תקציר: בְּמִדְבַּר הוא שמו של החומש הרביעי מכין חמשת חומשי התורה. הפרשה הראשונה בו היא פרשת בְּמִדְבַּר, העוסקת במפקד יוצאי צבא בבני ישראל; ובמיקומם של השבטים סביב למשכן.

עודכן ב- 29 במאי 2024

דוד א' פרנקל (ראו תמונה משמאל) הוא ד"ר למשפטים מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ופרופ' אמריטוס בפקולטה לניהול באוניברסיטת בן גוריון בנגב. מחבר הספר "תובנות מנהיגות וניהול - הגיגים והרהורים לאור פרשות השבוע וחגי ישראל" בהוצאת ראובן מס, ירושלים (ראו תמונת כריכה בסוף המאמר למטה).

*  *  *

פרשת בְּמִדְבַּר עוסקת במפקד יוצאי צבא בבני ישראל; ובמיקומם של השבטים סביב למשכן.

בְּמִדְבַּר הוא שמו של החומש הרביעי מכין חמשת חומשי התורה. הפרשה הראשונה בו היא פרשת בְּמִדְבַּר הפותחת במלים אלה:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי" (א, א). שמה של הפרשה, כשמו של הספר, הוא המילה החמישית בפסוק א, וזאת מאחר שלארבעת המלים הראשונות אין ייחוד כלשהו. המלה החמישית היא "בְּמִדְבַּר" ובשמה מכונים שמו של הספר והפרשה הראשונה שבו.

עד כה היו בני ישראל, לאחר צאתם ממצרים, מרוכזים בהַר סִינַי. כעת הם נפרדים מההר ויוצאים להמשך דרכם, והפעם "בְּמִדְבַּר סִינַי", לקראת העלייה לארץ. בני ישראל עוזבים את האתר הגאוגרפי בו שכנו ונושאים אתם את המשכן להמשך דרכם. בכך הם מסמלים ומודיעים שדת ישראל אינה "חפצית-אזורית" אלא אוניברסלית. 

מיפקד יוצאי צבא של בני ישראל

"בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" (א, א) מתעורר הצורך במיפקד מדויק של הגברים יוצאי הצבא, לא רק כדי להעריך את כוחו הצבאי של העם אלא גם כדי להכינו לקראת תוכניות העתיד. בעת היציאה ממצרים נכתב "וַיִּסְעוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס, סֻכֹּתָה, כְּשֵׁשׁ־מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים, לְבַד מִטָּף" (שמות יב, לז). 

אותה עת מנו באופן כולל את כל הגברים, ללא הבדלי הגיל, למעט הטף. כעת מתעורר הצורך למנות באופן מדויק את מספרם של יוצאי הצבא, שהם כל הגברים שגילם 20 ומעלה, כמפורש בהוראה שאלהים הורה את משה ואהרן:

"שְׂאוּ אֶת־רֹאשׁ כָּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם, לְבֵית אֲבֹתָם, בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת, כָּל-זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם. מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, כָּל־יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם, אַתָּה וְאַהֲרֹן"(במדבר א, ב-ג).

על גיל התקרה שהוא 50 אנו למדים ממניית הכהנים והלויים, שאותם פוקדים "מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כָּל בָּא לַצָּבָא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד" (פס' ג, כג, ל, לה בפרק ד). תוצאות המפקד היו שמספר כל יוצאי הצבא מגיל 20 עד 50, למעט הכהנים והלויים, "שֵׁשׁ־מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים" (א, מו) ומספר הכהנים והלויים מגיל 30 עד 50 עמד על "שְׁמֹנַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וּשְׁמֹנִים" (ד, מח).

המספר הכולל של הגברים, יוצאי הצבא כולל הכהנים והלווים היה, איפא, שש מאות ושנים עשר אלפים ומאה ושלושים – 612,130, לעומת שש מאות אלף רגלי כל הגברים, למעט הטף.

מיקומם של השבטים סביב למשכן

כדי למנוע ויכוחים ולהימנע מהצורך להסביר את מיקומם של השבטים, פיזורם והתפרסותם של בני ישראל במחנה, החליטו משה ואהרן להיצמד לחלוקה המקורית של השבטים, כשכולם מקיפים את המשכן להמשך דרכם. את המשכן מקיפות ארבע קבוצות מצאצאיו של לוי – קבוצה אחת של כהנים ושלש קבוצות של לויים. 

• בקו המזרח – הכהנים – אהרן ובניו ועמם משה;
• בקצה השני – בקו המערב – צאצאיו של גרשון;
• בקו הצפון – צאצאיו של מררי;
• וממולם בצד הדרומי – צאצאיו של קהת, למעט, כאמור, אהרן ובניו ומשה הנמצאים במזרח כקבוצת הכהנים.

מסביב לארבע הקבוצות, נוצרת חומת אנשים בשורה שניה - צאצאי כל השבטים האחרים, כאשר בני יוסף נחלקים לשני שבטים – אפרים ומנשה – ובכך נוצרו שנים עשר שבטים הנחלקים לארבע קבוצות כאשר "אִישׁ עַל־דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל־מוֹעֵד יַחֲנוּ" (ב, ב).

את ארבע הקבוצות של בני שבט לוי, מקיפים בני כל שאר השבטים באופן זה:

• במרכז המזרח – בני שבט יהודה ונשיאם הוא נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב; מצפונם בקו המזרח - בני שבט יששכר שנשיאם הוא נְתַנְאֵל בֶּן צוּעָר; ומדרומם בקו המזרח - בני שבט זבולון שנשיאם אֱלִיאָב בֶּן חֵלֹן – סה"כ 186,400 יוצאי צבא.
• מולם במרכז המערב – בני שבט אפרים שנשיאם הוא אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד; מצפונם בקו המערבי בני שבט מנשה שנשיאם גַּמְלִיאֵל בֶּן פְּדָהצוּר; ובדרומם בקו המערבי בני שבט בנימין שנשיאם אֲבִידָן בֶּן גִּדְעֹנִי – סה"כ 108,100 יוצאי צבא.
• בקו צפון המשכן – במרכזו בני שבט דן שנשיאם אֲחִיעֶזֶר בֶּן עַמִּישַׁדָּי; במזרחם בני שבט אשר ונשיאם פַּגְעִיאֵל בֶּן עָכְרָן; ובמערבם שבט נפתלי ונשיאם אֲחִירַע בֶּן עֵינָן – סה"כ 157,600 יוצאי צבא.
• ומולם בקו דרום המשכן – במרכזו שבט ראובן ונשיאם אֱלִיצוּר בֶּן שְׁדֵיאוּר; במזרחם בני שבט שמעון ונשיאם שְׁלֻמִיאֵל בֶּן צוּרִי שַׁדָּי; ובמערבם בני שבט גד ונשיאם אֶלְיָסָף בֶּן רְעוּאֵל – סה"כ 151,450 יוצאי צבא.

יוצאי הצבא נחלקים לארבע חטיבות הכפופות למשה:

• המזרחית – בני שבטי יהודה, יששכר וזבולון, בהנהגתו של נשיא יהודה.
• המערבית – בני שבטי אפרים, מנשה ובנימין, בהנהגתו של נשיא אפרים.
• הצפונית – בני שבטי דן, אשר ונפתלי, בהנהגתו של נשיא דן.
• הדרומית – בני שבטי ראובן, שמעון וגד, בהנהגתו של נשיא ראובן.

בכל חטיבה 3 גדודים. כל שבט הוא גדוד. אפרים ומנשה נמנים כשבטים נפרדים ולכן גם כגדודים נפרדים, וכך הצבא מורכב משניים-עשר גדודים של לוחמים, כאשר בצידם לאנשי שבט לוי נועדו תפקידים אחרים או נוספים. החטיבות מורכבות מיוצאי הצבא מגיל 20 עד 50 – אין הבדל בין צבא סדיר לכוחות המילואים, וכולם, לרבות בני שבט לוי, כפופים למצביא. ארגון למופת. עם, שמשך שנה תמימה התרגל לחיי "קבע" במדבר, אף כי כל אותה שנה שמע ולמד על חזרה לארצו, מגיע כעת לשלב המכריע – עלייה לארץ המובטחת. נכונו עוד הפתעות ואירועים שונים, אך מנהיגיו אינם שוקטים על שמריהם. הם עסוקים בתכנון עתידו המדיני והצבאי של עמם, ובד בבד עסוקים בתכנון כלכלה וחברה, בתרבות, חינוך ובעקרונות משפט שיש להנחיל לעם זה. אכן תובנות של מנהיגות וניהול.

בלשון ימינו, ניתן לסכם כי משה ואהרן הצליחו בארגון שתוכנן כארגון צבאי, מאחר שהיו נחרצים והחלטיים. את דיוניהם ערכו שניהם בלבד, ללא מדליפים, שקלו את האפשרויות השונות ובחנו את תוצאותיהן מבלי שפנו בבקשות להמלצות. לא נעזרו בוועדות מייעצות ואף לא במוסדות פיקוח ותיאום, לא ניהלו דיונים עם גופים חיצוניים לצרכי פשרות, ובכך נמנעו מלחצים. לא חששו מתגובות בינלאומיות ולא דחו את מתן החלטותיהם. אלו הם, בתמצית, התובנות של ניהול תקין ומוצלח, ממנו יש ללמוד!

[לאוסף המאמרים על 'פרשת במדבר', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על 'פרשת במדבר'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), אוסף המאמרים על 'פרשת במדבר, ייצור ידע, 26/5/19.