תקציר: בפרשת בלק, מסופר על מסעו של בלעם אל מלך מואב, תוך אזכור אלמנטים סיפוריים ופעלים משותפים עם סיפור עקידת יצחק. בשל כך טען חוקר המקרא, פרופ' יאיר זקוביץ כי סיפור בלעם הוא סיפור בבואה לסיפור העקידה. לפי הגדרתו ניתן לראות את הקווים של סיפור אחר, במהופך בדומה להשתקפות במראה, לסיפור הקודם.

עודכן ב- 15 בנובמבר 2024

פרשת בלק עוסקת בעיקר בדמותו של בלעם, הקללות שהפכו לברכות ובאתונו המדברת. בדמותו של בלעם ובנס האתון עסקנו במקומות אחרים [1], ובהמשך הדברים ננסה להשוות בין הסיפור של בלעם ואתונו לבין סיפור העקדה, שגם בה מופיע פורמט ספרותי הכולל הליכה עם חמור למקום היעד.

קודם שננסה להשוות בין מעשה העקדה לסיפור אתון בלעם, נאמר כי הסיפור על מסעו של בלעם, מתאר אותו כמי שנקרא בין שני רצונות מנוגדים:

• האחד – רצונו לקלל את ישראל כפי שנדרש לעשות על ידי בלק מלך מואב.
• והשני – תשובתו הנחרצת של ה', שלא ילך עם המשלחת של שרי מואב.

בין שני קטבים אלה מנסה בלעם לתמרן, ומנסה בדרכו לרצות את כולם, בסופו של דבר ללא הצלחה יתירה [2].

האתון בסיפור בלעם היא בבואה לקונפליקט בו נמצא בלעם

• מצד אחד בלעם מייסרה על כך שהיא נוטה מהדרך אל היעד שאליו הוא צריך להגיע;
• ומצד שני היא רואה לפי המספר המקראי את מלאך ה' שבעטיו היא לא ממלא את רצון בעליה.

גם היא כבלעם מנסה לתמרן בין שני מצבים קוטביים, אולם ברגע שמלאך ה' ניצב מולה עם חרב שלופה מרחב זה מצטמצם ונעלם בפועל.

למרות שהאתון בסיפור המקראי הינה דמות משנית, הרי היא מייצגת באופן סימבולי את הלבטים הפנימיים של אדונה בלעם, ובסופו של דבר, כניעת האתון למלאך ה' רומזת רמז עבה כי גם בלעם בסופו של דבר ייכנע לרצון ה', ויעשה כדבריו.

לאחר הקדמה זו ננסה להשוות בין מרכיבים דומים בסיפור העקידה ובסיפור אתונו של בלעם

רקע שני הסיפורים דומה, היות ובשניהם מדובר על מסע לארץ או מקום אחר, על גבי חמור/אתון. ברם, אברהם אבינו יוצא לעקוד את בנו בהר המוריה על פי מצוות האל, בעוד שבלעם נוסע אל בלק מלך מואב, כנגד הרצון האלוהי: " וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא, וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ יְהוָה בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן לוֹ וְהוּא רֹכֵב עַל אֲתֹנוֹ וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ"[3]. גם המניע של שתי דמויות המפתח שונות. אברהם שש למלא את רצון קונו, ואילו בלעם נוסע אל בלק בעטיה של שנאת ישראל המקננת בליבו [4].

פרט סיפורי נוסף הדומה בעלילותיהם של אברהם ובלעם, הוא התגלותו של מלאך ה', בקלימקס של העלילה. בסיפור העקידה מלאך ה' מופיע רגע לפני שאברהם שוחט את בנו לפי ציווי האל ומניעו מכך:" וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְהוָה מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי"[5], ואילו אצל בלעם ה' שולח מלאך כדי למנוע ממנו להגיע אל ארץ מואב, ולאחר שבלעם מבחין בו, המלאך מתיר לו ללכת אל בלק, בתנאי שיעשה את המצווה עליו מאת ה', כדלקמן:" וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל מַלְאַךְ יְהוָה חָטָאתִי כִּי לֹא יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה נִצָּב לִקְרָאתִי בַּדָּרֶךְ וְעַתָּה אִם רַע בְּעֵינֶיךָ אָשׁוּבָה לִּי. וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ יְהוָה אֶל בִּלְעָם לֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים וְאֶפֶס אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תְדַבֵּר וַיֵּלֶךְ בִּלְעָם עִם שָׂרֵי בָלָק" [6].

בין מעשה לביטול-מעשה

בעקבות כך מביא ד"ר יונתן ספרן (Jonathan Safren) במאמרו את המשווה הבאה: "אברהם – מעשה, ביטול מעשה; בלעם – ביטול מעשה, מעשה" [7].

בשני הסיפורים החמור/ אתון הוא בהמת המשא המשותפת של שני גיבורי העלילה, אולם בעוד שאצל אברהם דמותה נזנחת מאחור והוא עולה עם בנו רגלית להר המוריה, אצל בלעם האתון משמשת לרגע כדמות המרכזית של הסיפור, מבחינה ראשונה במלאך ה' שחוסם את דרכה, ושמה את בלעם ללעג וקלס לכל הקורא את הסיפור אודותיהם. בשולי הדברים, בלעם רוכב על אתון ולא על סוס היות שמבנה גופו של זה האחרון מותאם לאזורים מישוריים, ובארץ כנען וסביבותיה ההרריות לא הייתה חשיבות גדולה לסוסים. במקומו השתמשו בחמורים או בבקר. הללו שימשו כבהמות משא חשובות ביותר בארץ כנען ובארצות הסמוכות. החמור שמוצאו מחמור הבר הנובי, הוא בעל חיים סבלני לנשיאת משא, לרכיבה ולעזרה בעבודות חקלאיות. בספרות חז"ל בדרך כלל המונח בהמה מתייחס לחמור. בהכלאה של חמור וסוסה נולד הפרד ולעיתים הכליאו גם סוס ואתון [8].

כפי שהובא קודם בפסוקים, מוטיב משותף נוסף לשני הסיפורים הללו הם הנערים שמלווים את הדמות הראשית בעלילה. אברהם שיוצא לדרך עם בנו לוקח עמו שני נערים, וגם בלעם, הגם שהנערים שלקח לא מופיעים בתחילת העלילה, הם מופיעים כאשר הוא רוכב על אתונו בדרך לבלק. אצל אברהם אותם נערים מושארים באמצע הדרך ביום השלישי למסע אברהם, ואצל בלעם הם כאמור מוזכרים פעם אחת במהלך מסע בלעם אל מלך מואב. בשני המקרים אין לנערים אלה תפקיד מרכזי בעלילה, הם אנונימיים לחלוטין, והם באים להראות כי שתי הדמויות המרכזיות, אברהם ובלעם הינם אנשים חשובים שיש להם משרתים אישיים.

בשני הסיפורים האמורים יש גם סגנונות ספרותיים ופעלים דומים

הדמיון הבולט ביותר בין הסיפורים הוא כדלקמן: "וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו"; "ויקם בלעם בבוקר ויחבש את אתונו"[9].

אמנם הביטוי וישכם הוא ביטוי נפוץ במקרא, לדוגמה: "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֵת כָּל דִּבְרֵי יְהוָה וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר"; "וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר וַיִּסְעוּ מֵהַשִּׁטִּים וַיָּבֹאוּ עַד הַיַּרְדֵּן הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּלִנוּ שָׁם טֶרֶם יַעֲבֹרוּ"; "וַיַּשְׁכֵּם שְׁמוּאֵל לִקְרַאת שָׁאוּל בַּבֹּקֶר וַיֻּגַּד לִשְׁמוּאֵל לֵאמֹר בָּא שָׁאוּל הַכַּרְמֶלָה וְהִנֵּה מַצִּיב לוֹ יָד וַיִּסֹּב וַיַּעֲבֹר וַיֵּרֶד הַגִּלְגָּל" [10].

גם הפועל ויקם, למרות שהוא נדיר יותר בכתיבה המקראית, הוא עדיין מופיע במספר מקומות לא מבוטל, כגון:" וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ הוּא וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עִמּוֹ וַיָּלִינוּ וַיָּקוּמוּ בַבֹּקֶר וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֻנִי לַאדֹנִי"; " וַיָּקוּמוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּבֹּקֶר וַיַּחֲנוּ עַל הַגִּבְעָה"[11], הרי שהביטויים של השכמה או קימה בבוקר לחבישתם של חמור/ אתון קיימים רק בשני הסיפורים שלנו [12].

קשר אפשרי נוסף בין שני הסיפורים הוא אזכור החרב או המאכלת. בסיפור העקידה אברהם מחזיק בידו את המאכלת כדי לקיים את הצו האלוהי הבלתי נתפס לשחוט את בנו, ומנגד – בלעם מבקש בסיפורו חרב כדי לשחוט את אתונו שמשום מה דווקא במסעו החשוב לבלק איננה מצייתת להנחיותיו. כאמור בשני המקרים מלאך ה' עוצר את הקליימקס הסיפורי. אצל אברהם הוא ממיר את שחיטתו של יצחק בשחיטת איל, ואילו אצל בלעם הוא מתגלה לעיניו עם חרב שלופה כנגד אתונו.

אחרית דבר

בפרשת בלק, מסופר על מסעו של בלעם אל מלך מואב, תוך אזכור אלמנטים סיפוריים ופעלים משותפים עם סיפור עקידת יצחק. בשל כך טען חוקר המקרא, פרופ' יאיר זקוביץ כי סיפור בלעם הוא סיפור בבואה לסיפור העקידה [13]. לפי הגדרתו ניתן לראות את הקווים של סיפור אחר, במהופך בדומה להשתקפות במראה, לסיפור הקודם. הקורא אמור להבחין בזיקה בין הסיפור המקורי לסיפור הבבואה, ותוך כדי כך הוא לומד אודות הדמויות המרכזיות בסיפורים אלה ומעשיהן.

קל לנחש כי הסיפור המקורי הוא עקידת יצחק ואילו סיפור מסעו של בלעם אל בלק הוא בבואה לסיפור הראשון. בדבריו אלה של זקוביץ, הוא מהדהד את ההשוואה שחז"ל עשו בין שני סיפורים אלה, אשר ראו את השווה ואת השונה ביניהם.

בניגוד לדעה זו, ישנם חוקרים הדוחים פרשנות מעין זו, והטוענים כי קשה להוכיח זיקה ספרותית בין השניים, ולדעתם רק יד המקרה היא שגרמה לדמיון האמור. למרות כל זאת, לדעתי, זקוביץ שהולך בעקבות חז"ל, מעלה טענה סבירה והגיונית שיש לה על מה לסמוך, כך שיתכן שהתוצר של הדמיון בין הסיפורים איננו יד המקרה אלא נכתב בכוונת מכוון מלכתחילה.

[לאוסף המאמרים על פרשת בלק, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת וירא, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת בלק;
• אוסף המאמרים על פרשת וירא.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת בלק באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 8/7/19.
• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת וירא באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 12/11/19.

[1] אבי הראל, פשט או אלגוריה – הרמב"ם ושפינוזה על אתון בלעם, ייצור ידע, יולי 2016; אבי הראל, בלעם – דמות אמיתי או פיקציה מקראית, ייצור ידע, יוני 2018.

[2] עולם התנ"ך, במדבר, דודזון – עתי, ת"א, 1997, עמוד141.

[3] במדבר, פרק כ"ב, פסוק כ"ב.

[4] יונתן ספרן, העקידה ואתונו של בלעם, בית מקרא, ירושלים, כרך ל"ח, תשנ"ג, עמודים: 375 – 368. (להלן – ספרן, בלעם).

[5] בראשית, פרק כ"ב, פסוקים: י"א – י"ב.

[6] במדבר, פרק כ"ב, פסוקים: ל"ד – ל"ה.

[7] ספרן, בלעם, עמוד 370.

[8] יהודה פליקס, חי וצומח בתורה, ישראל הצעיר, ירושלים, תשמ"ד, עמוד 39.

[9] בראשית, פרק כ"ב, פסוק ג' ; במדבר, פרק כ"ב, פסוק כ"א בהתאמה.

[10] שמות, פרק כ"ד, פסוק ד' ; יהושע, פרק ג', פסוק א' ; שמואל א', פרק ט"ו, פסוק י"ב, בהתאמה.

[11] בראשית, פרק כ"ד, פסוק נ"ד ; שופטים, פרק כ', פסוק י"ט, בהתאמה.

[12] ספרן, בלעם, עמוד 371.

[13] יאיר זקוביץ, סיפור בבואה – מימד נוסף להערכת הדמויות בסיפור המקראי, תרביץ, ירושלים, נ"ד, תשמ"ח, 165 – 176.