תקציר: בתחילתה של פרשת נח מוגדר זה האחרון כצדיק. על פי הפשט, נח היה שונה בהתנהלותו המוסרית והדתית משאר בני דורו. בספר הזוהר בכלל ובקבלה בפרט, מקבל מושג הצדיק פרשנות נועזת. אין המדובר רק על אדם השונה משאר בני האדם בהתנהלותו, אלא המדובר בספירת יסוד המציינת את הפן הזכרי של האלוהות.

עודכן ב- 1 בנובמבר 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

בפתחה של פרשת נח נאמר כי זה האחרון היה איש צדיק תמים, כדלקמן: "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ, נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ"[1]. על הפשט נח היה שונה מהאנשים הסובבים אותו והתבדל בצדקתו לעומתם.

בספרות הקבלה בכלל, ובספר הזוהר בפרט נדונים ענייני צדיקים ורשעים בהיקף רחב, תוך השימוש במונחים צדיק וחסיד. המונח הדומיננטי בזוהר, בו אנו עוסקים הוא צדיק, המשמש ככינוי כולל לאנשי מעלה, והן כתואר של כבוד לבעלי מדרגות רוחניות גבוהות [2].

הצדיק והחסיד מייצגים אפוא טיפוסים אידיאליים שאינם מוגדרים מצד הבנתם את התורה אלא מצד התאמצותם בקיומה

נכון שקיום ההלכה מחייב את כולם, אבל לפי הזוהר המדובר בתחום מיוחד שבו העוצמה הדתית והמוסרית היא בסופו של דבר נעלה על המעלה השכלית [3]. בעל הזוהר הדגיש את הקשר בין המעמד של הצדיק לבין ספירת יסוד, המסמלת את הצדיק האלוהי, ולפי האמור תכונתו המהותית של צדיק זה היא שמירת הברית.

בספר הבהיר [4], שנתגלה בשנת 1200 בפרובנס, ספירת הצדיק מתוארת ככוח קוסמי וכיסודו של העולם ויסוד הנשמות. כוח קוסמי זה מחזיק את העולם למעלה ולמטה, כדברי ספר הבהיר:" עמוד אחד מן הארץ לרקיע וצדיק שמו, על שם הצדיקים; וכשיש צדיקים בעולם מתגבר ואם לאו מתחלש, והוא סובל כל העולם. שכתוב צדיק יסוד עולם, ואם חלש לא יוכל להתקיים העולם, הילכך אפילו אין בעולם אלא צדיק אחד – מעמיד העולם"[5]. לשון אחר – הצדיק כיסודו של עולם לפי התיאור האמור מספר הבהיר, הוא ההשלמה ההרמונית של כל הכוחות מעליו, הוא יסוד הנשמות בעולם וכל הנשמות הפרטיות באות משם. בנוסף, ספירת יסוד היא גם הצינור שדרכו זורם השפע מהספירות העליונות אל ספירת השכינה וממנה לעולם השפל [6].  

הדימויים האמורים בספר הבהיר עברו פיתוח במהלך המאה ה-13, ועוצבו לידי תפיסה מגובשת. לעניינינו, עולם הספירות האלוהי והנאצל ממנו קיבלו פרשנות עשירה ומפורטת יותר. אחד החיבורים המרכזיים להבנת הסימבוליקה של הספירות, הוא ספר שערי אורה [7] של ר' יוסף ג'יקטיליה[8], שנכתב בשנת 1290 לערך.  בספר זה [9] מוצגות כל אחת מהספירות בתיאור מדויק דרך פרשנות של פסוקי המקרא. על פי האמור בספר מתואר הצדיק כסמל מיסטי וכאדון החיים. ספירת יסוד עומדת בסימן השם האלוהי אל חי, היות וספירה זו מושכת מכל הספירות מעליה את מידת החסד והחיים, כדלקמן:" השם השני משמות הקודש על דרך המעלות (כלומר סדר הספירות מלמטה למעלה), הוא הנקרא אל חי, לפי שהוא סוף ט' המעלות(ספירות) הנקראות ט' אספקלריות. והוא המושך מכל הספירות מידת החסד והחיים למידת אדונ"י..." [10].

דרך הספירה האחרונה מגיעים חיים אלה אל כל הנבראים מעולם המלאכים ועד לעולמינו. רוצה לומר שכלל החיים מתקבצים בספירת יסוד שעליו עומד הבניין של הבריאה. לספירת יסוד יש פן נוסף בהסבר של ג'יקטיליה והוא – שכשם שהצדיק הארצי מתקן בהתנהגותו פגמים שונים ומביא שלום לעולם, כך היא גם פעולתה הקוסמית של ספירת יסוד. יש כאן קביעה מעניינת המוסיפה משמעות חדשה לדמות האידאל של הצדיק והיא – העמדת כל דבר בעולם במקומו הנכון [11].

ספירת יסוד גם מקבלת סימבוליקה מינית, שבקבלה היא קשורה לדמות הצדיק. היא מזוהה לא רק כנגד איבר הזכרות של האדם אלא היא גם מקום ברית המילה וככזה יש בה כוח חיות עם עוצמה רבה.  למרות שהסימבוליקה המינית מקבלת הסבר רוחני, הרי יש בה תמיד מסימני אופייה המקורי, ולא בכדי מכנה ספר הזוהר את כוחה של ספירת יסוד כאור התשוקה, שכוונתו התשוקה של הזיווג בין זכר לנקבה [12].

ספירת יסוד גם מתוארת בקבלה כשפע, והשימוש במילה זו הוא בשני שימושיה – האחד – כזרם השופע, והשני – כהשפעה פועלת. כוונת הדברים המתארים את טבעה השופע של ספירת יסוד, לשפע הזורם מהצדיק/יסוד לתוך הספירה העשירית והאחרונה מלמטה – שכינה, ודרכה הוא מגיע לכל העולמות כולל העולם הזה.

עניין הזיווג בין ספירת יסוד לספירת שכינה, איננו המצאה קבלית יש מאין, והיא מתבססת על מאמר מפורסם בספרות חז"ל:" אמר רב קטינא, בשעה שהיו ישראל עולים לרגל מגלגלים להם את הפרוכת ומראים להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה ואומרים להם – ראו חיבתכם לפני המקום כחיבת זכר ונקבה... אמר ריש לקיש – בשעה שנכנסו נוכרים להיכל ראו כרובים מעורים זה בזה הוציאום לשוק ואמרו – ישראל הללו שברכתם ברכה וקללתם קללה יעסקו בדברים אלו? מיד הוזילום שנאמר: כל מכבדיה הוזילוה כי ראו ערוותה"[13].

אחרית דבר

בתחילתה של פרשת נח מוגדר זה האחרון כצדיק. על פי הפשט, נח היה שונה בהתנהלותו המוסרית והדתית משאר בני דורו. בספר הזוהר בכלל ובקבלה בפרט, מקבל מושג הצדיק פרשנות נועזת. אין המדובר רק על אדם השונה משאר בני האדם בהתנהלותו, אלא המדובר בספירת יסוד המציינת את הפן הזכרי של האלוהות.

פן זה, כאשר הכל הולך כשורה, שפירושו - שמירת המצוות על ידי עם ישראל, ספירת יסוד הזכרית מזדווגת עם ספירת השכינה, שהיא הפן הנקבי של האלוהות, ובכך מורידה את השפע האלוהי מהספירות העליונות למטה עד עולמנו. למרות ההתנגדות העזה לסימבוליקה ארוטית חריפה זו, יש לדברים אלה סימוכין בדברי חז"ל, רק שבעל ספר הזוהר ומקובלים נוספים, הלכו צעד אחד נוסף קדימה והציגו את הזיווג האלוהי ללא כחל וסרק. 

[לאוסף המאמרים על פרשת נח, לחצו כאן]

[לאוסף המאמרים על פרשת נח, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת נח;
• אוסף המאמרים על הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), 'פרשת נח' באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 10/10/18.
• פנחס יחזקאלי (2023), הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית, באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 18/10/23.

[1] בראשית, פרק ו', פסוק ט'.

[2] ישעיה תשבי, משנת הזוהר, כרך ב', מוסד ביאליק, ירושלים, תשמ"ב, עמוד תרסג.(להלן -תשבי, משנת).

[3] גרשם שלום, פרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליה, מוסד ביאליק, ירושלים, 1980, עמוד 213.(להלן – שלום, פרקי יסוד). לא עסקנו במאמר זה בדמות הצדיק בחסידות, המחייב התייחסות של מאמר נפרד.

[4] ספר הבהיר הוא יצירה מצומצמת ואנונימית בהיקף של מאתיים סעיפים, רובם קצרים, שנכתבו בעברית ובארמית. הקטעים כוללים אוסף מדרשים בסגנון מדרשי חז"ל, שחלקם מיוחסים לתנאים ולאמוראים. הספר פותח במשפט: אמר רבי נחוניא בן הקנה, כתוב אחד אומר ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים, ועל כן כונה בפי המקובלים ספר הבהיר.

[5] ספר הבהיר, מהדורת מרגליות, סעיף ק"ב.

[6] שלום, פרקי יסוד, עמודים: 219 – 220.

[7] ספר שערי אורה, כולל עשרה שערים – שער לכל אחת מעשר הספירות של האלוהות, שהגדרותיהן ותיאוריהן דומים לתיאור עשר הספירות בספר הזוהר. נראה שיצירתו של ג'יקטיליה הייתה המקור למוטיבים מרכזיים בספר הזוהר, אך ההשפעה הייתה הדדית, וביצירותיו של ג'יקטיליה יש קטעים הלקוחים מספר הזוהר, בדרך כלל – ללא ציון המקור. ראה - אפרים גוטליב, בירורים בכתבי ר' יוסף ג'יקטיליה, בתוך: יוסף הקר (עורך), מחקרים בספרות הקבלה, אוניברסיטת תל אביב, 1976, עמוד 97.

[8] יוסף ג'יקטיליה נולד בשנת 1248 בקסטיליה שבספרד ונמנה עם קבוצת מקובלים שפעלו בסוף המאה ה-13 ועסקו בעולם הספירות ובפרטי פרטים של המצוות ושל טעמי המצוות.

[9] קיים תקציר של תיאור הספירות מאת ג'יקטיליה בספר הנקרא שערי צדק.

[10] יוסף ג'יקטיליה, שערי אורה, מהדורת דורות - יוסף בן שלמה מהדיר, מוסד ביאליק, ירושלים, תשנ"ו, עמוד 93.

[11] שלום, פרקי יסוד, עמוד 227.

[12] ראה – תשבי, משנת, כרך א', עמודים: קסט – קע.

[13] בבלי, יומא, דף נ"ד, עמוד א' – ב'.