תקציר: ההתנגדות לרפורמה הצליחה לנתק את אנשי ההתיישבות מרוב העם, לא בגלל שיש להם משהו נגד ההתיישבות, אלא בגלל שנוצר במתכוון פחד מהחבורה הזאת, שמתעתדת "לשים עלינו דיקטטורה", לפגוע בזכויות הנשים ולהעבירן למושבי האוטובוס האחרונים, להתנכל ללהט"בים וכדומה. האיומים הללו מדברים אל רוב העם, ואנחנו זקוקים לעם במאבק העיקרי שלנו, על יהודה ושומרון.

[לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הציונות הדתית כאליטה בהתהוות, לחצו כאן]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. 

בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

* * *

ממשלת ישראל נקלעה למצב ללא מוצא. במצב כזה אפשר להתעקש ולהתנפץ חזיתית אל הסלע, אבל אפשר גם 'להיכנע' לכאורה, 'לרדת' מן הרפורמה לפרק זמן ארוך, וליצור את מה שאנו מכנים באסטרטגיה: 'מרחב תמרון'. 

בניגוד לרוב האנשים בממשלה, בכנסת ובתקשורת, החשיבה שלי איננה מערבית אלא מזרחית-ערבית: לפיה, להיכנע ולוותר (בינתיים) היא אופציה של תמרון, שאיננה מחייבת ויתור על חלומות. בזה, יש לנו מה ללמוד מהערבים. למרות שהפסידו במלחמות וגם כשהיו תחת ממשל צבאי, הם לא ויתרו על החלומות [לאוסף המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', לחצו כאן].

גם חז"ל לימדו אותנו ש"לא לעלות בחומה": את המשפט הזה רבנים רבים הבינו, לטעמי, לא נכון. אין פירושו לא לעלות לישראל ולא לעשות מעשים לכיבוש ארץ ישראל לפני בוא משיח בן דוד, אלא שלמול חומה בצורה, מוטב להימנע ממאבק חזיתי. אין טעם להתנפץ עליה. עדיף לחתור תחתיה בחשאי, לבקש דרכים עוקפות, לחלחל בסדקים. כך נהג דוד בעלייתו למלוך בחברון, כבן חסות של הפלישתים. כך פעלו - בלי הכרזת כוונות - אסתר המלכה ומרדכי היהודי בשושן הבירה. כך פעל האר"י הקדוש: כשהחליט לשוב לארץ ישראל ממצרים: הוא פנה לצפת ולא לירושלים על מנת שלא להסגיר כוונות ולעורר התנגדויות. 

יש אצלנו הערכת יתר של כוחות הרפורמה, והערכת חסר של כוחות ההתנגדות

אני שומע את יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט, שמחה רוטמן אומר: "העם איתי". אבל העם לא איתו, והוא לא קולט עד כמה העם לא איתו! הוא מרגיש מוקף בבית הכנסת שלו ומקבל תמיכה ממיעוט קטן. גם שר האוצר, בצלאל סמוטריץ' הוא מיעוט קטן, ואת הקולות שהביאו לו ולשר איתמר בן גביר 14 מנדטים, ניתן לדמות לחולות נודדים, שאם ייערכו מחר בחירות הם יעברו למקום אחר, ולא תהיה ממשלת ימין.

חשוב להבין, כי תחושת העוצמה שהתלוותה לניצחון בבחירות היא סוג של פיקציה, כי עוצמה במערכת כוח פוליטית אינה מסתכמת רק ביחסי כוחות בכנסת. המוחים נגד הממשלה מחזיקים בידם עוצמה של ממש, ולא ניתן להתעלם מכך. הם אוחזים לא רק במרחבי העשייה הביטחונית, האקדמית והכלכלית, אלא גם בעשייה התרבותית מזה 100 שנים, ואי אפשר לשלוט במרחב הפיזי בלי לשלוט במרחב התרבותי! אפשר לדמות את זה לאדם שהגריל רכב במפעל הפיס, אבל אף תחנת דלק לא מוכנה לאפשר לו למלא דלק במיכל. במצב הזה, מה יועיל לו הרכב? 

לאלה הטוענים כי עולם הישיבות הוא משקל נגד לעולם התרבותי אשיב, כי עם כל הכבוד לציונות הדתית - שבנתה מפעל עצום של ישיבות - עולם הישיבות לא משפיע על המרחב הפוליטי. תורת ליטא איננה מחוברת לתורת המעשה של ארץ ישראל. אין לה יכולת להביא בשורה לעם ישראל. את זה אמרתי לנפתלי בנט כשרק התחיל: "אתה רוצה להנהיג את עם ישראל? לך לקריית מלאכי ולנתיבות". הרי גם בתי הכנסת ומנהגיהם שם זרים לו. שם נמצא עם ישראל, וצריך להתערבב בו, ולהיטמע בתוכו. אבל, גם כשגרעינים תורניים של הציונות הדתית מגיעים לשדרות למשל, הם בונים לעצמם את בתי הספר שלהם, לא מתמזגים בבתי הספר האחרים, ופוגעים בחינוך הממלכתי דתי של אותו מקום. הם פועלים כך כי הם חברה סגורה, שמפחדת להיטמע ולהיות חלק מהעם. בעניין זה ראוי לשמוע את דבריו של הרב אליהו זייני.

הציונות הדתית טועה להגדיר את רוב העם כחילונים. אבל הוא איננו כזה. הוא מסורתי, ולא נכון להגדיר 'חילוני' לפי השאלה, אם הוא נוסע בשבת. חילוניות היא בכלל אירוע אירופי ולא ישראלי, שקשור לתהליכים שהתרחשו באירופה הנוצרית. כל סיפור המודרנה קשור בנצרות. התפתחות המדע כתוצאה מההשתחררות מכבלי הדת בימי הביניים היא סיפור נוצרי. כל בעיית דת ומדע היא סיפור נוצרי, את זה מסביר היטב הרב זייני. היהדות המסורתית המאובחנת בטעות כ'חילונית', מעולם לא הייתה שם. החברות האסייתיות והאסלאמיות, כלל לא היו צריכות להתמודד עם בעיות דת ומדע. מבחינה זאת, כשאנחנו מסתכלים על הפוטנציאל שיש בחברה הישראלית, ליצור פה סיפור תרבותי חדש, הציונות הדתית לא נמצאת. היא אינה מעורבת עם המסה הגדולה של העם.

זה גם אחד מלקחי מההתנתקות. אחריה, אמר לי חנן פורת - שנחשב לסמלה של תנועת גוש אמונים, למנהיגה הכריזמטי ולאיש שייסד את מפעל ההתנחלויות - "מה עשית לנו" ואני השבתי לו: "מה אתם עשיתם לי? אני התאמצתי כדי שיהיה אירוע כפר מימון. שכנעתי את המפכ"ל לתת לזה אור ירוק, למרות שכל הניצבים היו נגד. אבל מה הבאתם? עשרת אלפים איש? למה לא יכולתם להביא חצי מיליון? כי מעולם לא הייתם ביחד עם אופקים, נתיבות, קריית מלאכי... לא הפכתם את המאבק שלכם למאבק שקשור גם בהם". מה הוא ענה לי לא אכתוב...

"אין דרך שאין בה עקמימות"

רש"י אומר על הפסוק בפרק א' שבספר דברים, באזכור פרשת המרגלים: "ואת הדרך אשר נעלה בה", והרמב"ן מצטט אותו מילה במילה: "אין דרך שאין בה עקמימות". גם החפץ חיים כותב על מעשה תמר ויהודה, שהכל נעשה על מנת 'לעקם את הדרך', כדי לבלבל את השטן, משום שבדרך הישרה, לא היה נולד פרץ ולא הייתה קיימת מלכות בית דוד.

הרעיונות הללו אינם רעיונות מיסטיים אלא מעשיים. בכל פעולה שאני עושה אני מחולל את כוחות הנגד.  וכשאני הולך לתכנן פעולה, אני צריך להעריך את כוחות ההתנגדות שאני מחולל. ולכן, "אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין", כיוון שככל שזה סמוי, תגובת הנגד חלשה יותר ומאוחרת יותר.

לכן, "הסמוי מן העין" היא דרך פעולה. דוד בן גוריון הבין את היגיון הפעולה הזה, ולצערנו גם יאסר ערפאת. הערבים מבינים זאת היטב. אבל, מתכנני הרפורמה לא הבינו, ולא פעלו "סמוי מן העין". הם לא העריכו נכון את מערכת יחסי הכוחות בחברה הישראלית, ואת מגמתה המאוד מתוחכמת של ההתנגדות לרפורמה, שבעצם 'הסיפור האמיתי' שלה איננו מתחיל ואיננו מסתיים ברפורמה. היא רק 'רכבה' עליה, וצודק השר בצלאל סמוטריץ שקבע, בראיון ב'מקור ראשון', כי גם אם היא תיעצר, ההפגנות ימשיכו.

צריך לגלות רגישות לכוחות ההתנגדות

צריך להבין מהי מטרתה האמיתית של המחאה: השגת השלטון והחרבת הנוכחות הישראלית ביהודה ובשומרון. השאלה הגדולה היא איך מצילים את יהודה ושומרון, מול קואליציה של כוחות מבית ומחוץ, שיכולם עצומה.

לאלה מאיתנו המדקלמים: "ממשלת ימין מלא" אני מציע ללמוד מאריק שרון: כשניצח את אהוד ברק ב- 2001 בניצחון משמעותי ביותר, הוא קורא לפואד בן אליעזר לבוא ולהיות שר הביטחון. מדוע? כיוון שהבין שהוא זקוק לקונצנזוס. נרצה או לא, אנחנו משפחה - והרב קוק הבין זאת היטב. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לוותר על חלק מהעם, ולהיכנס איתו לעימות של יריבות, שאין ממנה אחרי זה איחוי. החיבור עם 'עם ישראל' יכול להיווצר, רק כשהציונות הדתית תצא מההתנשאות הציונית דתית, אל מרחבי עם ישראל, ויציאה למרחבים הללו פירושה גם 'לעגל פינות' הילכתיות.

צריך לגלות רגישות לכוחות ההתנגדות, והציונות הדתית לא עושה זאת. יש דברים שלא נכון להכריז עליהם, ויש דברים שאסור לעשות. אסור למשל להיכנס למלחמה חזיתית. מי שרוצה לעשות רפורמה חייב לפעול שנה שנתיים עבור כל עם ישראל. ליצור אמון. לא לעשות שום דבר שמתדלק את מתנגדיך.

קובי ריכטר - לשעבר יו"ר תנועת דרכנו ואחד ממנהיגי המחאה ומממניה, בראיון ב'כאן ב' באוגוסט 2023 השתמש בדיבור אלים, פוגע ומשפיל, כשאמר: "הכוח הביטחוני הוא אנחנו המוחים והכוח הכלכלי הוא אנחנו הכלכלה ואנחנו הפתרון של המדינה. לא הממשלה. אין שום דרך בעולם שהם מנצחים אותנו. זה דומה מאוד למצב שבו בעל אומר לאשתו: בינינו, מי את? כל מה שיש לך זה ממני. הכסף, המעמד... אישה במצב כזה מותר להתגרש. אנחנו עם אנחנו לא הולכים להתגרש. אנשי המחאה מתנהגים כך, כי האווירה הזו משרתת אותם. לא אותנו ואסור לנו להיכנס לאווירה שהם יוצרים. עלינו ליצור את המהלכים שלנו, שיש להם את הזמן שלהם, את הסבלנות שלהם את ההכלה שלהם לעם ישראל הרחב, וימים יגידו.

טעויות מובילי הרפורמה

ההתנגדות לרפורמה הצליחה לנתק את אנשי ההתיישבות מרוב העם, לא בגלל שיש להם משהו נגד ההתיישבות, אלא בגלל שנוצר במתכוון פחד מהחבורה הזאת, שמתעתדת "לכפות עלינו דיקטטורה", לפגוע בזכויות הנשים ולהעבירן למושבי האוטובוס האחרונים, להתנכל ללהט"בים וכדומה. האיומים הללו מדברים אל רוב העם, ואנחנו זקוקים לעם במאבק העיקרי שלנו, על יהודה ושומרון.

כדי להשיג זאת, אנחנו חייבים להפוך את יהודה ושומרון לבשורה לאומית, לא מגזרית. צריך, שהאיש בחולון ובבת ים יבין, שעתיד ילדיו ביהודה ושומרון כי במישור החוף צפוף ומחירי הדירות מרקיעי שחקים.

וצריך לזכור עוד: דיון אסטרטגי איננו מתימטיקה. אין בו תשובה לכאן או לכאן, ואם אינך מנסה, לא תדע, כי החיכוך עם המציאות מייצר ידע, וזה ניסוי וטעיה: לעיתים נקלעים למבוי סתום וצריך ללכת לאחור ולהיחלץ ממנו, ולעיתים מתגלה הצלחה גדולה שצריך לדעת לנצל ולמצות את ההזדמנות.

[לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הציונות הדתית כאליטה בהתהוות, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• ראיון עם האלוף גרשון הכהן בערוץ טוב, בהקשר זה:

• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה';
• אוסף המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית';
• הרחבת המושג: 'תמרון';
• אוסף המאמרים על 'עוצמה'.
• אוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית';
• אוסף המאמרים על הציונות הדתית כאליטה בהתהוות;
• אוסף המאמרים בנושא 'פרשת דברים'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על פרדיגמת חשיבה מזרחית באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 1/7/18.
• פנחס יחזקאלי (2019), תמרון ומשמעויותיו באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 27/11/19.
• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על ה'עוצמה' באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 23/8/18.
• פנחס יחזקאלי (2023), בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2023), על הציונות הדתית כאליטה בהתהוות, באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 22/9/23.
• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת דברים באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 3/8/19.