תקציר: מאמר זה מוקדש לכלל ה- 5 וה- 13, של אקטיביסט השמאל הרדיקלי והתאורטיקן הפוליטי יהודי-אמריקאי סול אלינסקי (Saul David Alinsky;‏ 1972-1909): 'בוז ולעג הם נשק אימתני'. העקרונות הללו מופיעים, בין היתר, בספרו של אלינסקי מ- 1971: "כללים לרדיקלים" (Rules for Radicals). הם מאיימים היום להקריס את הדמוקרטיה האמריקנית, וגם את זו שלנו... אתם מוזמנים לתרום דוגמאות נוספות!

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

ב- 1971 - שנה לפני מותו - פרסם סול דייוויד אלינסקי (Saul David Alinsky;‏ 1972-1909), אקטיביסט שמאל רדיקלי ותאורטיקן פוליטי יהודי-אמריקאי, את ספרו: "כללים לרדיקלים" (Rules for Radicals; ראו כרזה בסוף המאמר).

אלינסקי תרגם את תורת ההפעלה - שפיתח ולדימיר איליץ' לנין בברית המועצות (ראו התמונה למטה) - ושהועתקה גם ע"י המשטרים הפשיסטים - למציאות של מדינות דמוקרטיות.

בספר, 13 'כללי זהב' להשגת השלטון, שהפכו כלי משחק אפקטיבי מאוד בפוליטיקה האמריקנית, ו'עשו עליה' גם לישראל. הם מאיימים היום, להקריס את הדמוקרטיה האמריקנית - וגם את זו שלנו

[ראו את מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי (2023), כך תופסים שלטון בדמוקרטיה – 13 העקרונות של סול אלינסקי].

מאמר זה מוקדש לכללים ה- 5 וה- 13, שהחיבור שביניהם גורס כך: 
בוז ולעג הם הנשק האימתני ביותר של האדם: אין נגדו הגנה. זה לא-רציונלי, זה מרתיח. זה גם פועל כנקודת לחץ, המאלצת את האויב/היריב להציע ויתורים. לכן, בחרו את האנשים המתאימים, הפכו את המתקפה לאישית, קטבו ובודדו אותם מכל אהדה, היצמדו אליהם והתמידו... 
ועוד מדגיש אלנסקי: רדפו אנשים ולא מוסדות. אנשים חשים כאב מהר יותר ממוסדות. 

ואפשר להוסיף, כי השימוש בבוז ובלעג תורם גם לקבוצת המחאה: הוא מייצר לה 'שפה פנימית' שמבדילה אותה מאחרים, מייחדת אותה בעיני חבריה, ומגבשת אותה.

בוז ולעג הם הנשק האימתני ביותר של האדם

בוז ולעג - והשימוש באירוניה, בסאטירה ובסרקזם - מהווים נשק פוגעני מאוד. בעזרת ההומור ניתן לתייג אנשים בתכונות רעות, כמו טמטום, קמצנות, רשעות, מראה חיצוני בעייתי וכדומה. כאשר מייצרים דמוניזציה לקבוצה מסוימת, ניתן גם לשלול ממנה זכויות, כי הכל לגיטימי להיפטר משטן, וחייבים למנוע ממנו זכויות! 
הוא אפקטיבי עד כדי, שהתנ"ך מלמד אותנו שהעונשים המוטלים על הלועגים אינם נמוכים מאלה המוטלים על רוצחים. 

כך לדוגמה, מסופר בספר מלכים ב', פרק ב', כג-כה, סיפור הנערים הלועגים לנביא אלישע, ומכנים אותו "עלה קרח". בתגובה, הנביא מקלל את הנערים. אז, יוצאים דובים מן היער, וטורפים אותם...

ויקיפדיה מציינת כי: "גם בדיחות השמות ללעג אדם בודד, בעיקר אישיות ידועה, תוך התמקדות באפיונים שלו, אמיתיים או מדומים, עלולות לגרום לו פגיעות קשות מאוד. בישראל זכורות הבדיחות שסופרו על חשבונו של אחד משרי החוץ לשעבר, בדיחות מרושעות, שניסו לגמד את דמותו תוך ייחוס מיני עלילות בדויות. גם אחד משרי המשפטים לשעבר בישראל זכה לכך שדמותו הפכה לנלעגת בתוכנית טלוויזיה פופולרית, ללא כל קשר לתכונותיו במציאות, אך הפרודיה נקלטה והשפיעה על הקהל הרחב" (ויקפדיה: הומור).

מוכר גם השימוש המניפולטיבי בקריקטורות, שנועדו לגמד את היריב, ולעשות לו דמוניזציה. שיטה זו פרחה בברית המועצות מתקופת לנין, הועתקה לגרמניה הנאצית ועשתה חיל' גם בתקופת המלחמה הקרה, משני צידי המתרס; ובעזרת פרסומאים ויועצים אסטרטגיים, גם כיום.

ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, למטה מובאת המחשה להגחכה וללעג של מפכ"ל המשטרה לשעבר, רוני אלשיך, שגרמה לו בתום שנה בתפקיד לנטוש את הנסיונות לשנות את המשטרה, ולהעמיד את עצמו לכאורה 'בראש חוקרי נתניהו', כדי לאתרג את עצמו משמאל [לאוסף המאמרים על 'אתרוג פוליטי' באתר ייצור ידע, לחצו כאן].

עוצמת התפנית שביצע אלשיך מלמדת על עוצמתם של הלעג וההגחכה האישית. 

הכללים 5 ו- 13 של אלינסקי והפוליטיקה הישראלית

כדאי להתחיל בהקשר זה כמעט מהסוף: ההצלחה הגדולה ביותר של השימוש בכללים ה- 5 וה- 13 של אלינסקי, הייתה ממש לאחרונה, בפירוק ממשלת השינוי. הם יושמו, לכל אורך חייה הקצרים של ממשלת השינוי, מנאום ההשבעה של בנט, שם לא ניתן היה לו להשלים משפט על דוכן הכנסת, דרך ההפגנות התמידיות ליד בתיהם של ניר אורבך ועידית סילמן, רדיפת ח"כים בכל מקום כולל בתי כנסת ועוד; ועד להפלת הממשלה (סוגיה שאעסוק בה בהרחבה במאמר אחר):

ועתה להתחלה: מכיוון שקברניטי ישראל המייסדים באו ממזרח אירופה, היו העקרונות הלניניסטיים הללו טבועים בהם, והם השתמשו בהם במאבקם הפוליטי עוד לפני קום המדינה. כך השתרשו הכללים הללו בתרבות הפוליטית בישראל.

וצריך לומר, כיוון שעקרונות אלה הפכו לנכס צאן ברזל של עולם השיווק והפרסום, הלעג האישי הפך, עם הזמן, לשיטה מקובלת בעולם הפוליטי המערבי כולו.

השימוש בכללים הללו קיבל משנה חוזק, בעקבות עליית הפרוגרסיביות האמריקנית, בעיקר במאבק השמאל הישראלי בבנימין נתניהו. מאז 2022 השיטות הללו משוכפלות בהצלחה גם על ידי הימין הישראלי.

במעבר מהתיאוריה למעשה, נחלק את שני הכללים לשלבי עבודה ונבחן, שלב שלב:

• שלב ראשון: בחירת האנשים המתאימים;
• שלב שני: היצמדות לאובייקט;
• שלב שלישי: התמדה.
• שלב רביעי: קיטוב והקצנה

שלב ראשון: בחירת האנשים המתאימים:

בתחילת ימי המדינה השימוש בלעג ובבוז התמקד במנחם בגין

כך למשל, נמנע בן גוריון מלקרוא לבגין בשמו כדי להביע את סלידתו ממנו. במקום, הוא כינה אותו בעת נאומיו בכנסת: "האיש היושב ליד חבר הכנסת בדר", כי מנחם בגין ישב בכנסת ליד חבר הכנסת יוחנן בדר (ויקיפדיה: כינויי גנאי בשיח הפוליטי בישראל).

שמעון פרס למשל, היה קרבן של השימוש בשיטה, פעם על ידי השמאל; ופעם ע"י הימין:

למשל: ידוע לכל כי חיים חפר כתב את שירו המפורסם "איך הפשפש עלה למעלה". מטבע הדברים, לא נקב חפר בפומבי בזהות ה"פשפש", אבל שלא לציטוט, סיפר לכל מי שרק רצה לשמוע...

דוגמה נוספת 'מהצד השני של הגבעה', היא קמפיין הבחירות של הליכוד ב- 1984 התבסס על הלעגת דמותו של פרס וערעורה בעיני הציבור (לימים, יפעיל הימין את אותה שיטה של 'דבר והיפוכו', גם נגד יאיר לפיד):

מאז עליית נתניהו לשלטון, ובעיקר מאז פריצת מחאת בלפור, השמאל מתמקד בשימוש בכללים אלה כנגד בנימין נתניהו, אשתו, בנו והקרובים אליו

וצריך לומר, כי גם שרה וגם יאיר נתניהו עשו מצידם, לאורך השנים, הכל כדי להקל על המלעיגים בהתנהגותם, וסיפקו להם חומרים למכביר ללעג. אין טעם להרחיב בסוגיה זו, המוכרת לכל. זו כנראה הסיבה שכשהחל גוש הימין להידרדר בסקרים בסוף מרץ 2023, יאיר נתניהו הורחק מעיני המלעיגים לחו"ל, ושרה נתניהו עושה ככל יכולתה להישאר 'במדרון אחורי'...

שלב שני: היצמדות לאובייקט

השיטה גורסת היצמדות לאובייקט ויצירת לחץ מתמיד עליו. כך למשל רודפים אנשי המחאה אחר מטרותיהם גם בדרך לשדה התעופה, וגם בחו"ל ולא מניחה להם, ולו לרגע. 

השיטה אגב הביאה לכך ששרה נתניהו נמנעה - בניגוד לנוהגה הרגיל - להצטרף לבעלה בנסיעתו ללונדון, אחרי עוללות המפגינים במהלך המסע לאיטליה, שבוע לפני כן.

דוגמה נוספת להיצמדות הייתה המצור שהטילו מפגינים על גב' נתניהו, שהגיעה להסתפר, ב- 1 במרץ 2023.

מרגע שנצפתה מגיעה, הוזעקו מפגינים שהיו בסמוך; ואלה צרו על המספרה. אלפי מפגינים חסמו את פתח המספרה; כשהם צועקים: "המדינה בוערת ושרה מסתפרת". האירוע התארך זמן רב, והמשטרה ושירות הביטחון הכללי נזקקו למאות שוטרים כדי להבריח את רעיית רה"מ משם בבטחה.

האירוע לווה בלעג גלוי בערוצי ה'מיין סטרים'. הה דוגמית: האלוף במיל' יאיר גולן מתאר בהנאה בלתי מוסתרת את האירוע: "אז שרה הגיעה להסתפר, ותראו איזו הפתעה נפלאה חיכתה לה"...

שלב שלישי: התמדה

ההיסטוריה של המחאה נגד בנימין נתניהו

המחאה נגד בנימין נתניהו לא נולדה לאחר בחירות 2022. היא שברה שיאים כבר במה שמוכר כמחאת בלפור וכמחאת הדגלים השחורים: 

זו הייתה סדרה של מחאות ציבוריות מתמשכות, שהתעוררו במספר רב של מוקדים בישראל החל ממאי 2020 עד מאי 2021, בדרישה להתפטרות ראש הממשלה בנימין נתניהו מתפקידו. המוחים האשימו את נתניהו בשחיתות ובפגיעה מכוונת במוסדות שלטון החוק, במסגרת מאבקו בהליכים הפליליים המתנהלים נגדו. המפגינים מחו נגד המשך כהונתו של נתניהו בצל אישומיו הפליליים, בין היתר בשל הטענה כי הוא מעדיף את טובתו האישית והמשפטית על פני טובתה של המדינה, ודרשו לחקור את פרשת הצוללות.

אחד ממוקדי ההפגנות המזוהים ביותר עם המחאות היה המתחם הסמוך למעון ראש הממשלה, ברחוב בלפור בירושלים (ויקיפדיה: המחאה נגד בנימין נתניהו).

ההיסטוריה של המחאה נגד שרה נתניהו

המחאה נגד שרה נתניהו החלה כבר בקדנציה הראשונה של בנימין נתניהו כראש ממשלה. 

ההיסטוריה של המחאה נגד שרה נתניהו

כבר אז, הותקפה על על יחסי אנוש לקויים, ועל כך שיש לה השפעה חריגה על החלטות בעלה, בפרט בנושא מינויים למשרות בכירות.אין טעם להעלות את כל ההגחכות אותם עוברת נתניהו בתקשורת. אסתפק בדוגמית:

שלב רביעי: קיטוב והקצנה

כלי אפקטיבי לקיטוב ולהקצנה הוא התעלמות משמו של הקרבן וכינויו בכינויי גנאי קיצוניים, שהופכים עם הזמן למטבע שגור, עד שהתומכים במחאה מאמינים בו:

הזכרתי למעלה את האופן שבו נהג דוד בן גוריון לכנות את מנחם בגין כ"איש שיושב ליד חבר הכנסת בדר" (ויקיפדיה: כינויי גנאי בשיח הפוליטי בישראל).

מי שריענן את הטכניקה ו'הפיח בה חיים מחודשים' היה בנימין נתניהו

הוא כשהפך את המילה 'שמאלן' לכינוי גנאי (גם: 'סמאלן' מלשון small), שבו הוא מכנה את מתנגדיו, מהימין ומהמרכז הפוליטי. תומכיו הגדילו לעדות והצמידו למילה 'שמאלן' גם את המילה 'בוגד'...

זכורה בהקשר זה אמירתו של יו"ר השלטון המקומי, חיים ביבס: "בליכוד, ברגע שאתה אומר אמת - אתה שמאלן!" (ראו בכתבה למטה):

[למאמרו של דני וידיסלבסקי: 'הסוד השלישי של נתניהו: תיוג שלילי של מתנגדים!', לחצו כאן]

תנועת המחאה שכללה את השיטה יותר

אנשיה ותומכיה, כגוף אחד כמעט (הישג אדיר שלא קל להשיגו...), אינה מכנה את בנימין נתניהו בשמו אלא בכינויים שונים, כמו: "הנאשם בפלילים", "ביביהו" וכדומה. היא אף הגדילה לעשות, כמצוות אלינסקי, והקצינה את הכינויים, לשמות כמו: "הרודן", "הדיקטטור", ואף הוסיפה תיאורים המייחסים לו מחלת נפש:

• "הרודן",
• "הדיקטטור",
• "בארה"ב רק מטורף עם כתבי אישום שהיה מנסה לשנות את כל סדרי המשטר, היה מוצא עצמו כלוא במחלקה סגורה."
• "הקרימינל הבוגדני לקואליציית ימין על מלא";
• "ביבי וכנופייתו מימין על מלא";
• "המנהיג העליון"...
• "השקרן";
• "הרמאי";
• "אבו-יאיר העלבונאי";
• "הביביטרון וחבורת ליצניו...".
• "עריציהו".

וכדומה.

בנימין נתניהו רחוק כמובן מלהיות דיקטטור (לא בטוח כלל שהוא שולט היום במפלגתו פנימה או בקואליציה, וברור שאיננו שולט בארגוני הביטחון ובמוסדות המדינה האחרים) וכל מי שחי בדיקטטורה בוודאי מתפקע מצחוק כשהוא שומע שישראל היא דיקטטורה, אבל מה זה משנה?

האמת מתבטלת מול הנרטיב, וזה עובד!

הימין מנסה ללא הצלחה (עד כה) ...

גורמים בימין מצידם ניסו לחקות את השיטה, בכנותם למשל את אהרן ברק "סנדק"; אולם, לא הצליחו להנחיל לאנשיהם שימוש קפדני בכינויים הללו; ועדכני להיום, האם אינם מורגשם בשיח החברתי ברשת.

בניגוד לאלינסקי, המחאה עושה זאת גם לגבי קבוצות אוכלוסייה וארגונים מימין

כזכור, הטיף אלינסקי לרדוף אנשים ולא מוסדות, כי אנשים חשים כאב מהר יותר ממוסדות! האם מדובר בעשיית יתר? שאלה טובה והתשובה בעיני המתבונן...

לדוגמה:

• "הטירלול הימנוני";
• "חבורת הגזענים החשוכה ומלקקי הפינכה של אדונם הנאשם בפלילים."
• "בושה... בושה... בושה!";
• "ממשלת התחבולה על מלא";
• "לא רוצים צבא המונהג ע"י איטולות!";
• "פקידי הלכות חוטאים";
• "חמומי מוח המוסתים על ידי הממשלה הגזענית..."
• "המשת"פים הפשיסטים";
• "ממשלה של עבריינים ועלוקות מוצצי דם!";
• "מכבש השנאה של מכונת הרעל";
• "המשיחיסטים דורשיי סירוס הדמוקרטיה";
• "כת הביביבטים";
• "הקואליציה הבוזזת את המדינה".
• השר מיקי זוהר כונה: "חייל בצבא הפשע של נתניהו".
• "ממשלת הבלהות".

וכדומה.

גם פה מנסה הימין את כוחו בתיוג קבוצתי, באמירות כמו: "פושעי אוסלו", "חיות מחמד מהשמאל", "החונטה הפריבילגית", וכדומה; אבל, ההצלחה אינה משמעותית.

• "הסנדק אהרן ברק";
• "החונטה הפריבילגית";
• "כת החלול";

וכדומה.

נספח: 13 העקרונות של אלינסקי

הספר "כללים לרדיקלים" מונה, כאמור, 13 כללים עיקריים (ויקיפדיה: סול אלינסקי):

1. גרום ליריב לחשוב שעוצמתך גדולה בהרבה מהאמיתית (טפח את עוצמתך הנתפסת). 
2. אף פעם אל תחרוג מתחום המומחיות שלך ושל אנשיך.
3. אבל במידת האפשר, גרום לאויב/ליריב לחרוג חרוג מגבולות המומחיות שלו. 
4. אלץ את האויב/היריב לעמוד בספר הכללים של עצמו.
5. לעג הוא נשק אימתני. עשו בו שימוש ממוקד!
6. טקטיקה טובה היא כזו שאנשיך נהנים ממנה.
7. אבל טקטיקה שנמשכת זמן רב מדי הופכת לנטל. 
8. לחץ הולך וגובר הוא חזות הכל. המשך להפעיל לחץ, אל תרפה.
9. האיום בדרך כלל מבעית יותר מהדבר עצמו.
10. התנאי העיקרי עבור טקטיקה הוא פיתוחם של מבצעים שישמרו את הלחץ על היריב. 
11. מסר שלילי שקרי, שמהדהד שוב ושוב, ייקלט לבסוף ויבקיע.
12. המחיר של תקיפה מוצלחת הוא חלופה בונה.
13. בחר את המטרה למתקפה שלך, הקפא אותה, הפוך אותה לאישית וקטב אותה.

[לאוסף המאמרים על שנאת נתניהו, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים אודות שינוי והשלכותיו, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על שנאת נתניהו.
• המאמר: כך תופסים שלטון בדמוקרטיה – 13 העקרונות של סול אלינסקי;
• אוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית'.
• הרחבת המושג 'אפקטיביות';
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו';
• מאמרו של דני וידיסלבסקי: 'הסוד השלישי של נתניהו: תיוג שלילי של מתנגדים!'.
• אוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2024), אוסף המאמרים על שנאת נתניהו, ייצור ידע, 25/7/24.
• ויקפדיה: הומור.
• ויקיפדיה: כינויי גנאי בשיח הפוליטי בישראל.
• פנחס יחזקאלי (2023), כך תופסים שלטון בדמוקרטיה – 13 העקרונות של סול אלינסקי, ייצור ידע, 9/3/23;
• פנחס יחזקאלי (2023), בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2014), אפקטיביות, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• דני וידיסלבסקי (2019), הסוד השלישי של נתניהו: תיוג שלילי של מתנגדים!, ייצור ידע, 1/6/19.
• פנחס יחזקאלי (2019), התודעה – והניסיונות להשפיע עליה – באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/10/19.
• פנחס יחזקאלי (2023), בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2014), אפקטיביות, ייצור ידע, 11/4/14.