תקציר: בפרשת פינחס אנו מוצאים את הסמכת יהושע כמנהיג הבא של בני ישראל. קודם הסמכתו לתפקיד משה מצווה על ידי ה' לעלות אל הר העברים כדי לראות את הארץ המובטחת אליה לא יזכה להיכנס. האמירה של האל למשה, הגם שנאמרה באופן מרוכך, הרי היא חד משמעית בתוכנה. משה אמור ללכת בדרך כל הארץ, ולכן יש למנות לו יורש...

[לקובץ המאמרים על פרשת פינחס, לחצו כאן]

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

בפרשת פינחס מצוי הסיפור אודות הסמכת יהושע. הסיפור מתחיל דווקא מהרקע להסמכה זו כדלקמן: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה, עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה וּרְאֵה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. וְרָאִיתָה אֹתָהּ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל עַמֶּיךָ גַּם אָתָּה כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף אַהֲרֹן אָחִיךָ" [1].

משה נצטווה על ידי ה' לעלות על הר העברים כדי שיוכל לראות את ארץ כנען המובטחת קודם מותו, היות ונגזר עליו שלא יכנס בשעריה. לשון אחר – יש כאן הודעה ברורה למשה ולכל העם כי שעתו של משה לעזוב את הנהגת העם בפרט ואת העולם בכלל קרובה. 

למרות שהמדובר בבשורה קשה, היא נאמרת בנוסח מרוכך, הנעשה בשני אלמנטים

• האחד – ה' נותן למשה הזדמנות לראות את ארץ כנען קודם מותו, ובכך רומז לכך שהגשים את ייעודו – הבאת בני ישראל אל הארץ היעודה להם.
• השני – למרות שמשה היה משרת נאמן של ה', אין עובדה זו מצילה אותו מהגורל האנושי. ברם, מותו יהיה דומה להיאספותו של אהרון אחיו אל עמיו [2]. 

לשמע דברים אלה אומר משה לה' את הדברים הבאים: "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל יְהוָה לֵאמֹר. יִפְקֹד יְהוָה אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה. אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת יְהוָה כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה"[3]. משה מבקש מה' כי ימנה מנהיג שיש לו כישורים של מצביא מלחמה, שלא רק יוביל את אנשיו אלי קרב אלא גם יתכנן את המערכה באופן ראוי ונכון.

לבקשות אלו של משה עונה ה' כך: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו. וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל הָעֵדָה וְצִוִּיתָה אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם"[4].

דברים אלה הם בגדר הפתעה מוחלטת. הקדשתו של יהושע כמנהיג לא הייתה צפויה, היות ומשה ביקש מה' שהוא ימנה איש על העדה, וה' בתשובתו אומר לו שייקח את יהושע כמנהיג תחתיו. מזה אנו למדים כי משה לא ידע מלכתחילה כי יהושע הוא היורש, ולכן צריך להכשיר את העם לקבל את מרותו. בנוסף גם את יהושע עצמו יש להכשיר לתפקידו הרם בפן הרוחני, זאת למרות שה' מגדירו כאיש אשר רוח בו.

ביטוי זה – רוח, יכול להתפרש למספר מובנים שונים

1. רוח - הכוונה לחכמה, כפי שנמצא בסיפור על מינוי יהושע בסוף ספר דברים:" וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מָלֵא רוּחַ חָכְמָה כִּי סָמַךְ מֹשֶׁה אֶת יָדָיו עָלָיו וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה"[5].

2. רוח המכוונת לנבואה. הד לדבר אנו מוצאים במקרה של הזקנים שקיבלו מרוחו של משה והחלו להתנבא: "וְיָרַדְתִּי וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם וְלֹא תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ" [6], ברם יהושע לא נחשב במקרא לנביא מובהק, ועניין היותו נביא מפורש בספר בן סירא:" יהושע משרת משה בנבואה [7] "ובספרו של יוסף בן מתתיהו: "ומשה זקן ומינה את יהושע להיות ממלא מקומו בענייני נבואה" [8].

3. לפי פרשנותו של ר' סעדיה גאון על אתר, רוח הכוונה לאיש בעל יתרונות, כפי שנאמר על בצלאל: "וַיְמַלֵּא אֹתוֹ, רוּחַ אֱלֹהִים, בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל-מְלָאכָה"[9], וכמו יוסף שידע לפתור חלומות:" וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-עֲבָדָיו:  הֲנִמְצָא כָזֶה--אִישׁ, אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ"[10], כלומר רוח במובן האמור הכוונה לכישרונות שיש ליהושע באופן טבעי.

4. רוח במובנה כאן הינה מילה נרדפת לאומץ: "יְהִי כִשְׁמֹעַ כָּל מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן יָמָּה וְכָל מַלְכֵי הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר עַל הַיָּם אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ יְהוָה אֶת מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עַד עברנו (עָבְרָם) וַיִּמַּס לְבָבָם וְלֹא הָיָה בָם עוֹד רוּחַ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"[11].

למרות שלכאורה כל הפרשנויות האמורות ראויות, הרי שאם ננסה להתאימם לפשט הפסוקים הרי ששתי הפרשנויות האחרונות נראות שייכות יותר לסיפור בפרשתנו.

הקדשתו הלא צפויה של יהושע, מזכירה לנו את הקדשתו המפתיעה של שאול

אפקט המינוי בהפתעה בשניהם גרם לכך שאנשים זלזלו בהם באופן אישי ופוגעני. לאחר הקדשתו של שאול נמצאו אנשים שאמרו: "וּבְנֵי בְלִיַּעַל אָמְרוּ מַה יֹּשִׁעֵנוּ זֶה וַיִּבְזֻהוּ וְלֹא הֵבִיאוּ לוֹ מִנְחָה וַיְהִי כְּמַחֲרִישׁ". בדומה לכך, זלזלו במינויו של יהושע זקני הדור, והד לכך אנו מוצאים בדברי חז"ל הבאים:" זקנים שבאותו דור אמרו, פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה, אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה" [12]. אמנם ביהושע לא זלזלו אנשי בלייעל, אולם אותם זקנים שלא רצו במנהיגותו של יהושע, חייו כל חייהם בצילו של משה, וכאשר יהושע החליפו הם חשו כי יש ירידה משמעותית ברמה הרוחנית של המנהיגות, עד כדי כך שדימו את יהושע ללבנה, שאין לה אור עצמי משלה. כך הוא יהושע שאין לו אור רוחני הבוקע מתוך עצמו, אלא הוא בבועה חיוורת של משה, ועל כך הם אמרו אוי לאותה בושה. ברם, למרות אמירות אלה כנגד יהושע, בסופו של דבר מסופר כי ה' דיבר עם יהושע ישירות, דבר שלא מצאנו כדוגמתו אצל השופטים והמלכים אחריו, אלא אצל הנביאים בלבד.

כך או אחרת, בלי קשר לביקורת העתידית על מינויו של יהושע, או בגלל הצפי שלה, נאמר למשה על ידי ה', לסמוך את ידיו על יהושע. סמיכה זו יש בה גם האצלת סמכות ועוצמה שנדרשים ממנהיג של שבטי ישראל, כמו גם העברת כוחות רוחניים ליהושע, היות והמספר המקראי כתב בזו הלשון:" וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"[13], ההוד יש בו גם אלמנט של העברת רוחניות.  

אחרית דבר

בפרשת פינחס אנו מוצאים את הסמכת יהושע כמנהיג הבא של בני ישראל. קודם הסמכתו לתפקיד משה מצווה על ידי ה' לעלות אל הר העברים כדי לראות את הארץ המובטחת אליה לא יזכה להיכנס. האמירה של האל למשה, הגם שנאמרה באופן מרוכך, הרי היא חד משמעית בתוכנה. משה אמור ללכת בדרך כל הארץ, ולכן יש למנות לו יורש. משה לא יודע מי יורשו, זאת אנו יודעים בגין בקשתו מה', שהוא ימנה על העדה מנהיג ראוי. בתגובה אומר לו ה', כי הוא בחר את יהושע לתפקיד, ועל משה לסמוך את ידיו עליו ולתת מהודו ליהושע. לשון אחר – משה צריך להעביר את מקל המנהיגות ליהושע קבל עם ועדה, ובנוסף צריך להעביר אל יורשו גם האצלה של רוחניות ולא רק סמכות ועוצמה אישית הנדרשים בתפקיד.

האם יהושע היה הבחירה הראויה? לפי המספר המקראי בפרשתנו התשובה חיובית, היות וה' אומר למשה כי יהושע נבחר לתפקידו כי הוא איש אשר רוח בו, כלומר איש שיש בו אומץ עם יתרונות אישיים מוכחים. הנמקה זו, לא חלחלה לעם, והזקנים שבדור חשבו כי מינוי יהושע הוא נפילה בכל פרמטר אפשרי. חרף זאת בסופו של דבר, אנו מוצאים כי ה' דיבר ישירות עם יהושע, דבר שלא היה כדוגמתו עם השופטים והמלכים אחריו פרט לנביאי ישראל. מכאן אתה למד שיתכן שהביקורת על מינויו של יהושע לא הייתה עניינית, ויתכן שהיא קשורה למוצאו – שבט אפרים, שבט שלא נחשב כשבט מוביל מבין שבטי ישראל.

[לקובץ המאמרים על פרשת פינחס, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת פינחס.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת פינחס באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 14/7/19.

[1] במדבר, פרק כ"ז, פסוקים: י"ב – י"ג.

[2] עולם התנ"ך, במדבר, דודזון – עתי, ת"א, 1997, עמוד 169 – 170.

[3] במדבר, פרק כ"ז, פסוקים: ט"ו – י"ז.

[4] שם, פסוקים: י"ח – י"ט.

[5] דברים, פרק ל"ד, פסוק ט'.

[6] במדבר, פרק י"א, פסוק י"ז.

[7] משה צבי סגל, ספר בן סירא השלם, מוסד ביאליק, ירושלים, תשי"ג, פרק מ"ו, פסוק א'.

[8] יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ד', ז', ב. להרחבה בנושא, ראה – אבי הראל, מנהיג צבאי ונביא – לדמותו של יהושע, ייצור ידע, אוקטובר 2019.

[9] שמות, פרק ל"ה, פסוק ל"א.

[10] בראשית, פרק מ"א, פסוק ל"ח.

[11] יהושע, פרק ה', פסוק א'.

[12] בבלי, בבא בתרא, דף ע"ה, עמוד א'.

[13] במדבר, פרק כ"ז, פסוק כ', ההדגשה שלי.