תקציר: במגילת רות יש הרבה ללמדנו על החשיבות של העלייה והחזרה לארץ למגורים בה.  תוך כדי סיפור המעשה אנו גם לומדים על דינים שנהגו אותה עת בארץ. כל זאת, נוסף על היחס שיש להראות לאותם מתגיירים הרואים בארץ גם את ארצם ולא רק מקום בו ניתן למצוא מקור פרנסה זמני. עלילתה של מגילת רות מתרחשת בימי הקציר. בסופה אנו לומדים על לידתו של דוד, צאצאם הישיר של רות המואבייה לפי מוצאה ובועז, שהיה מצאצאיו של יהודה בן יעקב ותמר שהייתה כנענית לפי מוצאה. לפי המסורת, המלך דוד נולד ונפטר בחג השבועות, ומסיבה זו קוראים במגילת רות בחג השבועות.

[לסדרת מאמרי שבועות ומתן תורה, שהופיעו באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מגילת רות, לחצו כאן]

עודכן ב- 11 ביוני 2024

דוד א' פרנקל (ראו תמונה משמאל) הוא ד"ר למשפטים מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ופרופ' אמריטוס בפקולטה לניהול באוניברסיטת בן גוריון בנגב. מחבר הספר "תובנות מנהיגות וניהול - הגיגים והרהורים לאור פרשות השבוע וחגי ישראל" בהוצאת ראובן מס, ירושלים (ראו תמונת כריכה בסוף המאמר למטה).

*  *  *

מבוא

על משמעותו של חג השבועות, ובשמו האחר חג הביכורים, עוד נלמד בפרשת ראה ובפרשת כי תבוא, שבספר דברים. אך את הרהוריי על מגילת רות, אותה אנו קוראים בחג השבועות ועל החג אותו אנו חוגגים השבוע, אתעכב כבר עתה.

חמש מגילות בתנ"ך: שיר השירים, רות, איכה, קהלת ואסתר.

\

מגילת רות, היא סיפור נפלא, השזורים בו סיפור ירידה מהארץ, השיבה אליה, הצטרפותה של גיורת לעם ישראל, והגנאלוגיה המלכותית. סיפור המגילה מלמד על השתלבות גרים בעם, והיותם אבני יסוד חזקים בו. 

מגילת רות היא סיפורה של משפחה – זוג הורים משבט יהודה, נעמי ואלימלך, ושני בניהם, מחלון וכליון – שירדו מהארץ ועקרו לארץ מואב, עקב משבר כלכלי ורעב. זמן קצר לאחר ירידתה של המשפחה מהארץ, נפטר אלימלך אבי המשפחה, ושני הבנים נשאו נשים מבנות מואב ונשארו להתגורר במואב עם נעמי. לאחר עשר שנים נפטרו גם הבנים, מבלי שנולדו להם ילדים.

בינתיים נשבר הרעב בארץ ונעמי, האם והאלמנה השכולה, מחליטה לחזור ארצה. היא מפצירה בכלותיה שהתאלמנו, שתשארנה במואב, ארצן המקורית, כי בה ייטב להן, מה עוד שלפי הדין הנהוג ביהודה, לא תוכלנה להינשא ביהודה, אלא לאחר ייבום או חליצה, מאחר שלא נולדו להן ילדים. כלה אחת, ערפה, נפרדת מנעמי וחוזרת לבית הוריה במואב, אך השניה – רות, החליטה להתגייר ולהצטרף לחמותה החוזרת ארצה.

מנהיגות וניהול - גיור

בקריאת המגילה אנו חשים את חיי הרוגע והשלוה שהיו בארץ אותה עת. מצב זה הוא תוצאה ממנהיגות וניהול ראויים, המביאים בעקבותיהם חיים רגועים וטובים. איננו יודעים מי היה השופט באותה תקופה, אך אנו מבינים כי אכן היה מנהיג ראוי. לא כל מנהיגות זקוקה לקרבות ולמעשי גבורה כדי להיות מוצלחת ומקובלת [לאוסף המאמרים: 'הכל על מנהיגות', לחצו כאן]. 

סיפור גיורה של רות מעניין. אין אנו יודעים באופן ודאי ממתי החלה ההתייחסות ליהדות מכח האם, אך רות רצתה להיות חלק מעמה של נעמי, גם אם לא תלד עוד, ולכן התגיירה.

לגיור מהות כפולה, דתית ולאומית, שאינה ניתנת להפרדה. הביטוי הקצר בו השתמשה רות בדבריה לנעמי מסכם באופן מקיף את מהות הגיור: "עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי" (א, טז).  הגיור אינו מצטמצם להצטרפות בלבד לכת שלכל חבריה אותה אמונה דתית, הוא אינו המרת דת בלבד, וכן אינו רק הצטרפות לקבוצה שכל המאחד את חבריה הוא האזרחות בלבד.

הגיור מורכב משני יסודות שאינם ניתנים להפרדה – דת ולאום. בעל אמונה דתית שאינה יהודית, יכול שיהיה אזרח ישראלי, אך אזרחות ישראלית בלבד אינה הופכת אותו ליהודי. כך גם אזרחות של יהודי במדינה כלשהי אינה מונעת ממנו להשתייך ללאום היהודי גם אם אינו אזרח ישראלי. 

חבלי קליטה וסוף טוב...

נעמי חוזרת לארץ יהודה כאשר רות מצטרפת אליה. חבלי הקליטה אינם קלים, אך אנו למדים מסיפור המגילה על הדינים והמנהגים שנהגו אותה תקופה בישראל. אנו למדים על זכות הירושה של אלמנה חשוכת ילדים שאין לנשלה מרכוש בעלה, ובמיוחד אנו למדים על דיני הסעד והעזרה לנזקקים, כולל חובת השארת לקט, כדי שנזקקים יוכלו לאוספו ולקיים את עצמם ואת משפחתם. במקביל אנו לומדים על דיני הייבום והחליצה עליה רמזה נעמי לשתי כלותיה. בסופו של דבר אנו עדים לסיום מוצלח.

בועז, בן משפחה של אלימלך, שלמרות המצב הכלכלי נשאר ביהודה ולא עקר למואב, נושא את רות לאשה.

הנישואים התאפשרו לאחר שאיתר בן משפחה שקרבת משפחתו לאלימלך היתה קרובה יותר, שהסכים לגאול את רות בטקס חליצה, ובכך הורשתה להינשא למי שתבחר. היא נישאת לבועז. רכוש המשפחה של נעמי ואלימלך הופך לרכושם של רות ובועז, כשנעמי מצטרפת למגוריהם. המשפחה משתקמת ומתרחבת. נעמי מסייעת בגידול בנם של רות ובועז, ואחת התוצאות המרשימות, שמסבירה לנו את ערכה של המגילה, היא המשכיות שושלת המשפחה:

"וַיִּקַּח בֹּעַז אֶת־רוּת וַתְּהִי־לוֹ לְאִשָּׁה, וַיָּבֹא אֵלֶיהָ, וַיִּתֵּן יְהוָה לָהּ הֵרָיוֹן, וַתֵּלֶד בֵּן. וַתֹּאמַרְנָה הַנָּשִׁים אֶל־נָעֳמִי: בָּרוּךְ יְהוָה, אֲשֶׁר לֹא הִשְׁבִּית לָךְ גֹּאֵל הַיּוֹם וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל, וְהָיָה לָךְ לְמֵשִׁיב נֶפֶשׁ, וּלְכַלְכֵּל אֶת־שֵׂיבָתֵךְ כִּי כַלָּתֵךְ אֲשֶׁר־אֲהֵבַתֶךְ, יְלָדַתּוּ, אֲשֶׁר־הִיא טוֹבָה לָךְ מִשִּׁבְעָה בָּנִים. וַתִּקַּח נָעֳמִי אֶת־הַיֶּלֶד וַתְּשִׁתֵהוּ בְחֵיקָהּ וַתְּהִי־לוֹ לְאֹמֶנֶת וַתִּקְרֶאנָה לוֹ הַשְּׁכֵנוֹת שֵׁם לֵאמֹר: יֻלַּד־בֵּן לְנָעֳמִי, וַתִּקְרֶאנָה שְׁמוֹ עוֹבֵד, הוּא אֲבִי־יִשַׁי אֲבִי דָוִד.  

וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ – פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת־חֶצְרוֹן וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת־רָם, וְרָם הוֹלִיד אֶת־עַמִּינָדָב, וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת־נַחְשׁוֹן, וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת־שַׂלְמָה, וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת־בֹּעַז, וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת־עוֹבֵד, וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת־יִשָׁי וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת־דָּוִד" (רות, פרק ד), שלימים יהיה מלך ישראל, נעים זמירות ישראל, וישאיר את רשמיו לעד – "דוד מלך ישראל חי וקים".

סיפור על גבורה ועוצמה...

יתכן שחלק מהשמות במגילת רות אינם המקוריים. כך מסופר על נעמי:

"וַתֹּאמֶר אֲלֵיהֶן, אַל-תִּקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי:  קְרֶאןָ לִי מָרָא, כִּי-הֵמַר שַׁדַּי לִי מְאֹד. אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי, וְרֵיקָם הֱשִׁיבַנִי יְהוָה" (א, כ-כא). יתכן שגם השמות מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן (א, ב) הם כינויים שניתנו להם כי מחלות וכליה נפלו על שניהם. כך גם יתכן שהשם עָרְפָּה (א, ד) ניתן בדיעבד מאחר שהפנתה עורף לחמותה.

זהו סיפורה של משפחה, כשבמרכזו גבורתה ועוצמתה של נערה מואבייה שהחליטה לקשור את גורלה עם משפחת חמותה וחמיה המנוח, לשם כך אף התגיירה והצטרפה לחמותה לעלייתה לארץ, והסיפור מסתיים בהולדתו של דוד המלך.

במגילת רות יש הרבה ללמדנו על החשיבות של העלייה והחזרה לארץ למגורים בה.  תוך כדי סיפור המעשה אנו גם לומדים על דינים שנהגו אותה עת בארץ. כל זאת, נוסף על היחס שיש להראות לאותם מתגיירים הרואים בארץ גם את ארצם ולא רק מקום בו ניתן למצוא מקור פרנסה זמני. עלילתה של מגילת רות מתרחשת בימי הקציר. בסופה אנו לומדים על לידתו של דוד, צאצאם הישיר של רות המואבייה לפי מוצאה ובועז, שהיה צאצא של יהודה בן יעקב מתמר, שהייתה כנענית לפי מוצאה. לפי המסורת, המלך דוד נולד ונפטר בחג השבועות, ומסיבה זו קוראים במגילת רות בחג השבועות.

אילו היה זה בדורנו – היינו מכתירים את סיפור המעשה בתואר "ציונות", שאינו "סיפור פשוט", אם נשתמש בשם שנתן ש"י עגנון לאחד מכתביו.

למה מפחיתים בערכה של מגילת רות?

למרבית הצער, יש קהילות מבין בני עדות המזרח ומערב, וביניהן קהילות של מספר "חצרות" שמקורן במזרח אירופה, המפחיתות מערכה של מגילת רות ואף לא נוהגים לקרוא בה, ואם כבר קוראים בה – אזי לא בציבור בבית הכנסת בשעת התפילה, או לא ממגילה, ואין מברכים בהם "על מקרא מגילה" על מגילת רות בניגוד למנהג הקיים בקריאה במגילת אסתר.  

מבין כתביהם ופסיקותיהם של גדולי הרבנים והפוסקים שמצביעים על גדולתה של המגילה, אביא כאן שנים – הרב מרדכי יפה זצ"ל - "בעל הלבושים" (1530-1612) והגאון רבי אליהו מוילנה – הגר"א (1720-1797). שניהם פסקו, בהבדל של כ-180 שנים, שיש לקרא בחג השבועות את מגילת רות בבית הכנסת בבית הכנסת ומהקלף וכן לברך "על קריאת מגילה". הגאון מוילנה התכונן לעלות לארץ, אך פעמיים הדבר נמנע ממנו. הם היו ה"ציונים" שלפני הציונות. הגאון מוילנה אף יצא באופן גלוי נגד קהילות שגילו יחס שלילי לציונות ולעלייה לארץ וביניהן חלקן מפגינות גם היום את יחסם השלילי לציונות ולמדינת ישראל שעבורן ממשלתה היא "השלטון הזר".  האם הסיבה לגישתם השלילית למגילת רות נובעת מכך שסיפור המגילה הוא סיפור הצלחה של עליה לארץ, ללא מעשי ניסים, ללא פגיעה בזרים או בהריגתם וכן ללא חזיונות, וזאת בניגוד לגישתם של אלה שהתנגדו ובחלקם הגדול עדיין מתנגדים לעליה לארץ וליישובה, תוך המצאת תירוצים וסיבות, מסיבות שונות. השואה הוכיחה שטעו טעות מרה, אך גם היום לא כולם הפיקו את הלקח הדרוש. נתפלל שיתעשתו לפני שיהיה מאוחר מדי.  

שתי המגילות האהובות על אותן קהילות, הסולדות ממגילת רות ומהציונות, הן מגילות איכה ואסתר. לפני שנים אף שמעתי מפיהם של חברים בקהילות כאלה, שהכללת "שיר השירים", "קהלת" ו"רות" במסגרת התנ"ך, היתה אסון ובכייה לדורות, כי שלש אלה הן בראשי תיבות "שקר" – שמשמעותן, לדעתם, האחת מעודדת פריצות, השניה קוראת לכפירה והשלישית נועדה להפחית מקדושתו של דוד מלך ישראל בכך שמייחסת את מוצאו למואבית, או לנסות להסתיר את מוצאו ממואבית– רות, ומכנענית - תמר.

האם לעומתן, לדעתם, מגילות איכה ואסתר הן "מגילות א"א"?

מנהגי החג

ממנהגי חג הביכורים לקשט את הבית בירק, בפירות ובפרחים. הסיבה לכך היא שלפי המסורת, חג השבועות הוא יום הדין לפירות האילן: "בארבעה פרקים העולם נידון [...], בעצרת על פירות האילן [...]" (מסכת ראש השנה טז ע"א). 

מנהג אחר הוא הזלפת מי ורדים – בושם – בעת קריאה עשרת הדברות בתורה בחג השבועות, אלא שברבות השנים הפך למנהג משונה של התזת מים על עוברים ושבים, ללא הבחנה בגיל או בלבוש.

מנהג נוסף הוא אכילת מאכלי חלב מתוקים – בבחינת "דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ" (שיר השירים ד, יא), אך בשנים האחרונות יצרני מזון, מאפיות ומסעדות ממירים את הדבש בגבינות מלוחות, מעורבות בתבלינים חריפים, וכל המחריף הרי זה משובח...

לאחר מלחמת העולם הראשונה, החלה התנועה הקיבוצית בחגיגות ביכורים בקיבוצי עמק יזרעאל. מועצת המורים למען הקרן הקיימת לישראל אימצה את הרעיון, וכאשר תנועת "המזרחי" העלתה את השאלה של הבאת ביכורים בזמן שבית המקדש אינו קיים, נמצא הפתרון בהסכמת כל הגופים: החגיגות תהיינה "חגיגות זכרון הביכורים", בהם יתמקדו בסיפור על העבר, כיצד חגגו אבותינו את החג כאשר בית המקדש היה קיים, הילדים יביאו את ביכוריהם בסלים "מלוא הטנא רב פאר" לקרן הקיימת, ימסרו אותם ל"כהנים" ויכריזו: "הנה הבאנו מראשית פרי אדמתנו מנחה לגאולת ארץ ישראל". כך נוהגים עד היום בקיבוצים רבים ברחבי הארץ.

חג שמח!

[לסדרת מאמרי שבועות ומתן תורה, שהופיעו באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מגילת רות, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף מאמרי שבועות ומתן תורה;
• אוסף המאמרים על מגילת רות;
• אוסף המאמרים על מלחמת העולם הראשונה;
• אוסף המאמרים על פרשת ראה;
• אוסף המאמרים על פרשת כי תבוא;
• אוסף המאמרים: 'הכל על מנהיגות'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2021), מגילת רות באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 21/5/23.
• פנחס יחזקאלי (2018), מאמרי שבועות ומתן תורה באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 13/5/18.
• פנחס יחזקאלי (2019), אוסף המאמרים על 'פרשת במדבר, ייצור ידע, 26/5/19.
• פנחס יחזקאלי (2020), מלחמת העולם הראשונה באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 5/3/20.
• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת ראה באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 24/8/19.
• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת 'כי תבוא' באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 14/9/19.
• פנחס יחזקאלי, שרית משיח (2017), הכל על מנהיגות, ייצור ידע, 23/9/17.