תקציר: בפרשת וזאת הברכה, המסיימת את חמשה חומשי תורה, מסופר בסופה על מותו של משה, בגיל 120 שנה. אם נתעלם לרגע מההיבט הטיפולוגי של מספר זה, הרי הוא בא להראות שמשה זכה לחיים ארוכים, במצב בריאותי תקין. הגיל 120 מפנה אותנו לתחילת ספר בראשית, בו מסופר שבני האלוהים או הנפילים, שהזדווגו עם נשים ארציות, צאצאיהם לא יכלו אף הם לחיות מעבר ל- 120 שנה...

עודכן ב- 23 באוקטובר 2024

פרשת וזאת הברכה החותמת את חמישה חומשי תורה, מסיימת בתיאור מותו של משה. על משמעותו של אירוע זה דנו במקום אחר [1].

בדברינו הבאים ננסה לעמוד על הקשר בין מותו של משה, לבין הנאמר בספר בראשית פרק ו', הקורא תיגר על המיתוס בו הנפילים ובני האלוהים זכו לחיי נצח. 

על מה מדובר? בפרשתנו מודגשת העובדה שמשה בעת פטירתו היה במצב בריאותי שפיר, כדלקמן: "וּמֹשֶׁה בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה" [2]. פסוק זה הוא הד לנאמר כאמור בספר בראשית, לסיפור המקראי בו קוצב האל את משך חייהם של בני האדם:" וַיֹּאמֶר יְהוָה לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה"[3].

הסיפור האמור בספר בראשית שם סף עליון לחיי האדם, תוך שהוא קורא תגר באופן גלוי על המיתוס העתיק של עמי המזרח הקדום, שעל פיו גיבורי הענק, הנפילים שהיו יוצאי חלציהם של זיווג שמיימי וארצי, קרי בני האלוהים ובנות האדם [4], זכו בחיי נצח.

מסורת זו מוכרת לנו מהספרות של עמים אלה, בעיקר מספרות אוגרית, עיר כנענית שלפני למעלה ממאה שנה נתגלה הארכיון שלה [5], וממנו עולה על אביהם של כל האלים אשר בא על שתי נשים ארציות, והוליד מהם את שחר ואת שלם, שנעשו לאלים וזכו בחיי נצח בפנתאון של אלי העיר.

הד נוסף לדבר אנו מוצאים בסיפור לידתו של הגיבור היווני הרקולס [6], שאביו האל זאוס בא על אלקמון שהייתה בת אנוש. לפי המיתולוגיה היונית, חשק זאוס אל השמים ובכיר האלים היוונים, באלקמון. כדי לזכות בה התחזה לבעלה אמפיטריאון וקיים עמה יחסי אישות בזמן שבעלה נעדר. ממפגש זה נולד הרקולס, שבזכות היותו בנו של אל, ניחן בחוזק על אנושי. האלה הרה, אשתו של זאוס, הידועה כאישה נוטרת טינה ונקמנית, שנאה את הרקולס מיום היוולדו בגלל היותו סמל לבגידתו של בעלה. היא רדפה את הרקולס כל ימי חייו, ושנאתה כלפיו מהווה ציר מרכזי ברבות מהאגדות על הרקולס.

דרך כל בשר...

כנגד הנחות יסוד אלה, שיש לבני תמותה אלה חיי נצח, אומר המקרא נחרצות, כי בני האלוהים, שהם על פי תפיסתו משרתיו החברים בפמליה שלו, כפי שנאמר באיוב: "וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל יְהוָה וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם"[7], לא יעמידו בזיווגם עם אנשים רגילים צאצאים שייחיו לעד, אלא עד מאה עשרים לכול היותר למרות שצורתם שונה ונשגבת מבני אדם רגילים.

עובדה זו מתקשרת למסופר בסוף פרשתנו. משה, כנגד המחשבות והסיכויים, הולך בדרך כל בשר, ולא זוכה בחיי נצח. עובדה זו סותרת את המיתוס העתיק אותו הזכרנו קודם לכן, והיא גם יוצאת חוצץ כנגד המסורת המיסטית שמשה רבינו לא מת. נכון הוא שבדומה לנפילים, שהיו תוצר כלאיים של אלוהי ואנושי, משה שונה מכל בני התמותה הרגילים האחרים, וקרבתו לה' תוכיח זאת, אבל גם הוא בדומה למסופר בספר בראשית מגיע אל הגבול העליון של חיי אדם, מאה ועשרים שנה, במצב בריאותי מעולה, אבל שמגיע הרגע הקלנדרי של מאה ועשרים שנה, ה' נוטל ממנו את נשמתו. מכאן ראיה גדולה שבסופו של יום משה הוא בן תמותה, ומעלתו הרוחנית והגופנית לא מקנה לו חיי נצח, משמע משה איננו אל או בן של האל, והוא מוגבל בחייו כמו בסיפור הנפילים בתחילת ספר בראשית.

בזיקה בין סיפור הנפילים ומותו של משה חשו כבר חז"ל בחושיהם הפרשניים, והם עשו זאת על ידי שימוש בגימטרייה כדי להראות שמותו של משה נרמז כבר בסיפור הנפילים, בדרשם את ערכה המספרי של המילה בשגם [8], כערכו המספרי של משה – 345, כדלקמן: "משה מנין, שנאמר לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם. בשגם בגימטרייה משה, שהיו חייו מאה ועשרים שנה, שנאמר והיו ימיו מאה ועשרים שנה"[9].

אחרית דבר

בפרשת וזאת הברכה, המסיימת את חמשה חומשי תורה, מסופר בסופה על מותו של משה, בגיל 120 שנה. אם נתעלם לרגע מההיבט הטיפולוגי של מספר זה, הרי הוא בא להראות שמשה זכה לחיים ארוכים, במצב בריאותי תקין. הגיל 120 מפנה אותנו לתחילת ספר בראשית, בו מסופר שבני האלוהים או הנפילים, שהזדווגו עם נשים ארציות, צאצאיהם לא יכלו אף הם לחיות מעבר ל120 שנה.

חז"ל קשרו זאת על ידי שימוש בגימטרייה, והראו שהמושג שגם המוזכר בספר בראשית בסיפור הנפילים שווה ערך מספרית לשם משה. כך ניתן לקשור את סוף המקרא לתחילתו, ולומר שמותו של משה בגיל 120 שנה, כבר נרמז בתחילתו של ספר בראשית.

[לאוסף המאמרים על פרשת וזאת הברכה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת וזאת הברכה.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת וזאת הברכה באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 12/10/19.

[1] אבי הראל, מה אנו למדים ממותו של משה, ייצור ידע, ספטמבר 2018.

[2] דברים, פרק ל"ד, פסוק ז'.

[3] בראשית, פרק ו', פסוק ג'.

[4] על הזהות של בני האלוהים במקרא ופשר מעשיהם, ניטש וויכוח רב שנים בין חוקרי המקרא שאין מקומו כאן. ראה למשל את דעתו של קאסוטו בנושא - משה דוד קאסוטו, מעשה בני האלוהים ובנות האדם, ספרות מקראית וספרות כנענית, ירושלים, מאגנס, תשל"ב, עמודים: 98 – 107.

[5] ראה - א' שנאן, י' זקוביץ, עד מאה ועשרים שנה, נהרדעה, האוניברסיטה העברית, ירושלים, פרשת וזאת הברכה, 2001.

[6] גוסטאב שוואב, אלים וגיבורים, אור יהודה, דביר, 2007, עמודים: 177–220.

[7] איוב, פרק א', פסוק ו'.

[8] ראה הערה 3.

[9] פרקי דרבי אליעזר, פרק ל"ב, מהדורת - sefaria.org.il