מגזרית ואף פוליטית למען תא"ל וינטר מזיק לצה"ל, מזיק לקצין ומזיק לקצינים רבים אחרים.
בשורה התחתונה, הקצינים שנבחרו ראויים לתפקידם, ראויים לאמון הציבור, וכולנו מייחלים להצלחתם.
[לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן]
מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!
נושאים להעמקה
- אוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית';
- אוסף המאמרים על מלחמת יום הכיפורים;
- אוסף המאמרים על 'תיוג' ו'מיתוג' לסוגיו.