תקציר: הדף הזה מביא לכם את האוסף החמישי של הכרזות העוסקות ברפורמה המשפטית או בהפיכה המשטרית - הכל ע"פ עיניכם. עיון מועיל ומהנה, ככל שניתן!

[לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן]

"נַפְתָּלִי, אַיָּלָה שְׁלֻחָה–הַנֹּתֵן, אִמְרֵי-שָׁפֶר" (בראשית מט, כא)

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

כְּרָזָה או פּוֹסְטֶר (Poster) היא כל דימוי חזותי המיועד להצגתו לראווה. כרזות הן לא פעם הפריט המזהה מעצב גרפי יותר מאשר תוצרים אחרים בעולם העיצוב. לפני עידן הרשתות החברתיות, היו הפוסטרים מודפסים על נייר ותלויים לראווה על קירות או משטחים. היום, עברה הזירה אל הרשתות החברתיות (ויקיפדיה: כרזה).

הדף הזה מביא לכם את האוסף החמישי על הכרזות העוסקות ברפורמה המשפטית או בהפיכה המשטרית - הכל ע"פ עיניכם.

עיון מועיל ומהנה, ככל שניתן, ואתם מוזמנים לתרום עוד...

[כרזות שבעל הזכויות בהן לא אותר, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי בכל כרזה, אנא פנו ל: yehezkeally@gmail.com]

*  *  *

כרזה ראשונה בראש הדף: אני רק שאלה...

משטרה בדמוקרטיה, בניגוד לצבא, מאופיינת באוריינטציה מקומית, ושייכת בכל מקום בארץ, בראש ובראשונה לתושבים המקומיים, לא למפכ"ל ולא לבן גביר.

לכן משטרת תל אביב מאפשרת למפגינים לחסום את האיילון (למרות בן גביר), כי זה מה שתושביה רוצים. המפגינים ברובם המכריע תושבי גוש דן. הם בעד ההפגנה ומוכנים לשאת את אי הנוחות.

אבל תושבי קיסריה ממש לא מוכנים לרעש של רמקולים ביום שישי בערב והם רוצים שהמשטרה שלהם תעשה מעשה, והיא עשתה. לכן אגב, גם בבלפור המשטרה הגיבה באלימות כלפי המפגינים. כי זה מה שתושביה רצו (אז לא היה בן גביר...).

ברור שהמחאה מעצבת את האירוע לצרכיה (פעם איום בעימות כוחני ואלים ופעם זעקות שבר של קרבן) וזה בסדר. אבל אם האמת מעניינת מישהו, מחוז חוף הגיב לאירוע כמו שהיה צריך.

ומי שלא מאמין לי, שיבחר מדינה דמוקרטית ויחדור לאזור הסטרילי לפני מעון ראש הממשלה שם...

• המאמר הרלוונטי: רענן בן צור (2023), עימותים ליד בית נתניהו בקיסריה, ומחאה לילית נגד מעצר מפגינים: "אלימות כמו בדיקטטורה", YNET, 3/6/23.

* * *

כרזה שנייה: הזורע רוח קוצר סופה

אחרי הצלחות מדהימות של תנועת המחאה, הגיעו אבדן המומנטום והקצנה. האסטרטגיה הנוכחית היא יצירת כאוס, בתקווה ליצור מומנטום מחודש שיביא לנפילת הממשלה (ובהתחשב בסכלות הפוליטית שמפגינים חלק מהפוליטיקאים בימין, יש להנחה הזו על מה לסמוך...). המוקד עתה הוא פיצוץ אירועים שבהם משתתפים פוליטיקאים של הימין, ורדיפתם והטרדתם כל העת, ע"י בריונים.

אלא, שמארגני המחאה מתעלמים מההשלכות של הפעולות הללו עליהם עצמם. חוק הפעולות המאזנות במערכות מורכבות 'עובד' תמיד; ופעולה חריגה בצד אחד, 'תשוכפל' תמיד ב'צד השני של הגבעה'. 

הנה, הרדיפה אחר יו"ר ועדת חוק ומשפט של הכנסת, שמחה רוטמן ופיצוץ הופעותיו; ביחד עם ההיטפלות ל'פורום קהלת ולבכיריו הביאה ל'סימון' המכון הישראלי לדמוקרטיה ובכיריו ע"י הימין, ולפעולות גמול נגדיות, באותו הנוסח (ראו את דף הפייסבוק של אסף אגמון, למשל).

וכדאי לזכור: בכל העולם, הימין הפוליטי איננו יצירתי כמו השמאל; אבל, הוא חקיין מעולה ואפקטיבי. הוא מגלה פה בישראל סימני התאוששות, אחרי מות הרפורמה ב- 26 במרץ. וצריך לשאול: האם הכאוס הזה משרת את האינטרסים של תנועת המחאה, או אולי פועל נגדה?

• המאמר הרלוונטי באתר ייצור ידע: פנחס יחזקאלי: פעולות מאזנות – ניסיון לחזור לסטטוס קוו…

כרזה שלישית: קיצור תולדות הכאוס הישראלי ע"פ חיים רמון

חיים רמון לשרון גל, בראיון לרדיו דרום:

"לדעתי השקיעו בהפגנות סכום של 150 מיליון שקלים. אם היו משקיעים 50 מיליון שקלים בתקופת הבחירות - אולי היו מנצחים. הם הפכו את המצב לכך שלא לגיטימי לבחור בנתניהו. אני חושב שאתם לא יודעים להכיר טובה למחאה. הם יצרו מצב שבישראל אי אפשר יותר לקיים החלטות בקונצנזוס רחב, ומהיום אם יש החלטות מדיניות חשובות - אי אפשר יהיה לקבל החלטות ותהיה סרבנות. הצד הימני של המפה יעשה העתק הדבק"...

• המאמר הרלוונטי באתר ייצור ידע: רדיו דרום (2023), חיים רמון לשרון גל: "לדעתי השקיעו בהפגנות סכום של 150 מיליון שקלים", 7/6/23.

כרזה רביעית: יש עוד לאן להידרדר?

בוז ולעג אישי הם נשק אימתני. אין נגדו הגנה. זה לא-רציונלי, זה מרתיח. זה גם פועל כנקודת לחץ, המאלצת את היריב להציע ויתורים, כדי להיחלץ. בוז ובלעג תורמים גם לקבוצה המבצעת אותם ככלי גיבוש. הם מייצרים לה 'שפה פנימית' שמבדילה את חבריה מאחרים, מייחדת אותה בעיני חבריה, ומגבשת אותה.

מבחינה מקצועית, תנועת המחאה עושה בכלי הזה שימוש אסטרטגי, מעורר התפעלות, והוא חלק מסוד הצלחתה. אין שיחה עם תומך מחאה שבה אין שימוש בכינויים הללו. אין שיחה שאיננה נגמרת בדקלומים קבועים שכאילו נלקחו מדף מסרים. אין התלבטויות, אין תהיות. כל בעיה עם העובדות ניתנת לפתרון בחזרה לנרטיב הישן והטוב. אבל כשאנשים מתחילים להאמין באמת בביטויים הללו, מתחיל תרחשי של הקצנה בלתי נשלט, כשלכלי הזה יוצא משליטת המארגנים ומפתח חיים משלו. 

ראו למשל את הסרטון למטה, שבו נראית קבוצת מפגינים קוראת קריאות גנאי נגד נתניהו כשאנשיה משתמשים, שוב ושוב, בכינוי 'הצורר' (שם השמור לאויבי ישראל ומרצחיו הגדולים ביותר). אחת המארגנות שהבחינה כנראה שמצלמים פנתה לאנשים ואמרה: "חברה, תפסיקו לדבר עם (הביטוי) 'הצורר'. לדבר עם (הביטוי) 'המחאה' ולא עם 'הצורר'... תפסיקו, אני מבקשת. זה בינינו בפנים. זה לא צריך לצאת"... 

אז מה, יש לנו עוד לאן להידרדר או שהגענו כבר לתחתית?

• המאמר הרלוונטי באתר ייצור ידע: פנחס יחזקאלי: בוז ולעג אישי הם נשק אימתני – הכללים ה- 5 וה- 13 של סול אלינסקי.

כרזה חמישית: בנים אכלו בוסר ושיני אבות תקהנה?

פעילי המחאה אינם מסתפקים בהטרדת קורבנותיהם, וב- 7 ביוני 2023, ערכו "יוצאי המ״מ" (המבצעים המיוחדים), "טקס שינוי שם" וכיסו את גלעד הזיכרון ב"מחלף בנציון" ע"ש אביו של רה"מ, בנציון נתניהו ז"ל (ראו התמונה למטה).

חילול זכרו של פרופ' בנציון נתניהו - אישיות בפני עצמה, ואב שכול לאחד מהגיבורים המיתיים של האומה, יוני נתניהו ז''ל - היא חצייה נוספת של קו אדום. מה הרווח מכך? 

• המאמר הרלוונטי באתר ייצור ידע: פנחס יחזקאלי: לאן פונה המחאה?

כרזה שישית: האם הקואליציה נסדקת או שהיא מפתחת אנטי שבירות?

בסוגיית הרפורמה המשפטית, התנהלו מוביליה בסכלות אסטרטגית והפסידו. עתה הגיע רגע התשלום... אבל כנראה שמנהיגי הליכוד אינם אמיצים דיים להסתכל לבוחריהם בעיניים ולומר: התנהלנו בטיפשות והובסנו; והם מנסים לשווק תבוסה כניצחון חלקי.

האופוזיציה מנצלת זאת ומתנהלת נכון מבחינתה, בתקווה לסדוק את הקואליציה ולהפוך את המרירות שהצטברה בה לסכסוך עמוק שיפורר אותה בבוא העת.

זה יכול להתרחש... אבל, יתכן שיקרה ההיפך הגמור. הרצון החזק לשרוד מול איום מתמיד, יגרום לצופף שורות, לפתח מה שמכונה, אנטי שבירות, ולהשלים, פחות או יותר, את ימיה...

• עוד על שבירות ואנטי שבירות: https://did.li/Gy7fT

כרזה שביעית: געגועים לוועדה המסדרת...

ב- 14 ביוני טרללה ח"כ גוטליב (שאותה אני אוהב ומעריך מאוד ברמה האישית והמקצועית) מדינה שלמה כשסירבה להישמע למשמעת הקואליציונית שכפה ראש הממשלה בנימין נתניהו. ה'תרגיל' הזה המחיש היטב את אחת הסיבות החשובות לירידת רמתה של הכנסת: הפריימריז שמכונה בטעות 'דמוקרטיה מפלגתית' שמשעבדת את נאמנות חברי הכנסת לעצמם במקרה הטוב ובדר"כ לקבוצות לחץ ולבעלי הון, ומשחיתה את המערכת הפוליטית עד היסוד.

בתקשורת מרבים לפאר את המפלגות ה'דמוקרטיות' שעושות פריימריז, ולבזות את האחרות ה'דיקטטוריות'... (גם יש עתיד מצטרפת בקרוב לקלחת...). אין שקר גדול מזה. חברי הכנסת אינם נבחרים ע"י העם. הם חייבים להיות כפופים למשמעת קואליציונית שבלעדיה שלטון, הכנסת משני צידיה אינה יכולה לתפקד (כמו בדוגמה של גוטליב...). 
כדאי שנעיף מבט לרמתם האישית של חברי הכנסת ומנהיגיהם הפוליטיים בימים ברחוקים בהם הם מונו בוועדה מסדרת, ונשווה...

כרזה שמינית: איזה כיף לקרוא ולשמוע ולחשוב אותו הדבר...

דמיינו לכם אדם חכם שנתקל כל יום במאמר אחר שאומר בדיוק את אותו הדבר: מהר מאוד, הוא היה מאבד עניין ומדלג הלאה.

אבל מה קורה אם הוא חלק מקבוצה מגובשת, והנושא נוגע ישירות למטרות הקבוצה? אז, הוא מתנהג הפוך! ברוכים הבאים לתורת הקבוצות ולתופעת חשיבת היחד / החשיבה הקבוצתית (groupthink), שבולטת כל כך בעידן המחאה, משני צידי הגבעה הפוליטית: אנשים משתפים עוד ועוד פוסטים דומים של חבריהם לקבוצה שמתפעמים ומתרגשים מאותם הדברים שעושה קבוצתם ומתמלאים בחילה מאותם הדברים שעושה הקבוצה היריבה...

זהו דפוס התנהגות קונפורמי, המתייג כל דבר במונחים של נורמות הקבוצה. השאיפה להסכמה כה גדולה, עד שהיא משתלטת על יכולת החשיבה העצמאית של החברים, על נכונותם לקלוט נתונים חדשים ולהעריך בצורה הגיונית ושקולה דעות של אחרים מחוץ לקבוצה. כך שומרים על קונצנזוס חברתי בכל מחיר, תוך הימנעות קיצונית ממחלוקות.

רוצים לבחון כמה החשיבה שלכם קבוצתית? בדקו את הפוסטים שלכם. כמה מהם ביקרו את הקבוצה שאליה אתם שייכים ביחס לביקורת שאתם מרעיפים על הקבוצה היריבה?

רשימת המאמרים הרלוונטיים באתר ייצור ידע:

• אוסף המאמרים על 'קבוצות';
• אוסף המאמרים על התנהגות קולקטיבית של קבוצה.

כרזה תשיעית: למה לשכת עורכי הדין צריכה להיות חלק מהמשחק הפוליטי?

איך הגענו למצב שבחירות בגילדה מקצועית הופכת נושא למשדרים מיוחדים בתקשורת? למה צריך אותה בכלל כגוף סטטוטורי? הגיע הזמן להפריד בין פוליטיקה ומקצוע. די לראות את הקמפיין הפוליטי ואת הכספים שמושקעים בקמפיין מסיבות פוליטיות, משני הצדדים, כדי להבין שהגוף הזה חייב להיות גילדה מקצועית, ותו לא, כמו מועצת רואי החשבון!

כרזה עשירית: מישהו יכול להסביר לי מה שגוי בדברי ניצב יורם סופר?

מאז פורסמו דברי ניצב יורם סופר בתקשורת, אני מייגע את מוחי ולא מוצא מה פסול במה שאמר. ניצבי משטרה בגמלאות שהיום נמצאים מימין ומשמאל במפה הפוליטית אמרו בדיוק אותו דבר, וזו מהותה של השלטת סדר בחברה דמוקרטית. 

סופר אמר:

"בעיניים שלי (סגירת כבישים) זה בריונות. למה? כי מותר לכם? מה, כי עשיתם צבא? בחוק כולם שווים. אין לך זכויות יתר על אחרים. אינני מקבל את זה. ניסיתי בכל כוחי להימנע (משימוש בכוח). כשלא הייתה ברירה, כן. אצלי לא סגרו כבישים. סגרו, אבל טיפלתי ביד קשה, כי אני חושב שצריך לטפל ביד קשה. כי בריונות היא בריונות. מי שתוקף שוטרים, תוקף את מדינת ישראל.  לא אותי באופן פרסונלי. מי שיורק על שוטרים יורק על מדינת ישראל. ככה אני מסתכל על זה; ולכן, אם צריך לעצור אותם, צריך לעצור אותם. אם צריך לפזר אותם, לפזר אותם. אם אפשר לדבר איתם וזה מספיק, אז זה מספיק!

[לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2023), בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/2/23.