תקציר: הביטוי 'שאול' אין לו אח ורע בספרות של המזרח הקדום ופירוש השם שאול לא נתבררה כל צרכה. דפוס החשיבה המקראי אומר כי השאול הוא מקום מנוחתם של המתים. פרט לספר קהלת בו יש דילמה להיכן נפש האדם מגיעה בסופו של דבר, הרי שלפי התפיסה המקראית השאול הוא מקומם של רשעי עולם.

עודכן ב- 5 ביולי 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

עיקר הסיפור בפרשת קורח היא המחלוקת של קרח דתן ואבירם והנשיאים על הנהגתו של משה, ועל ניכוס הכהונה הגדולה בידי אהרון.

לאחר דין ודברים בין הצדדים שלא עולה יפה, חלק מהחולקים על הנהגתו של משה יורדים שאולה, לאחר שהאדמה פצתה את פיה ובולעת אותם. על המרד עצמו ועל היותו מורכב משני סיפורים ומסורות הרחבנו במקום אחר [1].

בדברינו הבאים נרחיב לגבי מושג השאול המוזכר בפרשתנו, כדלקמן: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי יְהוָה שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה כִּי לֹא מִלִּבִּי. אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם יְמֻתוּן אֵלֶּה וּפְקֻדַּת כָּל הָאָדָם יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם לֹא יְהוָה שְׁלָחָנִי. וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא יְהוָה וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת יְהוָה. וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם. וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרְכוּשׁ. וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל" [2].

לפי האמור כאן השאול הינו מושג שלילי, החופף את מושג הגיהינום בתקופה מאוחרת יותר [3]

'שאול' הוא שם עצם פרטי לתחום התחתון של העולם שבו שוכנים המתים [4], ולמרות היותו מצוי במקרא אין לו אח ורע בשפות השמיות של המזרח הקדום.  

על פי האמונה הרווחת במזרח הקדום, שיש לה הד במקרא, כל המתים שוכנים בשאול, גם אלה שלא באו לקבורה. כאשר נאמר ליעקב כי בנו יוסף נטרף בידי חיה רעה, כך הוא מגיב: "וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו"[5].

כך גם מתואר מלך בבל בין שוכני השאול, אף על פי שהושלך מקברו כנצר נתעב: "שְׁאוֹל מִתַּחַת רָגְזָה לְךָ לִקְרַאת בּוֹאֶךָ עוֹרֵר לְךָ רְפָאִים כָּל עַתּוּדֵי אָרֶץ הֵקִים מִכִּסְאוֹתָם כֹּל מַלְכֵי גוֹיִם. כֻּלָּם יַעֲנוּ וְיֹאמְרוּ אֵלֶיךָ גַּם אַתָּה חֻלֵּיתָ כָמוֹנוּ אֵלֵינוּ נִמְשָׁלְתָּ. הוּרַד שְׁאוֹל גְּאוֹנֶךָ הֶמְיַת נְבָלֶיךָ תַּחְתֶּיךָ יֻצַּע רִמָּה וּמְכַסֶּיךָ תּוֹלֵעָה"[6].

המתים השוכנים בשאול נקראים על ידי המספר המקראי בשם הכנעני הקדום רפאים, המצוי גם בכתבים של אוגרית [7]. משמעותו של המונח רפאים לא ברורה. מצד אחד רפאים הינו כינוי לעם ענקים קדום:" וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּא כְדָרְלָעֹמֶר וְהַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיַּכּוּ אֶת רְפָאִים בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם וְאֶת הַזּוּזִים בְּהָם וְאֵת הָאֵימִים בְּשָׁוֵה קִרְיָתָיִם"[8], שהנציג הבולט שלהם הוא עוג מלך הבשן:" כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן, תֵּשַׁע אַמּוֹת אָרְכָּהּ וְאַרְבַּע אַמּוֹת רָחְבָּהּ בְּאַמַּת אִישׁ"[9], ומנגד, רפאים אלה הם דרי השאול:"  וְלֹא יָדַע כִּי רְפָאִים שָׁם בְּעִמְקֵי שְׁאוֹל קְרֻאֶיהָ"[10].

המקרא מרבה לתאר את ירידתו של האדם לשאול. כך מתואר מותם של קורח ועדתו בפרשתנו, ובמקומות רבים נוספים יש תיאור של ירידת האדם לשאול. לעיתים מוזכרת הירידה ללא תוספת הסבר ממחיש, אך ישנם כתובים בהם השאול מיוצגת ככוח ממית כדלקמן:" לָכֵן הִרְחִיבָה שְּׁאוֹל נַפְשָׁהּ וּפָעֲרָה פִיהָ לִבְלִי חֹק וְיָרַד הֲדָרָהּ וַהֲמוֹנָהּ וּשְׁאוֹנָהּ וְעָלֵז בָּהּ"[11]. פסוק זה הינו הד למיתוס הקדום שבו השאול הוא אשר מוריד את האדם אליו ובולע אותו חיים, בדיוק כפי שמסופר בסיפור של פרשת קורח, כמו גם במקומות נוספים במקרא:" נִבְלָעֵם כִּשְׁאוֹל חַיִּים וּתְמִימִים כְּיוֹרְדֵי בוֹר"[12].

ההשקפה המייחסת לשאול פעילות עצמאית תואמת את רוח המקרא, ובעיקר את הנאמר בפרשתנו

בליעת קורח ועדתו וירידתו שאולה, מתוארת כמעשה שהיה בפועל ולא כדימוי או פרפראזה. המספר המקראי אומר בגוף הסיפור מפורשות כי כל המעשה הינו בריאה חדשה מאת ה', משמע – כל המאורע מוגדר מראש כבריאה אשר ה' ברא, והשאול פעל בו לא לפי טבעו אלא בגזרתו של האל.

ככלל, התפיסה המקראית מחזיקה בדעה כי רק רשעים יורדים שאולה, ואותם רשעים שרעתם רבה יורדים חיים שאולה, כפי המסופר בפרשתנו ובמקומות נוספים:" ישימות (יַשִּׁי מָוֶת), עָלֵימוֹ יֵרְדוּ שְׁאוֹל חַיִּים, כִּי רָעוֹת בִּמְגוּרָם בְּקִרְבָּם"[13]. גם אנשים שלא השלימו ימיהם עלי אדמות, או שמתו במיתה משונה יורדים שאולה ביגון או בדם: "וַיֹּאמֶר לֹא יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם כִּי אָחִיו מֵת וְהוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאָר וּקְרָאָהוּ אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה"; "וְעַתָּה אַל תְּנַקֵּהוּ כִּי אִישׁ חָכָם אָתָּה וְיָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לּוֹ וְהוֹרַדְתָּ אֶת שֵׂיבָתוֹ בְּדָם שְׁאוֹל" [14].

לעומתם הצדיקים ניצלים מירידה לשאול או נפדים ממנה: "מִיַּד שְׁאוֹל אֶפְדֵּם מִמָּוֶת אֶגְאָלֵם אֱהִי דְבָרֶיךָ מָוֶת אֱהִי קָטָבְךָ שְׁאוֹל נֹחַם  יִסָּתֵר מֵעֵינָי"[15]. זאת ועוד. האנשים הבולטים בצדקתם הגדולה, כדוגמת חנוך או אליהו, זכו לעלות חיים השמיימה:" וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים"; " וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם"[16]. הנה כי כן, האבחנה בין צדיקים העולים למעלה מול הרשעים היורדים לשאול תחתיות, מפורשת בספר משלי כדלקמן:" אֹרַח חַיִּים לְמַעְלָה לְמַשְׂכִּיל לְמַעַן סוּר מִשְּׁאוֹל מָטָּה"[17], כאשר הפירוש של הביטוי אורח חיים הינו חיי נצח לצד האל.

אמנם בספר קהלת המחבר מתלבט האם הנפש הטובה עולה למעלה והנפש הרעה יורדת לשאול: "הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶל מָקוֹם אֶחָד הַכֹּל הָיָה מִן הֶעָפָר, וְהַכֹּל שָׁב אֶל הֶעָפָר. מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיֹּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ"[18], אולם בדרך כלל הדיבור המקראי בנושא הינו חד ערכי – הנפש הטובה עולה למעלה והרשעה יורדת אל השאול.

אחרית דבר

הסיפור המרכזי של פרשת קורח הוא המחלוקת העזה שפרצה בעם מול מנהיגותו של משה וזכייתו של אהרון בתפקיד הכוהן הגדול. קורח דתן ואבירם ועוד רבים מבני ישראל חושבים שיש כאן תקלה שלטונית. לא מתקבל על הדעת שמשה הוא מנהיג פוליטי של העם אחיו הוא המנהיג הרוחני שלו. נעשה, על פי הכתוב, ניסיון של משה להידבר עם החולקים על מנהיגותו אך ללא הועיל.

לאחר שנוצר מבוי סתום בין הצדדים, מתרחשת על פי המספר המקראי התערבות אלוהית, וקורח וחלק מחבר מרעיו יורדים חיים שאולה, לאחר שהאדמה פצתה את פיה ובלעה אותם. הביטוי שאול אין לו אח ורע בספרות של המזרח הקדום ופירוש השם שאול לא נתבררה כל צרכה. דפוס החשיבה המקראי אומר כי השאול הוא מקום מנוחתם של המתים. פרט לספר קהלת בו יש דילמה להיכן נפש האדם מגיעה בסופו של דבר, הרי שלפי התפיסה המקראית השאול הוא מקומם של רשעי עולם. מנגד, צדיקים בחייהם לא מורידים שאולה, ויש מצבי קיצון שהם זוכים לעלות השמיימה בעודם חיים, כפי שמסופר על חנוך ואליהו. הסטרוקטורה של השאול מוכרת לנו גם מהספרות החיצונית של המזרח הקדום, למשל בעלילות גילגמש, שם מצוי סיפור על נפש שעולה מהשאול ומתארת אותו בפירוט רב. התפיסה במזרח הקדום כי יש לטפל במתים, נשענת על המחשבה שאם לא יטפלו בהם בקבורה נאותה כולל עשיית פולחניים נוספים, הרי שנפש המת תעלה מהשאול ותזיק לבני האדם שחיים על פני האדמה.

[לאוסף המאמרים על פרשת קורח, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת קורח.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת קורח באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 22/7/19.

[1] אבי הראל, המרד של קורח, ייצור ידע, יוני 2021; אבי הראל, קורח ועדתו – מרד פוליטי במסווה תיאולוגי, ייצור ידע, יוני 2016.

[2] במדבר, פרק ט"ז, פסוקים: כ"ח – ל"ג. ההדגשה של המילה שאול – שלי.

[3] עולם התנ"ך, במדבר, דודזון – עתי, ת"א, 1997, עמוד 102.

[4] אנציקלופדיה מקראית, כרך ז', מוסד ביאליק, ירושלים, 1976, עמודים: 454 – 457.

[5] בראשית, פרק ל"ז, פסוק ל"ה. ההדגשה שלי.

[6] ישעיה, פרק י"ד, פסוקים: ט' – י'. ההדגשה שלי.

[7] אנציקלופדיה מקראית, כרך ד', מוסד ביאליק, ירושלים, 1962, עמוד 757.

[8] בראשית, פרק י"ד, פסוק ה'. ההדגשה שלי.

[9] דברים, פרק ג', פסוק י"ג.

[10] משלי, פרק ט', פסוק י"ח. ההדגשה שלי.

[11] ישעיה, פרק ה', פסוק י"ד. ההדגשה שלי.

[12] משלי, פרק א', פסוק י"ב. ההדגשה שלי.

[13] תהילים, פרק נ"ה, פסוק ט"ז. ההדגשה שלי.

[14] בראשית, פרק מ"ב, פסוק ל"ח ; מלכים א', פרק ב', פסוק ט', בהתאמה. ההדגשה שלי.

[15] הושע, פרק י"ג, פסוק י"ד. ההדגשה שלי.

[16] בראשית, פרק ה', פסוק כ"ד ; מלכים ב', פרק ב', פסוק י"א, בהתאמה.

[17] משלי, פרק ט"ו, פסוק כ"ד. ההדגשה שלי.

[18] קהלת, פרק ג', פסוקים: כ' – כ"א.