תקציר: בפרשת כי תבוא בפרק כ"ט, מובאים דברי סיכום של הברית בין ה' לבני ישראל והנקראת על שם מקומה, 'הברית בארץ מואב'. בברית זו מוצגת באופן בולט חובת הנאמנות של בני ישראל כלפי ה', והדרישה בצידה שלא להפר אותה. הפרת הברית יכולה להביא על בני ישראל עונשים כבדים.

[לאוסף המאמרים על פרשת כי תבוא, לחצו כאן]

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים.

בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

זהו מאמר שני העוסק בסוגי בריתות במקרא. למאמר האחר:

• אבי הראל: ברית סיני מול הברית בערבות מואב.

*  *  *

בפרשת כי תבוא בפרק כ"ט, הובאו דברי סיכום הברית בין ה' לבני ישראל, והיא נקראת על שם מקומה ברית מואב. על ההבדל בין ברית מואב לברית סיני דנו במקור אחר [1].

בדברינו הבאים ננסה להתחקות אחר המושג ברית, ועל סוגי בריתות שונים המוזכרים במקרא. ברית הינה הסכם בין שני צדדים השווים בכוחם, המתחייבים לעזור איש לרעהו בזמן משבר. ברית גם יכולה לחול בין שני צדדים שאינם שווים במעלתם, והברית בין ה' לבני ישראל הינה ברית מהסוג הזה.

שורש המילה ברית לוט בערפל. יש הסוברים שהוא בא מלשון ב.ר.ה, בהוראת כרות או קשור [2]. לפי חוקרים אחרים נגזר המושג ברית מהשורש ב.ר.ה בהוראת אכול, והד לדבר המנהג של סעודה משותפת בשעת כריתת הברית.

יש מספר סוגי בריתות במקרא. נסקור את העיקריות שבהן:

הברית הראשונה הינה ברית פשוטה של שלום ואחווה בין אנשים, כדוגמת הברית בין דוד ויהונתן:" וַיִּכְרֹת יְהוֹנָתָן וְדָוִד בְּרִית בְּאַהֲבָתוֹ אֹתוֹ כְּנַפְשׁוֹ"[3].

סוג ברית נוסף הוא בין שני גופים או חטיבות, כדוגמת הברית בין אברהם ואבימלך: "וַיִּכְרְתוּ בְרִית בִּבְאֵר שָׁבַע וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ וַיָּשֻׁבוּ אֶל אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים"[4].

קיימת גם ברית שנכרתה בין העם לבין מי שנועד להיות מלך: "וַיֹּאמֶר אַבְנֵר אֶל דָּוִד אָקוּמָה וְאֵלֵכָה וְאֶקְבְּצָה אֶל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל וְיִכְרְתוּ אִתְּךָ בְּרִית וּמָלַכְתָּ בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ, וַיְשַׁלַּח דָּוִד אֶת אַבְנֵר וַיֵּלֶךְ בְּשָׁלוֹם"[5]. ברית מסוג זה הינה ברית שנעשית על פי רצונם של שני הצדדים, כלומר המדובר בברית שלא הוטלה על העם מתוקף כוחו של המלך, אלא ברית הדדית וולונטרית.

ככלל, השם ברית משמש במקרא כמטבע לשון עיקרית וייחודית לציון הזיקה בין ה' לישראל. ה' מבטיח לעם ישראל לבחור אותו כעם סגולה, בתנאי שיהיו נאמנים לו ולמצוותיו. או אז העם יקבל מהאל מטריה ביטחונית, מכל אויביהם מסביב. מנגד, העם מתחייב להיות לעבדים לה', ולשמור את חוקותיו ומצוותיו, ומיותר לומר שסוג ברית זה, נעשה בין שני צדדים שאינם שווים בכוחם זה מול זה.

למרות שסוג אחרון זה של ברית, בין האל לעם, היה קיים גם בממלכות של המזרח הקדום, המקרא יחד לברית האלוהית האמורה הקשרים ומשמעויות שאינם קיימים או שכיחים בעמים אלה, כגון: ברית בין אב לבנו, בעל ואשתו ורועה וצאנו. תיאור יחסים שכזה, בין ה' לישראל לא קיים כאמור באומות העולם.

במקרא יש סוג ברית נוסף והוא בין האל לאנושות כולה. כך מבטיח האל לנח לקיים את בריתו איתו ולהצילו ממי המבול: "וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ"[6], והכוונה במילים אלה שיש כאן הבטחה אלוהית לטובת האנושות כולה ולשגשוגה בהמשך. נח ובניו התחייבו בברית זו לשמור את מצוות האל ולשמרם, וברית זו חודשה אחר כך בברית בין ה' לאברהם, אלא שאצל אברהם נוסף גם המימד של הייעוד הלאומי בנוסף על הייעוד האנושי הכללי. ייעוד לאומי זה בא לידי ביטוי בקניין העתידי של ארץ כנען לבני בניו של אברהם, בברית בין הבתרים. מנגד אברהם וצאצאיו, התחייבו לשמור את דרך ה', ולנהוג בדרך מוסרית ולעשות צדק משפט וצדקה בארץ:" עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֺתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי"[7]. מתוקף ברית זו הוציא ה' את בני ישראל ממצרים, והביאם לארץ כנען: "וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ. וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי"[8]. הברית במעמד הר סיני, איששה מחדש את הברית הקודמת, וההוספה והחידוש של ברית סיני הינה הוספת מימד הקדושה, שהיא כאמור הרחבה של הברית עם האבות.

האם ניתן להפר ברית? לפי המקרא כל פעם שבני ישראל חוטאים, הרי הם פוגעים בברית בינם לבין ה':" וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיוֹת לָהֶם לֵאלֹהִים אֲנִי יְהוָה"[9]; לשון אחר – כל חטא או עבירה נחשבים כהפרת הברית בין ה' לעמו:" וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ וְאִם אֶת מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֺתַי לְהַפְרְכֶם אֶת בְּרִיתִי"[10]. לכן כאשר מגיע עונש מאת ה', בגין אותם חטאים, עונש זה נקרא בפסוקים חרב נוקמת נקם ברית, כדלקמן:" וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב נֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית וְנֶאֱסַפְתֶּם אֶל עָרֵיכֶם וְשִׁלַּחְתִּי דֶבֶר בְּתוֹכְכֶם וְנִתַּתֶּם בְּיַד אוֹיֵב"[11].

ברית מיוחדת הכתובה במקרא היא ברית כהונת העולם שזכה בה פנחס בן אלעזר הכוהן כדלקמן: "לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם. וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"[12]. בדומה לכך, יש אזכור מקראי על ברית מיוחדת נוספת שניתנה לדוד ולזרעו אחריו, להחזיק בידם את המלוכה:" כָּרַתִּי בְרִית לִבְחִירִי נִשְׁבַּעְתִּי לְדָוִד עַבְדִּי עַד עוֹלָם אָכִין זַרְעֶךָ  וּבָנִיתִי לְדֹר וָדוֹר כִּסְאֲךָ סֶלָה"[13].

האם מעמד הברית והפעולות הכרוכות בה ייחודיות למקרא? התשובה לכך שלילית. המנהגים בכריתת ברית האמורים במקרא, היו דומים לנהוג למנהגים של העמים השכנים. כך למשל נהגו לבתר בעלי חיים ולעבור בין בתריהם:" וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹר וְגוֹזָל. וַיִּקַּח לוֹ אֶת כָּל אֵלֶּה וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ וַיִּתֵּן אִישׁ בִּתְרוֹ לִקְרַאת רֵעֵהוּ וְאֶת הַצִּפֹּר לֹא בָתָר"[14]. מעבר לסמליות של הדבר, ישנה כאן אמירה שמי שיפר את הברית גורלו יהיה כגורל אותם בעלי חיים שבותרו.

מנהגים נוספים שנהגו במעמד של ברית הם הקרבת קורבנות וזריקת דם על כורתי הברית: "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל הָעָם וַיֹּאמֶר  הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת יְהוָה עִמָּכֶם עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה"[15], סעודה משותפת בין כורתי הברית, והשימוש במלח, שהיה התבלין העיקרי בסעודה שכזאת, ומכאן הגיע הביטוי ברית מלח:" כֹּל תְּרוּמֹת הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַיהוָה נָתַתִּי לְךָ וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק עוֹלָם, בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא לִפְנֵי יְהוָה לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ"[16].

במקרא מוזכר גם כי היו עושים זיכרון לברית על ידי הקמת גל אבנים: "וְעַתָּה לְכָה נִכְרְתָה בְרִית אֲנִי וָאָתָּה וְהָיָה לְעֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ. וַיִּקַּח יַעֲקֹב אָבֶן וַיְרִימֶהָ מַצֵּבָה. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְאֶחָיו לִקְטוּ אֲבָנִים וַיִּקְחוּ אֲבָנִים וַיַּעֲשׂוּ גָל וַיֹּאכְלוּ שָׁם עַל הַגָּל"[17], או על ידי אבן גדולה או מצבה, כפי שבנה משה שתים עשרה מצבות, או האבן הגדולה שהציב יהושע:" וַיִּכְתֹּב יְהוֹשֻׁעַ אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱלֹהִים; וַיִּקַּח, אֶבֶן גְּדוֹלָה, וַיְקִימֶהָ שָּׁם, תַּחַת הָאַלָּה אֲשֶׁר בְּמִקְדַּשׁ יְהוָה"[18].

בריתות נוספות המצויות במקרא, שיש להרחיב עליהן את הדיבור בנפרד, הם ברית המילה, השבת והקשת בענן, כאשר השתיים הראשונות ייחודיות לעם ישראל, ואילו השלישית, הקשת, הינה ברית אוניברסלית בין ה' לכלל האנושות.

אחרית דבר

בפרשת כי תבוא בפרק כ"ט, מובאים דברי סיכום של הברית בין ה' לבני ישראל והנקראת על שם מקומה הברית בארץ מואב. בברית זו מוצגת באופן בולט חובת הנאמנות של בני ישראל כלפי ה', והדרישה בצידה שלא להפר אותה. הפרת הברית יכולה להביא על בני ישראל עונשים כבדים. הברית בפרקנו דומה באופן כללי לדגם של חוזה הברית שהיה מקובל במזרח הקדום. מבין חוזי הברית הקדומים ניתן להזכיר את חוזי אסרחדון, את החוזה הארמי מספירה, חוזים מממלכת חת ועוד.

במקרא קיימים מספר סוגים של בריתות, וגם בהן ניתן למצוא אלמנטים משותפים שהיו נהוגים בעמי הסביבה - בתירת חיות, הקרבת קורבן, הזאת דם ובניית גלעד או הצבת אבן לאישוש דבר הברית. הייחודיות של הברית בין ה' לעמו, היא בהכנסת הגדרות שלא קימות בבריתות של העולם הקדום. הברית בין ה' לישראל מתוארת גם כברית בין איש לאשתו, בין אב לבנו ובין רועה לצאנו. הכנסת אלמנטים אלה לברית בין ה' לישראל מצביעים על האינטימיות מחד ועל הקשר הייחודי שקיימת בברית זו.

[לאוסף המאמרים על פרשת כי תבוא, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת כי תבוא.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת כי תבוא באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 14/9/19.

[1] אבי הראל, ברית סיני מול הברית בערבות מואב, ייצור ידע, אוגוסט 2021.

[2] אנציקלופדיה מקראית, כרך ב', מוסד ביאליק, ירושלים, 1954, עמודים: 350 – 347.

[3] שמואל א', פרק י"ח, פסוק ג'.

[4] בראשית, פרק כ"א, פסוק ל"ב.

[5] שמואל ב', פרק ג', פסוק כ"א.

[6] בראשית, פרק ו', פסוק י"ח.

[7] שם, פרק כ"ו, פסוק ה'.

[8] שמות, פרק ו', פסוקים: ד' – ה'.

[9] ויקרא, פרק כ"ו, פסוק מ"ה.

[10] שם, פסוק ט"ו. ועוד פסוקים רבים נוספים במקרא כדומתו.

[11] שם, פסוק כ"ה.

[12] במדבר, פרק כ"ה, פסוקים: י"ב – י"ג.

[13] תהילים, פרק פ"ט, פסוקים: ד' – ה'.

[14] בראשית, פרק ט"ו, פסוקים: ט' – י'.

[15] שמות, פרק כ"ד, פסוק ח'.

[16] במדבר, פרק י"ח, פסוק י"ט.

[17] בראשית, פרק ל"א, פסוקים: מ"ד – מ"ו.

[18] יהושע, פרק כ"ד, פסוק כ"ו.