תקציר: אחת התופעות המרתקות בשמאל הישראלי, היא הבוז ל'בבונים' - אחיו יוצאי עדות המזרח, והאוטו-אנטישמיות שהוא חש כלפי אחיו החרדים, מול ההתבטלות וההתחשבות שהוא נוהג בערבים ה'ילידים'. ההיגיון הזה הוא לחם חוקו של השמאל בכל העולם המערבי, וממוצה בתיאוריה רומנטית - ונאיבית מאוד - הקרויה: 'רעיון הפרא האציל'. (Noble savage), שאיננו מאפשר לתופעות - כמו הרג להט"בים והתעללות בנשים - לשנות ולו במעט את הערצתו לערבים.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

ב- 28 ביוני 2023, נערכה בפארק עירוני בתל אביב תפילה המונית לרגל חג הקורבן, בפארק מדרון יפו, שנמצא בסמוך לחוף בתל אביב. מי שהוביל את התפילה היה ש'ייח ראאד סלאח, שהורשע בהסתה לטרור, הוביל בהשתתפות בכירי הפלג הצפוני בתנועה האסלאמית.

התפילה נערכה בהפרדה מגדרית, למרות שעיריית ת"א אסרה אירוע דומה של יהודים ביום העצמאות. נטען שבאחת התפילות הללו העירייה אף סיפקה את מחיצות ההפרדה. ערב יום הכיפורים בספטמבר 2023, שוב הגישו יהודים בקשה לתפילה בהפרדה ושוב סורבו, בגיבוי בית המשפט (איך לא...). ונשאלת השאלה: למה למוסלמים מותר וליהודים לא?

ברוכים הבאים לאחת התופעות המרתקות בשמאל הישראלי, הבז מחד גיסא ל'בבונים' - אחיו יוצאי עדות המזרח, מפגין אוטו-אנטישמיות כלפי אחיו החרדים, אך ומרומם את הערבים ה'ילידים'. 
ההיגיון הזה הוא לחם חוקו של השמאל בכל העולם המערבי, וממוצה בתיאוריה רומנטית - ונאיבית מאוד - הקרויה: 'רעיון הפרא האציל'. (Noble savage), שאיננו מאפשר לתופעות - כמו הרג להט"בים והתעללות בנשים - לשנות ולו במעט את הערצתו לערבים. 

והערבים, איך הם מתייחסים לאהבת השמאל? הם בזים לאנשיו ומשתמשים בהם כ'אידיוטים שימושיים'. מדוע? משום שבמזרח התיכון, מי שאיננו שומר על כבודו איננו ראוי לאמון [לאוסף המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', לחצו כאן].

הסיפור הזה חזר על עצמו בעיד אל אדחב, ב- 17 ביוני 2024:

לא השתכנעתם? הנה דוגמה נוספת מתחום שונה לחלוטין:

ב- 26 לאוגוסט 2023, ראיין איש התקשורת משה גלסנר ב'קול ברמה' את אפרת אברהם מ'קואליציית הנשים', ושאל אותה: "במגזר הערבי נשים הרבה יותר מודרות מאשר במגזר החרדי. כלפי ערבים יש לכם כבוד וריספקט, אבל כלפי האחים החרדים מותר להסית".

"קודם כל, זה לא נכון", מחתה אברהם, "הן לא מודרות... נשים בחברה הערבית לא מודרות. אין שם הדרה!" (ראו התמונה למטה) (אראל סג"ל, הדו"ח, 27/8/23, ערוץ 14).

התשובה הזו נראית (לפחות לי, ולכם??) הזויה. היתכן? נשים מודרות בחברה החרדית (?) ובחברה הערבית לא? מה עם ריבוי הנשים וזכויותיהן בחברה הבדואית? מה עם רצח הנשים הסיטוני על 'כבוד המשפחה'? מה עם התנכלות ורצח להטב"יות? כיצד כל אלה לא שינו את דעתה של אברהם על החברה הערבית?
ההיגיון הזה הוא לחם חוקו של השמאל בכל העולם המערבי, וממוצה בתיאוריה רומנטית - ונאיבית מאוד - הקרויה: 'רעיון הפרא האציל'.

תפיסת 'הפרא האציל'

התופעה הזו של האדרת קבוצה פרימיטיבית יחסית מוכרת בתרבות השמאל במערב, ויש לה שם: 'רעיון הפרא האציל' (Noble savage). זהו מושג מתרבות הפרימיטיביזם של המאה ה-18, אשר כבש מזמן את דמיונם של אינטלקטואלים, פילוסופים ורפורמים חברתיים ברחבי החברות האמריקאיות והאירופיות כאחד. היה לו תפקיד משמעותי בעיצוב הנרטיבים של התנועות הפרוגרסיביות בשני האזורים במהלך המאות ה-18 וה-19, וגם בתקופתנו. 

הכינוי "פרא אציל" הופיע לראשונה במחזה "כיבוש גרנדה" (ב- 1672) מאת ג'ון דריידן. המושג מציין דמות אשר לא הושחתה על ידי הציוויליזציה המערבית, והיא אותנטית ונעלה על אנשי התרבות. לפי גישה זו, עמים ילידיים, שלא הושחתו על ידי הציוויליזציה המודרנית, היו בעלי סגולות וחוכמה מולדות. זוהי השקפה רומנטית על האנושות הנעדרת מטען תרבותי; המהות הטבעית של אדם שלא חונך. גישה זו מתארת את תרבויות הילידים כטהורות, מלאות מידות טובות והרמוניה עם הטבע. היא מציעה התוך חזון אלטרנטיבי לציוויליזציה המודרנית, המושרש בסגולות הנתפסות של תרבויות ילידיות.

מושג זה צץ בעידן הנאורות, כדרך למתוח ביקורת על ריקבונה המוסרי של הציוויליזציה האירופית: על עריצות המלוכה האבסולוטיסטית, הקנאות הדתית ואי השוויון החברתי. פילוסופים והוגים אירופיים, כמו ז'אן ז'אק רוסו ודניס דידרו, חקרו את 'הפרא האציל' כגורם מנוגד לשחיתות החיים המתורבתים. עבודתו של רוסו, במיוחד, הדגישה את הטוב המולד של בני האדם במצבם הטבעי, לפני הופעת הרכוש הפרטי וההיררכיות החברתיות.

בהקשר האמריקאי, רעיון 'הפרא האציל' קיבל ממדים חדשים כאשר הקולוניסטים האירופים נתקלו בעמים הילידים של העולם החדש. בהשפעת מחשבת הנאורות והמודעות הגוברת לעוולות הקולוניזציה, החלו כמה אינטלקטואלים וסופרים אמריקאים לעשות רומנטיזציה לתרבויות האינדיאניות. התפיסה הייתה, שהאינדיאנים חיו בהרמוניה עם הטבע ובעלי ערכים קהילתיים הדהדה עם הרצון לחברה שוויונית וצודקת יותר. דמויות כמו ג'יימס פנימור קופר (James Fenimore Cooper) ב"סיפורי גרב עור" שלו ("Leatherstocking Tales"), והנרי דיוויד ת'רו (Henry David Thoreau) בכתביו על סגולות החיים הפשוטים וההתאחדות עם הטבע תרמו להפצת האידיאל הפראי האצילי.

במהלך המאה ה-19, כשהתיעוש שינה במהירות חברות משני צדי האוקיינוס האטלנטי, תפס המושג 'הפרא האציל' אחיזה בתנועות הפרוגרסיביות. פרוגרסיבים אירופאים ואמריקאים - שביקשו להתמודד עם ההשלכות הקשות של עיור, אי-שוויון וניצול העבודה - שאבו השראה מתרבויות ילידיות כמקור פוטנציאלי לערכים חלופיים ולמודלים חברתיים. זה ניכר באמנות, שהדגישה חזרה לסחורות בעבודת יד ודחייה של סחורות בייצור המוני, מה שהדהד את האותנטיות הנתפסת של אמנות הילידים.

בימינו אלה משמש המושג את התנועה הפרוגרסיבית להדגיש את ייחודם של מיעוטים שדוכאו ע"י 'הפריבילגים הלבנים' ואת הצורך למנוע את ניצולם ולשמר את ייחודם, מנהגיהם ואמנותם מפני ניסיונות להשתלט עליהם ולעשות בהם שימוש לרעה.

תפיסת 'הפרא האציל' בישראל

תיאוריית 'הפרא האציל' יובאה לישראל מארצות הברית ומאירופה, ועשתה נפשות בקרב אנשי השמאל הישראלי. נאמנים לה, הם מרוממים את הערבים - ואת העוול שנגרם להם ע"י 'הישראלים הפריבילגים' - ובה בעת, בסוג של שלימות ניגודית, בזים לישראלים מ'ישראל השנייה' (בעיקר: מזרחים, ציונות דתית וחרדים) ולמה שהם מייצגים.

את שורשי הגישה הזו ניתן היה לזהות בשמאל הישראלי עוד בתקופת היישוב, לפני הכרזת העצמאות

עם קום המדינה וסיום מלחמת העצמאות נקלע דוד בן גוריון למאבק קשה עם אנשיו בנוגע להעלאת יהודי צפון אפריקה לישראל. מאבק זה הסתיים בשנת 1950, בהפסקת העליה ההמונית מעדות המזרח לישראל והפכה לעליה סלקטיבית. עולים ממרוקו נאלצו לעבור השפלות ובדיקות גופניות כדי לעלות [למאמרו של אבי פיקאר: "ראשיתה של העלייה הסלקטיבית בשנות החמישים", לחצו כאן].

גרשום שוקן, העורך והבעלים של עיתון 'הארץ' - שהיה שופרם של מתנגדי העליה הזו - שלח את העיתונאי והסופר, עמוס איילון, לצפון אפריקה, לדווח על קהילות היהודים שם. אבל, מעניין במיוחד היה האופן שבו תיאר את הערבים:

"זקופי קומה הם עומדים, ובהם אתה מוצא טיפוסים יפי מראה עד מאוד - גבוהים, מחוסרי זקן לחיים, לעיתים בהירי שיער אך תמיד נוצצות - מתחת למצחים נוקשים - עיניים שחורות כפחם, וחדות כלהב חרבותיהם...". 

התיאור הזה מפליא במיוחד ביחס לאופן שבו תיאר את היהודים בגטו בקזבלנקה: "לפנינו עם, שהפרימיטיביות שלו היא שיא. דרגת השכלתם גובלת בבורות מוחלטת, וחמור עוד יותר חוסר הכישרון לקלוט כל דבר רוחני. בדרך כלל, הם עולים רק במשהו על הדרגה הכללית של התושבים הערבים, הכושים והברברים שבמקומותיהם. על כל פנים, הם נחותים מערביי ארץ ישראל שהתרגלנו אליהם. ומעל לכל אלה - עצלנותם הכרונית וסלידתם מעבודה..."זהו ריכוז של לכלוך, סירחון, עוני, ניוון, עוני ופרווארסיות, שקשה למצוא כמותו ב'מדינה' הערבית - הקסבה של המרוקנים המוסלמים. אך עוברים את מחיצת העץ הגבוהה, המסתירה את הגטו, ואנו נתקלים בגל של סירחון שקשה להגדירו, כאילו מרקיבים, לא רק בצלים, סוליות, בגדים ושאריות בשר, אלא גם בני אדם חיים"! (אראל סג"ל, הדו"ח, ערוץ 14, 23/8/23).

איך הפכו הערבים לאצילים, והיהודים - שדמו להם לחלוטין ופעמים היו אף עשירים ומשכילים מהם - ריכוז של לכלוך, סירחון, עוני, ניוון, עוני ופרווארסיות?

מ- 1948 לימינו אלה: תורמים ל'פראים האצילים בחווארה, אבל אדישים לפגיעה במתנחלים

בתקופה שבה מרגישים היהודים כברווזים במטווח, בכבישי יהודה ושומרון, הופך השמאל אדיש יותר ויותר לקשייהם. כותב על כך אבנר גבריהו ב'שיחה מקומית': "האדישות הציבורית הזו היא... תוצאה של הקמפיין השקרי שלהם, כאילו עוד התנחלויות מביאות עוד ביטחון" (גבריהו, 2023).

אבל, כשהפיגועים התכופים הובילו פעולות תגמול שביצעו צעירים יהודיים בחווארה, בפברואר 2023, התעורר השמאל בבת אחת. חבר הכנסת לשעבר, חבר מפלגת העבודה ומייסד תנועת "ישראל שלנו", יאיא פינק, פתח ב'מימון-המונים' לאותן משפחות ערביות שנפגעו.

התוצאה: הצלחה מסחררת של למעלה מ-1.2 מיליון שקלים שנאספו עבור ערביי חווארה, מיהודים טובים, בתוך 24 שעות בלבד:

'הפראים האצילים' מטרידים מינית, ואף אונסים מפגינות שמאל ביהודה ושומרון? לא נורא...

אחת התופעות המדהימות בעיני היא נהירה של מפגינות שמאל וזכויות אדם מישראל ומחו"ל, להפגנות בגדה למען הפלסטינים, למרות שהן יודעות בוודאות שתוטרדנה ויתכן שאף תאנסנה, על ידי צעירים ערבים. מקרים רבים מידי של הטרדות - ואף של אונס ממש - הושתקו. בכל אחד מהמקרים, נתבקשו המפגינות שנפגעו לא להתלונן, כדי לא לפגוע בעניין שלשמו הפגינו.

פעמים רבות מתודרכות צעירות המגיעות מחו"ל לגבי ההטרדות והטכניקות למזער אותן. ההתעללות המינית הזו, מידי אותם 'פראים אצילים', הפכה למחיר שנכון לשלם לטובת העניין.

[לכתבה מקיפה מ- 2012 של אבי יששכרוב ב'הארץ', על סוגיית ההטרדות המיניות של מפגינות השמאל, לחצו כאן]

'הפראים האצילים' אונסים סוהרות בבתי הכלא? לא נורא...

פרשת הסרסור בסוהרות בכלא גלבוע עוסקת באירועים שהתרחשו בין השנים 2014–2017, במהלכם קצין מודיעין בכלא גלבוע נענה לדרישות האסיר הביטחוני מוחמד עטאללה, שסוהרות, בהן סוהרות-חיילות, ישובצו למשמרות באגפו. במהלך המשמרות, במספר רב של אירועים, נהג עטאללה להטריד מינית את הסוהרות (ממוצא אתיופי), הן מילולית והן פיזית. בחלק מהמקרים הסתיימה ההתעללות באונס. תלונה רשמית ראשונה על הטרדה מינית הוגשה במשטרה בנובמבר 2017. בהמשך, בשירות בתי הסוהר הודו כי התלונה לא נחקרה ולא טופלה, עד לחשיפת הפרשה ביוני 2018.

בדרך כלל, כשמדובר ביהודים, היה השמאל 'מרעיד עולמות'. כך קרה למשל כשרפ"ק מזל אסטרחן ממשטרת ישראל כינתה שוטר אתיופי 'שחור'. רבים יצאו להגנתו, והיא הגיעה לבית המשפט. אבל כאן, כיוון שהאנס והמטריד היה פלסטיני ('פרא אציל', זוכרים?) משך שנים עשו גורמי שמאל - ובתוכם הלובי הנשי - הכל על מנת לטייח את הפרשה, למנוע את פרסומה וחקירתה - הן במשטרה והן בוועדת חקירה פרלמנטרית - ולקבור אותה. 

אחד הבודדים שתקף אז את שדולת הנשים על צביעותה (חוץ ממני) היה 'הצל', שכתב על השרה דאז, מירב מיכאלי ממובילות שדולת הנשים: (ראו תמונה למטה): "אני רק רוצה להזכיר לכם שהפמניסטית הלוחמנית הזאת שעומדת בראש שדולות הנשים, הייתה חלק מהפלת הועדת חקירה הפרלמנטרית בפרשת סרסור הסוהרות... צבועה!":

על כך טען בצדק אראל סג"ל, כי תנועת הפרוגרס הסיגה את כל הישגי התנועה הפמיניסטית לאחור, כיוון שנשים מצאו את עצמם בתחתית פירמידת המוחלשים שלה...

ולסיום: מה חושבים הערבים על השמאל הישראלי?

הערבים עושים שימוש מיטבי בשמאל הישראלי והבינלאומי כאידיוטים שימושיים, אולם בזים להם משתי סיבות עיקריות:

• האחת: כשאתה מתייחס לאחר כ'פרא' אתה מתנשא מעליו, והם חשים היטב את ההתנשאות והגזענות הזו מתחת לפני השטח.
• והשנייה: במזרח התיכון בעלי פרדיגמת חשיבה מזרחית בזים למי שאינו שומר על כבודו. בהבנתם, מי שאינו שומר על כבודו אינו יכול באמת לכבד אחרים.

הנה ח''כ ג'מאל זחאלקה מהרשימה המשותפת, נואם נגד הגזענות של ח''כ סתיו שפיר ומפלגת העבודה:

נספח 1: קובי ריכטר מקווה שהערבים יספרו אותו, רק שהם לא!

קובי ריכטר, מאבות המחאה ומממניה, סיפר במכון הישראלי לדמוקרטיה, כי לפני הבחירות המוניציפאליות, ניסה לשווא לשכנע את אבו מאזן להתיר לערביי מזרח ירושלים להצביע לבחירות לעיריית ירושלים, ואם היו עושים את זה, סמוטריץ' בתוך חודש היה מבקש לחלק את ירושלים. הוא פנה לערבים: "אתם בעלי הבית. זה לא מי סופר אתכם. תצביעו 70% ותחליטו אתם את מי אתם סופרים. "אני מקווה שתספרו אותי!", אמר, כשהוא מניח את ידו על ליבו (ראו בתמונה למטה).

אינני יודע מה אמרו לו שומעיו הערבים, בעברית ובאנגלית. אבל סיפרו לי מה הם אמרו בערבית: הם לעגו לו ואמרו שהנה, היהודים חוזרים להיות דימי (בני חסות שמנוכנים לחיות תחת שלטון מוסלמי תמורת הג'יזייה - דמי החסות המלווים בהשפלה).

ואני תוהה. אינני מסכים עם מילה אחת שקובי אומר אבל אני מעריך את האיש ומכבד את העובדה שהוא מאמין במה שהוא מאמין ואף משקיע את מרצו, נפשו וכספו להגשים זאת. רק שאינני יכול שלא לתהות מדוע קובי, כמו השמאל כולו, חושב שאפשר להתנהל במזרח התיכון בלי השפה והתרבות. איזו בעיה יש לו להחזיק ארבעה מטובי הערביסטים בישראל - שמכירים את השפה המדוברת והספרותית, ואת התרבות על בורייה - להשמיע להם את הדברים לפני וללמוד מהם איך זה נשמע ומה לומר כדי שיישמע נכון?

האם הוא אינו עושה זאת כי חלק ממנו יודע מה יאמרו? שדבריו מעידים על התבטלות ועל חוסר כבוד עצמי, ובאזורנו, מי שאיננו מכבד את עצמו לא ראוי לכבוד? שהתנהגותם כלי הדימי - יהודים ונוצרים - אינה מבשרת טובות לחזון שלו? הרי הוא היה פה וראה מה עשו המוסלמים לדימי-'בני חסות' אחרים לפי האסלאם, שותפיהם הערבים הנוצרים במדינות השכנות, וגם אצלנו, בבית לחם למשל...

ועוד שאלה למפגיני המחאה בעבר ובהווה, אלה שהם עדיין ציונים: האם אתם מבינים לאן מובילי המחאה גוררים אותכם, כ'אידיוטים שימושיים'?

• פנחס יחזקאלי (2022), דמי חסות (פרוטקשן) ו'כופרים בני חסות' ('דימי') באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 8/8/22.

נספח 2: על צביעות וגזענות - תושבי דרום ת"א מתגלגלים מצחוק!

האליטה שלנו אוהבת מיעוטים, רק כשהם רחוקים ממנה... זה מזכיר לי את הבריחה הגדולה של התל אביבים מבריכת גורדון, כשהאפריקאים שבזכויותיהם תמכו הגיעו לבריכת גורדון במימון ועד תושבי דרום ת"א...

זו הסיבה אגב, שערביי ישראל בזים לשמאל הישראלי ומכנים אותו גזען... הם יודעים למה!

נספח 3: "קיבוץ, לא התנחלות"... אבדן הדרך של השמאל הישראלי בשלוש מילים

אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק ממש, כי משפט אחד ממחיש את אבדן הדרך של השמאל הישראלי. הקשבה ולימוד האויב הייתה מלמדת את האליטה הפריבילגית שלנו, שבעיני המוסלמים, כל ישוב ישראלי על אדמת הקדש הוא "התנחלות" וגם בחורינו הטובים מהמחאה בת"א הם "מתנחלים".

רק שהחבר'ה מנהלים משא ומתן עם עצמם ועם אלה המשתמשים בהם כ'אידיוטים שימושיים'. בלי לכבד את האויב, בלי להבין ערבית, בלי לקרוא ולהבין את הקוראן ואת הפתוות הרלוונטיות על יחסי מוסלמים ויהודים, ממציא השמאל פתרון לסכסוך הערבי ישראלי (פתרון שתי המדינות). ואז, חיזבאללה מספר שפגע במפעל פלסן שבסאסא, ומשבש את המילים בעברית.

תגובתו של נחום ברנע היא בעיני מופת של פריבילגיות גזענית, התנשאות ואטימות: "פלסן לא בלאסן" הוא מתקן. "קיבוץ לא התנחלות. מנגנון התעמולה של חיזבאללה זקוק למקצה שיפורים"...

מעניין מי זקוק למקצה שיפורים... כתיבת 'התנחלות' במקום 'קיבוץ' איננה שגיאת כתיב. היא כל התורה כולה. אבל, כשמתנשאים ומתגזענים על הצד השני, קשה ללמוד משהו!

נספח 4: השורשים של עמי איילון

מה קרה לעמי איילון, ששובר שיאים של התבטלות עצמית מול 'הפרא האציל' והפלסטיני שלו ומלמד על שורשים ועל מורשת... לא שלו. של הפלסטינים. הוא אינו יודע בני כמה השורשים שלו בארץ הזאת? עצוב. בעיצומה של מלחמה קיומית גם הוא מתפקד כאידיוט שימושי בשירות הפלסטינים, וגם לו הייתי מזכיר לו את קביעתו של אלברט איינשטיין ב-1920, באמרו לשבועון יהודי כי "היהודי הנוטש את אמונתו נמצא במצב דומה של חילזון שנוטש את קונכייתו – הוא עדיין חילזון".  

המאמרים הרלוונטיים:

• פנחס יחזקאלי: 'הפרא האציל' של השמאל הישראלי.
• הכל על אידיוטים שימושיים באתר ייצור ידע.
• פנחס יחזקאלי: אוטו-אנטישמיות, אנטומיה של שנאה עצמית.

נספח 5: מה האויב מבין כשיהודים מכבדים את דתו ובזים לדתם שלהם?

האיראנים מדברים על תקיפה מכוונת בתשעה באב, ואצלנו אוסרים תפילות בפרהסיה... אנו חיים במעל מאה שנות סכסוך דתי. המלחמה הזו היא דתית, בין אם נחפוץ בכך ובין אם לאו. לא בכדי פתחו המצרים במלחמה ביום הכיפורים, ולא בכדי תקף סינואר בעיצומו של חג. אנשים דתיים נותנים חשיבות רבה לאירועים דתיים, אצלם ואצל אויביהם כאחד.

מה עיריית ת"א מראה להם כשהיא מכבדת את האסלאם ואת חגיו, ומאפשרת בחג מוסלצי תפילות בהפרדה בעיר, ובה בעת, בזה ליהדות ומונעת זאת ממנה? מה היא משדרת כשמתפללים בפרהסיה ביום הכיפורים מותקפים?

להיות חילוני זה דבר אחד. לחזק אויב באמצע מלחמה קיומית במעשי איוולת, זה דבר שונה לחלוטין!

[לאוסף המאמרים על רעיון 'הפרא האציל' בשמאל הפרוגרסיבי המערבי ובתרבות ה- WOKE, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על נשים באתר, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'הכל על אליטת ההון הישראלית', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים: 'הכל על אליטת ההון הישראלית'.
• אוסף המאמרים על רעיון 'הפרא האציל' בשמאל הפרוגרסיבי המערבי ובתרבות ה- WOKE.
• הרחבת המושג: 'פרוגרסיבי';
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה';
• הרחבת המושג: 'שלימות ניגודית'.
• אוסף מאמרי עצמאות וזיכרון;
• אוסף המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית'.
• אוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה.
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו'.
• אוסף המאמרים על נשים באתר.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2024), הכל על אליטת ההון הישראלית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 4/11/24.
• פנחס יחזקאלי (2024), אוסף המאמרים על רעיון 'הפרא האציל' בשמאל הפרוגרסיבי המערבי ובתרבות ה- WOKE, ייצור ידע, 31/3/24.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• אבנר גבריהו (2023), דחפנו לגדה מלא מתנחלים, והיא עדיין המקום הכי מסוכן לישראלים, שחה מקומית, 22/8/23.
• פנחס יחזקאלי (2014), שלימות ניגודית, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), עצמאות וזיכרון באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 13/4/18.
• אליהו לוקסנבורג (2023), תל אביב: תפילה עם מסית מורשע ובהפרדה מגדרית, סרוגים, 28/6/23.
• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על פרדיגמת חשיבה מזרחית באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 1/7/18.
• פנחס יחזקאלי (2019), נשים באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 9/3/19.