תקציר: הפירוש לפסוקי הבריאה בתחילתה של פרשת בראשית אמנם מופיע כמצופה בפתיח של ספר הזוהר, אולם העיסוק בבריאת העולם מופיע במקומות רבים ונוספים בזוהר, ובעיקר במדרש הנעלם, המחייב התייחסות מחקרית נפרדת. סוד מעשה בראשית בזוהר בכלל ובקבלה בפרט, עוסק בתהליך ההתפשטות והיציאה מן ההעלם אל הגלוי בתחום האלוהות עצמה.

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים.

בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

העיון בתהליכי הבריאה הכתובים בפרשת בראשית, אשר הביאו ליצירתו של העולם, הינו אחד הנושאים המרכזיים בתורת הקבלה בכלל ובגוף ספר הזוהר בפרט [1]. 

סוד מעשה בראשית בקבלה יש לו שני מישורים:

• האחד – תהליך ההתפשטות והיציאה מהנסתר אל הגלוי בתחום האלוהות עצמה[2], כלומר – התזוזה מתוך האין סוף לפעילות יוצרת של הריבוד האלוהי שמתבטא בקבלה במערך הספירות [3];
• השני – בניית העולם החומרי, הלא אלוהי, וכוונת הדברים בריאת מערכת העולמות הרוחניים והגשמיים הנמצאים מחוץ לתחום האלוהות.

יתרה מזאת. הפירוש של בעל הזוהר לפסוקי הבריאה בתחילת ספר בראשית, יש ביטוי עז של מיזוג מסורת מעשה בראשית ומסורת מעשה מרכבה, שהיו עד הופעת ספר הזוהר במאה ה-13 שני תחומים נפרדים ומובדלים, בהגות של בעלי הסוד היהודיים. רוצה לומר – תורת ההתהוות האלוהית ובריאתו של העולם, שולבו זה בזה, והפכו למקשה אחת [4]. למרות שאין אנו עוסקים בקבלה המאוחרת לספר הזוהר, מגמת שילוב זו המשיכה גם במשנתו הקבלית של ר' יצחק לוריא – האר"י, בצפת במאה ה-16. אמנם תורתו של האר"י מיוסדת על מושגי הצמצום השבירה והתיקון האלוהי, אולם כאמור היא המשך רציף למשנתו של הזוהר בנושא זה, ואין כאן המקום להאריך בזה.

אליבא דיוסף דן, פרשת הבריאה בזוהר שעם היותה הבעה מיסטית אישית הרי שהיא מקפלת בתוכה את כל המיוחד בתורת הסוד, הן מבחינת המקורות המשמשים אותה והן מבחינת התפיסה הרעיונית המוצגת בה[5]. אמנם פירוש הפסוקים של מעשה הבריאה מובאים בספר הזוהר במקומות שונים, אולם מהבחינות שהוזכרו לעיל וגם מההיבט של האמצעים הספרותיים שבהם השתמש המחבר, יש בפרשנות דנן פסגה מרשימה ומיוחדת של הבעה מיסטית, ואשר מוצגת בה תמצית הווייתה של תורת הסוד העברית.

המעניין בפרשנות זו היא גם העובדה שבמיסטיקה של מעשה בראשית, התהוות העולם החיצוני החומרי שלנו הינה התרחשות משנית. העיקר הוא תהליך האצילות של הספירות ובעצם לתיאור שלבי הגילוי וההתעצמות של הכוחות האלוהיים בעולם האצילות.

תהליך האצילות מקיף וכולל את תהליך הבריאה מבחינות שונות. הכוחות הקוסמיים, מהווים מערכת סמלית לתיאור ושיקוף הכוחות האלוהיים. לשון אחר – תהליך הבריאה האמיתי נמצא בין שבע הספירות מספירת חסד ועד ספירת מלכות, וימי בראשית של המקרא אינם אלא הד קלוש של האצילות האלוהית הנמצאת מעבר לזמן. יסודות העולם החומרי, כדוגמת אש מים אדמה ורוח, יש להם מקבילות עליונות במערכת הספירות האלוהית. ההוויה כולה מתחילתה של האצילות של הכוחות האלוהיים ועד בריאת החומר והעולם השפל, מתוארת כסולם אחוד אחד ששלביו אחוזים זה בזה.

אך למרות כל דברי השגב הללו, אין בידנו תשובה ברורה לבעיה העיקרית בתורת הקבלה, כיצד נתהוו העולמות באמצעות הספירות? האם הם השתלשלו בדרך האצילות או שמא נתחדשו בפעולת יש מאין? יש לשאלה זו משקל תיאולוגי רב, היות שפתרונה קובע האם תורת האצילות של הקבלה עולה בקנה אחד עם אמונת הבריאה היהודית המסורתית או שהיא מנוגדת לה לחלוטין. כדי לחשוף את עמדתו של בעל הזוהר יש להתחקות אחר דבריו בדקדוק רב, ואין כאן המקום להאריך בזה.

כך או אחרת, תורת הקבלה כפי שהתגבשה ונמסרה מדור דור, מכילה תפיסה קוסמולוגית סדורה, שלפיה כלל ההוויה מהספירות האלוהיות ועד הארץ השפלה עשויה כבניין עם ארבעה שלבים, וכל שלב שכזה הוא בבחינת עולם קוהרנטי ומיוחד.

ארבעת השלבים או ליתר דיוק העולמות הם: אצילות, בריאה, יצירה ועשייה. לגבי טיבם של עולמות אלה הדעה המקובלת ביותר במחקר היא שעולם האצילות מכיל את הספירות, עולם הבריאה נמצא כסא הכבוד, שבעה היכלות ושאר כוחות עליונים של המרכבה, בעולם היצירה שוכנים המלאכים ובראשם המלאך מטטרון, ועולם העשייה הוא העולם החומרי ובו נמצאים צבא השמיים, האדם והקליפות[6].

נעבור להראות כיצד הזוהר מפרש את מעשה בראשית בדרכו המיוחדת, על ידי שתי אנקדוטות מרכזיות לנושא

הפיסקה הראשונה מתייחסת ישירות למילה בראשית כדלקמן: "בראשית – בראש דבר המלך גלף גילופים בטוהר עליון, שביב של קדרות יצא בתוך הסתום שבסתום, מסוד אין סוף, אד בתוך גולם, נעוץ בטבעת, לא לבן ולא שחור ולא אדום ולא ירוק, ללא גוון כלל. כשמדד בקו המידה עשה גוונים להאיר. בתוך השביב לפני ולפנים יצא מען אחד, שממנו נצטבעו הגוונים למטה, והוא סתום בסתומות של סוד אין סוף. הוא בקע ולא בקע את האויר שלו, לא נודע כלל, עד שמתוך דוחק בקיעתו האירה נקודה אחת, סתומה עליונה. מעבר לנקודה זו לא נודע כלום, ולפיכך היא נקראת ראשית"[7]. בקריאה ראשונה עולה שרוב הביטויים בפסקה זו הם שליליים בבחינת שהאמת העליונה מצויה מעבר לכל ביטוי לשוני אנושי. יתרה מזאת. שלושת הביטויים הראשונים  שהם הפתיח לתיאור היווצרותה של האלהות, לא נועדו לפרש אלא להסתיר. יש כאן שימוש בלשון מיסטית המרמזת שכותב הדברים הללו רואה אותם אך אין בכוחו להעביר מראה זה לקוראיו בצורה לשונית אנושית.

הפיסקה השנייה, או ליתר דיוק השלב שבא לאחר ההתהוות של הראשית, היא ההתהוות של אלהים, והמחבר מתאר זאת בצורה דרשנית באמצעות פסוק שהוא רחוק לכאורה מהדברים, כדלקמן: "המשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד(דניאל, פרק י"ב, פסוק ג'). זוהר סתום שבסתומות, בטש באוויר שלו, שנגע ולא נגע בנקודה. אז התפשטה הראשית ועשתה לה היכל לכבוד ולתהילה... זוהר שזרע לכבודו כזרע של תולעת המשי, הארגמן הטוב, המתכסה בפנים ועושה לעצמו היכל, שהוא לו לתהילה ותועלת לכל. בראשית זו ברא הסתום שלא נודע את ההיכל הזה. היכל זה נקרא אלוהים, וסוד זה בראשית ברא אלהים. זוהר שממנו נבראו כל המאמרות בסוד התפשטות הנקודה של זוהר סתום זה. אם בזה כתוב ברא אין תימה שכתוב ויברא אלוהים את האדם בצלמו"[8].

במישור הדרשני/ פרשני מציג הזוהר את התהוותו של אלוהים, שהיא המילה השלישית בפסוק הפותח של ספר בראשית, שהוא שלב נוסף לאחר התהוות הראשית המסומלת על ידי נקודה. בפרשנות קבלית הכוונה זו האצלתה של הספירה השלישית – בינה, הנאצלת מהספירה השנייה, המתוארת כראשית או כספירת חכמה. רוצה לומר שעל פי הפירוש הקבלי אלהים הוא לא הבורא אלא נברא, והמילה ברא משמעותה האצלה מספירה לספירה. כלומר ספירת חכמה הראשית המסומלת גם כנקודה, התפשטה במרחב ויצרה את אלוהים, וממנו נבעה המציאות כולה הן האלוהית והן המציאות הקוסמית.

אחרית דבר

הפירוש לפסוקי הבריאה בתחילתה של פרשת בראשית אמנם מופיע כמצופה בפתיח של ספר הזוהר, אולם העיסוק בבריאת העולם מופיע במקומות רבים ונוספים בזוהר, ובעיקר במדרש הנעלם [9], המחייב התייחסות מחקרית נפרדת. סוד מעשה בראשית בזוהר בכלל ובקבלה בפרט, עוסק בתהליך ההתפשטות והיציאה מן ההעלם אל הגלוי בתחום האלוהות עצמה.

לאחר יצירת הקוסמוס האלוהי שמסומל במערכת הספירות, מצוי התהליך השני של הבריאה שהוא בניית הקוסמוס הלא אלוהי, כלומר מערכת העולמות והישויות הרוחניים והגשמיים שמחוץ לתחום האלוהי. התפיסה המסורתית של בריאת העולם יש מאין מקבלת תפנית נועזת בפרשנות הקבלית, ותפיסה זו הועתקה מבריאת העולם הגשמי אל הגילוי של ההוויה האלוהית הקדומה, הכרוכה בהאצלת עשרה כוחות אלוהיים הנקראים ספירות.

רק אחרי שנאצלו הכוחות האלוהיים, הגיע שלב נוסף בהאצלה זו וממנה נוצר העולם אותו אנו מכירים. ימי בראשית הינם שיקוף סימבולי להאצלת הספירות האלוהיות, ומהם כאמור נוצרו קשרי גומלין עם היסודות התחתונים של אש מים ורוח. פועל יוצא מכך הוא שהמילה השלישית בפתיח של ספר בראשית, אלוהים, איננו בורא אלא נברא, והכוונה במילה זו האצלה מספירת חכמה לספירת בינה הנקראת גם ראשית או אלוהים. 

[לקובץ המאמרים על פרשת בראשית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת בראשית;
• אוסף המאמרים על הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת בראשית באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 21/10/19.
• פנחס יחזקאלי (2023), הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית, באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 18/10/23.

[1] החומר הביבליוגרפי על ספר הזוהר הוא רחב מני ים. הרוצה להרחיב את דעתו אודות הזוהר מוזמן לעיין למשל בספרו של יוסף דן, תולדות תורת הסוד העברית, כרך י"א, מרכז זלמן שזר, ירושלים, 2015, ומשם לצאת לעיקרי המחקרים והמאמרים בתחום. הערה מתודית – הנחת הייסוד במאמרינו מכאן ואילך מתבססת על המחקר האקדמי שאומר שספר הזוהר נכתב במאה ה-13 על ידי משה די ליאון.

[2] ישעיה תשבי, משנת הזוהר, כרך א', מוסד ביאליק, ירושלים, תשמ"ב, עמוד שפא. (להלן – תשבי, משנת).

[3] סְפִירָה (או עשר ספירות)הם מושג יסודי בעולמה של הקבלה ,המתאר רובד בהופעת האלוהות בעולם הגשמי. על פי הקבלה, האל הוא אינסופי ובלתי מושג. אך למרות זאת ניתן לנסות להבין את הצורות בהן הוא מתגלה בעולם והמידות שהבורא פועל בהם פעולותיו. ישנן רמות ואיכויות שונות של התגלויות. הספירות ממחישות כיצד הולך ומתגלה, כך שספירה נמוכה יותר מייצגת התגלות מוחשית וגשמית יותר. נושא הספירות מחייב דיון נפרד העומד בפני עצמו מפאת מרכזיותו בספרות הקבלה.

ראה - גרשם שלום, פרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליה, ירושלים, הוצאת מוסד ביאליק. 1980,

[4] יוסף דן, תולדות תורת הסוד העברית, כרך י"א, מרכז זלמן שזר, ירושלים, 2015, עמוד 214. (להלן – דן, תולדות).

[5] דן, תולדות, עמוד 216.

[6] תשבי, משנת, עמוד שפו.

[7] שם, עמוד קסג.

[8] שם, עמודים: קסג – קסד.

[9] מדרש הנעלם - יחידה נפרדת ומיוחדת בספר הזוהר. בניגוד לגוף ספר הזוהר הוא כתוב ברובו בעברית ולא בארמית, דמויותיהם של רבי שמעון וחבורתו, לא מצויים בו במתכונת המוכרת של הזוהר, וגם – תורת הספירות בולטת בהיעדרה מהמצוי בספר הזוהר. מדרש הנעלם כולל בדרך כלל מדרשים קצרים לעומת הדרשות הארוכות והמורכבות של גוף ספר הזוהר. גרשום שלום ראו בו חלק ראשון של ספרות הזוהר, שנכתב לפני שהתגבשה דמותו הספרותית של ספר הזוהר – Gershom G. Scholem, Major Trends in Jewish Mysticism, New York, 1954, pp.181 – 188.