תקציר: האוריינות הפוליטית בישראל מעולם לא הייתה בין המשופרות, אולם בשנת המחאה נגד ממשלת הימין, היא שוברת שיאים של תהומות. אחד הטיעונים המגוחכים הנשמע ע"י אנשי המחאה הוא, כי "אפילו היטלר עלה לשלטון בדרך דמוקרטית". האמנם בדרך דמוקרטית עלה? מעניין מי יחזיק עוד בהשוואה המגוחכת הזו אחרי המאמר, ולמה...

[לקובץ המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

אחת התכונות החיוניות בדמוקרטיה, היא האוריינות פוליטית של האזרחים: יכולתם להשתמש במיומנויות שרכשו בתחום הכתיבה והקריאה לצורך העברה וקליטה של מסרים בתחום הפוליטי.

האוריינות הפוליטית בישראל מעולם לא הייתה בין המשופרות, אולם בשנת המחאה נגד ממשלת הימין, היא שוברת שיאים של תהומות. אנשים חכמים, משכילים וטובים, מדקלמים סיסמאות כעדר, כשהאמת היא רק סיפור אחד במגוון סיפורים, שמהם שולים את הטיעונים הפוליטיים המשמשים אותם.

אחד הטיעונים המגוחכים הללו הינו כי "אפילו היטלר עלה לשלטון בדרך דמוקרטית", שבו עושים רבים שימוש לצורך הדיון ברפורמה המשפטית / המהפכה המשטרית' תבחרו. כך למשל טען ח"כ רם בן ברק באמצע פברואר 2023, כי "גם בגרמניה הנאצית עלו לשלטון בצורה דמוקרטית" האמנם? במאמר, נעקוב אחרי שלבי עלייתו של היטלר לשלטון, ונבחן אילו מהם היו דמוקרטים, ואלו לא (וחשוב לומר: עצם הצורך לדון בכך רחוק מלהחמיא לאיש מאיתנו!).

עצם ההשוואה בין הדמוקרטיה הישראלית לגרמנית נגועה בשרלטנות!

"אין זה ניצחון, שכן חסרים היו האויבים", כתב היסטוריון והפילוסוף הגרמני האסוואלד שפנגלר על הקלות שבה כבש היטלר את גרמניה ב- 1933 (שם, ע' 171). ואכן, רפובליקת וימאר בגרמניה הייתה תוצר זר שנכפה על גרמניה על ידי המעצמות שניצחו את מלחמת העולם הראשונה, ואיש בגרמניה לא חפץ בה באמת: 

• התרבות הלאומית הגרמנית הייתה רחוקה מלהיות דמוקרטית. הציבור התגעגע לסדר ולשקט שאפיינו את תקופת הקייזר. הוא ראה ברפובליקה כפיה זרה, שנועדה לשעבד את גרמניה ולמנוע ממנה את מקומה הלגיטימי בחבר העמים, סלד ממנה ותלה בה את צרותיו.
• האליטה הכלכלית, שהורכבה מהתעשיינים הגדולים, בזה לדמוקרטיה וביקשו לחסלה, כדי להשתיק סופית את האיגודים המקצועיים ותביא לשקט ולסדר, ובענייני חוץ תשים לאל את פסק הדין של 1918, תקרע את כבלי ורסאי, תחזור ותקיים צבא גדול, ובכוחה הצבאי תחזיר את הארץ למקומה תחת השמש.
• הממשלה בזה לרייכסטאג והתמכרה בשנותיה האחרונות של הרפובליקה לשלטון דרך צווים נשיאותיים מעל לראשו. כך לא מתפקדת דמוקרטיה.
• הצבא הגרמני המקוצץ - על פי תנאי וורסאי, שהכתיבו המעצמות - היה הגורם הדומיננטי ברפובליקת ויימאר, משנת 1925, מאז ירש הגנרל פון הינדנבורג את כס הנשיא בשנת 1925, לאחר מות הנשיא הסוציאל-דמוקרטי פרידריך אברט. מאז, היה הצבא המוציא והמביא בפוליטיקה הגרמנית. הוא קבע מינויים, הדיח שרים "שאיבדו את אמונו", ואנשיו מילאו תפקידי מפתח בממשלות המתחלפות: הגנרל וילהלם גראנר, שר ההגנה בממשלת ברונינג, וגנרל קורט פון שלייכר, שהיה המוציא והמביא של הנשיא פון הינדבורג, וכיהן כקנצלר האחרון של רפובליקת ויימאר לפני עליית היטלר לשלטון. זאת, במטרה להמשיך ולהכתיב את מהלך העניינים ולשמור על מעמדו של הריכסוואר כצבאה היחיד של גרמניה.
• המפלגות הגדולות החזיקו מיליציות פרטיות ברחובותיה הכאוטיים של גרמניה להגנה על מנהיגיהן ולמאבקי השליטה על הרחוב עם מיליציות יריבות. אפילו למפלגה הסוציאל דמוקרטית הייתה מיליציה כזו, ה'רייכס-באנר'
• המפלגה הנציונאל-סוציאליסטית לא רק שהחזיקה בצבאות/מיליציות פרטיות חמושות, לא רק שהבעירה את הרחובות ודירדרה אותם לכאוס, היא אף הצהירה מפורשות שתבוטל השיטה הפוליטית הנהוגה בגרמניה והיא תיוותר מפלגה יחידה. משמע, היטלר לא הונה איש. בטח לא את מממניה ובוחריה של מפלגתו, שבחרו בה בפירוש כדי שתשים קץ לדמוקרטיה השנואה כל כך.

לסיכום: אף אחת מהמפלגות הגדולות לא חפץ בדמוקרטיה. הקומוניסטים חפצו במהפכה; והסוציאל דמוקרטים כמו מפלגות הימין חפצו בשלטון המתבסס על המיליציות שלהן מתוקף צווי חירום שהכאוס ברחובות יגרום לנשיא להטיל, ושאז יוכלו 'לטפל' גם ביריביהן. התרבות הדמוקרטית לא הייתה נחלתה של גרמניה באותן שנים. ההיפך הוא הנכון!

קחו ספר היסטוריה ועברו על שלבי עלייתו של היטלר לשלטון 'באופן דמוקרטי'...

בשביל זה, ניתן להשתמש בכל ספר היסטורי זמין המתאר את התקופה. אני בחרתי בספרו הוותיק והטוב של ויליאם ל' שיירר מ- 1976, עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי, היסטוריה של גרמניה הנאצית (תל אביב: שוקן, כרך ראשון).

סימנתי עבורכם בדגשן את כל האקטים, הלא דמוקרטיים, שדרכם הצליח היטלר לכבוש את השלטון.

• ב-29 ביולי 1921, בכנס של המפלגה, הוכרז היטלר לפיהרר (המנהיג) של המפלגה הנאצית, תואר שנשא עמו עד מותו.
• בשנת 1921 הוחל בהקמת ארגון צבאי הכפוף למפלגה מתוך פלוגת הספורט של המפלגה הנאצית, וב-4 בנובמבר 1921 הוא אורגן פורמלית בשם אס-אה (SA). ארגון זה יועד לקיים טרור אלים ברחובות, כמשקל נגד למיליציות הקומוניסטיות והאחרות, ו'לטפל' ביריבים פוליטיים (שם, ע', 133).  
• בשנת 1923 הוקם ה- SS, בתחילה כמחלקה של ה-SA, במטרה להיות משמר אישי של היטלר ושל בכירי המפלגה בהפגנות, עצרות, ואירועים ציבוריים אחרים, וכן כדי לשמור על פגישות המפלגה. לימים הוא יהפוך לצבא נפרד.
• ב-9 בנובמבר 1923 ניסו היטלר ומפלגתו - עדיין תחת הנהגתו של הגנרל לודנדורף - לבצע הפיכה (פוטש) בבוואריה. (הפוטש במרתף הבירה). הפוטש מפוזר באש ע"י המשטרה ומנהיגי המרד נעצרו ונשפטו (שם, עמ' 62-57).
• היטלר נשפט בעוון של בגידה ונדון לחמש שנות מאסר, אולם השכיל להפוך את אולם בית המשפט במה לנאומיו, ומקפצה למעמד של מנהיג. הוא היה כלוא בתנאים של נוחיות מופלגת במצודת לנסדברג במשך 9 חודשים. שם, כתב את ספרו מיין קאמפ (שם, עמ' 66-63).
• עם שחרורו מהכלא (שם, ע' 90), גיבש היטלר את המפלגה תחתיו ויוצר לה שלוחות ברחבי גרמניה (שם, ע' 102). הוא הבין, כי הדרך לשלטון בשביל תנועה מהפכנית היא לכרות ברית עם האליטות, הכלכלית והצבאית, השולטים במוסדות רבי הכוח של המדינה (שם, עמ' 155).
• מ- 1928 ואילך, המפלגה רכשה עיתון והתחילה במסע תעמולה ועיצוב תודעה, התנהלה התעמולה תחת יוזף גבלס (שם, ע' 102).
• בבחירות 1928 לרייכסטאג, זכתה המפלגה הנאצית ב-12 צירים בפרלמנט (שם, ע' 134). 
• החל מ- 1929, התמודדה גרמניה עם המשבר הכלכלי הגדול בתולדותיה. ב-30 במרץ 1930 נבחר היינריך ברונינג לראש ממשלה, ונאלץ לבקש מהנשיא להפעיל מצב חירום (סעיף 48 לחוקה) ולשלוט באמצעות צווי חירום. הוא מסורב. המהומה שפרצה הובילה לבחירות (שם, עמ' 128-125). בסופו של דבר, שלט ברונינג רוב הקדנציה שלו באמצעות צווים נשיאותיים ללא הסכמת הרייכסטאג (דמוקרטיה??).
• ב- 1930 הופך ארנסט ראהם (ראו תמונה למטה) למנהיג ה- SA, והופך אותו לארגון החמוש הגדול בגרמניה, שמתחרה בצבא. הוא יחוסל לימים ע"י היטלר, כחלק מהעסקה שרקם עם הצבא, בתמורה להעברת סמכויות הנשיא אליו.

• בבחירות בספטמבר 1930, זכתה המפלגה הנאצית ב-107 צירים בפרלמנט (שם, עמ' 117, 134). 
• היטלר התחיל לחזר אחד האליטות הצבאיות (שם, עמ' 117-115), ואחר האליטות הכלכליות (שם, עמ' 119-118) שמתחילות לתרום למפלגה כמות גדלה והולכת של כספים (שם, ע' 118).
• ב- 13 במרץ 1932, התקיימו גם בחירות לנשיאות גרמניה. היטלר רץ מול הנשיא המכהן - הגנרל פון הינדנבורג בן ה- 92 - וכפה עלו סיבוב שני בו הפסיד, ב- 10 באפריל (שם, עמ' 130-128).
• ב- 14 באפריל 1932, חתם הנשיא הינדנבורג על צו לפרק את צבאותיו הפרטיים של היטלר. אולם, הצבא התנגד לכך, כיוון שחשש שביטולן של המיליציות הנאציות יחזק את המיליציות הקומוניסטיות והסוציאל דמוקרטיות. בסופו של דבר, הצו בוטל ב- 8 במאי, תמורת תמיכת היטלר בממשלה בראשותו של פרנץ פון פאפן (שם, ע' 135).
• 1 ביוני 1932: מיד עם ביטול האיסור על ה- SA, הוא פרץ נחשול של אלימות ומעשי רצח שכמוהו לא ידעה גרמניה מעודה עד אז. בפרוסיה בלבד ניהלו חיילי פלוגות הסער, בין התאריכים 20-1 ביוני 1932, 461 קרבות רחוב עזים, הרגו 82 איש ופצעו 400 קשה. ביולי נהרגו עוד 83 נאצים ו- 30 קומוניסטים. ב- 10 ביולי לבדו הומתו 18 איש ברחובות, וביום א' שלאחריו בעת מצעד נאצי באלטונה - רובע הפועלים של האמבורג - נורו למוות 19 איש ו- 285 נפצעו. בגרמניה התחוללה למעשה מלחמת אזרחים שפתחו הנאצים. הם חוללו את הכאוס והאשימו אחרם, והם שהבטיחו שלשכין שקט וביטחון בבחירות שלאחר מכן.
• עקב המהומות הודחה ע"י ראש הממשלה, פון פאפן, שמינה את עצמו ל"נציב הריך" לפרוסיה משטר צבאי בברלין, כצעד אוטוריטטיבי, במטרה להחילו על גרמניה כולה (דמוקרטיה??). זה היה מסמר משמעותי בארון המתים של רפובליקת וויימאר.
• בבחירות ה- 31 ביולי 1932 לרייכסטאג, זכתה המפלגה הנאצית ב- 36% מקולות הבוחרים (שם, ע' 138-137), מה שחייב אותה ליצור קואליציה עם השמרנים. מתחים בדרך ליצירת קואליציה כזו הביאו להטלת טבעת מתחזקת והולכת של חיילי SA סביב ברלין, והתחזקות השמועות על פוטש נאצי. בסופו של דבר היטלר לא זכה בשלטון והנשיא הקים ממשלה בראשות פרנץ פון פאפן.
• בדצמבר 1932, האופוזיציה הנאצית הצליחה - בחבירה אל הקומוניסטים - להפיל את ממשלתו הימנית השמרנית של פון פאפן. הרייכסטאג הכיר בפיזורו ובחירות חדשות נקבעו ל- 6 בנובמבר 1932.
• בבחירות, איבדו הנאצים שני מיליון קולות ו- 34 מקומות ברייכסטאג לטובת הקומוניסטים, ומספרם ירד ל- 196 צירים.
• הנשיא מינה את הגנרל פון שלייכר שביקש לפזר את הפרלמנט, ליצור "דיקטטורה צבאית", שתשלוט בתוקף צווי חירום, ולהכריז על המפלגה הנאצית ועל המפלגה הקומוניסטית כבלתי חוקיות. אולם פון פאפן, שחבר להיטלר, הבטיח שיוכל - ביחד עם היטלר - להקים ממשלה שתזכה לאמון הרייכסטאג.
• ב-30 בינואר 1933 התפתה הנשיא פון הינדבורג להבטחות פון פאפן, ומינה את היטלר לקנצלר גרמניה. למרות זאת, הנציונאל סוציאליסטים היו מיעוט מוחלט בממשלה החדשה, והמשרדים החשובים נמסרו לשמרנים. פון פאפן מונה לסגן הקאנצלר ולראש ממשלת פרוסיה, והובטח לו שהנשיא לא יקבל את הקנצלר, אלא בלוויית סגנו. היו להם רק 3 מתוך 11 תיקים בקבינט, אחד מהם שר בלי תיק (גרינג שמונה גם לשר הפנים של פרוסיה, שחלש גם על המשטרה שם).

כתב שיירר (שם, ע' 153): "בנווד האוסטרי לשעבר, נדמה היה למעמדות השמרנים כי מצאו איש, אשר בעודו שבוי בידם,יסיע להם להשיג את מטרותיהם. הרס הרפובליקה היה רק הצעד הראשון. לאחר מכן ביקשו גרמניה אוטוריטרית, שמבית תשים קץ ל'שטות' שבכוח האיגודים המקצועיים, ובענייני חוץ תשים לאל את פסק הדין של 1918, תקרע את כבלי ורסאי, תחזור ותקיים צבא גדול, ובכוחה הצבאי תחזיר את הארץ למקומה תחת השמש. אחא היו גם מטרותיו של היטלר, ואף שהביא את מה שחסר לשמרנים - תמיכה המונית - היה הימין בטוח כי הוא יישאר בכיסו"...

• כיוון שלשמרנים ולנאצים - שתי המפלגות שהרכיבו את הממשלה - היו רק 247 צירים מתוך 583 ברייכסטאג, פנו שתי המפלגות לנשיא כדי שיכריז על בחירות חדשות, שנקבעו ב- 5 במרץ. אלי התעשייה מזרימים כספים לנאצים בהבטחה כי אלו "הבחירות האחרונות" (משמע, סוף הדמוקרטיה).
• ב- 2 בפברואר 1933, נתן היטלר בחשאי למפקדי הצבא ערובות לגבי מעמדו של הצבא, לגבי כל איום אפשרי על מעמדו מצד ה- SA.
• בתחילת בפברואר 1933, בעיצומו של גל שמועות (כוזבות כנראה) על "מהפכה קומוניסטית", אסרה הממשלה על קיום אסיפות מצד הקומוניסטים, וסגרה את העיתונים שלהם.
• פברואר 1933: אספות סוציאל דמוקרטיות פוזרו בכוח ע"י ה- SA, והופעת עיתוניהם הופרעה והופסקה בלי הרף. ה- SA התנכל גם לאספות מפלגת המרכז הקתולית, ומנהיג האיגודים המקצועיים הקתוליים, שטאגרוואלד, הוכה כשניסה לדבר באחת האספות. אפילו ראש הממשלה לשעבר, ברונינג נאלץ לבקש את עזרת המשטרה לאחר שכמה מאנשיו הוכו באספה. סה"כ נרצחו 51 אנטי-נאצים במערכת הבחירות. הנאצים דיווחו על 18 הרוגים מאנשיהם.
• פברואר 1933: כשר הפנים של פרוסיה - ששלטה על שני שליש מגרמניה - "טיהר" גרינג את המשטרה הפרוסית והחליף מאות רפובליקנים (שם, ע' 157). הוא יצר כוח משטרה נוסף של 50,000 איש, שהורכב מאנשי SS ו- SA. הוא פקד על המשטרה למנוע "בכל מחיר" מעשי איבה נגד אנשי ה- SA וה- SS; אך מצד שני, לא לגלות שום רחמים לאלה "העוינים את המדינה". הוא דרש מן המשטרה "להשתמש בכלי יריה", והזהיר כי כל מי שלא יעשה כן, ייענש.
• שרפת הרייכסטאג בפברואר 1933, הביאה את הנשיא הינדנבורג לאשר הטלת חוקי חירום. בחסות חוקים אלה, הדמוקרטיה הגרמנית שינתה את פניה: החוק ביטל את חירויות היסוד האזרחיות והיה הבסיס למשטר היחיד של היטלר. הונהגה מדינת משטרה. מתנגדיו של היטלר נעצרו כולל צירי האופוזיציה ברייכסטאג. הרחוב נשלט, למעשה, על ידי בריוני המיליציות הנאציות החמושות, ה-S.S וה-S.A.
• ב- 24 בפברואר 1933 - כחלק ממהיסטריה על "מהפכה קומוניסטית" קרובה, פשטה משטרת פרוסיה על "בית קארל ליבקנאכט' - המשרדים הראשיים של המפלגה הקומוניסטית בברלין. הבית נעזב כבר שבועות קודם לכן ע"י הקומוניסטים, שכמה מהם ירדו למחתרת או התחמקו בשקט לרוסיה, אולם חומר התעמולה אפשר לגרינג להודיע על תפיסת תעודות המעידות על "מהפכה".
• ואז, בערב ה- 27 בפברואר, בשיא ההיסטריה הציבורית על "מהפכה קומוניסטית", הוצת הרייכסטאג. ההצתה תויגה כ"פשע קומוניסטי". שיירר טוען כי הדבר נעשה ע"י חולייה של ה- SA בראשות קארל ארנסט, ראש ה- SA של ברלין. באותה עת ממש, עשה דרכו לשם פירומן קומוניסטי הולנדי, בשם מארינוס ואן דר לובה, וניסה להציתו. הוא נתפס כמה ימים לאחר מכן ע"י ה- SA (שם, ע' 158).
• יום לאחר מכן, ב- 28 בפברואר 1933, חתם הנשיא הינדנבורג על "צו להגנת העם והמדינה", המבטל שבעה חלקים מן החוקה. גרמניה הפכה למעשה לדיקטטורה. כ- 4000 קומוניסטים נעצרו, עונו והוכו, לרבות חברי רייכסטאג שע"פ החוק, היו חסינים ממעצר. עיתוני הסוציאל דמוקרטים וכתבי עת ליברליים נסגרו, ואספות המפלגות הדמוקרטיות נאסרו או 'פוצצו'. רק הנאצים ובעלי בריתם הלאומצנים הורשו לנהל מסע תעמולה בלא הפרעה.
• בבחירות ה- 5 במרץ 1933, למרות מסע התעמולה וההפחדה המפלגה הנאצית לא הצליחה לקבל רוב – היא זכתה ב-44% מן הקולות. ממשלתו הייתה רחוקה בהרבה מהרוב של שני שלישים שהיה דרוש לה כדי למסד דיקטטורה.
• ב־22 במרץ 1933, הוקם מחנה הריכוז דכאו בדרום גרמניה, לשם נשלחים מתנגדי המשטר.
• ב-23 במרץ 1933, חוקק הרייכסטאג ברוב של 441 מול 94 את "חוק ההסמכה" שמעביר את סמכויות החקיקה ממנו אל הממשלה. הרוב הנדרש הושג כאמור, ע"י מאסר 81 הצרים הקומוניסטים, ומספר מספיר מיתר צירי האופוזיציה. כך נקברה סופית הרפובליקה הפרלמנטרית הגרמנית.
• יוני - יולי 1933: המפלגות מתפזרות בלחץ המשטרה, ה- SA וה- SS, כולל שותפיו של היטלר לקואליציה. המפלגה הנציונאל סוציאליסטית נותרה לבדה.
• בראשית 1934 חוקק "חוק ההאחדה", שביטל את המבנה הפדרטיבי הגרמני, לטובת שלטון ריכוזי.
• ב-30 בינואר 1934, נחקק גם "החוק לשיקום הרייך" שהיה למעשה המשכו של חוק ההסמכה. החוק ביטל את הרייכסראט (הפרלמנט הפדרלי בו נציגים לכל מדינה) ואת הפרלמנטים של המדינות עצמן. הוא הפך את המדינות לאזורים מנהליים, שבראשם מושלים נאצים. בכך למעשה הושלם תהליך איחוד ה"רייך השלישי".
• ב- 11 באפריל 1934, לקראת מותו של הנשיא הינדנבורג, כרת היטלר ברית עם האליטה הצבאית, שהבטיחה את העברת סמכויות הנשיא אליו עם מותו. זה מתרחש באוגוסט 1934. החיילים חויבו להישבע אמונים ישירות להיטלר, ובתי המשפט חויבו לפעול ברוח עקרון הפיהרר בלבד. הוקמו בתי דין מיוחדים שדנו את מתנגדי המשטר הנאצי.
• במשאל עם באוגוסט 1934, זכה היטלר ב- 90% מהקולות. בכך גרמניה הפכה לדיקטטורה מוחלטת.

עתה צריך לשאול: האם היטלר סיפק מרשם איך צומחת דיקטטורה מתוך הדמוקרטיה?

"לא תמיד דיקטטורה משתלטת על דמוקרטיה בכוח הנשק" - כתב אבי שגיא ב'הארץ'. "לעתים היא צומחת מתוכה; היא משתמשת בדמוקרטיה כדי להופכה על פיה" (שגיא, 2023). "דמוקרטיה מתה בשורה של צעדים קטנים", אמר בהתאמה, שופט העליון, יצחק עמית, בעת הדיון על עילת הסבירות בספטמבר 2023. לטעמי הוא טועה מאוד.

כך או כך, הדוגמה של אדולף היטלר בגרמניה ממש אינה מתאימה לכך. הדיקטטורה של היטלר הושגה באלימות ובזריעת כאוס. הדמוקרטיה הווימארית הייתה חזיון שווא, שאיש כמעט לא חפץ בו. כל השחקנים בזירה עשו הכל לנגוס בה, למטרותיהם. בסופה היא הפכה לדיקטטורה הנשלטת בצווים נשיאותיים ומטרת העל של השמרנים שנתנו את ההגה בידי היטלר, היה שהוא יעשה עבורם את העבודה ויסייע בחיסול המוסדות הדמוקרטיים.

לטעמי ממש לא. היא עלתה לשלטון בדם, אש ותימרות עשן. היא חוללה כאוס ברחובות והבטיחה סדר כשתיבחר. פלא שגם בבחירות האחרונות תחת שלטונו של היטלר כקנצלר, למרות סכומי העתק שהושקעו בבחירות, למרות מסע התעמולה וההפחדה, המפלגה הנאצית לא הצליחה לקבל רוב וזכתה רק ב-44% מן הקולות. הדרך היחידה שבה יכולה הייתה להשיג שלטון היה על ידי 'טיפול' אלים במתנגדיה, בתוך הרייכסטאג ומחוצה לו.

האם שלטון הימין יכול לעשות כמעשה היטלר ולהפוך את ישראל לדיקטטורה?

"לא תמיד דיקטטורה משתלטת על דמוקרטיה בכוח הנשק" - כתב אבי שגיא ב'הארץ'. "לעתים היא צומחת מתוכה; היא משתמשת בדמוקרטיה כדי להופכה על פיה" (שגיא, 2023). "דמוקרטיה מתה בשורה של צעדים קטנים", אמר בהתאמה, שופט העליון, יצחק עמית, בעת הדיון על עילת הסבירות בספטמבר 2023 (מורג וכהן, 2023). 

האמנם? גם אם כן - ואני ממש אינני בטוח בכך - היטלר איננו הדוגמה לכך:

• האם התרבות הלאומית הישראלית עלולה לקבל דיקטטורה? ממש לא. אין לישראל מסורת דיקטטורית בעבר ואין לאיש למה להתגעגע. כולם אמנם מוכנים שיסתמו את הפה לאחרים אך לא יתנו שייסתם פיהם. המצב המבני של ארגוני הביטחון - שבלעדיהם אין דיקטטורה - הוא כזה שהצמרת נאמנה למחאה וה'חיילים' לימין. אין כמו המצב הזה להבטיח חוסר מעורבות צבאית בפוטש, שיחסל את הדמוקרטיה.
• האם ציבור מצביעי הימין שואף לדיקטטורה? ממש לא. רובו הגדול גם אינו נשמע בתחום הפוליטי לסמכות רבנית כלשהי. ציבור המחאה שואף אמנם לאוטוקרטיה שיפוטית; אולם ברור היום שזה רק עניין של זמן שהציבור הימני יצליח לכפות איזון בהרכב בית המשפט העליון, בלי קשר לשיטת בחירת השופטים.
• האם יש לימין צבאות פרטיים שיכולים להשתלט על הרחוב? ממש לא. אם כבר, הדבר היחידי הדומה למיליציות הן קבוצות הפעולה של המחאה; וגם הן רחוקות מן ה- SA ןה- SS כרחוק מזרח למערב.
• האם יש סיכוי ששלטון הימין יכרות ברית עם ארגוני הביטחון? הבלים. אנו כבר יודעים שהתרבות הארגונית בכל ארגוני הביטחון מצמיחה אנשים הנאמנים למחאה ולא לשלטון; וכי כל מערך השירות הציבורי מתפקד כ'דיפ סטייט' מול שלטון הימין.
• האם יש סיכוי שהתקשורת הישראלית תשטוף את מוחם של האזרחים ותכין אותם לקבל דיקטטורה? ממש לא! תקשורת המיין סטרים עוינת את הימין ופועלת נגדו בכל דרך אפשרית. מצד שני גם הציבור הימני 'התחסן בפניה' ופנה לערוץ 14, ליו טיוב ולרשתות החברתיות.

ואקנח באמירתו של ד"ר גדי טאוב על הבטחתו של קוסטה בלאק ממארגני המחאה, לא לעצור עד הפלת הממשלה: "נורא כיף להתנגד למשטר טוטליטארי שאיננו!"

[לקובץ המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• לפודקאסט של עקיבא ביגמן, מס' 8: "נאצים, נאצים בכל מקום", על האובססיה הפוליטית של השמאל, לחצו כאן:

• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה';
• אוסף המאמרים על מלחמת העולם הראשונה;
• אוסף המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה;
• אוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית';
• אוסף המאמרים: 'בין כאוס לסדר';
• אוסף המאמרים אודות תופעת 'מדינת העומק' - ה'דיפ סטייט'.

מקורות והעשרה

• ויליאם ל' שיירר (1976), עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי, היסטוריה של גרמניה הנאצית, תל אביב: שוקן, כרך ראשון.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), שואה ומלחמה: מלחמת העולם השנייה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 10/4/18.
• פנחס יחזקאלי (2023), בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2020), מלחמת העולם הראשונה באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 5/3/20.
• פנחס יחזקאלי (2014), כאוס, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2019), 'דיפ סטייט' – 'מדינת עומק' באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 22/4/19.
• אבי שגיא (2023), כיצד דמוקרטיה נעשית לדיקטטורה, הארץ, 29/3/23.
• גלעד מורג וגלעד כהן (2023), השופט עמית בבג"ץ: "דמוקרטיה מתה בשורה של צעדים קטנים", גוטליב התפרצה בצעקות, YNET, 12/9/23.