תקציר: לפני 50 שנים, ב-11 בספטמבר 1973, תפס הגנרל אָאוּגוּסטוֹ פִּינוֹשֶׁה את השילטון בצ'ילה, בהפיכה צבאית אלימה שבה הודח ונהרג סלוודור איינדה, נשיא סוציאליסטי שנבחר לכהונה בדמוקרטיה הצ'יליאנית, בראש קואליציית שמאל. ההפיכה הזו התבצעה ע"י האליטות הישנות ששיתפו ביניהן פעולה, בתזמור וביצוע ההפיכה. המאמר עוסק בהפיכה הזו ובלקחיה.

[לאוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן]

פרופ' מיקי ארליך, פרופסור מיקי ארליך, המחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בר-אילן.

* * *

לפני 50 שנים, ב-11 בספטמבר 1973, תפס הגנרל אָאוּגוּסטוֹ חוֹסֶה רָמוֹן פִּינוֹשֶׁה אוּגַרְטֶה (Augusto José Ramón Pinochet Ugarte) את השילטון בצ'ילה, בהפיכה צבאית אלימה שבה הודח ונהרג סלוודור איינדה (Salvador Guillermo Allende Gossens), נשיא סוציאליסטי שנבחר לכהונה בדמוקרטיה הצ'יליאנית, בראש קואליציית שמאל בדמוקרטיה הצ'יליאנית.

ההפיכה באה אחרי תקופה של חוסר יציבות כלכלית וחברתית, מהומות ושביתות, ושמה קץ לתקופה ממושכת של מתיחות ביחסי המדינה עם ארצות הברית, אשר חששה מהשתלטות קומוניסטית על צ'ילה.

ההפיכה זו, הידועה גם בשם ההפיכה הצ'יליאנית של 1973, סימנה רגע מרכזי בהיסטוריה של צ'ילה. אירוע זה הוביל לשינוי סיסמי בדינמיקת הכוח, שהגיע לשיאו בדיקטטורה צבאית של 17 שנים תחת הגנרל אוגוסטו פינושה. בלב השינוי הזה עמד איחוד בין האליטה האזרחית לאליטה הצבאית. ברית זו, אף שהייתה מונעת בתחילה על ידי רצון ליציבות, גבתה בסופו של דבר, מחיר כבד מהחברה הצ'יליאנית. היא הותירה אחריה חורבן, הרס וכמובן כ-40,000 קורבנות שנרצחו או שנעלמו.

ההפיכה הזו התבצעה ע"י האליטות הישנות שששיתפו ביניהן פעולה, בתזמור וביצוע ההפיכה. האליטות כלכליות סיפקו תמיכה כספית, האליטות הפוליטיות גייסו את דעת הקהל נגד איינדה, והאליטות הצבאיות היו הכוח המניע מאחורי ההפיכה עצמה. איחוד אינטרסים זה אפשר מאמץ מתואם להפיל את ממשלת איינדה.

הנוף החברתי-פוליטי השביר

מאז 1925 - שרר בצ'ילה משטר דממוקרטי נשיאותי. ב- 1964, עלתה לשלטון מפלגת הנוצרים הדמוקרטיים, שניסתה לתמרן - בעזרת ביצוע רפורמות מתונות יחסית - בין אליטות ההון מימין להתחזקות הסוציאליסטים והקומוניסטים שדרשו רפורמות משמעותיות בהרבה בכלכלה הצ'ליאית. ניסיונות הממשלה 'לרקוד על שתי החתונות' יצרה מצב בו איבדה את תמיכת שני הגושים גם יחד. זה היה הרקע לאבדן השילטון ולזכיית קואליציית השמאל בראשות סלבדור איינדה בבחירות, ב- 1970.

איינדה זכה בבחירות, לאחר מערכת בחירות דרמטית, ולאחר שלוש מערכות בחירות קודמות בהן נכשל - ב- 1953, ב- 1958 וב-1964. קואליציית השמאל הבטיחה רפורמות משמעותיות, במטרה לחלק מחדש את העושר והכוח במדינה שסבלה מאי-שוויון עז. נחישותו לעמוד בהבטחותיו, סימנה אותו כסיכון גדל והולך בקרב האליטה השלטת - בעיקר בתחומי בתחומי העסקים, הבעלות של הקרקעות והמשפט.

הממסד הצבאי, בראשות הגנרל אוגוסטו פינושה, היוו חלק משמעותי מהאליטה הצ'יליאנית. פינושה ועמיתיו היו סקפטיים מאוד ביחס לממשלת השמאל של איינדה ולקשריה ההדוקים עם אידיאולוגיות סוציאליסטיות וקומוניסטיות. הם האמינו שהתערבות צבאית נחוצה כדי להחזיר את הסדר על כנו ולהגן על האינטרסים הלאומיים הנתפסים של צ'ילה.

הקשר האזרחי-צבאי

ההפיכה וגיבוש הכוח: ב-11 בספטמבר 1973, צבא צ'ילה - בגיבוי משמעותי מארצות הברית - ביצע הפיכה, והפיל את ממשלתו של איינדה. זה סימן את תחילתה של הדיקטטורה של הגנרל פינושה, שתימשך עד 1990. בסמוך לאחר מכן, יזם משטרו של פינושה מסע של דיכוי פוליטי, אלימות וצנזורה, שנועד לבטל את ההתנגדות ולבסס את אחיזתו בשלטון.

כמו תמיד בהפיכות צבאיות, הצבא אינו פועל בחלל ריק, ואיננו מבצע הפיכות היכן שאין לו בסיס תמיכה אזרחי משמעותי. גם בצ'ילה, כוחות הביטחון - שביצעו את ההפיכה וששלטו לאחריה - לא היו לבד. במידה רבה הם היוו את היד הארוכה של האליטות הכלכלית, המשפטית והפוליטית שגיבו אותן: 

מתוך הכרה באינטרס משותף בבלימת הרדיקליזם הנתפס של איינדה, האליטות האזרחיות והצבאיות החלו ליצור ברית סמויה. קואליציה זו הונעה משילוב של אינטרסים כלכליים, התנגדות אידיאולוגית ודאגות ליציבות האומה. יחד, הם ביקשו לעצב מחדש את גורלה של צ'ילה, וראו בהתערבות צבאית אמצעי הכרחי לשמירה על הדומיננטיות החברתית-פוליטית שלהם:

• האליטה העסקית ובעלי הקרקעות בצ'ילה חששו מאוד ממדיניות ממשלת איינדה, שביקשה לחלק מחדש את העושר, להלאים מפעלים רבים בתעשיות המפתח וליישם רפורמות בקרקע. הדבר איים ישירות על האינטרסים הכלכליים של האליטה, שהיה לה אינטרס מובהק לשמור על הסטטוס קוו. הם ראו בנשיאותו של איינדה אתגר ישיר לפריבילגיה הכלכלית שלהם, וביקשו לשמור על עושרם.
• האליטה המשפטית הרגישה מאוימת מהחשש כי השלטון מבקש להצר את יכולתו של בית המשפט ולמנות שופטים שיזרמו עם מדיניותו, כדי לעשות כל העולה על רוחו.
• הימין הפוליטי - פוליטיקאים שמרנים, מפלגות ימין וחלקים מהממסד הפוליטי המסורתי - שרצו לחזור למוקדי הכוח וההשפעה שבהם שלטו עשורים ארוכים, והבינו שהיא תוביל לשינוי קיצוני בפוליטיקה של צ'ילה, שתפחית מאוד את השפעתם.
• ואיך אפשר בלי הממשל האמריקאי של ריצ'רד ניקסון, שהחרים את צ'ילה ואת כלכלתה, כי חשש שמודל של העברת השלטון הדמוקרטי לשמאל בימי המלחמה הקרה, יעודד מדינות נוספות ללכת בדרך זו.

איך נראתה מהפכת פינושה?

מהפכת אוגוסטו פינושה בצ'ילה - המונעת על ידי איחוד בין האליטות האזרחיות והצבאיות - עיצבה מחדש את גורלה של האומה בדרכים עמוקות ומתמשכות. היא הביאה אמנם למידה של יציבות וצמיחה כלכלית, אבל אין ארוחות חינם, והמחיר היה עצום. צלקות הדיכוי ואי השוויון מתמשכות, ומשמשות תזכורת בולטת למשחק הגומלין המורכב בין כוח, אידיאולוגיה והמחיר שמשלמים עבור בריתות פוליטיות. 

יתר על כן, לאחר ההפיכה, קואליציה זו המשיכה למלא תפקיד משמעותי בעיצוב הנוף הפוליטי והכלכלי של צ'ילה. החונטה הצבאית, שהורכבה מפקידי צבא בכירים ונתמכת על ידי האליטה האזרחית, החזיקה בכוח עצום, תוך שהיא מיישמת מדיניות שהעדיפה את האינטרסים שלהן.

בתחום הכלכלי - מהפך: אחת התוצאות המשמעותיות ביותר של מהפכת פינושה הייתה יישום מדיניות כלכלית רדיקלית, המכונה לעתים קרובות רפורמות "נערי שיקגו". בראשם קבוצת כלכלנים צ'יליאנים שהוכשרו באוניברסיטת שיקגו, צעדים אלה כללו הפרטה, דה-רגולציה והפחתת חסמי סחר. בעוד שמדיניות זו הובילה לצמיחה כלכלית מרשימה, היא גם החריפה את אי השוויון והותירה צ'יליאנים רבים בשוליים.

בתחום זכויות אדם - דיכוי אכזרי: משטרו של פינושה התאפיין בהפרות נרחבות של זכויות אדם, כולל עינויים, הרג ללא משפט והיעלמויות כפויות. אלפי צ'יליאנים סבלו מידי כוחות הביטחון, והותירו מורשת כואבת שממשיכה להדהד בחברה הצ'יליאנית.

מורשת מהפכת פינושה

צריך לזכור איך הגיעה צ'ילה להפיכה: האליטה הביטחונית שבצעה אותה לא הייתה לבד. במידה רבה, היא שימשה כיד הארוכה של האליטות הכלכלית, המשפטית והפוליטית שגיבו אותה, ולאיחוד בין האליטות האזרחיות והצבאיות היו השלכות מרחיקות לכת על החברה הצ'יליאנית. 
צריך גם לזכור שאליטות אינן מוותרות על עמדות הכוח שלהן ללא קרב. הן יוצאות למלחמה במאיימים לקחת מהן את עוצמתן עם כל מה שהן מסוגלות ולגייס; ואז, הן מסלקות את האיום או יורדות מהבמה בדם ואש ותימרות עשן. 

כיום, צ'ילה שוב מדינה דמוקרטית, לאחר שהסתיים שלטון פינושה בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת. המעבר לדמוקרטיה לא היה חף מאתגרים, שכן מורשת המהפכה ממשיכה לעצב את השיח הפוליטי והדינמיקה החברתית. צלקות העבר נותרו בעינן, ועדיין מתקיימים דיונים מתמשכים על אחריות, על הפרות זכויות אדם, ועל מאמצים להתמודד עם פערים סוציו-אקונומיים.

[לאוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם.
• אוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית';
• אוסף המאמרים אודות שיתוף פעולה לסוגיו;
• הרחבת המושג: 'שיתוף פעולה';
• הרחבת המושג: 'אין ארוחות חינם';
• הרחבה בנושא אינטרסים לאומיים.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2023), אליטות ואליטיזם באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 13/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2023), בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2014), שיתוף פעולה, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), אין ארוחות חינם, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), אינטרסים לאומיים, ייצור ידע, 2/5/14.