תקציר: פרשת לך לך מתארת את מסעו של אברהם ממקום הולדתו אל עבר ארץ כנען. ברם אין זה התיאור היחידי ליציאה זו. בסוף הפרק הקודם הסמוך לפרשתנו, מתוארת יציאתו של אברהם ותרח אביו, כאשר שם אין ציווי אלוהי אלא יוזמה אנושית. המספר המקראי חסך מאתנו את שלל ההסברים בדבר שתי יציאות אלה, ובחירתו של אברהם על ידי ה', שנראית לכאורה שרירותית לחלוטין.

[לקובץ המאמרים על פרשת לך לך, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים אודות אברהם מייסד האומה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית, לחצו כאן]

עודכן ב- 22 באוקטובר 2023

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

פרשת לך לך פותחת בהגירתו של אברהם ממקום הולדתו אל עבר ארץ כנען, כדלקמן: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל אַבְרָם, לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ"; "וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן"[1].

המקרא איננו נותן סיבה כל שהיא לצווי זה, לבחירתו של אברהם על ידי האל, וגם איננו מספר על עברו של אברהם שמתגלה כאן לעינינו חרף גילו המתקדם - בן שבעים וחמש שנים. בנוסף, כנגד יציאה מתוזמנת זו על ידי ה', בפרק הקודם מסופר שאברהם יצא עם תרח אביו על דעת עצמו:" וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם"[2].

מסעו של אברהם מתואר על ידי פילון [3] בחיבורו על אברהם

שם הוא מייחס למסע זה של אברהם היבט מיסטי מובהק: "הרי הכשדים, מתוך שהרבו לעסוק בתורת הכוכבים וייחסו הכל לתנועות הכוכבים, הניחו כי כל ענייני העולם מנוהלים על ידי כוחות הכלולים במספרים וביחסי מספרים. הם העלו על נס את ההוויה הנראית לעין, ולא נתנו את דעתם על ההוויה הלא נראית והמושכלת... אברהם גדל על סברה זו ונהג ככשדי במשך תקופה ארוכה. אך כשפקח, כאילו לאחר שינה עמוקה, את עיני רוחו והתחיל לראות זוהר טהור במקום חושך עמוק, הלך אחר הנוגה והבחין במה שלא חזה בראשונה. ברכב ובקברניט הניצב על העולם ומדריך בבטחה את מעשה ידיו, הדואג ומסייע לאותם החלקים הראויים לשימת לב אלוהית... ולפיכך נאמר שהוא עשה את ההגירה הראשונה מארץ כשדים אל ארץ חרן. חרן הוראתה בעברית חורים – ביטוי סמלי למקומות המושב של חושינו, אשר מבעד להם... מציץ כל אחד מהם, כדי לתפוס את הדברים השייכים לו... האל מפאת אהבתו לאדם לא פנה מעם הנפש המגיעה אליו, אלא בא לקראתה וגילה את מהותו במידת יכולת ראייתו של המסתכל. לפיכך נאמר לא שהחכם ראה את אלוהים, אלא שאלוהים נראה אל החכם. הן לא אפשר שאדם בכוחות עצמו ישיג את ההווה האמיתי אם לא יגלה ויראה את עצמו"[4], רוצה לומר כי הגירתו של אברהם מסמלת את נטישתו של המדע הכשדי בעבור הלימוד באמצעות החושים, והטלת ספק בלימוד אחרון זה. אברהם במסעו מייצג לפי מאמרו של אלעד פילר על דברי פילון, שלושה שלבים – סקרנות, התבוננות פילוסופית וספקנות[5].  

המדרש מייחס לאברהם, בדומה לדבריו של פילון, את הסקרנות ואת ההתנערות מהשכלתנות הטהורה אל ההוויה הנסתרת, כדלקמן: "אמר ר' יצחק לאחר שהיה (אברהם) עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת, אמר תאמר שבירה הייתה בלא מנהיג, הציץ בעל הבירה אמר לו אני הוא בעל הבירה. כך לפי שהיה אברהם אבינו אומר תאמר שהעולם בלי מנהיג, הציץ הקב"ה אמר לו אני הוא המנהיג אדון כל העולם"[6]. בעל המדרש מדגיש את סקרנותו של אברהם אבל בסופו של דבר אין הוא מגיע להכרת האל רק בכוחות עצמו, והאל עוזר לו בכך.

בקוראן ישנה סורא בעניין החיפוש הרוחני של אברהם בזו הלשון:

"כך הראינו לאברהם את ממלכת השמיים והארץ ולמען ישתכנע; כאשר ירד עליו הלילה ראה כוכב ואמר, זה ריבוני, כאשר שקע אמר לא אוהב את השוקעים, וכאשר ראה את הירח עולה אמר זה ריבוני. ואולם כאשר שקע אמר אם לא ינחני ריבוני אהיה בקהל הטועים. כאשר ראה את השמש עולה אמר זה ריבוני, זה הגדול מכולם. ואולם כאשר שקעה אמר הוי בני עמי אינני מתחייב לשותפים אשר צירפתם לאלוהים. אשא פני כחניף אל מי שיצר את השמיים ואת הארץ ואין אני במשתפים"[7]. בסורא זו אברהם מתאמץ להבין את סדרי העולם ומי הריבון שלו, ובסופו של דבר הוא מבין שלא הירח השמש או הכוכבים הם הריבון אלא מי שבראם הוא ריבון העולם.

לסורא האמורה ולדברי מדרש רבה שהובא קודם לכן יש הד מעניין בדברי הזוהר הבאים אודות אברהם: "רבי יהודה אמר, מי העיר ממזרח זה אברהם, ולא נטל התעוררות אל הקב"ה אלא ממזרח, בגלל שראה את השמש שיוצא בבוקר מצד מזרח לקח התעוררות לעצמו שהוא הקב"ה, אמר זה הוא המלך שברא אותי. עבד לו כל אותו היום. לעת ערב ראה את השמש שנתכנס ויצא הירח, שהרי נחשך לפניו ולא מאיר. עבד לירח כל אותו הלילה. לבוקר ראה שהלך החושך והאיר כל צד המזרח. אמר ודאי כל אלה מלך יש עליהם ושליט שמנהיג אותם. כיוון שראה הקב"ה את התשוקה של אברהם אליו, אז התגלה עליו ודיבר עמו"[8]. בקטע זוהרי זה ישנה מגמה ברורה להשתלב בדברי מדרש רבה שהובא קודם לכן, האומר כי אברהם ניסה לתהות מי בורא עולם, ולאחר ניסיונות כאלה ואחרים הקב"ה מתגלה אליו.

בדברים אלה, ישנו הסבר מעניין אודות מאמציו התיאולוגיים של אברהם ואת גילוי הקב"ה אליו בגין מאמצים אלה. בקטע זוהרי נוסף, יש הסבר נוסף אודות יציאתו של אברהם ממקום הולדתו, כדלקמן: "ובשעה שיצאו מה כתוב, ללכת ארצה כנען, שהרצון שלהם היה ללכת לשם. מכאן למדנו כל מי שמתעורר להיטהר מסייעים לו. בוא וראה שכך הוא, שכיוון שכתוב ללכת ארצה כנען מיד ויאמר ה' אל אברם לך, ועד שהוא לא התעורר קודם לא כתוב לך לך... וסוד הדבר, לך לך, שהרי הקב"ה נתן לו לאברהם רוח חכמה, והיה יודע ומצרף את צדדי יישובי העולם, והסתכל בהם ושקל במשקל, וידע כוחות אשר ממונים על צדדי היישוב. כאשר הגיע לתוך נקודה של אמצע היישוב שקל במשקל ולא היה עולה בידו. התבונן לדעת את הכוח אשר ממונה עליה, ולא יכול להתדבק ברצונו. שקל כמה פעמים וראה שמשם נוסד כל העולם. התבונן וצרף ושקל לדעת וראה שכוח עליון שעליה אין לו שיעור, עמוק וסתום, ואין הוא כמו צדדי היישוב. התבונן ושקל וידע שהרי כמו שמאותה נקודה אמצעית של היישוב, ממנו נוסד כל העולם לכל צדדיו, כך ידע שזה הכוח ששורה עליה, משם יצאו כל שאר הכוחות שממונים על כל צדדי העולם וכולם בו אחוזים. אז ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען. עוד התבונן ושקל וצרף לעמוד על בירור הדבר של אותו מקום, ולא היה יודע ולא יכול להתדבק. כיוון שראה את חוזק המקום הזה ולא יכול לעמוד עליו, מיד ויבואו עד חרן וישבו שם. מה הטעם של אברהם, אלא שהוא היה יודע ומצטרף בכל אותם שליטים מנהיגי העולם בכל צדדי היישוב, והיה שוקל ומצרף את אותם השולטים בצדדי היישוב, מנהיגי הכוכבים ומזלותיהם, מי הם חזקים אלו על אלו, והיה שוקל את כל יישובי העולם ולא עלה בידו. כאשר הגיע למקום הזה ראה חוזק של עמוקים ולא יכול לעמוד בו. כיוון שראה הקב"ה את התעוררות שלו ואת התשוקה שלו מיד התגלה עליו הקב"ה ואמר לו לך לך, לדעת אותך ולתקן את עצמך... בא ראה שכך הוא, שהרי יצאו מאור כשדים והיו בחרן, למה יאמר לו לך לך מארצך וממולדתך, אלא עיקר הדבר כמו שנאמר, אל הארץ אשר אראך, אראך מה שלא יכולת לעמוד עליו ולא יכולת לדעת, כוח של אותה ארץ שהוא עמוק וסתום"[9].

בקטע זוהרי זה יש תשובות לתהיות שהבאנו בתחילת דברינו. לפי הסיפור המקראי כאמור, יש יציאה כפולה של אברהם מאור כשדים. לפי פרק י"ב בפרשתנו, יציאתו של אברהם באה כתגובה או ליתר דיוק כהיענות לצו האלוהי לך לך. ברם, על פי המסופר בשלהי פרק י"א, קודם לאותה קריאה אלוהית אברהם עם תרח אביו יצאו לכיוון ארץ כנען על דעת עצמם ללא ציווי אלוהי. הזוהר אומר כי ליציאה כפולה זו יש הסבר תיאולוגי נועז. יש כאן שתי יציאות לארץ כנען כנגד שתי הפעמים של התעוררותו של אברהם. היציאה הראשונה של אברהם בפרק י"א, באה גם לפי פשט הפסוקים מצדו של אברהם, ורק לאחריה הקב"ה קורא לו לצאת אל עבר ארץ כנען בפתיח של פרשתנו. בכך לימד אותנו הזוהר כי ההתעוררות של אברהם, עשתה רושם למעלה, ואו אז הגיע הציווי והסיוע האלוהי.

עודד ישראלי במאמרו אודות אברהם, אומר כי ספר הזוהר גם מעתיק את המעשה של אברהם אל המרחב המיסטי[10]. רוצה לומר שהמסע של אברהם אל עבר ארץ כנען היא שיאה של חתירה מיסטית שהתחילה עוד קודם לכן, בכוח החכמה שהקב"ה העניק לאברהם. זה האחרון השיג את כלל הכוחות השולטים במקומות היישוב השונים, ורק את הכוח העמוק והסתום של ארץ כנען אין הוא מסוגל לדעת. אברהם מגיע במסעו המיסטי עד חרן ושם הוא נעצר. נוכח מסעו המיסטי הזה, הקב"ה מתעורר מלמעלה, ועוזר לו להגשים את מסעו עד שהוא מגיע לארץ כנען, שהיא הנקודה הסתומה והחתומה שאברהם לא הצליח להשיג קודם לכן. אברהם מגשים בעזרת הקב"ה ומגיע לפסגה המיסטית בה הוא חפץ מלכתחילה. בכך פורץ הזוהר את דברי המדרש המסורתיים בדרשה קבלית אודות השגתו של אברהם, התעוררותו למטה שעושה רושם ומביאה התעוררות מלמעלה של הקב"ה לעזור לו להגיע אל יעדו.

אחרית דבר

פרשת לך לך מתארת את מסעו של אברהם ממקום הולדתו אל עבר ארץ כנען. ברם אין זה התיאור היחידי ליציאה זו. בסוף הפרק הקודם הסמוך לפרשתנו, מתוארת יציאתו של אברהם ותרח אביו, כאשר שם אין ציווי אלוהי אלא יוזמה אנושית. המספר המקראי חסך מאתנו את שלל ההסברים בדבר שתי יציאות אלה, ובחירתו של אברהם על ידי ה', שנראית לכאורה שרירותית לחלוטין.

בעל ספר הזוהר, המתבסס על דברי המדרש טוען בתחילה כי שתי יציאות אלה מסמלות את ההתעוררות למטה של אברהם – יציאה ראשונה, ואת ההתעוררות למעלה של הקב"ה – היציאה השנייה. זאת ועוד, הזוהר מייחס למסעו של אברהם גוון מיסטי מובהק, שבסופו הקב"ה עוזר לאברהם להבין את סודה של ארץ כנען, סוד שהיה חתום וחסום ממנו עד שהגיע עדיו העזר האלוהי.

[לקובץ המאמרים על פרשת לך לך, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים אודות אברהם מייסד האומה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת לך לך.
• אוסף המאמרים אודות אברהם מייסד האומה.
• אוסף המאמרים על הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת לך לך באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 4/11/19.
• פנחס יחזקאלי (2018), על אברהם מייסד האומה, באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 11/11/18.
• פנחס יחזקאלי (2023), הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית, באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 18/10/23.

[1] בראשית, פרק י"ב, פסוקים: א', ה', בהתאמה.

[2] שם, פרק י"א, פסוק ל"א. על פי פסוק זה, היוזמה לצאת לארץ כנען היא של תרח ולא של אברהם.

[3] פילון האלכסנדרוני )ביוונית (Φίλων ὁ Ἀλεξανδρεύς ;‏ נולד בסביבות שנת 15 לפני הספירה, היה פילוסוף יהודי-הלניסטי שחי באלכסנדריה בימי הקיסרות הרומית. הרבה לעסוק באפולוגטיקה של יהדות, ובהצגתה כתואמת לעקרונות הפילוסופיה היוונית. ראה – אלעד פילר, פילון - הפילוסופיה בשירות פרשנות המקרא, אדרא, 2022.

[4] פילון, על אברהם, כתבי פילון, בעריכת סוזן דניאל נטף, מוסד ביאליק, ירושלים, תשנ"א, כרך ב', עמודים: 91 – 89. ראה – יהודה ליבס, תורת היצירה של ספר יצירה, שוקן, ירושלים, 2000, עמוד 58. אלעד פילר, היבטים פילוסופיים ופוליטיים להגירתו של אברם מאור כשדים אצל פילון, Jewish Studies, 48, 2012, pp. 27 – 48(להלן – פילר, אברהם).

[5] פילר, אברהם, עמוד 33.

[6] בראשית רבה, מהדורת תאודור – אלבק, ירושלים, תשכ"ה, פרק ל"ט, סעיף י"ב, עמוד 365.

[7] הקוראן, מהדורת רובין, ת"א, תשס"ה, הסורא השישית.

[8] זוהר, חלק א', פו, עמוד א'. נעזרתי בתרגומו של עודד ישראלי מתוך מאמרו – ו(לא) עלתה בידו – סיפור ראשיתו של אברהם בספר הזוהר, דעת, 60, תשס"ז, עמוד 65. (להלן – ישראלי, אברהם).

[9] זוהר, חלק א, עז, עמוד א'. ישראלי, אברהם, עמודים: 53 – 52.

[10] ישראלי, אברהם, עמודים: 55 – 54.