תקציר: אפילו האלוהים לא יתקן את בני האדם, אם הם לא יעשו מעשה ויפעלו לתקן את עצמם. ואת זה אני אומר כאן באהבה גדולה, בחיבוק גדול ובדאגה גדולה למגזר הערבי: חברים, אפשר להאשים את המדינה ואת המשטרה... אפשר הכל. אבל, עד שלא תתחילו לקחת את עצמכם בידיים, עד שלא תתקנו את מה שבתוככם, כלום לא יעזור!

[לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על המגזר הערבי בישראל, לחצו כאן]

מרדכי (מוטי) קידר (ראו תמונה משמאל) הוא מזרחן, ד"ר אמריטוס במחלקה לערבית באוניברסיטת בר-אילן ועמית מחקר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן.

החומר המובא כאן הוא תמלול של חלק מסרטון יוטיוב (מצורף בסוף): "סיבות תרבותיות לאלימות במגזר הערבי. קריאה וצפיה נעימה!

*  *  *

במאמר זה אתמקד על הגורמים הפנימיים, התרבותיים, לאלימות במגזר הערבי בישראל, מבלי להפחית כמובן באחריות המדינה והמשטרה להתמודד עם הנגע. 

קצב הנרצחים במגזר הוא מטורף ממש. אנחנו סופרים כבר יותר ממאה נרצחים ואם זה ימשך בקצב העלייה הזה, נעבור בסוף השנה גם את המאתיים.

בשביל ההשוואה, המגזר הערבי הוא בערך רבע במגזר היהודי. תארו לעצמכם שהמגזר היהודי היה סופג 400 נרצחים עד היום ועד סוף השנה 800 נרצחים (המספר בדרך כלל עומד על 30). חישבו איך היינו מרגישים לחיות במדינה כזו אם אפשר בכלל לקרוא לזה חיים...

ומתחייבת השאלה, איך? למה הדבר הזה קורה?

ההבדלים במספר הנרצחים בין המגזר הערבי ליהודי, מלמדים שמדובר בסיבות מגזריות שאינן מאפיינות את המדינה כולה. 

אפשר לדבר על היעדר פריסה משטרתית נאותה, ולהאשים אותה שהיא אינה משקיעה מספיק מאמצים להחרים נשק. אבל, גם במגזר היהודי יש נשק. לי עצמי יש נשק, ואני אינני הולך לרצוח בו אחרים. משמע, עובדת קיומו של נשק עדיין אינה מסבירה, למה אנשים רוצחים זה את זה. אז נכון, עצם הבעלות על נשק רב אינה חוקית ואינה בסדר. אבל, זה עדיין לא סיבה ללכת לרצוח. מה גורם למי שיש לו נשק, גם להשתמש בו?

יש המאשימים את המשת"פים - אותם משתפי פעולה עם כוחות הביטחון, שהובאו לישראל עם משפחותיהם, שסובלים מקשיי קליטה ושהדור השני שלהם 'שובר את הכלים'. גם זו יכולה להיות סיבה מצטברת, אבל אין בה כדי להקיף את הבעיה כולה.

אחרים מדברים על הנוער הערבי, המנותק במדינת ישראל, שנפלט ממסגרות החינוך, שיושב ולא עושה כלום, ואז הוא מידרדר והופך טרף קל לחברי הכנופיות. אבל גם זה עדיין זה לא מסביר את הכל, כי נוער מנותק קיים גם במגזר היהודי, והם ברובם לא הופכים לרוצחים.

יש אפילו תיאוריית קונספירציה הזויה, לפיה הצבא, באופן מכוון, מאפשר לערבים לגנוב נשק ותחמושת, כדי שהם יהרגו זה את זה. בעובדה - הם טוענים - כשהייתה גניבה גדולה של תחמושת בדרום ונמתחה על כוחות הביטחון ביקורת ציבורית קשה, הגיעו כוחות הביטחון בקלות גם אל הגנבים וגם אל התחמושת. משמע, שכשהמדינה רוצה היא מצליחה. משמע, היא אינה רוצה [לאוסף המאמרים על תיאוריות קונספירציה, לחצו כאן].

הסיבות התרבותיות במגזר הערבי, מסבירות לדעתי את רוב הסיפור

הדבר הראשון הוא השבטיות: במגזר היהודי, כנופיות הפשע אינן מורכבות ברובן הגדול רק מקרובי משפחה, גם אם לעיתים, הבסיס הוא משפחתי. המצב הזה מאפשר למשל, למשטרה לחדור לארגון בעזרת סוכנים, שקונים את אימון ראש הכנופייה; או לשכנע חבר כנופיה שהסתבך 'למכור' את חבריו על מנת למלט את עצמו.

אבל ברגע שהארגון כולו בנוי על ידי משפחה, איך תחדור? צריך לגייס מישהו מתוך המשפחה ובמשפחה לא בוגדים! יש פתגם ערבי שאומר: תמוך באחיך, גם אם הוא עושק"... אתה לא פוגע באחים שלך, פשוט כי הם אחים שלך, גם אם אינם צודקים. פתגם אחר אומר: "אני ואחי נגד בן דודי, ואני ואחי ובן דודי נגד הזר. תמיד המעגל המשפחתי נשמר. משמע, קשה מאוד לחדור לתוך הארגון, שכולם מבוסס על משפחה, קל וחומר כשמדובר בערבים.

גם בסכסוכים של כנופיות, שרוצחות אלו את אלו, מדובר במגזר הערבי בקבוצות משפחתיות מלוכדות, דבר שמייחד את המגזר הערבי, ולא קיים במגזר היהודי. הליכוד הזה של הקבוצה גם מטיל פחד בלב באחרים, והפחד משתק. לכן לא מדברים. לאחרונה פרסמה יפעת ארליך כתבה גדולה על מורים במגזר, שיודעים ופוחדים לדבר, אבל אין זה רק מורים. כולם פוחדים לדבר. גם אם כולם ידעו מי הרוצח הם ימלאו את פיהם מים, שמא הכנופייה תגיע גם אליו, כי הוא דיבר עם המשטרה.

כשמתרחש רצח במגזר היהודי, תשאול של הסביבה הקרובה לנרצח - משפחה, שכנים, חברים לעבודה וכדומה - יתנו למשטרה תמונה וחבל להמשך חקירה. לא כך במגזר הערבי. שם, גם אם כולם ראו, אין סיכוי לדובב אנשים. אז מה הם מצפים מהשוטר? להביא כדור בדולח, שיספר, מי רצח ומתי ואיך?

לכן מדובר בעניין תרבותי, אבל הוא מושתק!

המשטרה גייסה שוטרים ערבים, וזה בסדר גמור. אבל, הם אינם יכולים לטפל בעניינים שקשורים למגזר הערבי. כשערב מדבר עם שוטר ערבי הוא כאילו מדבר עם נציג מהקבוצה היריבה. משמע, הוא משתף פעולה עם זר, ומבחינה תרבותית, אין משמעות לעובדה שזהו שוטר. קל יותר מהבחינה הזו לדבר עם שוטר יהודי, כי הוא לא נחשב לחלק מהיריבויות במגזר.

המשפחתיות גם גורמת לאלימות ולמתחים על רקע כלכלי. ראש מועצה נבחר על פי שיוך חמולתי (לכן, המשפחה הגדולה ביותר זוכה בבחירות). כיוון שכך, כשקבלנים מהחמולה הזאת 'זוכים' במכרזים ומקבלים את החוזים לסלול כבישים, לבנות בניינים וולהניח קו מים, זה נתפס כהטיית חוזים כי טובת המשפחה תמיד קודמת לכל. זה כמובן מגביר מתח בין חמולות, בין משפחות הזוכים במכרזים למשפחות אלה שלא זכו. לכן גם רואים לחצים אלימים על אנשים לוותר על מכרזים ועל חוזים שזכו בהם.

נושא נוסף שמאפיין את המגזר הערבי ומשפיע על האלימות הוא הכבוד. מספיק שמישהו יגיד למישהו משהו או יעשה לו משהו, וקיבלנו סכסוך שהופך להיות סכסוך בין משפחות, שעלול להידרדר ליריות ולרצח. רואים את זה הרבה מאוד בנגב, בקרב הבדואים, וסכסוכים יכולים להתגלע על כל דבר. למשל, היה שם סכסוך על הזכות לעבור בדרך: האם משפחה מסוימת יכולה לעבור בדרך, העוברת בשטחה של משפחה אחרת? וזה הגיע לקרבות עם הרוגים ופצועים ונקמת דם. נקמת הדם עלולה לארוך שנים רבות: הם הרגו לנו מישהו, גם אנחנו נהרוג להם. לכל ההרוגים הללו יש להוסיף את הנשים הנרצחות על חילול כבוד המשפחה, שזה גם כן גורם תרבותי שלא קיים במגזר היהודי.

וחשוב להדגיש: בניגוד למגזר המוסלמי, לא קיימת אלימות בקרב ציבורים נוצרים, ובדרך כלל, גם לא בקרב הדרוזים, למרות שקיימת גם שם, לעיתים, יריבות בין חמולות, וגם שם יש נשק. רובה המכריע של האלימות מרוכזת במגזר המוסלמי. 

גם הפרוטקשן הוא עניין תרבותי

צריך להבין מה זה פרוטקשן במגזר: אתה בא למישהו ודורש ממנו כסף כדי שלא תגנוב ממנו, ומכיוון שהשם שלך רשום על הגדר, אף אחד אחר לא יגנוב. זה בעצם המשך של תרבות המדבר, זה מסורת של אלפי שנים. במדבר אין להם לא חיטה ולא שעורה ולא פירות ולא ירקות. זה מדבר ודרו הם נוודים. לכן, גם מושג העבודה הוא זר לתרבותם. לכן, יש מתח גדול בין קבוצות של פלאחים לבין קבוצות של בדואים בכל רחבי המזרח התיכון.

אז נכון. אני מכיר בדואים רבים שרוכשים תארים בעמל רב, עובדים קשה ומצליחים. אבל, יש גם אלימים, שממשיכים את המסורת של לא לעבוד, ולוקחים את מה שיש לאחרים. זה הפרוטקשן, ולכן הוא מרוכז בעיקר במגזר הבדואי.

[להרחבה על תרבות המדבר, המזרח תיכונית, לחצו כאן]

לסיכום, אסור להתעלם מן התרבות...

חובת המדינה לטפל בבעיה טיפול שורש. אולם, לא ניתן לעשות זאת בלי להבין את המטען התרבותי שהחברה הערבית המוסלמית נושאת בקרבה, וההיבטים התרבותיים הללו יוצקים שמן למדורת האלימות.

בבעיות תרבותיות יש לטפל מגיל אפס. את מה שצריכים לעשות ההורים, המורים, הדרשנים במסגדים וכדומה, לא תוכל לעשות המשטרה. רק כשהבעיות 'מתפוצצות' הן מגיעות לפתחה של המשטרה, ואז זה כבר מאוחר מידי, כי המשטרה לא בנויה לפתור בעיות תרבותיות.

הקוראן מבין את זה היטב: בפרק 13, פסוק 11 נאמר: "אפילו אללה אינו משנה את מה שבקרב האנשים, עד אשר הם ישנו את מה שבקרבם. זאת אומרת, אפילו האלוהים לא יתקן את האנשים הללו אם לא יעשו מעשה ויפעלו לתקן את עצמם. ואת זה אני אומר כאן באהבה גדולה, בחיבוק גדול ובדאגה גדולה למגזר הערבי: חברים, אפשר להאשים את המדינה ואת המשטרה... אפשר הכל. אבל, עד שלא תתחילו לקחת את עצמכם בידיים, עד שלא תתקנו את מה שבתוככם, כלום לא יעזור!

[לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על המגזר הערבי בישראל, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית';
• אוסף המאמרים על המגזר הערבי בישראל;
• הרחבה על תרבות המדבר, המזרח תיכונית.
• הרחבה על קונספירציה ותיאוריות קונספירציה.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על פרדיגמת חשיבה מזרחית באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 1/7/18.
• פנחס יחזקאלי (2019), המגזר הערבי בישראל באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 23/7/19.
• מרדכי קידר (2022), מדוע המזרח התיכון בעייתי כל-כך? ייצור ידע, 6/7/22.
• פנחס יחזקאלי (2016), קונספירציה ותיאוריות קונספירציה: המציאות, לעתים, עולה על הדמיון…, ייצור ידע, 12/1/16.