תקציר: מבין הנושאים השונים בהם עוסקת הפרשה החלטתי להתמקד בשניים שיש בהם חשיבות לתובנות מנהיגות וניהול – ברכת הכהנים ומתנותיהם של ראשי השבטים לחנוכת המזבח. נושאים אלה נראים כנושאים תיאוריים ופשוטים ללא משמעות מיוחדת, אך עיון בהם מגלה את עמקם ואת כוונתם.

עודכן ב- 13 ביוני 2024

דוד א' פרנקל (ראו תמונה משמאל) הוא ד"ר למשפטים מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ופרופ' אמריטוס בפקולטה לניהול באוניברסיטת בן גוריון בנגב. מחבר הספר "תובנות מנהיגות וניהול - הגיגים והרהורים לאור פרשות השבוע וחגי ישראל" בהוצאת ראובן מס, ירושלים (ראו תמונת כריכה בסוף המאמר למטה).

*  *  *

מילות הקדמה

ב'פָּרָשַׁת נָשֹׂא', שהיא הפרשה הארוכה ביותר מבין כל הפרשות בתורה, יש 176 פסוקים. מספר פסוקים זה הוא גם מספר הפסוקים במזמור קיט בספר תהלים שהוא הפרק הארוך ביותר בתנ"ך.

.

גם התלמוד הבבלי...

מעניין, ואולי כקוריוז, שמספר 176 הוא גם מספר הדפים במסכת הארוכה ביותר בתלמוד הבבלי – מסכת בבא בתרא  – לפי מתכונת ההדפסה של התלמוד בוילנה בהוצאת האלמנה והאחים ראם. 

מן הראוי לציין שמתכונת הדפסה זאת נקבעה כ-360 שנים קודם לכן בוונציה, בבית הדפוס של דניאל בומבירגי (בומברג). בומברג נולד באנטוורפן בשנת 1475 ובגיל צעיר עבר לוונציה לאחר שלמד את מקצוע הדפוס מאביו. בשנת 1515 הקים בה בית דפוס, בהשפעת פליקס פראטנסיס, יהודי מומר, ולמרות שלא ידע עברית הקיף עצמו במלומדים יהודים ומומרים שסייעו לו בהדפסתם של כמאתיים ספרים עבריים.

האפיפיור לאו העשירי (ראו תמונה למטה) אף העניק לו רישיון להדפיס מהדורה מלאה של התלמוד הבבלי, אותו הוציא לאור בין השנים 1520 עד 1523. לצורך ההדפסה בעברית פיתח אותיות דפוס חדשות, וכן קבע את מתכונת ההדפסה של עמודי התלמוד הבבלי. בשנת 1540 העביר את בית הדפוס לידי בנו והוא חזר לאנטוורפן.

את מתכונת ההדפסה של בומברג לתלמוד הבבלי, אימצה הוצאת האלמנה והאחים ראם בוילנה, כאשר הדפיסה את התלמוד הבבלי במלואו במהלך השנים משנת 1860 עד 1886. מאז הפכה זו למתכונת המקובלת להדפסת התלמוד הבבלי. מספר הדפים במתכונת זאת במסכת בבא בתרא, הוא, כאמור, 176. אזכיר לעוסקים בגימטריות שהביטוי "סיג לחכמה" בגימטריה גם הוא 176. אינני סבור שהיה זה מכוון, וקרוב לוודאי שהיה זה מקרה, אך התוצאה מעניינת.

פרשת נָשֹׂא

הפרשה פותחת במניין הגברים בני שבט לוי מגיל 30 עד 50, המופקדים על עבודת הקודש "כָּל־הַבָּא לִצְב‍ֺא צָבָא לַעֲבֹד עֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד"(ד, כג; ד, ל), זאת במקביל למניין כל בני השבטים האחרים, שהם אנשי צבא מגיל 20 עד 50, עליהם למדנו בפרשת במדבר, וכהשלמה להם.

מבין הנושאים השונים בהם עוסקת הפרשה החלטתי להתמקד בשניים שיש בהם חשיבות לתובנות מנהיגות וניהול – ברכת הכהנים ומתנותיהם של ראשי השבטים לחנוכת המזבח. 

נושאים אלה נראים כנושאים תיאוריים ופשוטים ללא משמעות מיוחדת, אך עיון בהם מגלה את עמקם ואת כוונתם.

ברכת הכהנים

על הכהנים הוטלה חובה לברך את העם. זו אינה רשות או זכות, בלבד – זו חובה. יתירה מזה, נקבע גם נוסח ברכה שממנו אין לסטות. הכהנים הם רק מבצעי ההוראה, ומוטלת עליהם החובה לבצעה. 
לשון המקרא ברורה: זוהי הוראה מהאל שגם הורה כיצד לברך (ו, כב-כז) –

וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר: כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - אָמוֹר לָהֶם:

יְבָרֶכְךָ יְהוָה וְיִשְׁמְרֶךָ. 
יאֵר יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ.
יִשָּׂא יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.

וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם.

אלוהים מדגיש ואומר: "וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם" – הברכה היא מאלהים. הכהנים הם רק צינור דרכו מועברת הברכה ואינם רשאים לשנותה.

כל ההולך לבית הכנסת מכיר ברכה זו בעל פה אך אינני בטוח שרבים שמים לב לגּוֹנִיוִת (ניואנסים) שבנוסחה.

מבנה הברכה - ברכה משולשת:

• מספר המלים בברכה הראשונה – 3 מלים.
• מספר המלים בברכה השניה  – 5 מלים,
• ומספר המלים בברכה השלישית – 7 מלים.
• מספר האותיות: בברכה הראשונה 15 אותיות, בברכה השנייה 20 אותיות ובברכה השלישית 25 אותיות.

כתיבתו של משורר היא פרי הרגשותיו, ולעיתים יש בה מנגינה פנימית המתאימה גם לתוכנן של מלים וזורמת איתן:

• משלש מלים, מגיעה הברכה לשבע מלים.
• מחמש עשרה אותיות, מגיעה הברכה לעשרים וחמש אותיות.

כל ברכה מחולקת לשנים: פן מעשי (אקטיבי) – הנתינה, ובצדו הפן ההגנתי – שמירה על מה שניתן.

• בברכה הראשונה: הפן המעשי – "יְבָרֶכְךָ יְהוָה". כלומר יעניק לך כל טוב, חיים ונכסים – יביא עליך ברכה. הפן ההגנתי – "וְיִשְׁמְרֶךָ". כלומר יגן עליך וישמור על כל מה שמוענק לך.  
• בברכה השנייה: הפן המעשי – "יָאֵר יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ". נוסף על הענקת החומר, תזכה להענקת האור. ה' יאיר את דרכך במהלך חייך. הפן ההגנתי – "וִיחֻנֶּךָ"ּ. תזכה לחן ותוסר ממך הקנאה שאחרים עלולים לשאת נגדך. 
• בברכה השלישית: הפן המעשי –"יִשָּׂא יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ". בכל מקום ובכל מצב, תמיד תהיה מקובל אצל אלהים. נשיאת פנים היא הדרך בה מועדף אדם ומקבל סיוע לשמחה ולהצלחה. בצדו. הפן ההגנתי – "וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם". הוא זה שישים לך שלום וימנע פגיעות בך.

הברכה המשולשת, היא מכלול הברכות שאפשר לזכות בהן אדם. כושר ביטוי מופלא. כל הברכות במזער מלים.

מתנותיהם של ראשי השבטים לחנוכת המזבח

לאחר מכן, עוברת הפרשה לחלקה האחרון, ומסתיימת בתיאור המתנות שנתנו נשיאי כל השבטים ושל הקורבנות שהקריבו לחנוכת המזבח.

זהות מוחלטת בין מתנותיהם של כל אחד מהנשיאים וכן של הקורבנות שכל אחד מהם הקריב:

"קַעֲרַת־כֶּסֶף אַחַת – שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ, מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ – שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה; כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת; פַּר אֶחָד בֶּן־בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ־אֶחָד בֶּן־שְׁנָתוֹ לְעֹלָה; שְׂעִיר־עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת, וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם, אֵילִם חֲמִשָּׁה, עַתּוּדִים, חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי־שָׁנָה חֲמִשָּׁה".

לפי הסדר...

הנשיאים הקריבו זאת בסדר שנקבע לפי סדר מיקומם מסביב למשכן – ”נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם, נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם, יַקְרִיבוּ אֶת קָרְבָּנָם לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ" (ז, יא). הפרשה מפרטת את שמו של כל נשיא ושיוכו השבטי:

• נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב - נשיא למטה יהודה,
• נְתַנְאֵל בֶּן צוּעָר - נשיא יששכר,
• אֱלִיאָב בֶּן חֵלֹן - נשיא לבני זבולון,
• אֱלִיצוּר בֶּן שְׁדֵיאוּר - נשיא לבני ראובן,
• שְׁלֻמִיאֵל בֶּן צוּרִי שַׁדָּי - נשיא לבני שמעון,
• אֶלְיָסָף בֶּן דְּעוּאֵל - נשיא לבני גד,
• אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד - נשיא לבני אפרים,
• גַּמְלִיאֵל בֶּן פְּדָהצוּר - נשיא לבני מנשה,
• אֲבִידָן בֶּן גִּדְעֹנִי - נשיא לבני בנימין,
• אֲחִיעֶזֶר בֶּן עַמִּישַׁדָּי - נשיא לבני דן,
• פַּגְעִיאֵל בֶּן עָכְרָן - נשיא לבני אשר,
• אֲחִירַע בֶּן עֵינָן - נשיא לבני נפתלי.

בסוף הפירוט מופיע גם סיכום כולל: "זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ מֵאֵת נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל –

• קַעֲרֹת כֶּסֶף שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מִזְרְקֵי כֶסֶף שְׁנֵים עָשָׂר כַּפּוֹת זָהָב שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה;
• שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה הַקְּעָרָה הָאַחַת כֶּסֶף וְשִׁבְעִים הַמִּזְרָק הָאֶחָד כֹּל כֶּסֶף הַכֵּלִים אַלְפַּיִם וְאַרְבַּע מֵאוֹת בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ;
• כַּפּוֹת זָהָב שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מְלֵאֹת קְטֹרֶת עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה הַכַּף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ כָּל זְהַב הַכַּפּוֹת עֶשְׂרִים וּמֵאָה; 
• כָּל הַבָּקָר לָעֹלָה שְׁנֵים עָשָׂר פָּרִים אֵילִם שְׁנֵים עָשָׂר כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שְׁנֵים עָשָׂר וּמִנְחָתָם וּשְׂעִירֵי עִזִּים שְׁנֵים עָשָׂר לְחַטָּאת;
• וְכֹל בְּקַר זֶבַח הַשְּׁלָמִים עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה פָּרִים אֵילִם שִׁשִּׁים עַתֻּדִים שִׁשִּׁים כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁשִּׁים.

 זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ אַחֲרֵי הִמָּשַׁח אֹתו" (ז, פד-פח).

הסיכום הסופי נועד למטרה אחרת – רישום מלאי, זאת מבלי לגרוע מכבודו ותרומתו של כל תורם. פירוט זה נותן ומדגיש את שמות כל הנשיאים, לכל נשיא ניתן אותו כבוד אישי, השווה לכולם, שמו, שבטו ורשימת המתנות והקורבנות שהביא, וכל זאת אף מבלי לגרוע מהעובדה שהתרומה לא הייתה אישית מכיסו של התורם, אלא כנציג של שבטו.

כולם זוכים לאותו כבוד. אף על פי שכל אחד הביא אותה מתנה, היא מוזכרת במיוחד ובנפרד בצד שמו. "מקומך בתור" אינו משפיע על הכבוד המוענק לך. אין נשיאים חשובים יותר או חשובים פחות – כולם נשיאים באותה דרגה. כל אחד הביא אותה מתנה – אין נדיבים יותר או נדיבים פחות. כולם נותנים אותו סוג של מתנה. איזו חשיבה נפלאה הבאה למנוע רגשי תחרות ואפליה.

גדולתו של מנהיג

גדולתו של מנהיג, ששומר על שוויון ומקפיד על כבודם של אחרים. זו היא דוגמה נוספת שמנהיגים חייבים ללמוד מדרך מנהיגותו של משה.

אם נשווה טקס זה למעמדות שונים בימינו, כגון הענקת תארים ומתן פרסים, נמצא שבחלקם חוזרים ומפרטים את שמותיהם של מקבלי התואר גם כאשר כולם מקבלים אותו התואר, אף אם לא מפרטים את קורות חייו.  כך גם כאשר אדם מקבל הוקרה על כך שהצליח להביא תרומות, גם אם לא תרם בהכרח מכיסו.

לעומת זאת, רבים הם המקרים בהם אנו פוגעים באלה הזכאים להוקרה ולהערכה, כאשר אנו מעלימים את שמותיהם של האנשים שתרמו מכיסם ואת סכום תרומתם ובמקומם מפארים את השליחים שרק היו הדוורים או המתווכים שדאגו להעברת התרומה, כאשר ההדגשה היא על גובה התרומה שנאספה. 

כך גם בעולם האקדמי – בו בולטת תופעה אחרת. כאשר מספר אנשים שותפים לאותו חיבור – הנוהג המקובל ברוב הפרסומים לפרט רק את שמותיהם של שנים (עד שלושה) ראשונים (לעיתים לפי סדר א"ב או לפי מיקומם בהירארכיה האקדמית), ולהשמיט את שמותיהם של כל האחרים, שלעיתים תרומתם הייתה העיקרית, ויוצאים ידי חובה בכתיבה של "ואח'" (או בקיצור המקובל et al.) יש בכך זלזול בערכם ובמעמדם האישי המקצועי ובתרומתם של אותם כותבים אנונימיים שחלקם אינו קטן או אינו פחות מאלה של האחרים המוזכרים בשמותיהם, אך רק אלה ששמותיהם ניתנים יודעים לעיתים קרובות לטפח רגש ההתנשאות.

ניתן למצוא פתרונות שלא יקפחו ולא יפגעו באף אחד, אך הפתרון תלוי במידת ה"אני" ("ego") של המחברים ומעמדם המדרגי (ההיררכי), ולא אוסיף.  

[לאוסף המאמרים על 'פָּרָשַׁת נָשֹׂא', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על 'פָּרָשַׁת נָשֹׂא'.
• אוסף המאמרים על 'פרשת במדבר'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), אוסף המאמרים על 'פרשת במדבר, ייצור ידע, 26/5/19.
• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת נשא באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 2/6/19.