תקציר: רק אליטות מעצבות קונספציות מובילות, שמובילות אומה. אליטת ההון - השולטת בנו מאז שנות ה- 90 של המאה הקודמת - אחראית לניוון המנטלי שפשה בנו, ולקונספציית השלום הכלכלי שהביאה אותנו עד הלום. אבל, גדולים מאוד סיכוייה להיחלץ מחשבון היום שאחרי, תוך הקרבת חלק מאלה שהפעילה במערכת הביטחון ובפוליטיקה!

[לאוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'קונספציה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

יש הרבה שטחיות והרבה מגמתיות בהצבעה על אדם זה או אחר כאשם. האמת היא שכולם אשמים ובערבו של יום, אסור שאיש מהמנהיגים הפוליטיים והביטחוניים שלנו יישאר בתפקידי השפעה.

אבל, אם רוצים לעקור את שורשי הקונספציה שהביאה אותנו עד הלום, צריך לזכור שתי עובדות בסיסיות:

• האחת, 'קונספציית השלום הכלכלי' שבבסיס המחדל היא כבר בת שלושים לערך. משמעות עובדה זו היא שבבוא היום, יש להתחשבן עם הנהגה ביטחונית פוליטית של שלושים שנה.
• השנייה, שקונספציות-מובילות מעוצבות תמיד על ידי האליטה המובילה את המדינה. ממנה יהיה הרבה יותר קשה לדרוש מחיר, כיוון שבניגוד לאליטות קודמות, היא איננה מורכבת מההנהגה הפוליטית והביטחונית, אלא רק עושה באנשיה שימוש.

לכן, יהיה כמעט בלתי אפשרי לדרוש מהם מחיר, ומי שישלם אותו יהיו הפוליטיקאים ובכירי מערכת הביטחון שאותם הפעילו.

'אליטת ההון' - קווים לדמותה

אליטה זו שולטת בישראל ביד רמה מאז שנות ה- 90 של המאה הקודמת, ונולדה ביחד עם הנס הכלכלי הישראלי, שהפך את ישראל למדינת עשירה ולאומת סטארט-אפ. ההי-טק הוא חלק חשוב ובלתי נפרד ממאפייניה. מה שהניע את היווצרותה, היו תהליכי ההפרטה שהחלו בשנות ה- 80. תהליכים אלו התחזקו בעקבות גל הגלובליזציה העולמי. 
האליטה הזו רכזה שליטה איתנה בכלכלה, במשפט, במנהל הציבורי, בחינוך, בתרבות וכמובן במערכת הביטחונית. היא שולטת בעזרת בעלויות צולבות גם בתקשורת ה'מיין סטרים', שמגבה אותה כל העת ומהדהדת את מסריה!

היא מורכבת ממעגלים של בעלי ממון, בעלי אוריינטציה תרבותית אמריקנית, ליברלית מובהקת. כליברלים, נטו בני האליטה לחבור לאחיהם בשמאל הפרוגרסיבי במערב, בעיקר בארצות הברית ואימצו לעצמם גישה פרוגרסיבית, פוסט ציונית מובהקת, הרואה בערבי 'פרא אציל', הניתן לביות בעזרת כסף וקידמה [למאמר: 'הפרא האציל' של השמאל הישראלי, לחצו כאן].

אם נעשה שימוש לצרכינו באמירתו של הנשיא האמריקני ג'ון פיצג'רלד קנדי, "אל תשאל מה המדינה יכולה לעשות בשבילך; שאל מה אתה יכול לעשות בשביל מדינתך.", הרי שע"פ תפיסת הליברליזם הקיצוני הזה, תכליתה של המדינה לספק לפרט את צרכיו. לא להיפך: "אל תשאל מה אתה יכול לעשות בשביל מדינתך; שאל מה היא מחויבת לעשות בשבילך!" (ראו הכרזה למטה).

כך, מחברה מגויסת, הפכה החברה הישראלית לחברה ליברלית קיצונית, בחתירה אינדיבידואלית למימוש עצמי. ליברליזם ואינדיבידואליזם הפכו לערכים המובילים את 'אליטת ההון' שצמחה על בסיס 'הכסף הגדול' והגלובליזציה, והערכים הללו הביאו את החברה הישראלית לעברי פי פחת ממש!

היא מתפכחת וחוזרת לעצמה רק היום!

[למאמר: 'אליטת ההון' – קווים לדמותה של האליטה הנוכחית של ישראל, חלק 1, לחצו כאן]

קונספציית השלום הכלכלי והרציונל שמאחוריה: האויב הוא "בדיוק כמוך"

בכירי האליטה זכו לעושר מופלג בפרק זמן קצר ולתחושת עוצמה עצומה אותו השיגו בעזרת הכסף. נדמה היה להם שהכסף יענה על הכל. גם בתחום הביטחוני, שהרי האויב ממש כמונו מחפש חיים טובים ושלום, ואם ניתן לו את מבוקשו ייתמו הסכסוכים באזורנו, וישראל תשכון לבטח, כמדינת כל אזרחיה.

זהו הבסיס לקונספציית השלום הכלכלי, קונספציה נאורה שבונה על מנופים כלכליים ופיתוי השגשוג כי הרי ״כל בני אדם שואפים לאותו דבר". זהו המשך לתיאוריית המזרח התיכון החדש של שמעון פרס, שפרצה לחיינו ב- 1993. למרות שהפכה ללעג במזרח התיכון כולו, איש לא למד ולא הפנים, ולא היה לו שכל להצטער... אנשים שאינם מבינים מילה בערבית ואינם מבינים מנטליות ערבית מהי, עיצהו תיאוריות שלמות על הצורך להבין את האויב ולסייע לו, שהרי כל מה שהוא מבקש הוא הזדמנות לחיות כמונו.

[למאמר: 'למה נכשל שמעון פרס עם המזרח התיכון החדש?', לחצו כאן]

כך הפכה הערכת מצב מודיעינית אובייקטיבית, שראתה בחמאס אויב, להערכת מצב סובייקטיבית בראי הקברניט, שדיברה על הפיכת עזה לסינגפור (ראו הכתבה למטה).

מול הקונספציה הזו עמדו ערביי המזרח התיכון כולם, מתגלגלים מצחוק. הם סחרו עם היהודים המטומטמים בהכרזות, בסיסמאות ובמסמכי נייר ריקים מתוכן, תמורת נכסים של ממש. הפלסטינים התגאו בראש חוצות כיצד הרדימו את היהודים שנתיים, תוך טיפוח האשליה שכל מה שצריך זה לשלם להם עוד ועוד כסף, כדי שיישבו בשקט ולא יפעלו.

[למאמר: "בדיוק כמוך" (?) – השיר שמשקף את עומק הקונספציה וחוסר הכרת האויב, לחצו כאן]

המערכת הביטחונית מסתגלת

קונספצייה זו החלה להכות שורשים במערכת הביטחונית מיד לאחר אוסלו וקנתה לה מקום מרכזי בתרבותם של הארגונים הללו, בגלל הדומיננטיות הביטחונית של יצחק רבין ואריאל שרון כאבות מובילים. בתהליך איטי, ששיאו בהתנתקות בקיץ 2005, התוצאה 'הייתה 'ניקוי' של 'נוקתה' המערכת מבעלי דיעות 'אחרות' והם סולקו ממוקדי השפעה. אריאל שרון - שכמו רבין לפניו, היה בעל השפעה עצומה על המערכת - הדיח את הרמטכ"ל ונאמניו שחלקו עליו (לא האריך לו שנה רביעית), הביא רמטכ"ל מחיל האויר, שזר לתרבות החשיבה ה'ירוקה'. כך, הוא שינה באחת את האופן שבו חושבים ומתבטאים בארגונים הללו. הקצינים - בעלי אוריינטציה אופורטיוניסטית, 'אנטי אינטלקטואלית' מובהקת, הסתגלו במהירות. אני מכיר קצינים רבים מידי שחשבו פעם דבר אחר והיום מדקלמים סיסמאות הפוכות, ומכיר גם את הגמול שהורעף עליהם. האחרים, לא רק שהורחקו ממוקדי ההשפעה. הם גם לא קיבלו מעמד וג'ובים מפנקים אחרי השחרור:

• הדוגמה הקלאסית היא האלוף גרשון הכהן, שהמערכת הייתה מחויבת להעניק לו דרגת אלוף על ביצוע ההתנתקות בקיץ 2005. הכהן - אחד הבודדים שמבין באמת אסטרטגיה בקרב החבורה ההומוגנית של המטה הכללית, שהצבא עושה שימוש עד היום בכישוריו, במילואים - קיבל תפקידים של מפקד המכללות ומפקד הגיס הצפוני, אולם מעולם לא מונה לאלוף פיקוד. עבור האליטה, הוא היה מסוכן מידי...
• זו גם הסיבה למחטף שהביא את הרצי הלוי לכס הרמטכ"ל, בלוליינות מעוררת השתאות, שבוע לפני הבחירות, כדי להבטיח שעופר וינטר, ה'לא-מבויית', לא יענוד דרגות אלוף, לא יגיע אח"כ לרמטכ"לות, ושהומוגניות המטה הכללי תישמר לעשר השנים הבאות.

הכלה ו'עוד יום של שקט' - הכל כדי לא לפגוע בג'וב העתידי...

כך הוסבה 'מטרת העל' של בכירי מערכת הביטחון, מהרצון להוכיח עצמם במלחמה, לקבלת ג'וב מפנק אחרי השירות. אנשי מערכת הביטחון עשו הכל כדי לא להסתבך במלחמה, שעלולה להרוס את הקריירה העתידית שלהם. "עוד יום של שקט" הפך למוטו מוביל. קצינים נשלחו ללמוד MBA ו'הניהול הנכון' (Best Practice) הפך למוטו מוביל, על חשבות מקצוענות צבאית, שהאמת, לא הייתה בצה"ל מעולם.

היעילות הפכה למוטיב מוביל על פני האפקטיביות הצבאית. הרצון לקבל כבוד, תנאים וג'וב רווחי לאחר השירות, גרם לבכירים לאמץ את דפוסי החשיבה הללו. התוצאה היא שצה"ל הפך לצבא היחידי בעולם שקציניו עשו הכל כדי לא להילחם. יתר גופי מערכצת הביטחון בהתאמה. הכלה ו"עוד יום של שקט" הפכו למצפן צבאי ולאומי. שקט בכל מחיר בעזה, ביהודה ושומרון, בזירה הצפונית (הטילים יחלידו...), וגם מול מול ערביי ישראל, שעשו שמות בבסיסי צה"ל כבתוך שלהם, ויצרו ריבונות עצמאית בפועל ואימפריה כלכלית ('השלום הכלכלי', זוכרים?), מהגבול המצרי בואכה באר שבע.

גם מפקדת אוגדת עזה וחטיבותיה הוקמה אחרי ההתנתקות (הומלץ בתחילה לבטלם. מי צריך צבא בסינגפור?) על פי עקרונות היעילות הניהולית והכלכלית, בבניין זכוכית אחד מפואר 6 ק"מ מהגבול (במקום 20 ק"מ כנדרש). החטיבות הוצמדו לאוגדה בניגוד לחוקי היתירות הצבאית, שמחייבים את הפרדתם, כדי למנוע את הקרסתן בהתקפת סער אחת, כפי שבאמת קרה.

ואיפה היה פיקוד הדרום שנבנה כך שיוכל לקבל שליטה על האירועים כשהאוגדה קורסת? הוא היה בהשבתה לרגל חג הסוכות, לטובת היעילות הכלכלית כמובן.

רק צבא ששולח את בכיריו ללמוד מינהל עסקים במקום ללמוד מלחמה, יכול למקם אותן 6 ק"מ מהגבול; רק מפקדים שמקדשים יעילות כלכלית ע"פ חוקי המלחמה, מסוגלים למקם מפקדות חטיבות ביחד עם מפקדת האוגדה. רק מפקדת פיקוד שהפכה לגוף אזרחי מנהלי, יכולה להשבית את יכולת התגובה והגיבוי שלה בחג, לטובת היעילות הכלכלית (חיסכון בחשמל) ...

'תסמונת הוילה בג'ונגל' וקללת הגדרות

היה זה אהוד ברק כדאי שטבע את הדימוי ״וילה בג׳ונג׳ל״, לתיאור הוויית קיומה של מדינת ישראל. בשקיקתם לביטחון, יואילו היהודים להתקיים במרחבים מוקפי גדרות, סוג של גטו בתנאי וילה מוגנת, שרק לא יעזו לצאת מגבולות הגדר.

כך, הלך והעמיק הרצון להתחבט מאחורי גדרות. ישראל הקיפה עצמה בגדרות מכל צידיה, והיד עוד נטויה גם אחרי השבר של ה- 7 באוקטובר 2023. עתה, לא רק שלא מבינים שהגדרות הללו סייעו לאויב ולא לנו, מדברים על הכפלת הגדר שנפרצה בדרום...

מי מפרשן עבורנו את המציאות היום? מה זה אומר לגבי היום שאחרי?

בכירי מערכת הביטחון לשעבר כמובן. הם, שהאחראים ליישום ההיבטים הביטחוניים של קונספציית השלום הכלכלי, 'מסייעים' לנו היום לפרש את המציאות, ולתלות את האשם בגורם בשר ודם זה או אחר... הכל כד שלא נבין את מורכבותה של המציאות, וכדי שהאליטה והאינטרסים שלה לא יפגעו.

בתנאים הללו, סיכוייה להיחלץ ללא פגע תוך הקרבת חלק ממופליה גדולים מאוד!

[לאוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'קונספציה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם.
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו'.
• אוסף המאמרים על 'קונספציה'.
• מאמר: 'הפרא האציל' של השמאל הישראלי.
• הרחבה בנושא: 'אינטלקטואליזם ואנטי אינטלקטואליזם בארגונים צבאיים'.
• אוסף המאמרים על מקצועיות ומקצוענות.
• הרחבת המושג 'אפקטיביות'.
• הרחבת המושג 'יעילות'.
• אוסף המאמרים על 'ריבונות'.
• אוסף המאמרים על 'הכלה'.
• מאמר: 'למה נכשל שמעון פרס עם המזרח התיכון החדש?'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2023), אליטות ואליטיזם באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 13/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי: "בדיוק כמוך" (?) – השיר שמשקף את עומק הקונספציה וחוסר הכרת האויב, ייצור ידע, 14/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2017), קונספציה, ייצור ידע, 6/10/17.
• פנחס יחזקאלי (2014), אינטלקטואליזם ואנטי אינטלקטואליזם בארגונים צבאיים, ייצור ידע, 24/7/14.
• פנחס יחזקאלי (2019), מקצוענות בארגונים צבאיים, ייצור ידע, 21/5/19.
• פנחס יחזקאלי (2014), אפקטיביות, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), יעילות, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2020), ריבונות באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 9/7/20.
• פנחס יחזקאלי (2019), אסטרטגיית ההכלה – השלמה והתמודדות תגובתית…, ייצור ידע, 31/12/19.
• פנחס יחזקאלי (2023), 'הפרא האציל' של השמאל הישראלי, ייצור ידע, 28/8/23.
• עפר גרוזבארד (2014), למה נכשל שמעון פרס עם המזרח התיכון החדש? ייצור ידע, 28/12/14.