תקציר: פרשת שופטים - שבעיקרה עוסקת במוסדות השלטון ובחוקים שעניינם בעיקר המשטר - מביאה גם מחוללי כאוס לסדר קונסטיטוציוני זה, שאחד מהם הוא השוחד. אמנם במקרא המנעד בו השוחד קיים הינו רחב יותר מאשר בימינו אנו, בו השוחד מוגבל בעיקר למעשי שחיתות, והוא שייך גם לתחום היחסים הבין לאומיים, שיחוד שליטים למטרות מדיניות, כמו גם כמתן לעריץ שיפסיק את מעשיו הרעים וכדומה.

[לקובץ המאמרים על פרשת שופטים, לחצו כאן] [לריכוז המאמרים על שחיתות שלטונית ואחרת, לחצו כאן]

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

פרשת שופטים מציגה בפנינו בין השאר, קבוצת מוסדות וחוקים שעניינם המשטר, מוסדות השלטון וסדרי השלטון. 

הפרשה מתארת את מוסדות השלטון והחוקים הקשורים להם באופן הבא:

• בתי המשפט המקומיים (פרק ט"ז, פסוקים: י"ח – כ');
• בית המשפט העליון (פרק י"ז, פסוקים: ח' – י"ג);
• חוק המלך (שם, פסוקים: י"ד – כ');
• חוק הכהונה (פרק י"ח, פסוקים: א' – ח');
• חוק הנבואה (שם, פסוקים: ט' – כ"ב).

מלך, נביא וכהן...

כאמור, קיים קשר בין כל המוסדות והחוקים האמורים. הדבר בא לידי ביטוי הן במטבעות לשון משותפות, בתיאוריהם ובאופן שימושם. כך קשורים בתי המשפט המקומיים עם בית המשפט העליון, שמקומו יהיה במקום אשר יבחר ה', והוא סמוך לפי האמור אל בית המקדש ואל בית המלך. תפקידו של מוסד שיפוטי עליון זה, להכריע בסוגיות קשות שלא באו על פתרונן בערכות הנמוכות יותר. מעל מוסד בית המשפט העליון עומד המלך, שיתכן ושימש לעיתים כשופט עליון של ממש:" הֵן לְצֶדֶק יִמְלָךְ מֶלֶךְ וּלְשָׂרִים לְמִשְׁפָּט יָשֹׂרוּ"[1].

למרות שהמלך ניצב לכאורה בראש הסולם המשפטי/ציבורי, הרי המקרא מדגיש כי גם המלך כפוף לאל, ואף מפרט את חובתו כלפי חוקי המקרא הכתובים בספר דברים. מי הגוף או האנשים האמונים לבקר את פועלו של המלך? לפי הנאמר בפרשתנו, תפקיד זה שמור לכוהנים והלויים, כדלקמן:" כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ.  וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ. וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם, וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט. וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ. עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה, לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל"[2]. גם הנביא יכול לשמש כמבקר של המלך ושל כלל המערכת המשפטית הקיימת. הנביא בדומה לכוהן, מייצג את סמכות האל בעולם, ומפקח כאמור בעיקר על מעשי המלך.

הן הכהונה והן הנבואה ענו על הצרכים השונים של החברה הישראלית הקדומה, היות ומוסד הכהונה היה אמון על התורה הכתובה, המיוחסת למשה, ותוקפה הינו לכל הדורות. תפקידם של הכוהנים היה לשמר את חוקי ה' מצד אחד, ומצד שני להורות את התורה עצמה לעם, לדוגמא:" כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת שְׁאַל נָא אֶת הַכֹּהֲנִים תּוֹרָה לֵאמֹר"[3]; " כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ יְהוָה צְבָאוֹת הוּא"[4], ועוד דוגמאות רבות כהנה וכהנה.

מוסד הנבואה לעומת הממסד הכוהני, תפקידו היה להעביר למלך ולעם את ההוראות הנדרשות והמשתנות על פי הנסיבות והתנאים הרלוונטיים לאותה תקופה. רוצה לומר – הכהונה מתעסקת עם חוקים קבועים וסטטיים, ואילו הנביאים מופקדים על דבר ה' דינמי הקשור לנסיבות המיוחדת בכל תקופה נתונה. תוקף דברי הכוהנים – נצחי, ואילו תוקף דברי הנביא – רלוונטי לאותו דור בלבד בו הוא פועל ומתנבא.

הסכנה שבשוחד...

למרות שמערכת המשפט האמורה למעלה נראית יציבה ואיתנה, אין אלה פני הדברים. כל מערכת ולו החזקה ביותר יש לה נקודות תורפה, כפי שאומר המספר המקראי בפרשתנו: "לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם"[5]. היות והערך העליון של מערכת המשפט היא עשיית צדק, הרי חובה על השופטים לשפוט כמיטב היכולת באופן צודק ללא פשרות. שוחד הוא אלמנט שיכול לפגוע באופן אנוש בשיקול הדעת המשפטי הזה, ומכאן נובעת החומרה בלקיחתו.

המספר המקראי חוזר כאן על הדברים שכבר נאמרו בספר שמות אודות השוחד, כדלקמן: "לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ בְּרִיבוֹ. מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע. וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים"[6]. במקור זה כמו גם בפרשתנו, יש פנייה כוללת לשופטים שלא להטות משפט אביון לטוב או למוטב, להתרחק מדבר שקר, ולא לקחת שוחד העלול להטות את דינם של נקיי כפיים.

המושג שוחד מתייחס בלשוננו לתחום של מעשי שחיתות, אולם במקרא יש לו מנעד רחב יותר, והוא חל על סוגים שונים של מתן לשם השגת טובה מן המקבל [7].

להלן מספר סוגי שוחד מקראיים:

מתן של מלך ששולח למלך אחר כדי שיעזור לו כנגד אויביו: "בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֶךָ בֵּין אָבִי וּבֵין אָבִיךָ, הִנֵּה שָׁלַחְתִּי לְךָ שֹׁחַד כֶּסֶף וְזָהָב לֵךְ הָפֵרָה אֶת בְּרִיתְךָ אֶת בַּעְשָׁא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְיַעֲלֶה מֵעָלָי"[8]. המדובר בשוחד הקשור במדיניות החוץ של מלך, בו מלך יהודה, אסא משחד את בן הדד, מלך ארם, כדי שיעזור לו מול בעשא מלך ישראל. כך הם פני הדברים בהקשר עם כורש:" אָנֹכִי הַעִירֹתִהוּ בְצֶדֶק וְכָל דְּרָכָיו אֲיַשֵּׁר הוּא יִבְנֶה עִירִי, וְגָלוּתִי יְשַׁלֵּחַ לֹא בִמְחִיר וְלֹא בְשֹׁחַד אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת"[9].

כופר נפש נתפס גם הוא במקרא כסוג של שוחד, וספר משלי מזהיר את האדם הנואף מפני כעסו של הבעל:" כִּי קִנְאָה חֲמַת גָּבֶר וְלֹא יַחְמוֹל בְּיוֹם נָקָם לֹא יִשָּׂא פְּנֵי כָל כֹּפֶר וְלֹא יֹאבֶה כִּי תַרְבֶּה שֹּׁחַד"[10].

סוג שוחד נוסף המוזכר במקרא, הינו מתן שלמונים לעריץ, בכדי שיחדל ממעשיו:" הֲכִי אָמַרְתִּי הָבוּ לִי וּמִכֹּחֲכֶם שִׁחֲדוּ בַעֲדִי וּמַלְּטוּנִי מִיַּד צָר וּמִיַּד עָרִיצִים תִּפְדּוּנִי"[11].

בפרשתנו, בספר שמות ובספר ויקרא, שוחד הוא בדרך כלל מתנה לאדם בעל מעמד חשוב, כדי שיגמול לנותנה טובת הנאה שאיננה מגיע לו. המקרא מתעכב במיוחד במתן שוחד לשופט, בכדי שיעוות את פסק דינו לטובת נותן השלמונים. אשר על כן, הדרישה המקראית משופטים, שלא יהיו רודפי בצע, משמעה שהמדובר בשופטים שאינם מקבלים שוחד:" וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע, וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת"[12].

כאשר המקרא במדבר בגנות השוחד, הוא מתכוון בדרך כלל למקבלו, מן הסתם לשופט. האיסור שלא לקחת שוחד ולא להטות משפט, חוזר במקרא מספר פעמים, ומכאן ברור כי בשופט מוזכרת הקללה הבאה:" אָרוּר לֹקֵחַ שֹׁחַד לְהַכּוֹת נֶפֶשׁ דָּם נָקִי וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן"[13].

בספרות הנביאים מסופר אודות בניו של שמואל, שלקחו שוחד והיטו משפט: "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר זָקֵן שְׁמוּאֵל וַיָּשֶׂם אֶת בָּנָיו שֹׁפְטִים לְיִשְׂרָאֵל. וַיְהִי שֶׁם בְּנוֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל וְשֵׁם מִשְׁנֵהוּ אֲבִיָּה שֹׁפְטִים בִּבְאֵר שָׁבַע. וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו בִּדְרָכָו וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע וַיִּקְחוּ שֹׁחַד וַיַּטּוּ מִשְׁפָּט"[14].

בנוסף קיימות תוכחות קשות על העם מפי הנביאים, הכורכות לקיחת שוחד והטיית משפט, לדוגמא: "שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם"[15].

קטרוג דומה בגין לקיחת שוחד, נמצא גם בספרות החכמה: "שֹׁחַד מֵחֵק רָשָׁע יִקָּח לְהַטּוֹת אָרְחוֹת מִשְׁפָּט"[16], ומנגד בא שבחו של שופט שלא לוקח שוחד, כדלקמן:" כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ וְשֹׁחַד עַל נָקִי לֹא לָקָח עֹשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם"[17].

אחרית דבר

פרשת שופטים - שבעיקרה עוסקת במוסדות השלטון ובחוקים שעניינם בעיקר המשטר, מביאה גם מחוללי כאוס לסדר קונסטיטוציוני זה, שאחד מהם הוא השוחד. אמנם במקרא המנעד בו השוחד קיים הינו רחב יותר מאשר בימינו אנו, בו השוחד מוגבל בעיקר למעשי שחיתות, והוא שייך גם לתחום היחסים הבין לאומיים, שיחוד שליטים למטרות מדיניות, כמו גם כמתן לעריץ שיפסיק את מעשיו הרעים וכדומה.

עיקר הביקורת במקרא היא למקבל השוחד, ומן הסתם הכוונה בדרך כלל לשופט. זאת אנו למדים משלל האיסורים על לקיחת שוחד וכריכתם מהטיית משפט צדק. יש במקרא שני חריגים שלא עוסקים במקבל השוחד אלא בנותנו, אולם מקוצר היריעה לא עסקנו בכך במאמר זה.

עבירת השוחד איננה ייחודית למקרא, והיא מופיעה תדיר בתעודות אכדיות. בתעודות אלה רב הקטרוג על השופטים הלוקחים שוחד. הצד השווה האמור בין התעודות האכדיות לבין המקרא בולט לעין. בדומה למקרא מוזכר בהן חטאו החמור של השופט הלוקח שוחד כדי להטות משפט אביון. אותו שופט שנוא על ידי האל, ולחילופין, שופט שאיננו לוקח שוחד ודן דין צדק, הוא אהוב על ידי האל. מקור חוץ מקראי בולט נוסף המזכיר את השוחד, הוא מכתבו של ח'מורבי אל פקיד בממלכתו, בו הוא מורה לו לברר האם שופט מסוים קיבל שוחד, ואם התשובה על כך חיובית, מורה ח'מורבי לפקיד להחרים את כספי השוחד, ולטפל בחומרה באותו אדם. אשר על כן, דברים אלה מאששים כי טבע האדם שווה בין אם המדובר בבני ברית לבין שאינם כאלה.

[לקובץ המאמרים על פרשת שופטים, לחצו כאן] [לריכוז המאמרים על שחיתות שלטונית ואחרת, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת שופטים;
• אוסף המאמרים על שחיתות שלטונית ואחרת.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת שופטים באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 1/9/19.
• פנחס יחזקאלי (2018), על שחיתות שלטונית ואחרת, באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 30/5/18.

[1] ישעיה, פרק ל"ב, פסוק א'. ראה – עולם התנ"ך, דברים, דודזון – עתי, ת"א, 1999, עמודים: 139 – 138.

[2] דברים, פרק י"ז, פסוקים: ח' – י"א.

[3] חגי, פרק ב', פסוק ב'

[4] מלאכי, פרק ב', פסוק ז'.

[5] דברים, פרק ט"ז, פסוק י"ט.

[6] שמות, פרק כ"ג, פסוקים: ו' – ז'.

[7] אנציקלופדיה מקראית, כרך ז', מוסד ביאליק, ירושלים, 1976, עמוד 617.

[8] מלכים א', פרק ט"ו, פסוק י"ט.

[9] ישעיה, פרק מ"ה, פסוק י"ג.

[10] משלי, פרק ו', פסוקים: ל"ד – ל"ה.

[11] איוב, פרק ו', פסוקים: כ"ב – כ"ג.

[12] שמות, פרק י"ח, פסוק כ"א.

[13] דברים, פרק כ"ז, פסוק כ"ה.

[14] שמואל א', פרק ח', פסוקים: א' – ג'.

[15] ישעיה, פרק א', פסוק כ"ג.

[16] משלי, פרק י"ז, פסוק כ"ג.

[17] תהילים, פרק ט"ו, פסוק ה'.