דוד א' פרנקל: הרהורים על פרשות בהר – בחוקותי

תקציר: למעט בשנת שמיטה, פרשת בְּהַר ופרשת בחוקותי נקראות יחד. פרשת בְּהַר היא פרשה קצרה שבה 57 פסוקים בלבד – פרק אחד (פרק כה) ושני פסוקים בפרק כו, אך עניינה עקרונות יסוד וצדק חברתי בדיני מקרקעין וזכויות הפרט. עיקרה של פרשת בחוקותי הוא ”הברכה והקללה". במבט שטחי נראה שלכאורה מספר הקללות רב מאד לעומת מספר הברכות. אלא שקריאה מדוקדקת תבהיר לנו שאין זה כך.

[בתמונה: שנת שמיטה... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing]
דוד א' פרנקל (ראו תמונה משמאל) הוא ד"ר למשפטים מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ופרופ' אמריטוס בפקולטה לניהול באוניברסיטת בן גוריון בנגב. מחבר הספר "תובנות מנהיגות וניהול - הגיגים והרהורים לאור פרשות השבוע וחגי ישראל"

דוד א' פרנקל (ראו תמונה משמאל) הוא ד"ר למשפטים מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ופרופ' אמריטוס בפקולטה לניהול באוניברסיטת בן גוריון בנגב. מחבר הספר "תובנות מנהיגות וניהול - הגיגים והרהורים לאור פרשות השבוע וחגי ישראל" בהוצאת ראובן מס, ירושלים (ראו תמונת כריכה בסוף המאמר למטה).

*  *  *

למעט בשנת שמיטה, פרשת בְּהַר ופרשת בחוקותי נקראות יחד.

פרשת בְּהַר

פרשה קצרה שבה 57 פסוקים בלבד – פרק אחד (פרק כה) ושני פסוקים בפרק כו, אך עניינה עקרונות יסוד וצדק חברתי בדיני מקרקעין וזכויות הפרט. שני נושאים בה:

  • הראשון: דיני מקרקעין וזכויות הפרט בשנות השמיטה והיובל;
  • והשני: והארץ לא תימכר לצמיתות. כל אלה על רקע שנות השמיטה והיובל שאין להם דומה בחוקי המקרקין ברחבי המזרח הקדמון ובזכויות הפרט.   
[התמונה: ציורי תנ"ך / שנת השמיטה / ציירה: אהובה קליין (c) שמן על בד]
[התמונה: ציורי תנ"ך / שנת השמיטה / ציירה: אהובה קליין (c) שמן על בד]

יובל ושמיטה

מאז חרב בית המקדש, פסקו ההכרזות על שנות היובל והיום אין זה ברור מתי חלה שנת יובל. עם זאת אנו לומדים מפרשה זו את ההוראות החקלאיות, וכן על הסיוע שיש לתת כדי לעזור ולשקם את המתמוטטים מבחינה כלכלית.

זו מציאות החוזרת על עצמה בתנאים שונים ובנסיבות שונות ובזמננו היינו עדים לה, למשל בהתמוטטות הכלכלית בעטיה של מגפת הקורונה, ו/או של 'מלחמת חרבות ברזל'

הפרשה פותחת בהשוואת שנת השמיטה לשבת. במישור החקלאי וטיוב הקרקע, ההוראות בה נוגעות לעיבוד החקלאי בשנת השמיטה – כל שנה שביעית, בהקבלה לשבת – היום השביעי לאחר ששה ימי חול.

גם כאן, הסגנון הלירי של הכתיבה המקראית מסייעת בשינון ההוראות, בהיותה בה גם נופך חרוזי:

"דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: 
כִּי תָבֹאוּ אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם, 
וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ – שַׁבָּת לַיהוָה: 
שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ - וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ 
וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ. 
וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ
שַׁבָּת לַיהוָה:
שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע – וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר.
אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר - וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר.
שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה:
לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ
וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ –
תִּהְיֶה כָל־תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל." (כה, ב-ו).
[בתמונה: שנת שמיטה... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing]
[בתמונה: שנת שמיטה... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing]

שלוש הוראות ניתנות בפרשה זו באשר לפן החברתי-סוציאלי וזכויות האדם:

1. הצגת פתרון למי שנאלץ למכר את קרקעו בעיקר אם המכירה היתה עקב מצוקה כלכלית:

"כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו. וְאִישׁ כִּי לֹא יִהְיֶה לּוֹ גֹּאֵל וְהִשִּׂיגָה יָדוֹ וּמָצָא כְּדֵי גְאֻלָּתוֹ. וְחִשַּׁב אֶת שְׁנֵי מִמְכָּרוֹ, וְהֵשִׁיב אֶת הָעֹדֵף לָאִישׁ אֲשֶׁר מָכַר לוֹ וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ. וְאִם לֹא מָצְאָה יָדוֹ דֵּי הָשִׁיב לוֹ וְהָיָה מִמְכָּרוֹ בְּיַד הַקֹּנֶה אֹתוֹ עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל וְיָצָא בַּיֹּבֵל וְשָׁב לַאֲחֻזָּתו" (כה, כה-כח).

2. הוראה האוסרת איסור מפורש על גרימת נזק כלכלי הנובע מ"גזל וריבית" – תופעה שלצערנו ידועה ונפוצה:

"וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב, וָחַי עִמָּךְ. אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ, וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ. אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ, וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ" (כה, לה-לז).  

3. הוראה המבטלת את העבדות וקובעת במקומה את מוסד השכירות. מעתה יש להתייחס לכל מי שבעבר נחשב לעבד כאל שכיר. את העקרון היסודי זה בדיני העבודה המודרניים הניח כבר משה ואסר במפורש לנצל או להתייחס לשכירים כאילו היו עבדים:

"וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר לָךְ לֹא תַעֲבֹד בּוֹ עֲבֹדַת עָבֶד. כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב יִהְיֶה עִמָּךְ עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל יַעֲבֹד עִמָּךְ, וְיָצָא מֵעִמָּךְ הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ וְשָׁב אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ וְאֶל אֲחֻזַּת אֲבֹתָיו יָשׁוּב" (כה, לט-מא).

לא אכנס כן לפרטי תוכנם של הפתרונות המוצעים, שיש להבינם ולהפנימם. ברצוני להצביע כאן על החובה שהפרשה מטילה על כולנו לפתור את הבעיות הכלכליות והחברתית המתעוררות בכל חברה ובכל עת. איזו חשיבה אנושית ועילאית.
[בתמונה: מעתה יש להתייחס לכל מי שבעבר נחשב לעבד כאל שכיר... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי MasterTux לאתר FIXABAY]
[בתמונה: מעתה יש להתייחס לכל מי שבעבר נחשב לעבד כאל שכיר... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי MasterTux לאתר FIXABAY]

והארץ לא תימכר לצמיתות

נוסף על אלה, יש משמעות מיוחדת לפרשה זו לתחילתה של ההתיישבות היהודית בארץ ישראל בעקבות הקונגרס הציוני הראשון.  

בפרשת בְּהַר נקבע העיקרון לפיו: "וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת" (כה, כג). משמעותו היא שבמקרקעי הארץ לא תהיה בעלות פרטית לצמיתות אלא רק חכירה לתקופה של עד 50 שנה.  זאת ועוד, אין מדובר בתקופה של 50 שנה לכל עסקת מקרקעין מתחילתה, אלא ישנו קו גבול של החזרת השימוש במקרקעין – שנת היובל, שמועדה היה בזמנו ברור וידוע וחל על כל העסקאות. גם התמורה בגין "מכירה" או, ליתר דיוק, חכירה, כפופה למספר השנים שנותרו מעת תחילתה של העסקה עד שנת היובל: "בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל תִּקְנֶה מֵאֵת עֲמִיתֶךָ בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת יִמְכָּר לָךְ. לְפִי רֹב הַשָּׁנִים תַּרְבֶּה מִקְנָתוֹ וּלְפִי מְעֹט הַשָּׁנִים תַּמְעִיט מִקְנָתוֹ כִּי מִסְפַּר תְּבוּאֹת הוּא מֹכֵר לָךְ" (כה, טו-טז).   

כשההסתדרות הציונית הקימה את הקרן הקיימת לישראל, נקבע העיקרון שהקרן היא זו שתרכוש את האדמות בארץ ותחכיר אותם למתיישבים היהודים. הבעלות תישאר בידה – בעלות לאומית, וגם ההחזקה תוחזר אליה בסוף תקופת החכירה, כאשר בידי הקרן הקיימת הרשות גם שלא להאריך את תקופת החכירה או לחדשה, בהתאם לנסיבות. הקרן הקיימת לא "העתיקה" רעיון זה מפרשת בהר או מהתנ"ך, אלא הושפעה מהתורה הכלכלית של הנרי ג'ורג', כלכלן אמריקני במאה ה- 19 (2.9.1839 – 29.10.1897), שיצא נגד צבירת מקרקעין בידי מעטים. הוא ראה בכך מקור של עושר חומרי המקנה השתלטות שלטונית על מחוסרי מקרקעין, והפיכתם לתלויים בבעלי הקרקעות. לדעתו, אי שוויון כלכלי הוא מקור הרוע ולכן קרא למנוע הצטברות קרקעות בידי יחידים. הנרי ג'ורג' אישר בגלוי שהושפע מהכתוב בספר בתנ"ך (כשהתכוון לפרשת בהר).

להשלמת התמונה אוסיף, כי הוא גם אבי התורה של הטלת מס שבח על מקרקעין – אותו הוא מכנה "מס ערך המקרקעין", שערכם עלה עקב פיתוח סביבתי כתוצאה מהתנהגותם של אחרים. הוא ראה בכך התעשרות שלא כדין של בעל הקרקע שלא עשה מאומה כדי להשביח את רכושו אלא נהנה מהתנהגותם של אחרים שרכשו מקרקעין בסביבתו, אף כי לא להתעלם מהחובה להתחשב ביוזמתם של הראשונים בכך שיתכן שהעובדה שרכשו קרקע פלונית גררה אחריה פיתוח האזור, שלולא זאת יתכן שלא היה מתפתח.

[בתמונה: הסופר, הפוליטיקאי והכלכלן האמריקאי, הנרי ג'ורג'. יצירתו המפורסמת ביותר היא קידמה ועוני שנכתבה במהלך 1879 ומכרה מיליוני עותקים. הוא היה אבי הזרם הכלכלי ג'ורג'יזם. התמונה היא נחלת הכלל]
[בתמונה: הסופר, הפוליטיקאי והכלכלן האמריקאי, הנרי ג'ורג'. יצירתו המפורסמת ביותר היא קידמה ועוני שנכתבה במהלך 1879 ומכרה מיליוני עותקים. הוא היה אבי הזרם הכלכלי ג'ורג'יזם. התמונה היא נחלת הכלל]
[בתמונה: חלוצים בשעת העבודה בחחות ההכשרה "ניל"י", ליד נירנברג, גרמניה. התמונה באדיבות בית התפוצות]
[בתמונה: חלוצים בשעת העבודה בחחות ההכשרה "ניל"י", ליד נירנברג, גרמניה. התמונה באדיבות בית התפוצות]

פרשת בְּחֻקֹּתַי

עיקרה של פרשת בחוקותי הוא ”הברכה והקללה". במבט שטחי נראה שלכאורה מספר הקללות רב מאד לעומת מספר הברכות. אלא שקריאה מדוקדקת תבהיר לנו שאין זה כך.

הברכות

על הברכות נכתב: "אִם־בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת־מִצְו‍ֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם [...]" (כו, ג) וכאן באה רשימה של הברכות.

הברכות מקובצות לחמש קבוצות:

1) יבול חקלאי בעתו ושפע: "וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם, וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ. וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת־בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת־זָרַע, וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם" (כו, ד–ה)

2) שלום בארץ: "וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד. וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן־הָאָרֶץ, וְחֶרֶב לֹא־תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם" (כו, ו).  

3) נצחון צבאי נגד כל האויבים: "וּרְדַפְתֶּם אֶת־אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב, וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה, וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ, וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב" (כו, ז-ח).  

4) פריחה כלכלית וריבוי אוכלוסיה: "וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם, וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם, וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם, וַהֲקִימֹתִי אֶת־בְּרִיתִי אִתְּכֶם. וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן, וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ" (כו, ט-י). 

5) השגחה אלהים: "וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכֲכֶם וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם. וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים, וְאַתֶּם תִּהְיוּ־לִי לְעָם. אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת" (כו, יא-יג). 

[בתמונה: עיקרה של פרשת בחוקותי הוא ”הברכה והקללה"... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Victoria_rt לאתר FIXABAY]
[בתמונה: עיקרה של פרשת בחוקותי הוא ”הברכה והקללה"... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Victoria_rt לאתר FIXABAY]

הקללות

לעומת קבוצות הברכות, אנו מוצאים רשימה ארוכה של קללות, אלא שלא כל הקללות מאוגדות בקבוצות. הכתוב מונה רשימה ארוכה של מעשים פסולים, שבצידו של כל אחד מובאת הקללה שתיגרם בעטיו. בצידה של כל עבירה מפורט העונש עליה, אך ענישה זו היא בבחינת התרעה והתראה מפני ביצוע עבירה נוספת. הפסקת ביצוע העבירות, תפסיק גם את הקללות. אך אם ביצוע העבירות לא ייפסק - הקללות תצטברנה. 
עם זאת, ההרס הכללי המלא לא יוטל אלא רק לאחר שנעברו כל העבירות המנויות באותה רשימה ארוכה.

הענישה מחולקת לששה שלבים:

1. בהלה ומחלות: "וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה, אֶת־הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת־הַקַּדַּחַת, מְכַלּוֹת עֵינַיִם וּמְדִיבֹת נָפֶשׁ" (כו, טז).

2. רעב: "וְלֹא־תִתֵּן אַרְצְכֶם אֶת־יְבוּלָהּ, וְעֵץ הָאָרֶץ לֹא יִתֵּן פִּרְיוֹ" (כו, כ).

3. חיות טרף: "וְאִם־תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי וְלֹא תֹאבוּ לִשְׁמֹעַ לִי – וְיָסַפְתִּי עֲלֵיכֶם מַכָּה, שֶׁבַע כְּחַטֹּאתֵיכֶם, וְהִשְׁלַחְתִּי בָכֶם אֶת־חַיַּת הַשָּׂדֶה וְשִׁכְּלָה אֶתְכֶם, וְהִכְרִיתָה אֶת־בְּהֶמְתְּכֶם, וְהִמְעִיטָה אֶתְכֶם וְנָשַׁמּוּ דַּרְכֵיכֶם" (כו, כא-כב).

4. כישלונות צבאיים מחרב אויב: "וְאִם־בְּאֵלֶּה לֹא תִוָּסְרוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי קֶרִי, וְהָלַכְתִּי אַף־אֲנִי עִמָּכֶם בְּקֶרִי – וְהִכֵּיתִי אֶתְכֶם גַּם־אָנִי שֶׁבַע עַל־חַטֹּאתֵיכֶם. וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב, נֹקֶמֶת נְקַם־בְּרִית, וְנֶאֱסַפְתֶּם אֶל־עָרֵיכֶם וְשִׁלַּחְתִּי דֶבֶר בְּתוֹכְכֶם וְנִתַּתֶּם בְּיַד־אוֹיֵב" (כו, כג-כה).

לאחר מכן, עולה הענישה לדרגה גבוהה יותר –

5. רעב כבד ושממה: "וַאֲכַלְתֶּם בְּשַׂר בְּנֵיכֶם וּבְשַׂר בְּנֹתֵיכֶם תֹּאכֵלוּ וְהִשְׁמַדְתִּי אֶת־בָּמֹתֵיכֶם, וְהִכְרַתִּי אֶת־חַמָּנֵיכֶם, וְנָתַתִּי אֶת־פִּגְרֵיכֶם עַל־פִּגְרֵי גִּלּוּלֵיכֶם וְגָעֲלָה נַפְשִׁי אֶתְכֶם וְנָתַתִּי אֶת־עָרֵיכֶם חָרְבָּה, וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת־מִקְדְּשֵׁיכֶם וְלֹא אָרִיחַ בְּרֵיחַ נִיחֹחֲכֶם וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת־הָאָרֶץ, וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ" (כו, כט-לב).

וכאן מובא השלב הששי החמור ביותר והוא –

6. הגליה: "אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת־שַׁבְּתֹתֶיהָ כֹּל יְמֵי הָשַּׁמָּה, וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם. אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ, וְהִרְצָת אֶת־שַׁבְּתֹתֶיהָ, כָּל־יְמֵי הָשַּׁמָּה תִּשְׁבֹּת אֵת אֲשֶׁר לֹא־שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ. וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם – וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ בִּלְבָבָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיהֶם וְרָדַף אֹתָם קוֹל עָלֶה נִדָּף וְנָסוּ מְנֻסַת־חֶרֶב וְנָפְלוּ וְאֵין רֹדֵף, וְכָשְׁלוּ אִישׁ־בְּאָחִיו כְּמִפְּנֵי־חֶרֶב וְרֹדֵף אָיִן, וְלֹא־תִהְיֶה לָכֶם תְּקוּמָה לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם. וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם וְאָכְלָה אֶתְכֶם אֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם. וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם יִמַּקּוּ בַּעֲו‍ֹנָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיכֶם וְאַף בַּעֲו‍ֹנֹת אֲבֹתָם אִתָּם יִמָּקּוּ. וְהִתְוַדּוּ אֶת־עֲו‍ֹנָם וְאֶת־עֲו‍ֹן אֲבֹתָם בְּמַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ־בִי, וְאַף אֲשֶׁר־הָלְכוּ עִמִּי בְּקֶרִי. אַף־אֲנִי אֵלֵךְ עִמָּם בְּקֶרִי, וְהֵבֵאתִי אֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם" (כו, לד-מא).

[בתמונה: וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם וְאָכְלָה אֶתְכֶם אֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם. וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם יִמַּקּוּ בַּעֲו‍ֹנָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיכֶם... תיאור מסע גלות בבל... איש לא נזקק ללגיטימציה להרחיק יהודים מארץ-ישראל... התמונה היא נחלת הכלל]
[בתמונה: וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם וְאָכְלָה אֶתְכֶם אֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם. וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם יִמַּקּוּ בַּעֲו‍ֹנָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיכֶם... תיאור מסע גלות בבל... איש לא נזקק ללגיטימציה להרחיק יהודים מארץ-ישראל... התמונה היא נחלת הכלל]

ולבסוף נחמה...

אך עם זאת אלוהים מודיע, כי, למרות הכל, לא יפקיר את בני עמו לצמיתות, אלא ימתין שיחזרו בהם מדרכיהם הרעות, כי כאשר "יִכָּנַע לְבָבָם הֶעָרֵל וְאָז יִרְצוּ אֶת עֲו‍ֹנָם, וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר. וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם וְתִרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ בָּהְ שַׁמָּה מֵהֶם וְהֵם יִרְצוּ אֶת עֲו‍ֹנָם יַעַן וּבְיַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ וְאֶת חֻקֹּתַי גָּעֲלָה נַפְשָׁם, וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם, כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיֹת לָהֶם לֵאלֹהִים, אֲנִי יְהוָה" (כו, מא-מה).

דברי נחמה אלה מסיימים את פרשת הברכות והקללות: "אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה" (כו, מו).

יתכן שסיום זה נכתב כדי לא לסיים את הפרשה בהרגשת כאב. היום, במבט לאחור, אנו רואים כיצד כל זה אכן קרה הלכה למעשה בתולדות עמנו, הרע אך גם הטוב – לרבות החזרה לארצנו.

[בתמונה: אילנית שרה על נחמה...]

בפרק כז, הפרק האחרון בחומש ויקרא, מובאות הוראות שונות בענייני פדיון רכוש וגאולתו, שמקומן הטבעי היה צריך להיות במסגרת דיני השמיטה והיובל שבפרשת בהר. ניתן לשער שהוספו כסיום לפרשה כדי לא לסיימה בהרגשה קשה. בסיום זה לא מוזכרים "הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת". תשומת הלב מופנית רק למצוות שהוראות דיני השמיטה והיובל חלק מהן, וספר ויקרא מסתיים במלים אלה: "אֵלֶּה הַמִּצְו‍ֹת אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת־מֹשֶׁה אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינָי".  

חזק חזק ונתחזק!
[בתמונה: כריכת ספרו של פרופ' דוד א' פרנקל, 'תובנות מנהיגות וניהול - הגיגים והרהורים לאור פרשות השבוע וחגי ישראל', שראו אור בהוצאת ראובן מס, ירושלים, ב- 2022]
[בתמונה: כריכת ספרו של פרופ' דוד א' פרנקל, 'תובנות מנהיגות וניהול - הגיגים והרהורים לאור פרשות השבוע וחגי ישראל', שראו אור בהוצאת ראובן מס, ירושלים, ב- 2022]

[לקובץ המאמרים על 'פרשת בְּהַר', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על 'פרשת בחֻקֹתַי', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

מקורות והעשרה

5 thoughts on “דוד א' פרנקל: הרהורים על פרשות בהר – בחוקותי

  1. Pingback: פרשת בהר באתר 'ייצור ידע' | ייצור ידע

  2. Pingback: דורון מצא: שנת שמיטה במערכת החינוך | ייצור ידע

  3. Pingback: אבי הראל: שמיטה, יובל, ריבית ודילמות מוסריות | ייצור ידע

  4. Pingback: אבי הראל: מה עניין שמיטה להר סיני? | ייצור ידע

  5. Pingback: קובי ביטר: מה עניין שמיטה להר סיני? | ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *