תקציר: הסרבנות היא 'ניצחון פירוס' לכולנו מכיוון שנפרץ הסכר של ציות מוחלט במערכות הביטחוניות ובמערכות אזרחיות אחרות. שם, במידה וחיילים פשוטים, או בעלי תפקידים פשוטים יחליטו לסרב, לא יהיה מי שיחליפם. אבוד יאבד צבא העם. אבוד תאבדנה המערכות האזרחיות.

אל"ם במילואים משה קינן הינו מומחה לתכנון אסטרטגי ולניהול סימולציות ברמות הלאומית והבינלאומית. שימש כמדריך הראשי של המכללה לביטחון לאומי, בשנים 2004-2002.

*  *  *

תחילתו של סיפור "ניצחון פירוס" בהזמנה ששיגרו בשנת 280 לפנה"ס הטרנטינים (תושבי עיר הנמל הגדולה בדרום איטליה) למפקד הצבא המצליח והנודע פירוס, כדי שיסייע להם במלחמה הנמשכת שלהם מול הרומאים. פירוס בא, נלחם וניצח (ויקיפדיה: ניצחון פירוס).

אך אַלְיָה וְקוֹץ בָּהּ: בשני ניצחונותיו על הרומאים היו אבדות הרומאים גדולות מאבדותיו של פירוס, אך הפגיעה בכוחם הצבאי של הרומאים הייתה פחותה, משום שמאגר כוח האדם שלהם היה גדול יותר. מסופר כי לאחר ניצחונו בקרב אסקולום באפוליה אמר פירוס: "אם ננצח את הרומאים בעוד קרב אחד, נאבד אובדן גמור."

כבר עם פרסום מכתב הטייסים הראשון הבעתי את התנגדותי הנחרצת. כך גם למכתבי הסרבנות שבאו בעקבות כך, והתגברו בקצב מסחרר. זאת משתי סיבות:

א. כי זהו ניצחון של חבורות מצומצמות בגודלן, הן בצבא והן במקומות אחרים (רופאים, סייבר, כלכלנים, מרצים באוניברסיטאות ועוד).

ב. בגלל אפיונם של הסרבנים כ"מפקדים", כ"מנהלים", כ"משפיעים", וכ"מיוחדים", של/על אחרים.

החוזה בין מפקד לחייליו

בעברי הייתי מפקד בכמה וכמה תפקידים מבצעיים ותפקידי מטה בזרוע הים. האפיון המרכזי של מפקד, בייחוד בים, הינה התלות הכמעט מוחלטת של חייליו ופקודיו, בו ובהחלטותיו.

ישנו חוזה בלתי כתוב בין כל מפקד, באשר הוא לבין חייליו. חוזה שמתקיים בסדיר ובמילואים. חוזה שמבטיח, שלעולם לא ינטוש מפקד את פקודיו, ויהי מה. כל רעשי העולם החיצון לא ייגרמו לשבר ולנתק בין המפקד הטוב לבין חייליו המאמינים בו ומצייתים לו ציות מוחלט. זהו מאפיין מרכזי של צבא העם. מצב ייחודי זה נשבר וכמעט בלתי ניתן לאיחוי.

כמות הסרבנים והמאיימים בסרבנות, על אף ייחודם ועוצמתם עכשיו, היא כה קטנה, שבעתיד הלא רחוק תתבטל בשישים.

לצערי, מכתבי הסרבנות גורמים לשבר בל יאומן ובל יימחק בין מפקדים לבין חיילים. זהו ניצחון פירוס למשתמשים ב"נשק" זה מכיוון שהם יגלו, שלטווח הארוך ניתן להסתדר בלעדיהם.

זהו ניצחון פירוס לכולנו מכיוון שנפרץ הסכר של ציות מוחלט במערכות הביטחוניות ובמערכות אזרחיות אחרות. שם, במידה וחיילים פשוטים, או בעלי תפקידים פשוטים יחליטו לסרב, לא יהיה מי שיחליפם. אבוד יאבד צבא העם. אבוד תאבדנה המערכות האזרחיות.

בין התערבות פוליטית להמרדה

פרקליט המדינה לשעבר, משה לדור, מחזיר לחיינו את הסרבנות: "טייסים שהשתחררו כבר, ושהשרות שלהם מותנה בהתנדבות, לא רק רשאים, לטעמי הם כמעט חייבים להגיד: אם למדינה כזאת אתם חותרים, והולכים להגשים בכוחניות ובבריונות את מאווייכם, והופכים להיות דיקטטורים של המדינה הזאת, אם זה מה שאתם עושים, אני לא אכנס לקוקפיט ואטיס את המטוס כי אני לא חייב, ואני לא מוכן לשרת את השירות. אני לא רואה את זה כהתערבות פוליטית בכלל".

אז התערבות פוליטית אולי לא, אבל מה עם המרדה למשל? סעיף 136 לחוק העונשין מגדיר המרדה כך:

• (1) להביא לידי שנאה, בוז או אי נאמנות למדינה או לרשויות השלטון או המשפט שלה שהוקמו כדין;
• (2) להסית או לגרות את יושבי הארץ שינסו להשיג, בדרכים לא כשרות, שינויו של דבר שיסודו בדין;
• (3) לעורר אי רצון או מורת רוח בקרב יושבי הארץ;
• (4) לעורר מדנים ואיבה בין חלקים שונים של האוכלוסין.

וגם: מה הסיכויים לדעתכם שפרקליט המדינה לשעבר פעל על דעת עצמו, ולא התייעץ עם הפרקליטות, לפני שדיבר?

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'הקשר הגורדי';
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2021), פנחס יחזקאלי: הקשר הגורדי – בעיה ליניארית או מורכבת? ייצור ידע, 18/6/21.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.