תקציר: הבעיה המוטלת בשעה זו לפתחם של הרמטכ"ל ומפקדי צה"ל, היא חסרת תקדים, ולכן אין לה פתרונות מדף • השאלה העיקרית היא לאו דווקא הכשירות - אלא ההשפעה על רוח הצבא • מחאת צוותי האוויר מטלטלת אותה באופן מעורר דאגה - אך הרמטכ"ל ושר הביטחון יכולים לאתגר הזה
[מאמר זה ראה אור לראשונה באתר ישראל היום. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר] [לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן]
אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות.
בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.
* * *
עם כניסת השבת ב- 22 ביולי 2023, התבשר הציבור על הצטרפות עוד אלף טייסים ואנשי צוות אוויר למחאת אי ההתייצבות לשרות מילואים. הציבור מותש מהדיון המשפטי-טכני על ההבדל לכאורה בין ביטול התנדבות לבין סירוב לצו מילואים חוקי.
באופן המעשי מדובר בהפעלת צעד מחאה המנצל את חיוניותם הקריטית של צוותי האוויר כמנוף סחיטה במאבק פוליטי.
הבעיה המוטלת בשעה זו לפתחם של הרמטכ"ל ומפקדי צה"ל, היא חסרת תקדים
כל המבקרים ונותני העצות לרמטכ"ל מתכחשים לתקדימיות האירוע. מה שמאפיין מצב תקדימי הוא ש'פתרונות מדף' מן העבר, עלולים להיות לא רק בלתי יעילים אלא אף מחוללי נזק. שיטת ההתמודדות של הרמטכ"ל, מאופיינת ברגישות למורכבות המצב. גם אם התנהלות הרמטכ"ל בסוגיה, נראית למבקריו כמהוססת או אפילו בלתי נחרצת, בכל זאת, במבט עומק גישת ההתמודדות של הרמטכ"ל נחושה במידה המתאימה לאירוע כה מורכב. היא ככל הנראה מוכוונת על ידי הבנתו האישית כי במצב תקדימי נדרשת שיטת טיפול מיוחדת, מותאמת לנסיבות התקדימיות.
השאלה העיקרית להערכת המצב על מצבו של צה"ל לנוכח ההתרחשות, אינה מתכנסת לדיון טכני בהערכת משמעות איום צוותי האוויר על מצב הכשירות. היא קודם כל צריכה להיבחן בהשפעתה על רוח צה"ל, על לכידות היחידות ועומק המחויבות הרגשית שצריכה להתקיים בין מפקדים לפקודים. אלה תנאיי היסוד לנאמנות העילאית הנדרשת בכל צבא ובמיוחד בצה"ל כצבא עם, למבחני שדה הקרב.
כמפקד שהוביל חיילים במשימה שנויה במחלוקת, בהתנתקות בקיץ 2005 בעקירת יישובי גוש קטיף, ביכולתי להעיד כי הגורם העיקרי שהניע אותי ואת עשרות אלפי החיילים והשוטרים שפעלו עמי, מעל חובת הציות בתוקף החוק, היה הכוח החברתי בתוך היחידות שהיה לגורם מלכד ומאחד.
גם הציות שלי לרמטכ"ל דן חלוץ נבע לא רק מתוקף החוק והפקודה, אלא קודם כל מכוח אחווה גדולה ונאמנות רגשית. זו הייתה סגולתו העיקרית של צה"ל, בכוח הזה פעלו אלפי חיילים במלחמת יום כיפור בנאמנות עילאית שמחוללת רעות גדולה. כך היה גם בקיץ 2005. למרות אי אמון שלי ושל אלפים כמוני, במטרת המשימה שהוטלה עלינו, המצוקות האישיות שלי ושל אלפי חיילים, רוסנו מתוך עוצמת אותה נאמנות רגשית, לכל מה שצה"ל סימל לכולנו. מהכוח הזה פעלנו באחדות גדולה שהתבטאה גם בדבקות במשימה.
את הדבר הנשגב הזה, מחאת צוותי האוויר מטלטלת באופן מעורר דאגה וחסר תקדים. שימור הרוח המלכדת של צה"ל בכל יחידותיו הוא בשעה זו האתגר הגדול של מפקדי צה"ל והרמטכ"ל. גם בשעה זו, רוח צה"ל איתנה ובהנהגה נכונה הוא יצא מהמשבר מחוזק.
[לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן]
מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!
נושאים להעמקה
- אוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית';
- הרחבת המושג: 'מורכבות';
- אוסף המאמרים על ההתנתקות ותוצאותיה;
- אוסף המאמרים על מלחמת יום הכיפורים;
- אוסף המאמרים על 'תיוג' ו'מיתוג' לסוגיו;
מקורות והעשרה
- פנחס יחזקאלי (2023), בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/2/23.
- פנחס יחזקאלי (2014), מורכבות, ייצור ידע, 12/4/14.
- פנחס יחזקאלי (2019), ההתנתקות והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 9/8/19.
- פנחס יחזקאלי (2018), מלחמת יום הכיפורים באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 18/9/18.
- פנחס יחזקאלי (2015), מיתוג, , ייצור ידע, 24/10/15.
"במבט עומק גישת ההתמודדות של הרמטכ"ל נחושה במידה המתאימה לאירוע כה מורכב."
האם דן חלוץ כרמטכ"ל אכן התנהל כמו שמתנהל הרצי הלוי היום?
מה הנכון מבין שניהם?
אם אחד "נכון" והמצבים דומים, למה יש איפה ואיפה?
אהה… זה חלק מהבעיה…. זה באותו עולם בו הרוב מצביע ימין אבל מקבל שמאל. באותו מגרש בו בגין אומר "לא תהיה מלחמת אחים" והשמאל מטביע את אלטלנה ויורה בניצולי שואה ימניים ששוחים במים חסרי אונים.
כשהשמאל בשלטון – מעולם הוא לא ביקש "הסכמה רחבה". החלטות חד צדדיות בממדים הסטוריים דרמטיים, החלטות שאינן ניתן לביטול בהמשך כמו הבריחה מעזה ומלבנון, כמו אוסלו. החלטות שהיו מנוגדות למצע הבחירות באופן מוחלט.
אבל את הציות השמאל תבע מהצבא ומהעם, במקביל.
באופן ברוטלי דיכאו כל בדל של התנגדות.
אינסוף דוגמאות.
"גם הציות שלי לרמטכ"ל דן חלוץ נבע לא רק מתוקף החוק והפקודה, אלא קודם כל מכוח אחווה גדולה ונאמנות רגשית. "
האם דן חלוץ מחזיר לך ולימין אחווה היום?
או שאחווה זה רק חד צדדי מימין לשמאל?
אני מזכיר מה היה בהתנתקות – גרוש אזרחים שלוים, חקלאיים ואחרים, מעל אדמתם. הרס בתיהם. הוצאת גופות יקיריהם מהקברים. מסירת בתי כנסת לחמאס שחילל אותם. זה פשע נגד האנושות. לא דבר קטן. בהנחה שהמתיישבים אינם נחשבים "תתי אדם" בעיני הדמוקרטים וחובבי זכויות האדם והחיות.
אתה גרשון הכהן לקחת חלק בזה, מתוך אחווה לאותו אחד שכרגע מוליך את הסרבנות והפגיעה בצה"ל ובמדינה, בלי טיפת אחווה, על צמצום עילת הסבירות…
בטייסות חיל האוויר, אין כל סרבנות. התקשורת מספרת סיפורי מעשיות. מוביל סרבנות הטייסים בתקשורת הוא היה טייס וכיום הוא משוחרר מכל פעילות ומופעל ע"י המפסידים בבחירות.
ועדיין חיל האוויר בנה את עצמו על מילואים, והשסע שנפתח בצבא בלתי ניתן לגישור…
הצבא כפוף לממשלה. הממשלה כפופה לערכים חברתיים שחלקם מתורגם לחוקים. שבירת המשולש הזה מביאה לתוצאות הרסניות.
מסכים!