תקציר: בסופה של פָּרָשַׁת נָשֹׂא, מציין המספר המקראי כי כאשר משה בא לאוהל מועד הוא שמע את הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו. על מה מדובר כאן?

עודכן ב- 14 ביוני 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

בסוף פָּרָשַׁת נָשֹׂא, לאחר התיאור המפורט של הקרבת קורבנות הנשיאים מופיע בפסוק שמעורר מספר קשיים [1]. הפסוק האמור מתאר את בואו של משה אל אוהל מועד, כדלקמן:

"וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ, וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו"[2].

פסוק המעורר מספר קשיים...

הקושי המיידי הינו שמיקומו כסיומת לקורבנות הנשיאים איננו טבעי, היות שאין שום קשר בין הדברים. הפסוק האמור הוא קיום הבטחתו של ה' למשה לדבר איתו באוהל מועד. גם מהבחינה הלשונית קיים כאן קושי – היות שצמד המילים לדבר איתו, לא פורש עם מי בא משה לדבר, ולכן יש חוקרים הטוענים כי פסוק זה תלוש מהקשרו.

סממן נוסף שהוא נדיר בהמצאו הוא ניקוד המילה מִדַּבֵּר – עם דגש באות דל"ת. בהמשך הדברים נתייחס לדבר, אבל כאן נאמר רק כי לדעת פרשנים רבים צורת ניקוד זאת באה להרחיק את ההגשמה מהאל.

קושי מרכזי נוסף הוא הסתירה בין הפסוק האמור לבין הנאמר בספר שמות: "וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד יְהוָה מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן. וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד יְהוָה מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן"[3].

חז"ל כבר הבחינו בקושי אחרון זה וכך הם ניסו לפותרו: "כתוב אחד אומר וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ, וכתוב אחד אומר וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד, אי אפשר לומר וּבְבֹא מֹשֶׁה שהרי כבר נאמר וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה, ואי אפשר לומר וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה שהרי כבר נאמר וּבְבֹא מֹשֶׁה, הכריע כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן. אמור מעתה כל זמן שהיה הענן שם לא היה משה נכנס, נסתלק הענן היה נכנס ומדבר עמו"[4], רוצה לומר כי משה לא נכנס למשכן כל עוד לא הסתלק הענן, ורק שהוא נעלה משם יכול היה משה להיכנס פנימה.

יתכן שיש כאן רובד נוסף של פירוש והוא – משה לא יכול להיכנס אל המשכן כאשר הענן שורה עליו, היות שההתגלות הישירה בהר סיני, הייתה התגלות חד פעמית בדברי ימי האנושות. גם למשה לפי דרך פרשנות זו לא הוענקה הזדמנות נוספת להתגלות ישירה שכזאת.

מי שומע את הקול המדבר?

נחזור לביטוי בפסוק הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו, ולניקוד של האות דל"ת במילה מִדַּבֵּר. האם תתיכן מציאות מדעית כי רק משה ישמע את הקול ואחרים, אהרון לדוגמא לא ישמעו? לשם תשובה אפשרית על כך ראוי לדון במהות עניין הקול.

מהבחינה המדעית קול הוא סוג של אנרגיה המתפשט באוויר, בנוזלים או במוצקים בצורה של תנודות מחזוריות בצורת גלים. כשהקול נוצר אזי הוא מרעיד את מולקולות התווך שבו הוא עובר. אותן המולקולות מכות זו בזו וכך נוצר גל אורכי [5].

גלי הקול מאופיינים על ידי שני מרכיבים: תדירות ועוצמה. תדירות – מספר גלי הקול ביחידת זמן, או במילים אחרות מספר מחזורים ליחידת זמן. יחידת המדידה היא הרץ – Hz. האוזן האנושית מסוגלת להבחין בטווח תדירויות הנע בין 20 תנודות בשנייה עד ל 20000 תנודות בשנייה. גלים שתדירותם עולה על תדירות השמיעה של האדם נקראים גלים אולטרה סוניים, וגלים שתדירותם מתחת לתדירות השמיעה נקראים גלים אינפרה סוניים. עוצמת הקול תלויה בגודל התנודה מנקודת ההתחלה עד לנקודה הגבוהה ביותר. העוצמה נמדדת בדציבלים. שיחה רגילה הינה בטווח של 50 דציבלים וסף הכאב (כאב אוזניים) כתוצאה מרעש הוא 130 דציבלים ומעלה.

לפי האמור, נוכל אולי להסביר את הביטוי וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו בפרשתנו באופן הבא: רק משה שמע את הקול באוהל מועד, בהנחה שהיה שם לבדו, מכיוון שקירות האוהל מועד והתקרה שהיו עשויים מעץ ויריעות בד ועורות, שימשו כמחיצות אקוסטיות מעולות, שלא אפשרו את מעבר הקול דרכן, ולכן הקול לא נשמע מחוץ לאוהל מועד [6].

אפשרות מדעית נוספת היא האפשרות שה', הרחיב את תחום התדר של הקול שנשמע אל מעבר ל20000 תנודות בשנייה, למשה בלבד, שהם כאמור תחום הגלים האולטרה סוניים, כך שגם אם אהרון או אנשים נוספים היו לצידו רק משה שמע את הקול האלוהי ולא הם.

להסבר זה יש הד בדבריו של הרמב"ם בעניין התגלותו של ה' לבני ישראל ולמשה במעמד הר סיני

בהלכות יסודי התורה אומר הרמב"ם כך:

"משה רבנו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה שהמאמין על פי האותות יש בליבו דופי שאפשר שיעשה האות בלט וכשוף אלא כל האותות שעשה משה במדבר לפי הצורך עשאם לא להביא ראיה על הנבואה היה צריך להשקיע את המצריים קרע את הים והצלילן בתוכו צרכנו למזון הוריד לנו את המן צמאו בקע להן את האבן כפרו בו עדת קרח בלעה אותן הארץ וכן שאר כל האותות ובמה האמינו בו במעמד הר סיני שעינינו ראו ולא זר ואזנינו שמעו ולא אחר האש והקולות והלפידים.

והוא נגש אל הערפל והקול מדבר אליו ואנו שומעים, משה משה לך אמור להן כך וכך וכן הוא אומר פנים בפנים דבר ה' עמכם ונאמר לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת ומנין שמעמד הר סיני לבדו היא הראיה לנבואתו שהיא אמת שאין בו דופי שנאמר הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם מכלל שקודם דבר זה לא האמינו בו נאמנות שהיא עומדת לעולם אלא נאמנות שיש אחריה הרהור ומחשבה" [7].

כלומר לפי מקור זה שמעו כל ישראל מפי ה' את המילים משה לך אמור להן וכו', באופן פומבי.

ברם במורה נבוכים אומר הרמב"ם דברים אחרים בתכלית, ובמרכזם ההבדל המהותי בין הקול ששמעו בני ישראל לביו זה ששמע משה במעמד הר סיני:

"ברור לי שבמעמד הר סיני לא כל מה שהגיע אל משה הגיע אל כלל ישראל, אלא הפנייה הייתה אל משה לבדו, לכן הייתה הפנייה בעשרת הדברות כולה בלשון יחיד נוכח. והוא(משה), עליו השלום, יורד אל תחתית ההר ומודיע לאנשים את אשר שמע. לשון התורה: אנכי צמד בין ה' וביניכם בעת ההיא להגיד לכם את דבר ה', וכן אמר: משה ידבר והאלהים יעננו בקול..." [8].

מה יכול להיות ההבדל בקול ששמע משה ובני ישראל לא שמעו?

הפרק האמור ממשיך לדון בכך לעומק אולם לעניינו הפתיח שלו מספיק. מה יכול להיות ההבדל בקול ששמע משה ובני ישראל לא שמעו, הרי מדובר בבני אנוש ששומעים אותו מנעד תדרים? הפרשנות הקלאסית מימי הביניים חלוקה למספר אפשרויות, למשל – שמשה קלט את הקול מהאל עצמו ואילו בני ישראל שמעו את הקול מהשכל הפועל, או שהעם לא שמע אלא רק את תוכנם הכללי של הדברים ואילו משה שמע אותו לפרטיו, אולם הפרשנויות הללו לא ממש פותרות את הבעיה, היות שלפי פשט הפסוקים שמעו בני ישראל ומשה את קולו של ה' באותו מעמד [9]. אשר על כן, יתכן לומר שמה שהתכוון הרמב"ם לומר במורה נבוכים הוא שמשה שמע קול אחר שבני ישראל לא שמעו, היות שקול זה היה בתדר שאוזן אנושית רגילה לא יכולה לשמוע אותו, ומשה כן קלט אותה בגלל רמתו השכלית העליונה, שהביאה אותו למדרגת נבואה עליונה על פני כל שאר העם, כך שהשילוב של ההסבר המדעי עם רמתו הנבואית של משה, הפך אותו למבחין בקול שהוא מעבר להשגתו של אדם רגיל.

ואולי כדי לפתור בעיה זו של שמיעה אחרת בין משה לעם מספיק להביא את פירושו של ספורנו [10] על אתר בזו הלשון: "מִדַּבֵּר בינו לבין עצמו (זו גם לשונו של רש"י עצמו), כי כל פעל השם למענהו, ובהשכילו את עצמו, בזה ידע וייטב לזולתו ותיראה הפעולה במתפעל כפי הכנתו, ובזה פירש אופן כל דיבור האמור בתורה באמרו וידבר ה' ". יש לציין שבין המתרגמים הנוצרים, רק אחד – לוּתר [11] – מבין גם הוא את הדברים האלה בצורה זו, תובנה אשר לא הבינו רבים מן הפרשנים היהודים, המדברת על שמיעה תודעתית של משה [12].

אחרית דבר

בסופה של פָּרָשַׁת נָשֹׂא, מציין המספר המקראי כי כאשר משה בא לאוהל מועד הוא שמע את הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו. על מה מדובר כאן? הקושי המיידי הינו שמיקומו של פסוק זה כסיומת לקורבנות הנשיאים איננו טבעי, היות שאין קשר בין הדברים. הפסוק האמור הוא קיום הבטחתו של ה' למשה לדבר איתו באוהל מועד. גם מהבחינה הלשונית קיים כאן קושי – היות שצמד המילים לדבר איתו, לא פורש עם מי בא משה לדבר, ולכן יש חוקרים הטוענים כי פסוק זה תלוש מהקשרו.

בנוסף מדוע האות דל"ת במילה מִדַּבֵּר דגושה? על כך יש פרשנויות רבות ומגוונות. ההסבר המדעי בעניין השמיעה האנושית עוסק בתחום התדרים שאוזן האדם יכולה לקלוט. יתכן שההסבר האפשרי הוא שהיות שמשה הגיע לרמה שכלית גבוהה ובעקבותיה לרמה נבואית עילאית, הוא שמע את קול ה' בתדר שאדם רגיל לא שומע אותו, או לחילופין שהוא מדבר עם עצמו, כלומר אין כאן שמיעה אקוסטית רגילה אלא יש כאן תהליך בתודעתו של משה ששומע מה מתרחש לכאורה באל עצמו והוא שומע את הדברים האלה מאליו.

[לאוסף המאמרים על 'פָּרָשַׁת נָשֹׂא', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הרמב”ם באתר ‘ייצור ידע’, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על 'פָּרָשַׁת נָשֹׂא'.
• אוסף המאמרים על הרמב”ם באתר ‘ייצור ידע’.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת נשא באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 2/6/19.
• פנחס יחזקאלי (2019), הרמב"ם באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 1/1/19.

[1] עולם התנ"ך, במדבר, דודזון – עתי, ת"א, 1997, עמוד 54.

[2] במדבר, פרק ז', פסוק פ"ט. (ההדגשה שלי).

[3] שמות, פרק מ', פסוקים: ל"ד – ל"ה.

[4] ברייתא דרבי ישמעאל, מהדורת פינקלשטיין, עמוד 10.

[5] גל אורכי הוא גל שהמשרעת שלו מקבילה לכיוון ההתקדמות. משרעת של תנודות או של גל היא גודל שמבטא את מידת השינוי של הערך המתנודד בכל מחזור. לעיתים המשרעת נמדדת כהפרש הערכים משיא לשיא, אך הגדרות נוספות משמשות בתחומים שונים. גלי הקול הם גלי אורך. המעבר של גלי הקול באוויר ממקור הקול אל האוזן מאפשר את תהליך השמיעה. (מתוך: Longitudinal wave / physics/ Britannica).

[6] יצחק קניגסברג, וישמע את הקול מדבר אליו, שבתון, ספטמבר 2020.

[7] רמב"ם, משנה תורה, ספר המדע, הלכות יסודי התורה, פרק ח', הלכה א'.

[8] רמב"ם, מורה נבוכים, חלק ב', פרק ל"ג, מהדורת שוורץ, אוניברסיטת ת"א, 2002, עמוד 377.

[9] ראה – יעקב לוינגר, הרמב"ם כפילוסוף וכפוסק, מוסד ביאליק, ירושלים, תש"ן, עמודים: 39 – 48. לוינגר מרחיב את הדיון בעניין הקול למעמד הר סיני בכלל ולשמיעת קול ה' על ידי משה ובני ישראל בפרט באותו מעמד ובשאר מקומות במקרא.

[10] רבי עובדיה סְפוֹרְנוֹ, היה פרשן מקרא יהודי-איטלקי רב, רופא ואחד מראשי קהילת יהודי רומא וקהילת בולוניה. חיבורו החשוב והנפוץ ביותר הוא ביאור לתורה. 1470 - 1550.

[11] מרטין לותר  Martin Luther‏ היה נזיר, כומר, מלחין ותאולוג גרמני, המייסד וההוגה הראשי של הנצרות הפרוטסטנטית.

[12] ישעיהו ליבוביץ, הערות לפרשת השבוע, אקדמון, ירושלים, תשמ"ח, עמוד 90.