תקציר: בפרשת במדבר מסופר על כך שהלוויים החליפו את הבכורים כעובדי משמרת הקודש. הטעם לקידושם המקדמי של הבכורים היה מכת בכורות, בה ניצלו כנגד בכורי מצרים שהוכו למוות. כך או אחרת ההחלפה תמוהה היות שלא ניתן לה טעם בפרשתנו. יתרה מזאת. החלפה זו מעלה שאלה תיאולוגית סבוכה, האם האל שינה את רצונו בגלל סיבה מתחדשת.

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

בפרשת במדבר נזכרת החלפת הבכורים פעמיים, כדלקמן:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. וַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תַּחַת כָּל בְּכוֹר פֶּטֶר רֶחֶם מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם. כִּי לִי כָּל בְּכוֹר בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִקְדַּשְׁתִּי לִי כָל בְּכוֹר בְּיִשְׂרָאֵל מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה לִי יִהְיוּ אֲנִי יְהוָה"; " קַח אֶת הַלְוִיִּם תַּחַת כָּל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֶּהֱמַת הַלְוִיִּם תַּחַת בְּהֶמְתָּם וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם אֲנִי יְהוָה. וְאֵת פְּדוּיֵי הַשְּׁלֹשָׁה וְהַשִּׁבְעִים וְהַמָּאתָיִם הָעֹדְפִים עַל הַלְוִיִּם מִבְּכוֹר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְלָקַחְתָּ חֲמֵשֶׁת חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים לַגֻּלְגֹּלֶת בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ תִּקָּח עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשָּׁקֶל. וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו פְּדוּיֵי הָעֹדְפִים בָּהֶם"[1]

בין שתי הפרשיות הללו מספר המקרא על מניין הלוויים ומניין הבכורים, וסיכומם של המניינים מראה שהבכורים היו עודפים על הלוויים ב-273 אנשים אשר היו צריכים לפדות את עצמם. 

השאלה הראשונה העולה מדברים אלה מדוע הוחלפו הבכורים בלווים?  

בשום מקום לא ניתן הסבר ראוי מדוע בחר ה' להחליף את הבכורים בלוויים. 
הטעם להקדשת הבכורים נאמר בכתובים והוא - זֵכר למכת בכורות במצרים שפסחה על בכורי ישראל. והשאלה התאולוגית הקשה יותר הינה, האם האל מחליף את דעתו ומשנה את דבריו? 
בפילוסופיה היהודית האל מוגדר בדרך כלל כאל הנמצא בפועל תמיד, כך שלא יתכן בו שום שינוי. האמנם? להלן נדון בשאלה כבדת משקל זו.

 ר' סעדיה גאון (רס"ג) [2], בספרו אמונות ודעות דן בשאלה זו שתמציתה כאמור הוא זה - נראה כאילו ה' את שינה את דעתו והחליט להחליף את הבכורים בלוויים שלא על פי התוכנית המקורית שבה הבכורים היו אמורים לעבוד במשכן.

לדעתו של רס"ג, אין כאן עניין של החלפה שרירותית, אלא סוג של עונש שהביא ה' על הבכורים, ובמקומם בחר לו את הלוויים.

רס"ג מביא בספרו האמור, מספר דוגמאות של עונש המשנה את המציאות ויוצר מצב חדש שאינו נחשב שינוי בדעתו של האל. לדוגמא - לפי הכתוב נראה שהתוכנית המקורית של ה' הייתה שאדם הראשון ישכון בגן עדן, אולם כאשר הוא חטא הוא גורש משם. לכאורה יש כאן שינוי בתוכנית האלוהית, כיוון שהאדם הראשון בעצם לא נמצא במקום לו הוא יועד.

הוא הדין בעניין הבכורים בפרשתנו. על פי התוכנית המקורית היו הבכורים צריכים לעבוד את עבודת המשכן, אך משחטאו, החליף אותם ה' במשרתים אחרים ראויים מהם – הלוויים, כדלקמן:" וָאֶקַּח אֶת הַלְוִיִּם תַּחַת כָּל בְּכוֹר, וזה גם כן איננו בטול, כי ממנהגו לרומם את העבד, וכאשר הוא חוטא אותו משפילו. כמו שהושיב אדם בגן עדן וחטא וטרדו, והביא אבותינו לארץ ישראל, וחטאו הגלם ופזרם, כך מה שהוא על דרך הענישה" [3].

רוצה לומר כי לדעת רס"ג אין כאן שינוי באל אלא התאמה של המצב בגלל מרכיב החטא שנמצא באדם. הכוונה האלוהית הייתה הייעוד המקורי, אולם ברגע שהאדם חטא בייעודו הוא קיבל ייעוד פחות ערך.

האם האל יכול להשתנות?

השאלה האם האל יכול לצאת מהכוח אל הפועל, או במילים שלנו להשתנות, נדונה במחשבה היהודית בימי הביניים בהקשר של בריאת העולם, עליה דנו בהיבטים שונים במאמרים קודמים. 
בדברים הבאים נרענן את הדיון האמור בהבאת דברי הרמב"ם והרלב"ג. 

כאמור השאלה הנדונה היא - האם האל יכול לצאת מן הכוח אל הפועל. לדעת הרמב"ם הדבר כנראה איננו אפשרי. עמדה זו אנו מוצאים בשאלת בריאת העולם או קדמותו [4].

שאלה זו הינה מן השאלות הפילוסופיות – תיאולוגיות החמורות והקשות ביותר ליישוב. אם האל מוגדר כמצוי בפועל תמיד, סוברני וכול יכול הרי מדוע שלא נניח כי העולם נברא, מה גם שדוקטרינה זו עולה בקנה אחד עם פשט פסוקי המקרא בספר בראשית. ברם, התפיסה האריסטוטלית, בה הרמב"ם החזיק, לא מאפשרת לומר את מה שדעת תורה אומרת, ובעצם היא טוענת כי החומר הינו תמידי כשם שהאל נצחי, ואם כך יש להניח כי העולם קדמון ולא נברא.

בנוסף לפי שיטה זו אין אפשרות לומר כי האל יפעל בנקודת זמן מסוימת, בניגוד לחוסר מעש קודם לכן, היות והאל נמצא תמיד בפועל.

לפי הרמב"ם דבר יציאתו של האל מהכוח אל הפועל הינה בעייתית. בחלק הראשון של מורה נבוכים הוכיח המחבר את קיום האל וזיהה אותו כמניע הראשון. זיהוי זה מתבסס על הפיזיקה האריסטוטלית המבוססת על קדמות העולם ולא על חידושו. יתרה מזאת. עמדת הרמב"ם היא שהאל אין בו כול שינוי, ולמרות השגותיו על הפיזיקה האריסטוטלית, הרי הוא היה ונשאר פילוסוף אריסטוטלי. לכן, בדומה למפרשי מורה נבוכים הראשונים, הרמב"ם ניסה להוכיח בכול כוחו את עניין החידוש העולם, אולם לא הייתה לו הוכחה מופתית וחותכת אודות כך. לכן על פי מפרשיו הקלאסיים ועל פי הפרשנות המאוחרת של חוקרים רבים, נטה הרמב"ם לדעה של קדמות העולם. לפי תפיסה זו, הוא העדיף להבליט את חידוש העולם כדי לא לערער את יסודות הדת שהיא ערובה לחיי חברה תקינים.

למרות דברים אלה, ראוי לזכור גם כי גם קדמות העולם לא הוכחה באופן מוחלט, ודעה זו יוחסה לרמב"ם לפי דברי מפרשיו. אין בכך כמובן ראייה שכך גם חשב רבם. ולכן בהיות הרמב"ם לא רק פילוסוף אלא מנהיג דתי ופדגוג, הרי הוא מביא את הדיון במכלול הסוגייה של חידוש מול קדמות, באופן כזה שכול אחד יוכל להכריע בדבר כהבנתו האישית [5].

אקט של רצון חד פעמי

לעומת דעתו זו של הרמב"ם, ר' לוי בן גרשום(רלב"ג) טוען כי אכן האל יצא מהכוח אל הפועל תוך אקט של רצון חד פעמי בהיסטוריה וברא את העולם [6]: 

"...וזה שאם הייתה בריאת השם יתברך העולם לתועלת לו יתברך...אבל למה שהתבאר שאין לשם יתברך תועלת בבריאתו, אבל היה זה על צד ההטבה והחנינה, הנה זה מיוחס לרצונו לבד. ואם אמר אומר כי מפני שמציאות השם יתברך הוא באופן אחד תמיד, הנה יחויב שיהיה העניין כן ברצונו, ובהניחו שיהיה רוצה פעם ולא יהיה רוצה פעם, יהיה זה בהכרח שינוי מה בחוק השם יתברך. אמרנו לו שכבר חייב טבע ההתחלה החומרית שיהיה למציאות הטוב בה התחלה זמנית, לפי שזה הטוב היה בהכרח לה מסודר מזולתה... ולזה היה מחויב שיהיה העולם מחודש, וכאשר היה זה כן, הוא מבואר שהיות הטוב נמצא בזאת ההתחלה החומרית הוא מהשם יתברך...ובהיות העניין כן, הנה בהכרח שיכנס העולם במציאות בעת מה, ולזה לא יתכן השאלה למה לא הווה אותו השם יתברך קודם זה, לפי שאם היה פועל אותו קודם זה איזה שיעור שיהיה מהזמן, תיפול השאלה הזאת גם כן..."[7]

כלומר, פעם אחת בהיסטוריה העולמית האל יצא מטבעו הרגיל וברא את היקום, זאת במטרה להטיב עם ברואיו. לאחר חריגה זו, שב האל למסלול הרגיל של מחשבה החושבת את עצמה, כך שהעולם פועל על סמך החוק האלוהי שהוטמע בו.

המוטיב של הרצון החד פעמי של האל לברוא את העולם כדי להטיב עם הזולת, קיים כבר אצל רבי סעדיה גאון בספרו אמונות ודעות. אולם אם נבדוק לעומקם של הדברים, כיצד תיתכן חריגה שכזו באל, המוגדר כישות נצחית שאינה ברת שינויים, על כך אין תשובה מצד הרלב"ג, פרט לארגומנט של ההטבה עם הנבראים.

אחרית דבר

בפרשת במדבר מסופר על כך שהלוויים החליפו את הבכורים כעובדי משמרת הקודש. הטעם לקידושם המקדמי של הבכורים היה מכת בכורות, בה ניצלו כנגד בכורי מצרים שהוכו למוות.

כך או אחרת ההחלפה תמוהה היות שלא ניתן לה טעם בפרשתנו. יתרה מזאת. החלפה זו מעלה שאלה תיאולוגית סבוכה, האם האל שינה את רצונו בגלל סיבה מתחדשת.

על כך יש תשובות רבות. רס"ג טוען שאין כאן שינוי ברצון האלוהי, רק שרצון זה הותאם בגין חטאם של הבכורים בחטא העגל. לדעת הרמב"ם, קשה לדבר אם בכלל על שינוי ברצון האלוהי, והדבר בא לידי ביטוי בהסברו הארוך על הרמב"ם אודות בריאת העולם.

האם בריאת העולם הינה אקט של רצון אלוהי שלא היה קודם לכן? על כך אין הוא משיב באופן ברור, אולם בהיותו מחזיק בדעת אריסטו קשה להניח שהאל יצא אי פעם מהכוח אל הפועל היות והוא תמיד בפועל.

לגבי עניין בריאת העולם סתם הרמב"ם את דעתו כך, שכל אחד יכול למצוא בה את רצונו, אבל אין ספק שרוב מפרשיו טוענים שהרמב"ם נטה לקדמות העולם ולא לחידושו בפורמט הידוע יש מאין.

מנגד, הרלב"ג, הנחשב לאריסטוטלי רדיקאלי בתפיסתו אומר כי פעם אחת בהיסטוריה העולמית האל יצא וברא את העולם במטרה להיטיב לברואיו. כיצד הדבר מתיישב עם דעותיו בתמכו בפיזיקה האריסטוטלית, בה האל מוגדר כישות ללא שינוי, על כך אין תשובה.  

[לקובץ המאמרים על 'פרשת במדבר', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על הרמב”ם באתר ‘ייצור ידע’, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על רבי סעדיה גאון (רס"ג), לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על בני שבט לוי, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על 'פרשת במדבר';
• אוסף המאמרים על הרמב”ם באתר ‘ייצור ידע’;
• אוסף המאמרים על רבי סעדיה גאון (רס"ג).
• אוסף המאמרים על בני שבט לוי.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), אוסף המאמרים על 'פרשת במדבר, ייצור ידע, 26/5/19.
• פנחס יחזקאלי (2024), שבט לוי / הלוויים באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/7/24.

[1] ויקרא, פרק ג', פסוקים: י"א – י"ג; מ"ה – מ"ח.

[2] על רס"ג ראה - ברודי, י.  רב סעדיה גאון, הוצאת מרכז זלמן שזר, 2006

הראל אבי, שלוש נגיעות פילוסופיות, ספרי צמרת, אזור, 2012, עמודים: 76 – 9.

[3] ר' סעדיה גאון, הנבחר באמונות ודעות, ירושלים, תש"ל, מהדורת קאפח, (מאמר ג, ט), עמוד קמ"א.

[4] בעניין בריאת העולם או קדמותו יש שפע רב של מחקרים ומאמרים. אנו נתייחס למרכזיים שבהם כדוגמת:

נהוראי. מ', צ', כיצד הרמב"ם ניסח את השקפתו על הבריאה, דעת, 37, 1996, עמודים 119- 126

נוריאל. א', חידוש העולם או קדמותו על פי הרמב"ם, תרביץ, ל"ג, תשכ"ד, עמודים 372- 387 (להלן- נוריאל, חידוש העולם או קדמותו);

עברי. א', בריאת העולם לפי הרמב"ם, ספר היובל לשלמה פינס, ירושלים, תשמ"ח- תש"ן, חלק ב', עמודים 115- 137

קליין- ברסלבי. ש', פירוש הרמב"ם לסיפור בריאת העולם, ירושלים, תשל"ח.

הראל, א., שלוש נגיעות פילוסופיות, ספרי צמרת, אזור, 2012, עמודים: 224 – 216.

[5] נוריאל, חידוש העולם או קדמותו, עמוד 387.

[6] על רלב"ג ראה:

גוטמן י.,הפילוסופיה של היהדות, מוסד ביאליק, 1983, עמודים-191-204.

  סיראט,ק. הגות פילוסופית בימי הביניים, כתר,1975, עמודים-360-376.

   שבייד, הפילוסופים הגדולים שלנו, ידיעות אחרונות, 1999, עמודים-340-361.

הראל, א. שלוש נגיעות פילוסופיות, ספרי צמרת, אזור, 2012, עמודים: 331 – 270.

[7] רלב"ג, מלחמות השם, מהדורת לייפציג 1866, מאמר שישי, חלק א', פרק י"ח. ראה – אבי הראל, בריאת העולם על פי רלב"ג, ייצור ידע, אוקטובר 2016.