תקציר: אהוד אולמרט, דן חלוץ ואהוד ברק יירשמו בהיסטוריה כמובילי המחאה הבולטים והמיליטנטיים ביותר. אבל האם לשלושתם - כל אחד ממניעיו השונים בהחלט - יש גם צורך ב'הלבנה', קרי, בשיפוץ דמותם בזיכרון הלאומי, ובדפי החיפוש בגוגל? אם כן, הם לא לבד...

[לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן]

הַלְבָּנָה: עֲשִׂיָּה (אוֹ הֵהָפְכוּת) לְלָבָן, צְבִיעָה בְּצֶבַע לָבָן.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

אהוד אולמרט, דן חלוץ ואהוד ברק יירשמו בהיסטוריה כמובילי המחאה הבולטים והמיליטנטיים ביותר. אבל האם לשלושתם יש עוד צורך משותף להלבנה (במובן צביעה מחדש/שיפוץ) ותיקון דמותם בזיכרון הלאומי, ובחיפוש בגוגל? האם זה מה שמניע אותם?

יודגש: במילה 'הלבנה' אין הכוונה להלבנת מעשים פליליים אלא לשיפוץ ולצביעה מחודשת של המורשת האישית, המעסיקה בדרך כלל אנשי ציבור רבים, בחלקה האחרון של הקריירה הציבורית שלהם. הדאגה הזו של בכירים לאופן שבו ירשמו בספרי ההיסטוריה יותר ממובנת. לאורך ההיסטוריה ניסו אישים "להלבין" את מעשיהם או לשפר תדמיתם הציבורית הפגועה, בהיצמדות משמעותית ל'פעולות מתקנות'. הנה כמה דוגמאות:

בתחום הפוליטי, אנו זוכרים למשל, כיצד נלסון מנדלה, נשיא דרום אפריקה לשעבר ופעיל נגד האפרטהייד, נכלא ל-27 שנים בשל מעורבותו במאבק המזוין באפרטהייד. עם שחרורו ב-1990, מיקד את פעילותו בציבת דמותו כמנהיג לאומי. הוא מילא תפקיד מכריע במעבר דרום אפריקה למדינה דמוקרטית וקידם פיוס, סליחה ואחדות בקרב דרום אפריקאים, עד שהפך לסמל עולמי של שלום וסליחה.

בתחום הכלכלי, אנו זוכרים כיצד וורן באפט (Warren Buffett) - אחד המשקיעים המצליחים בעולם - התמודד בשנות ה- 80 של המאה הקודמת, עם ביקורת על השקעתו בסלומון ברדרס (Salomon Brothers), בנק השקעות בוול סטריט שהיה, מעורב בשערוריית מסחר באג"ח. באפט הפך ליו"ר הזמני של האחים סלומון וביצע שינויים משמעותיים בנהלי החברה, כולל פיטורי אנשים המעורבים בשערורייה. גישה פרואקטיבית זו עזרה לו להחזיר לעצמו את המוניטין כמשקיע ומנהיג כלכלי מהימן.

בתחום הרשתות החברתיות אנו זוכרים שמארק צוקרברג, מנכ"ל פייסבוק, נאלץ לעבור חקירות, ביקורת והשפלות, לגבי סוגיות של הפרת פרטיות ומחלוקות רבות נוספות. בתגובה, נטל צוקרברג על עצמו מאמצים לשפר את התדמית של פייסבוק ולטפל בחששות הללו. לדוגמה, הוא העיד בפני הקונגרס האמריקני, יישם מדיניות פרטיות מחמירה והשקיע ביוזמות למאבק במידע מוטעה ובתוכן מזיק בפלטפורמה. פעולות אלו נועדו להפגין מחויבות לשקיפות, פרטיות המשתמש ואחריות חברתית. כמה הן הצליחו ובעיני מי, זה כבר סיפור אחר...

לדחוק פרסומים לא נוחים למטה בדפי החיפוש בגוגל

אמחיש את כוונתי ב'הלבנה' ובשיפוץ מורשת היסטורית עכשווית, בעזרת הדוגמה הבאה: אנשים שונים 'זוכים' לעיתים לכותרות לא מחמיאות בתקשורת, שעלולות להפריע להם כשאנשים 'מגגלים' את שמם. הרצון 'למחוק' את הקטעים הללו מביא אותם ליועצי תקשורת, שמסבירים להם שבאמצעים חוקיים, לא ניתן להעלים שורות חיפוש כאלה. אבל אם יופיעו שורות חיפוש רבות חדשות ופופולריות מעתה והלאה, יידחקו הידיעות הקודמות לעמודים אחוריים בחיפוש.

לטעמי, כל אחד מהשלושה - אהוד אולמרט, דן חלוץ ואהוד ברק - נושא על גבו מטען בעייתי שונה (אין כוונה להשוות ביניהם בהקשר זה) שהוא חפץ להרחיק מהזיכרון הלאומי, ולדחוק מטה בחיפוש בגוגל:

אהוד אולמרט התפטר מתפקידו כראש ממשלה ב- 2006, בעקבות עדות מוקדמת שנגבתה במה שכונה: 'פרשת מעטפות הכסף'. במרץ 2015 הורשע בגין פרשה זו במרמה והפרת אמונים ובקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ובהמשך נגזרו עליו 8 חודשי מאסר וקנס. במשפט נוסף הורשע אולמרט בקבלת שוחד ב"פרשת חברת הזרע" ונגזר עליו עונש מאסר בפועל של 18 חודשים. כמו כן, נגזר עליו גם חודש מאסר בפועל נוסף בגין שיבוש מהלכי משפט. ב-2 ביולי 2017 סיים לרצות את עונשי המאסר שנגזרו עליו לאחר שנוכה מהם שליש (ויקיפדיה: אהוד אולמרט).

מעבר לכך, מעיב על הזיכרון ההיסטורי שלו גם דו"ח וינוגרד שקבע, כי כשל בהתוויית מטרות המלחמה:

הצורך ב'הלבנת' המורשת הציבורית?

ההלבנה?

אהוד ברק: הקדנציה שלו כראש ממשלת ישראל העשירי הייתה קצרה (1999–2001), אולם לטעמי, פגיעתה בביטחון הלאומי של ישראל הייתה מהותית וכואבת, מבריחה מבזה מרצועת הביטחון תוך הפקרת צד"ל (במקום נסיגה מסודרת); דרך הוויתורים המפליגים לערפאת ודחיקתצו לקמפ דוויד, מה שהביא למאבק המזויין בפלסטינים, וכלה בהפקרת המשטרה שדיכאה את המרד של ערביי ישראל (את פרי הבאושים אכלנו כולנו ב'פרעות תשפ"א) כשהמשטרה נותרה בקסרקטיניה ותפסה "עמדה ניטראלית" מחשש להסתבכות בוועדת חקירה נוספת. (ושוב, אינני גוזר חלילה גזירה שווה בין איש מהשלושה לגבי האחרים, ומקרהו של אהוד ברק שונה לחלוטין בוודאי, ממקרהו של אהוד אולמרט).

לדעתי, ברק היה זקוק גם להסטת העיסוק תקשורתי ממנו בפרשת ג'פרי אפשטיין, ב- 2020. חשוב להדגיש כי לא הייתה כל הוכחה למעורבותו של ברק בפרשה. למירב ידיעתי, אין ראיות למעורבות ולא פורסמו ראיות כאלה בתקשורת. אבל, רמזים מועלים כל העת על ידי יריביו ונצברים בתודעה. ניתן גם לתהות, אם תקשורת המיין סטרים הייתה מניחה לפרשה בקלות כזו, לולא המיליטנטיות שמפגין ברק כלפי בנימין נתניהו.

הצורך ב'הלבנת' המורשת הציבורית?

ההלבנה?

דן חלוץ התחיל את תפקידו כרמטכ"ל כהבטחה גדולה - הוא הרמטכ"ל היחיד שהגיע מחיל האוויר. הוא פיקד על צה"ל במהלך תוכנית ההתנתקות ומלחמת לבנון השנייה - וסיים אותה, לטעמי, בפיאסקו: הוא התפטר ב-17 בינואר 2007, טרם פרסום דו"ח הביניים ללקחי המלחמה.

דו"ח הביניים של ועדת וינוגרד, שהתפרסם ב־30 באפריל 2007, קבע כי חלוץ, נוסף לראש הממשלה אהוד אולמרט ולשר הביטחון עמיר פרץ, כשלו בתפקידיהם בניהול המערכה. כי הרמטכ"ל לשעבר חלוץ ניצל את חוסר הניסיון של הדרג המדיני - הוא "אחראי אישית ופיקודית" [לכתבה המלאה ב- YNET, ראו את תמונת המאמר למעלה בתת הפרק על אהוד אולמרט, ולחצו כאן] (ושוב, אינני גוזר חלילה גזירה שווה בין איש מהשלושה לגבי האחרים, ומקרהו של דן חלוץ שונה לחלוטין ממקרהו של אהוד ברק, ובוודאי ממקרהו של אהוד אולמרט).

והיה כמובן הקטע המביך של מכירת ניירות הערך: בצהרי יום המלחמה הראשון, כמה שעות אחרי חטיפת החיילים, מכר הרמטכ"ל חלוץ את כל תיק ההשקעות שלו בבורסה של ת"א, מה שגרר קריאות במטכ"ל כי עליו להתפטר מתפקידו. אפשר לקבל את הסבריו של חלוץ ואפשר שלא, אבל ברור כי אלה פרסומים מביכים שהוא היה שמח להלבין ממורשתו הציבורית:

הצורך ב'הלבנת' המורשת הציבורית?

ההלבנה?

[לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית';
• ויקיפדיה: אהוד אולמרט.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2023), בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/2/23.