תקציר: לכל מופע של התבטאויות מימין נגד הנהגת מערכת הביטחון, במיוחד כנגד אלוף פיקוד המרכז אלוף יהודה פוקס, מתלווה גל גינויים. במקום עוד קלישאת גינוי, הייתי רוצה פשוט לשאול: תגידו השתגעתם? ההתבטאויות האלה פוגעות קודם כל במי שמעלה אותן, אבל מעל לכל הן מסכנות את עתיד מפעל ההתיישבות!

[המאמר ראה אור לראשונה בעיתון 'מקור ראשון', ב- 25/8/23. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. 

בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

* * *

לכל מופע של התבטאויות מימין נגד הנהגת מערכת הביטחון, במיוחד כנגד אלוף פיקוד המרכז אלוף יהודה פוקס, מתלווה גל גינויים.

במקום עוד קלישאת גינוי, הייתי רוצה פשוט לשאול: תגידו השתגעתם? ההתבטאויות האלה פוגעות קודם כל במי שמעלה אותן, אבל מעל לכל הן מסכנות את עתיד מפעל ההתיישבות.   

גם אם ישנה מחלוקת ויש מקום לביקורת עניינית - מפקדי צה״ל ראויים לאמון ביחס למניעי התנהלותם כנטולי הטיה פוליטית. פגיעה באמון בשיקולי הפיקוד של צה״ל מסכנת את קיומו של צה״ל כגוף ממלכתי, החייב להישמר מחוץ לטלטלת המחלוקות הפוליטיות.

עם האיום שהוטל על ידי אנשי המחאה בכשירות צה"ל - המאבק על זהות צה"ל כנקודת מפגש ממלכתית ומאחדת המתקיימת מעל כל מחלוקת פוליטית וללא התניות, הפך לאתגר מרכזי לרמטכ"ל ולמטה הכללי. סחף התבטאויות נגד צה"ל מימין, מוסיף שמן למדורה המתלהטת ומחולל סימטריה בין המטילים ספק בממלכתיות צה״ל מימין ומשמאל. אין הבדל בין הספק שהטילו כמה ממובילי המחאה, במניעים המקצועיים שהביאו את המטכ״ל ליזום את מבצע 'בית וגן' במחנה פליטים ג׳נין - בטענה שהמבצע הונע כביכול לפחות בחלקו - מאינטרס פוליטי של ראש הממשלה, לבין אלה שמטילים ספק בשיקוליו הענייניים של צה״ל במדיניותו הכוללת במרחבי יו״ש.  במצב שנעשה רגיש מאי פעם, מי שצובע את הנהגת צה״ל בצבעי הטיה פוליטית, מימין או משמאל, מטלטל את נקודת המשען המאחדת שבכל השנים מאז הקמת המדינה, העניקה לחברה הישראלית הרבה מעבר לוודאות ביטחונית.  

הסכנה לעתיד ההתיישבות

מיותר להסביר שאין מקום במדינת ישראל שאינו תלוי בקיומו היום יומי, בהגנת צה"ל ומערכות הביטחון. במרחבי יהודה ושומרון, האמירה הזו, מומחשת בגלוי בכל צומת, בכל פינה. הממשות הזו מעוררת פוטנציאל מחלוקת המקבלת ביטוי בביקורת אנשי שמאל נגד המשך האחיזה הישראלית במרחב. כדאי להכיר כי המחאה שמטלטלת את מדינת ישראל למעלה מחצי שנה, מונעת במידה רבה גם מהחתירה לסיום "הכיבוש". עם המגמה להכתיב לממשלת ישראל כניעה ללא תנאי וללא פשרות, בכל הקשור לרפורמה המשפטית, מובילי המחאה מבקשים למצות את מומנטום המאבק גם למכלול הרחב של סוגיות היסוד הבלתי פתורות של מדינת ישראל, בהן סוגיית עתיד ההתיישבות ביו"ש.

במקום הזה, הנהגת ההתיישבות חייבת להתנהל באמון מלא מול הנהגת מערכות הביטחון. התדרדרות ליחסי חשדנות ועוינות של מפקדי צה"ל כלפי ההתיישבות במיוחד בשעה זו, היא סיכון קיומי להתיישבות. כבר שנים רבות שישנם הורים לחיילים המתריסים נגד שליחת בניהם ובנותיהם "להגן על מאחז בלתי חוקי".  בחצי השנה האחרונה ההתרסה הזו מתעצמת ובהקשר הזה, הביקורת הבוטה של אנשי ימין נגד מפקדי צה"ל מעצימה אותה.

'החטא הקדמון'...

כמו התפרצות המחאה שאינה נובעת רק מהסתייגות ממוקדת ממגמת החקיקה שהובילה הרפורמה, גם הביקורת על מחיר המשך האחיזה ההתיישבותית ביו"ש, אינה נובעת רק מדיון ביטחוני עניני.

בעבור חלק משמעותי בחברה הישראלית האחיזה הישראלית ביו"ש היא בבחינת ה"חטא הקדמון" שהרחיק את מדינת ישראל מ"גן העדן" שהייתה יכולה להיות, שהייתה כביכול בדרך לשם עד לתפנית מלחמת ששת הימים. במודע ובתת מודע, משליכים את כל מפגעי החברה הישראלית והממסד השלטוני, על אותו "חטא קדמון". זה היה בשנת 2005, המסד התודעתי הגלוי והסמוי, עליו בנה ראש הממשלה אריאל שרון את תמיכת עם ישראל בחורבן גוש קטיף וצפון השומרון.

בהבנה הזו, הנהגת ההתיישבות ביו"ש זקוקה יותר מאי פעם, לתמיכת העם והיא לא תוכל להתקיים לנוכח משבר אמון בין הנהגת ההתיישבות לבין הנהגת צה"ל. בבחירה בין צה"ל לבין הנהגת מתנחלים, עם ישראל יבחר תמיד בצה"ל.

גל הטרור שפרץ ביו"ש במרץ 2022, מציב למערכות הביטחון ולמתיישבים ביו"ש אתגר מורכב וחדש. אין דרך פעולה אחת שאם רק יואילו לבצעה תביא פתרון גואל. הניצחון על הטרור אפשרי אבל הוא כרוך ברצף ארוך של מערכה בשיטות מגוונות, שתובעת התמדה, אורך רוח ולכידות. מעל לכל נדרש אמון ושותפות בין המתיישבים לצה"ל.

בשנים ראשונות למדינה, בן גוריון היטיב לתאר את סכנת הפיצול בעם ישראל כאיום על בסיס היכולת לכינון מדינה. כך תיאר לדוגמה בנאום להנהגת יהודי ארה״ב מאי 1951: ״הבאנו אתנו מהגולה הרגלי התפוררות. אנרכיה, חוסר אחריות ממלכתית, חוסר ליכוד לאומי, חוסר הבחנה בין טפל לעיקר, בין ארעי לקבוע…״

מדינת ישראל בשעת חירום, הפיצול והמחלוקת מאיימים על חזון תקומת המדינה וקיבוץ הגלויות. איחוד העם הוא כרגע משימה הכרחית. במצב הזה כל ביקורת בלתי עניינית על הנהגת צה״ל מימין או משמאל מרחיקה את האפשרות לאחדות. כל מי שאכפת לו עתיד מדינת ישראל וגם עתיד מפעל ההתיישבות, נדרש בעת הזו לאחריות ממלכתית שלמען המטרה הנעלה דורשת קודם כל את יכולת ההבחנה בין טפל לעיקר.

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על מלחמת ששת הימים.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), מלחמת ששת הימים באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 5/6/18.