תקציר: כדאי לומר בקול את אשר לוחשים כבר רבים, מתחת לפני השטח: המחאה מתברברת, ומחייבת הערכה מחדש ובניית אסטרטגיה חדשה. אחרי שנוכחו מארגני המחאה שהיא מאבדת מפגינים - ושאי אפשר יותר להסתיר זאת במספרים בדיוניים בתקשורת - הם סיפרו לנו שהיא עברה לשלב חדש. הטקטיקות הננקטות בשלב הזה ברורות לעין. האסטרטגיה המנחה אותן הרבה פחות.

[לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

כדאי לומר בקול את אשר לוחשים כבר רבים, מתחת לפני השטח:

המחאה מתברברת, ומחייבת הערכה מחדש ובניית אסטרטגיה חדשה. אחרי שנוכחו מארגני המחאה שהיא מאבדת מפגינים - ושאי אפשר יותר להסתיר זאת במספרים בדיוניים בתקשורת - הם סיפרו לנו שהיא עברה לשלב חדש.

הטקטיקות הננקטות בשלב הזה ברורות לעין. האסטרטגיה המנחה אותן הרבה פחות.

גם אחרי הניצחון הגדול של עצירת הרפורמה ב- 26 במרץ 2023, ממשיכים מארגני המחאה לדבוק בדוקטרינה הפרוגרסיבית, שהצליחה כל כך בארצות הברית, וגם פה אצלנו, כפי שהיא באה לידי ביטוי ב- 13 הכללים של סול אלינסקי (למאמר, לחצו כאן).

הם מתמקדים עתה בכללים ה- 5 וה- 13, שעבדו מצוין לימין ב'פיצוץ' ממשלת השינוי, ושניתן לתמצת אותם כך: "בחרו אנשים מתאימים שיהוו את המטרות למתקפה שלכם. הפכו את המתקפה לאישית, קטבו ובודדו אותם מכל אהדה, היצמדו אליהם והתמידו... רדפו אנשים ולא מוסדות. אנשים חשים כאב מהר יותר ממוסדות!" [להרחבה על הכללים ה- 5 וה- 13 של סול אלינסקי, לחצו כאן]

המעשים הללו חצו לדעת רבים מידי את גבול הטעם הטוב, ולעיתים, הם בגדר תקיפה ממש

הלחץ באמת מרשים: פעולה רודפת פעולה. מטרידים שרים בביתם ובמשרדיהם. נטפלים אליהם בחו"ל. רודפים אחר ילדיהם... 

יצוין כי המפגינים נקטו בשיטה הזו - בצורה מוגבלת יותר - גם בימים שקדמו לניצחון ולהתקפלות הממשלה ב- 26 במרץ 2023. התמעטות המפגינים הפכה אותה לשיטה המועדפת כי היא קלה יחסית לביצוע בעזרת קבוצות קיצון ש'מכורות להפגנות' עוד מימי בלפור ה'עליזים'...

כך למשל, במסגרת "יום השיבוש הלאומי" ב- 23 במרץ 2023, חבטה מפגינה בעזרת דגל ישראל שהחזיקה בידה, בשר החקלאות, אבי דיכטר בראשו.

נאמנים לכלל הזה, הרחיבו המפגינים את יעדיהם האישיים לדמויות מפתח ב'צד השני של הגבעה'. והם ממררים את חייהם ליד בתיהם, באירועים שבהם הם משתתפים ובמקומות ציבוריים. 

כך למשל (אזולאי, 2023):

• ח"כ משה סעדה סיפר, שאשתו והוא קיבלו איומים, ושבקבוצות המחאה ביקשו מידע על השעות שבהן ילדיו יוצאים מהבית.
• השר אופיר אקוניס קיבל לנייד שלו מסרונים הדורשים ממנו לעזוב עם משפחתו את שכונת מגוריהם רמת אביב בתל אביב.
• לעבר אשתו של ח"כ בועז ביסמוט צעקו: "גיורת. תסתלקי מפה".
• יו"ר ועדת חוץ וביטחון יולי אדלשטיין נאלץ לשמוע מדי יום שישי גידופים כלפיו וכלפי אשתו מחוץ לביתם בקיסריה.
• ראש וראשון למותקפים הוא יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט, ח"כ שמחה רוטמן (ראו בהמשך).

אזולאי (2023) מציינת כי מדובר ברשימה חלקית מן הסתם. הכתבים הפוליטיים ושאר באי משכן הכנסת שומעים בשיחות החולין על עוד כמה וכמה פוליטיקאים מגוש הימין ובני או בנות הזוג שלהם שנמנעים מראש מהגעה לאירועים פומביים מחשש שנוכחותם תעורר מהומה.

אירוע מוכר הוא פיצוץ כנס באוניברסיטת ת"א בהשתתפות ח"כ רוטמן, ב- 28 במאי 2023. מאות מפגינים חסמו את דרכו של רוטמן, צרו על מכוניתו ופוצצו את הכנס שבו היה אמור להשתתף:

המפגינים רדפו אחרי רוטמן גם לארצות הברית, כשהם עושים שימוש ברמקולים ומקרבים אותם לאוזני קורבנותיהם ברמה הנחשבת לתקיפה ממש. הרעש הזה הצליח להוציא את רוטמן משווי משקלו והוא חטף את המיקרופון מידי המפגינה (לא חכם אבל מוצדק. תקיפה פלילית מצדיקה נקיטת פעולה להפסקתה...):

בנים אכלו בוסר ושיני אבות תקהנה?

פעילי המחאה אינם מסתפקים בהטרדת קורבנותיהם, וב- 7 ביוני 2023, ערכו "יוצאי המ״מ" (המבצעים המיוחדים), "טקס שינוי שם" וכיסו את גלעד הזיכרון ב"מחלף בנציון" ע"ש אביו של רה"מ, בנציון נתניהו ז"ל (ראו התמונה למטה).

חילול זכרו של פרופ' בנציון נתניהו - אישיות בפני עצמה, ואב שכול לאחד מהגיבורים המיתיים של האומה, יוני נתניהו ז''ל - היא חצייה נוספת של קו אדום. מה הרווח מכך? 

נורות אזהרה מתוך המחנה

אחד הסימנים המובהקים לאבדן דרך הוא קולות, המתריעים מתוך המחנה. כדאי למעצבי תנועת המחאה להיות קשובים לקולות הללו, שיתרבו, מן הסתם, אם תנועת המחאה תמשיך לצעוד בנתיב הכאוטי הנוכחי...  

קול ראשון: נחום ברנע מתריע

בעקבות אירוע המיקרופון בניו יורק, פרסם נחום ברנע מאמר, שבו הוא מזהיר, כי "אלימות היא אלימות גם אם כוונותיה כשרות"... וכי "מקרה רוטמן הוא נורת אזהרה למחאה":

קול שני: חיים רמון תוהה

חיים רמון, איש תנועת העבודה ואח"כ 'קדימה' - ששימש שר בממשלות ישראל (כולל שר המשפטים), ויושב ראש ההסתדרות - טען כי: "לדעתי השקיעו בהפגנות סכום של 150 מיליון שקלים. אם היו משקיעים 50 מיליון שקלים בתקופת הבחירות - אולי היו מנצחים...

הם יצרו מצב שבישראל אי אפשר יותר לקיים החלטות בקונצנזוס רחב (בגלל הפיצול הגושי שנוצר מהחרם על נתניהו, פ"י), ומהיום אם יש החלטות מדיניות חשובות - אי אפשר יהיה לקבל החלטות ותהיה סרבנות. הצד הימני של המפה יעשה העתק הדבק".

קול שלישי: מורן אזולאי מזהירה

מורן אזולאי, הכתבת הפוליטית והפרלמנטרית של אתר ynet וידיעות אחרונות, ומגישה בערוץ הכנסת, תהתה "איך סתימת פה והטרדת משפחות תורמת למחאה?":

"נטפלים לרוטמן ברחוב, לא נותנים לסילמן להתראיין, מציקים לנשות פוליטיקאים ועוד ועוד. כמה זמן עוד ישתמשו אנשי המחאה בתירוץ "אבל ככה הפילו את ממשלת בנט-לפיד"? בסופו של דבר, הרי גם זו פגיעה בדמוקרטיה... המוחים נגד המהפכה המשפטית אימצו את השיטה, וזה מסוכן. מה התוכנית שלהם, שמעתה ועד עולם לנצח ירדפו אזרחים את חברי הקואליציה בכל אשר ילכו?... ההתנהגות הזאת, מודים חברי כנסת מהאופוזיציה - בשלב זה בשיחות סגורות בלבד - עלולה להתפוצץ למתנגדי המהפכה המשפטית בפנים... על רקע רצף המחאות ליד בתי פוליטיקאים, באירועים שלהם וסתם ברחובות שבהם הם צועדים, עלולים המפגינים לגרום לעצמם נזק כפול: גם לספק תחמושת לצד השני וגם להמאיס עצמם על הציבור. (ראו המאמר למטה):

אז, לאן פונה המחאה?

כבר ב- 26 במרץ, בשיא האופוריה וחגיגות הניצחון, כתבתי כי תנועת המחאה מיצתה את המומנטום, וחובה עליה 'לחשב מסלול מחדש'. אני עוד זוכר את הלעג והביטול שבו התקבלו דברי ב'צד השמאלי של הגבעה'. עובדה זו אינה צריכה להפתיע. לאנשים לוקח זמן להבין ש'הרוח שינתה את כיוונה'.

מה שכן מפתיע הוא שהאסימון לא ירד בחדר הפיקוד של מעצבי המחאה. היום, כבר לא צריך להיות יועץ אסטרטגי כדי להבין כי קיימת בעיה הולכת וגדלה בהובלת המחאה. היא לוקה בעשיית יתר בתחומים מסוימים, ופותחת פער רלוונטיות גדל והולך עם המציאות המשתנה. ככל שהיא מתרחקת מרגעי השיא שלה, היא הופכת בעיני אנשים רבים יותר ויותר, הזויה ומקוממת, ולכן גם בלתי מובנת ופופולרית פחות.

הסיבה ברורה: שיטת הלחץ האישי והמתמיד של סול אלינסקי (הכללים ה- 5 וה- 13) היא מרכיב בתוך תורת הפעלה (דוקטרינה), שיכול להוות כלי אפקטיבי בצורה בלתי רגילה, כשיש מטרה ברורה לצידו. הוא איננו, בשום אופן, תחליף לאסטרטגיה דינאמית, המשתנה בהתאם לשינויים בסביבה המשימתית שבתוכה פועלת המחאה. 

השימוש בשיטת הלחץ של אלינסקי בהתמקדות על חברי הכנסת הימניים, הביאה להקרסת 'ממשלת השינוי'. זו מן הסתם, גם מטרתם של קברניטי המחאה. אבל מה הם ירוויחו מכך?

• אם ייכשלו בבחירות והימין ירכיב שוב ממשלה מה יעשו? ימשיכו לדרדר את המדינה לכאוס? הציבור איננו מתאבד. לא לכולם דרכונים כפולים ואמצעים ותנאים מספיקים, להגר למדינה אחרת ולהיקלט בה; ואי אפשר, לאורך זמן, לאיים בעזיבה, ולהמשיך להרוס את המדינה מבפנים (במאמר מוסגר, בארצות רבות הימין זכה בשלטון בגלל חוסר היכולת של השמאל לעצור את תהליכי הכאוס שהוא יצר, אבל זה נושא למאמר נפרד).
• ואם יצליחו להרכיב ממשלה, פעילי הימין צמאי הנקמה, יביאו את השיתוק - שהמחאה כופה היום על השרים - גם עליהם (פעולות מאזנות, זוכרים?), שלא לדבר על השיתוק הביטחוני בתקופה קריטית לישראל, בשל התלות בחברי הכנסת הערבים.

חמור מכך. אם הייתה המחאה נעצרת ב- 26 במרץ 2023, הייה סיפור המחאה הופך למיתוס, שרק האיום בהפעלתו היה משתק כל ממשלת ימין. היום, הולכים הישגי המאבק ונשחקים:

• השרים וחברי הכנסת - המותשים, נפשית ופיזית, מההצקות הבלתי פוסקות - מרגישים שאין להם כבר מה להפסיד. גם למדינה לא. השיימינג – הביוש, בארץ ובחו"ל, כבר התרחש; הנזק הכלכלי כבר נגרם, ומשבר כלכלי בפתח. אז למה לא לחזור לרפורמה?
• יתרה מכך. הציבור הימני, שהמרירות גואה בו, מרגיש מבוזה ומנוצח על ידי קבוצה קטנה ממנו, המזלזלת בו ומשפילה אותו, והוא כבר לוחץ עוד ועוד על נבחריו ליישם את הרפורמה, כנקמה מתוקה, ויהיה המחיר אשר יהיה (שהרי המחאה, בכל מקרה, תהרוס הכל...).

וחמור עוד יותר: המחאה בטיפשותה יצרה עבור הימין את האליבי האולטימטיבי, לכשלי שריו:

• הכלכלה נהרסה ע"י ראשי ההי טק, הפוליטיקאים והפקידים, שהשחירו את ישראל בחו"ל והוציאו ממנה כספים;
• המשמר האזרחי לא הוקם כי המחאה חיבלה בהקמתו בכל דרך אפשרית (ראו התמונה למטה).
• ועוד ועוד...

ולסיום, אם באמת רוצים לחזור לשלטון, אז מה ההיגיון לבזות את הדתיים ולהשפילם? עבור המפלגות הדתיות, המפתח לאי גיוס בני הישיבות מחד גיסא, ולהלבנת דרעי מאידך גיסא הוא החבירה לשמאל. היום בזכות המחאה, זהו תסריט בלתי אפשרי ממש!

[לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית';
• המאמר: כך תופסים שלטון בדמוקרטיה – 13 העקרונות של סול אלינסקי;
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו';
• אוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה';
• הרחבת המושג: 'טקטיקה';
• הרחבת המושג 'ניצחון';
• הרחבה בנושא 'פער רלוונטיות';
• הרחבת המושג: 'מומנטום';
• הרחבת המושג 'אפקטיביות';
• אוסף המאמרים על ההיבטים השונים של מטרה;
• הרחבת המושג: 'מטרה של מערכת';
• הרחבת המושג: דוקטרינה – תפיסת הפעלה ארגונית;
• הרחבת המושג: 'דינאמיות';
• הרחבת המושג: 'סביבה משימתית';
• הרחבת המושג: כאוס;
• הרחבת המושג, 'עשיית יתר';
• הרחבת המושג: 'פעולות מאזנות';
• אוסף המאמרים על ביוש - שיימינג.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2023), כך תופסים שלטון בדמוקרטיה – 13 העקרונות של סול אלינסקי, ייצור ידע, 9/3/23;
• פנחס יחזקאלי (2023), בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2019), התודעה – והניסיונות להשפיע עליה – באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/10/19.
• מורן אזולאי (2023), איך סתימת פה והטרדת משפחות תורמת למחאה? YNET, 7/6/23.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), טקטיקה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2023), בוז ולעג אישי הם נשק אימתני – הכללים ה- 5 וה- 13 של סול אלינסקי, ייצור ידע, 7/6/23.
• פנחס יחזקאלי (2014), ניצחון: להשיג את המטרה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2020), פער רלוונטיות באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 1/7/20.
• פנחס יחזקאלי (2023), מומנטום מהו? ייצור ידע, 9/1/23.
• פנחס יחזקאלי (2014), אפקטיביות, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מטרה של מערכת, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2019), הכל על דוקטרינה – תפיסת הפעלה ארגונית – באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 24/9/19.
• פנחס יחזקאלי (2014), דינאמיות, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), סביבה משימתית של ארגון, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), כאוס, ייצור ידע, 12/4/14.
• יחזקאלי פנחס (2017), עשיית יתר, ייצור ידע, 18/12/17.
• פנחס יחזקאלי (2014), פעולות מאזנות, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2015), שיימינג – ביוש: הוקעה פומבית למטרות נקמה, ייצור ידע, 25/5/15.