תקציר: פרשת וירא מביאה את אחד מסיפורי המקרא המכוננים ביותר – עקדת יצחק. על מעשה זה נכתבו פרשנויות אין ספור, הן במדרשי חז"ל והן בפרשנויות מודרניות כאלה ואחרות. בגוף המאמר הבאנו את התייחסותו של המקובל יוסף ג'יקטיליה לעקדת יצחק, ולפי מה שעולה מדבריו, עקדת יצחק כאשר מביאים אותה לעולם האלוהות, משמעותה – ריסון כוח הדין שיצחק מייצג אותו בעולם, על ידי מידת החסד, המיוצגת בסיפור ובעולמנו על ידי אברהם.

עודכן ב- 15 בנובמבר 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

פרשת וירא מכילה בתוכה את אחד הסיפורים המקראיים המכוננים ביותר – עקדת יצחק. על פי פשט הפסוקים, מגמתו העיקרית של סיפור זה היא לספר על הניסיון הדתי האולטימטיבי, שעמד בו אבי האומה אברהם.

המספר המקראי חושף כבר בתחילת הדברים כי המדובר בניסיון אלוהי, כדלקמן:

"וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי"[1]. אלוהים בחן את אברהם בכך שציווהו להקריב את הדבר הקרוב והיקר לו ביותר – בנו היחיד. על פי האמור, אברהם הולך ללא היסוס למלא את צו האל, ובכך הוא הוכיח קבל עם ועולם כי הוא ירא אלוהים:" וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי"[2]. הסיפור מצטיין באופי הדרמטי שלו, אולם רגשותיהם של הדמויות בעלילה אינם באים לידי ביטוי מפורש. ההדגשה של המספר כי הלכו שניהם יחדיו פעמים, נעשית אומנם ללא דו שיח אולם אין ספק שביטוי זה טעון ברגשות עזים. כך או אחרת, למרות שאין מודגשים רגשות בסיפור העקדה, הוא הפך כאמור לאחד מהסיפורים המכוננים של האמונה הישראלית, והשפעותיו על האתוס של קידוש השם, באות לידי ביטוי רחב היקף, בכל פלטפורמה אפשרית – במדרש, ספרות השו"ת כמו גם בליטורגיקה העממית. מנגד אין כמעט מחקרים המבארים את עקדת יצחק בפן הקבלי שלה, היות והעיסוק באגדות הזוהר לא היה כמעט בנמצא.

הספר, 'פתחי היכל'

נושא זה קיבל תנופה חדשה אם פרסומו של הספר פתחי היכל[3], של עודד ישראלי, העוסק במדרשי הזוהר על רקעם של מדרשי חז"ל המקבילים, ומייחד פרק שלם לעקדת יצחק(עקדת יצחק – מניסיון להתנסות - הפרק השמיני)[4]. 

בדבריו על הרקע של העקדה, ישראלי מבחין בין שתי גישות פרשניות למיתוס זה, פרשנות טקטית לעומת פרשנות מהותנית[5]. הפרשנות הטקטית מטרתה לעקר את המיתוס של העקדה, ולהוכיח שה' לא ציווה באמת על אברהם להקריב את בנו, זאת בניגוד לפרשנות המהותנית, הטוענת כי כך ציווה ה' על אברהם ללא כחל וסרק. גישה מהותנית כזאת מזהה ישראלי בספר הזוהר, והוא שוזר ביד אמן את דברי המקרא, המדרש והזוהר כך שניתן לקרוא את הזוהר בעניין העקדה כמדרש של ממש. למרות שקשה לדעת מה חשבו אברהם ויצחק בעת מעשה, הרי ניכרת בסיפור זה מסירותו המוחלטת של אברהם, שהפך להיות מאותו ניסיון ואילך ירא אלוהים, ומסירות זו היא אשר מכוננת את האמונה הדתית, גם אם קורבנות אדם נאסרו הלכה למעשה.

בפנים אחרות נדרש באופן סימבולי מעשה העקדה בדבריו של יוסף ג'יקטיליה[6], בספרו שערי אורה[7]

שלושה ספרים עומדים במרכז יצירתו הקבלית של ג'יקטיליה[8]:

• המוקדם מבניהם הוא ספר גינת אגוז, העוסק בעיקר בתורת האותיות, השמות והנקודות, ואיננו עוסק כלל בעולם הספירות.
• ספרו השני נקרא שערי צדק, המפרש בעשרה פרקים את כינוייהן של עשר הספירות.
• ספרו השלישי והחשוב ביותר הוא ספר שערי אורה, שבמבנהו דומה לספר הקודם שערי צדק, אולם הוא מציג את הדיון בעשר הספירות באופן רחב היקף.

מחקר מפורט על כמה מכתביו של ג'יקטיליה פורסם על ידי אפרים גוטליב, במאמר המשמש כיסוד לביבליוגרפיה של חיבוריו[9]. למרות מרכזיותו של ג'יקטיליה בתולדותיה של הקבלה, קובע יוסף דן כי מפתיעה העובדה שרק קומץ מחקרים נכתבו על כתביו ועל משנתו[10]. סקירה תמציתית של הסוגיות המרכזיות במשנתו ניתן למצוא במבוא של יוסף בן שלמה למהדורת ספר שערי אורה שפרסם(מהדורת דורות), וממנו הבאנו את המבואות במאמר זה.

אשר על כן, בחרנו להציג את דבריו של ג'יקטיליה בעניין עקדת יצחק

ג'יקטיליה מתחיל את הדיון אודות מעשה העקדה בעניין החסד הנמשך לצד ימין: "ואחר שהודענוך זה, יש לנו לחזור ולהודיעך סוד אלו הכינויים של (המושג) אל העומדים לימין מאיזה דבר הם נמשכים... כינויים של אל העומדים לצד ימין, שהם מהפכים בזכות הבריות, הם הנקראים כינויי החסד. וזו המידה שירש אברהם אבינו עליו השלום למעלה..."[11]. ג'יקטיליה קובע כי צד החסד שייך לצד ימין של הספירות האלוהיות, ואברהם אבינו הוא מייצגם עלי אדמות. הדבר ניכר על פי דבריו הבאים, העוסקים בניסיון של אברהם להגן על סדום ועמורה קודם שנשמדו, שלימד עליהם זכות, אולי יש בהם מספר מסוים של צדיקים שימנע את האסון המתקרב. לאחר הוויכוח הנוקב עם האל, התברר שאין בנמצא צדיקים שכאלה והאל מוציא מהכוח אל הפועל את העונש הקשה על סדום ועמורה בגין מעשיהם[12]. לאחר המבוא האמור קובע ג'יקטיליה כלל בזו הלשון:" כי לא לחינם נכתבה פרשה זו בתורה אלא ללמד להודיע משפט סדום ועמורה , ובאה לרמוז על כל הדינים שגוזרים בעולם בבית דין של מעלה... כי אברהם וכינוייו(חסד), שהם אל וכינוייו, עומדים שם תמיד ומלמדים זכות על כל באי עולם... ושמור עיקר זה תמיד לכל מקום בתורה..."[13].

לאחר כלל עקרוני זה, מגיע ג'יקטיליה לעניין עקדת יצחק, כדלקמן: "וזהו סוד והאלוהים ניסה את אברהם, ששם אלוהים נתן הנס שלו ביד אברהם... וזהו סוד ויקח בידו את האש ואת המאכלת, שאלמלא לקח אברהם בידו את כוחותיו של יצחק, שהם האש והמאכלת(כוחות הדין, מידתו של יצחק אבינו), אין כל בריה יכולה לעמוד בפני(מידת הדין הנקראת) פחד יצחק... ואחר שלקח אברהם ברשותו את האש ואת המאכלת, שהם כלי מלחמתו של יצחק שהוא מידת אלוהים(מידת הדין), אין אלוהים יוצא לגמור את העונש שגזר הדין עד שגומר אברהם ללמד זכות על אותו נידון..."[14].

ג'יקטיליה מסיט את המעשה הארצי נורא ההוד של אברהם אל המיתוס האלוהי, ואומר כי מעשהו הארצי של אברהם יצר משוואה בעולם העליון שבה כל גזר דין עובר קודם כל דרך מידת החסד, ורק אם אין אפשרות ללמד זכות כלשהיא על אותו אדם, עם או מדינה, הרי שרק אז גורלם נחרץ: " ודע כי מאחר שלקח אברהם בידו האש והמאכלת, עד שאברהם(ספירת חסד), מסכים בדין אין אלוהים(ספירת דין), יכול לפעול או לענוש. וזהו סוד שאמר – ויקח בידו את האש והמאכלת וילכו שניהם יחדיו. ויכלו יחדיו בוודאי[15], שאין מידת יצחק יכולה ללכת כי אם ברשות מידת אברהם ומצוותו והסכמתו...שאין רשות למידת יצחק ללכת עד שמידת אברהם מלמדת זכות, שאלמלא כך הייתה מידת יצחק מחרבת את העולם. וזהו סוד והאלוהים ניסה את אברהם, ותדע לך כי אברהם עקד את יצחק כדי שתהייה מידת יצחק(דין) עקודה יד ורגל וכבושה תחת מידת אברהם(חסד)"[16].

ג'יקטיליה כאמור מסיט את מעשה העקדה המקורי לתחום המיסטי, אבל בעצם מחייב את התכנותו הפיזית. אם וכאשר מעשה העקדה הארצי לא היה מתקיים, הרי כוחו של יצחק, המסומל במידת הדין היה כה גדול עד שלעולם לא היה זכות קיום. אדרבא, בכך שמעשה העקדה הארצי מוסט לתחום המיסטי, אברהם המסמל את מידת החסד, ממתן את כוחו הלא מרוסן של יצחק, כך שכל גזר דין קשה כזה או אחר, צריך לעבור דרך הפריזמה של מידת החסד, ואם יש בנמצא זכות כלשהיא מידת הדין לא תפעל. ההשוואה כאן היא ברורה. כשם שאברהם במעשה העקדה הארצי לקח שליטה על האש והמאכלת, בעולם המיסטי הכוונה להגבלת כוחה של מידת הדין, ולכן אברהם עוקד במעשה הארצי את יצחק כדי ששליטת מידת החסד בעולם המיסטי תהיה על העליונה. ג'יקטיליה, איננו אומר בדבריו האם אברהם אכן התכוון לשחוט את בנו, ואנו נסתפק בתובנה שמעשה העקדה הארצי שחט הלכה למעשה את ההשפעה ההרסנית של מידת הדין בעולם האלוהי, וכפועל יוצא גם בעולמנו  על ידי בלימתה באמצעות ספירת חסד.

בהמשך הדברים מתאר ג'יקטיליה כיצד מתבצע הפרקסיס של לימוד הזכות על ידי מידת החסד שמייצגה עלי אדמות הוא אברהם: "ועתה אודיעך כיצד חסד אברהם מלמד זכות... כשאדם(או אומה) עומד לדין ושוקלים עוונותיו אזי מוציא חסד אברהם דגלו, חקוק בו שם אל, ואל מעביר ראשון שעלו בסוד אל רחום וחנון. ואינו מונה זולתי מג'(מעבירה שלישית) ואילך, וזהו הן כל אלה יפעל אל פעמיים שלוש עם גבר(איוב, פרק ל"ג, פסוק כ"ט). ואף על פי ששוקלים העוונות, ממתינים לו במידת ארך אפיים. ובסוף גמר הדין, אם נמצאו עוונותיו וזכויותיו שקולים זה כנגד זה, חסד אברהם מכריע את השקל(את המשקל) לצד הזכויות. וזהו סוד רב חסד, אם יכול אברהם להצילו, ואם לא ייקוב הדין את ההר"[17].

דבריו אלה של ג'יקטיליה, שהחטא נחשב ככזה רק מהפעם השלישית, כולל הראיה מהפסוקים שהוא מביא מספר איוב, נמצאים גם בהלכות תשובה של הרמב"ם, כדלקמן: "בשעה ששוקלין עונות אדם עם זכיותיו, אין מחשבין עליו עוון שחטא בו תחלה ולא שני, אלא משלישי ואילך. אם נמצאו עונותיו משלישי ואילך מרובין על זכיותיו, אותם שתי עונות מצטרפים ודנין אותו על הכל. ואם נמצאו זכיותיו כנגד עונותיו אשר מעון שלישי ואילך, מעבירים כל עונותיו ראשון ראשון, לפי שהשלישי נחשב ראשון, שכבר נמחלו השנים. וכן הרביעי, הרי הוא ראשון, שכבר נמחל השלישי. וכן עד סופן. במה דברים אמורים? ביחיד, שנאמר: הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר..."[18].

רוצה לומר, גם אם ג'יקטיליה מתאר פרקסיס שנמצא בתחום המיסטי של הספירות, תיאור דבריו יכולים להיות מושפעים מדבריו ההלכתיים של הרמב"ם, שדיבר על תהליך מיצוי דין דומה עם האדם רק ללא זיקה מיסטית.

האם יד המקרה זימנה לשון דומה בין ג'יקטיליה והרמב"ם? לדעתי התשובה לכך שלילית

חיבורו של ג'יקטיליה הידוע בשם קצת באורים מהמורה, או השגות על מורה נבוכים, מראה כי היה קשר של כבוד והערכה של המקובל לרב הפילוסוף[19]. אם בעבר פירוש זה על מורה נבוכים היה בגדר תעלומה מי כתבו, הרי לאחר מחקריו של גוטליב[20], ניתן למנות את הפירוש האמור בין כתביו של ג'יקטיליה[21]. הזיהוי של גוטליב נעשה בעיקר על סמך מקבילות קרובות בין דבר הפירוש על מורה נבוכים לבין חיבוריו של ג'יקטיליה, ובעיקר מספר גינת אגוז. על סמך מחקר השוואתי זה, ועל סמך בחינות נוספות, הסיק גוטליב כי פרשנות זו על מורה נבוכים שייך לתקופת היצירה הראשונה של ג'יקטיליה, קודם שהוא פנה אל תורת הספירות בכתביו הבאים.

המפנה שחל בהשקפותיו של ג'יקטיליה היא אחת החידות הגדולות בתולדות הקבלה[22]. לשון אחר, מה אירע לג'יקטיליה בתקופה שלאחר חיבור ספרו גינת אגוז? האם לא ידע אז דבר או חצי דבר על תורת הספירות? ואם ידע מדוע העלים מידע זה בספרו גינת אגוז? או אולי נודעו לו סודות הקבלה רק שנים לאחר מכן? כאמור אין על כך תשובה חותכת והחידה של השינוי שחל בהשקפותיו של ג'יקטיליה בציר הזמן נשארת כרגע בעינה. מצד שני, ובלי קשר לכך, אין לי ספק שג'יקטיליה רכש כבוד רב לרמב"ם כפילוסוף וכפוסק, אחרת לא היה עמל על פירוש למורה נבוכים, או אומר דברים דומים הנמצאים  גם בפסיקתו ההלכתית של הרמב"ם, בענייני דינו של האדם בבית דין של מעלה. אמנם הטרמינולוגיה שלו בניגוד לדברי הרמב"ם, הינה קבלית מובהקת, אבל שלד הדברים יתכן ונלקח ללא כל זכויות יוצרים מהלכות תשובה של הרמב"ם.

נחזור להסברו של ג'יקטיליה למידת/ ספירת חסד. בפרק השביעי של שערי אורה, הוא דן מחדש על כך, מביא את הדברים שהובאו קודם לכן ומוסיף את הדברים הבאים:"... כי בכול מקום שאתה מוצא בתורה כתוב אל, יש לך לכלול בו כל אותן המידות של חסד ושל רחמים הכלולות בה. ועוד יש לך לדעת ולהתבונן כי בכל מקום מתערבות יחד אלו שתי המידות, מידת חסד ומידת רחמים כאחת... ולפי שמידת אל קדמה לעולם, וה' יתברך ברא את העולם בחסד... להיטיב עם ברואיו... וכשברא העולם במידת החסד, חזר וגמל עם היצורים שברא חסד... וכשבא אברהם אבינו עליו השלום וצפה והביט וחקר והבין סוד ה' הגדול יתברך והיאך ברא העולם מצד החסד, עמד גם הוא ואחז המידה הזאת בידו. וראה כל בני העולם להוטים אחר עבודה זרה... עמד אברהם והכריז לכל באי עולם ואמר להם – כל אלוהי העמים אלילים וה' שמיים עשה...ואחר שניצול מכבשן האש נתגרש מארצו, ומסר ממונו ואשתו וקרוביו וכל אשר לו לעבודת ה' יתברך. ומידת החסד מכרזת על אברהם ואומרת מלמעלה אני קדמתי לעולם במידת חסד והייתי יחידה בעולם. והנה אברהם יחיד בעולם ומקדים אותי במידת החסד. וראוי הוא אברהם להחזיק בי ואני בו, ואז שב אברהם למידת החסד בנחלה ונתנה לו... דע שאברהם אבינו עליו השלום עבד עבודת ה' יתברך מצד החסד, מבלי שלימד אותו רב או אב או תבוא אליו שליחות נביא מאת הבורא להוכיחו ולהזהירו, אלא הוא מעצמו צפה והביט וחקר והבין עד שנכנס לידיעת מלכותו... וכמו שה' ברא העולם מצד החסד, כך אברהם הכיר את בוראו מצד החסד..."[23].

את מעשה הבריאה שנחשב כחסד אלוהי, אנו כבר מוצאים אצל ר' סעדיה גאון[24] בספרו הנבחר באמונות ודעות. ספר זה נחשב כחיבורו הפילוסופי החשוב ביותר של רס"ג, והוא נכתב בבבל בשנת 933 לספירה בשפה הערבית. הספר מתבסס על ההנחה, כי גם הפילוסופיה וגם הדת היהודית - מקורן  אלוהי, ולפיכך הן משלימות זו את זו בחיפוש האמת ובהפצתה.

בתחילת המאמר השלישי של ספרו אומר רס"ג כך: "מה שראוי להקדים פתיחה למאמר זה, שהבורא יתרומם ויתהדר כיוון שנתברר שהוא קדמון, שלא היה עמו מאומה, הייתה אם כן יצירתו את העולם טובה מאיתו וחסד... והגדול שבחסדיו על בריותיו הוא שנתן להם את ההוויה, כלומר שהמציא אותם אחר שלא היו"[25]. האם הושפע ג'יקטיליה מדבריו אלה של רס"ג? קשה לומר, למרות שרעיון בריאת העולם כחסד אלוהי היה כבר דבר ידוע בזמנו של ג'יקטיליה ממקורות שונים.

ברם, בפרשנותו של ג'יקטיליה למורה נבוכים, הוא אמור היה להיתקל במושג החסד, משני היבטים שהוא עצמו מדבר עליהם בספרו:

• ההיבט הראשון של חסד במורה נבוכים קשור למעשיו של אברהם כנגד אמונתם האלילית של בני דורו, כדלקמן: "כבר ביארנו בחיבורנו הגדול משנה תורה שאברהם אבינו החל סותר את הדעות האלה (של עבודה זרה), בטענות ובקריאה רפה על ידי ריצוי אנשים ומשיכתם לציות(האלוהי) באמצעות מעשה חסד כלפיהם"[26].
• ההיבט השני של החסד, קשור לרעיון שמציאות העולם הינה חסד מאת ה': "... בספרי הנבואה רוב השימוש בביטוי חסד הוא להטבה עם מי שאין זה מגיע לו ממך כלל. לכן כל טובה הבאה ממנו יתעלה קרויה חסד... לכן המציאות הזאת כולה, כלומר הבאתו יתעלה אותה לידי מציאות, היא חסד..."[27].

השילוב של שני המקורות שהובאו ממורה נבוכים לרמב"ם, מאפשר לנו לומר בזהירות המתבקשת כי הרעיון שכינון מציאות העולם על ידי ה' מחד גיסא, ופעולותיו של אברהם במידת חסד מאידך גיסא, יכלו להוות השראה נוספת וחשובה ולהשפיע על דרך חשיבתו של ג'יקטיליה, חרף העובדה שהוא מעתיק את הנופך ההיסטורי והפילוסופי של הדברים אל עולם הריבוד האלוהי המיסטי.

מקור נוסף הקושר בין החסד לאברהם אבינו הוא ספר הבהיר[28]

ספר זה שהופיע לפתע בשנת 1200, אצל חוגים יהודיים בדרום צרפת, הינו אוסף של מדרשים על נושאים שונים, המושמים בפיהם של תנאים ואמוראים. לשון החיבור והרעיונות שבו מעידים עליו בבירור שאין הוא שייך לספרות חז"ל.

להלן חמשת הנושאים המרכזיים שמהווים חידוש פורץ דרך בספר הבהיר:

• תיאור של עשרת המאמרות המהווים את מרכיביו של העולם האלוהי. מסגרת הדברים לקוחה מספר יצירה שבו מוזכרים עשר ספירות בלימה, אולם התחום הקוסמולוגי של ספר יצירה מוחלף בספר הבהיר בתחום האלוהי. מסגרת אותם עשר כוחות אלוהיים הוא חידושו המובהק של ספר הבהיר[29].
• הצגתה של דמות או כוח נקבי בתוך מערכת הכוחות האלוהיים, ככול הנראה הכוח שנקרא שכינה, למרות שבספר הבהיר הדבר לא נאמר באופן מפורש.
• דימוי מערכת הכוחות האלוהיים בפורמט של אילן. המדובר בדימוי חדשני שאין לו אח ורע בספרות העברית והאזוטרית עד הופעתו. סביב דימוי זה טווה המחבר האנונימי מערכת מורכבת של דימויים המהווים כאמור תיאור פורץ דרך. מכאן כנראה צמח המושג הקבלי הידוע אילן הספירות.
• התפיסה של הרע, שרואה במייצגים של הרוע כדוגמת השטן וכוחותיו בחינת צד שמאל של האלוהות, תוך ביטוי לראות ברע כוח אלוהי שפועל בעולם כנגד כוחות הטוב.
• בספר הבהיר מוצגת לראשונה תורת גלגול הנשמות כתורה חיובית, ובחלק מהדברים תורה זו מוצגת כחלק אינטגרלי ממערכת השכר והעונש האלוהיים.

לאחר שראיונות אלה של ספר הבהיר עברו מדרום צרפת לספרד, נוצרו במדינה זו מרכזי מקובלים, שהחשוב ביותר היה בעיר גירונה[30]. ג'יקטיליה, שנולד בשנת 1248 בקסטיליה, כתב את ספרו שערי אורה בשנת 1293, תקופה שבה עבר להיות אחד מגדולי המקובלים בספרד במאה הי"ג. אמנם אין ג'יקטיליה כותב מהן מקורותיו, אולם אין בליבי ספק שכמקובל בעל שיעור קומה הוא אכן הכיר ואף שלט ברזיו של  ספר הבהיר.

כאמור בספר הבהיר ישנם שני קטעים הקושרים בין מידת החסד ואברהם, כדלקמן: "אמר ר' יוחנן מאי דכתיב (שמות י"ז יא) והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק, מלמד שהעולם מתקיים בשביל נשיאת כפים, מאי טעמא, משום דאותו כח שניתן ליעקב אבינו שמו ישראל, לאברהם ליצחק וליעקב ניתני כוחות, אחד לכל אחד ואחד, ובמידה שהלך כל אחד ואחד דוגמתה ניתן לו, אברהם גמל חסד לעולם שהיה מזמין לכל באי עולם ועוברי דרכים מזון וגומל חסד ויוצא לקראתם דכתיב (בראשית י"ח ב) וירץ לקראתם, ועוד וישתחו ארצה (שם) זאת היתה גמילת חסד שלימה, והקב"ה מדד לו במידתו ונתן לו מדת החסד דכתיב (מיכה ז' כ) תתן אמת ליעקב חסד לאברהם, אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם ..." .

"... עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותיי, מאי משמרתי, כך אמרה מדת החסד כל ימי היות אברהם בעולם לא הוצרכתי אני לעשות מלאכתי שהרי אברהם עמד שם במקומי וישמור משמרתי, כי אני זאת מלאכתי שאני מזכה את העולם ואפילו נתחייבו אני מזכה אותם, ועוד משיבם ומביא בלבם לעשות רצון אביהם שבשמים, וכל זה עשה אברהם דכתיב (שם כ"א לג) ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' אל עולם, סדר לחמו ומימיו לכל באי עולם והיה מזכה אותם ומדבר על לבם למי אתם עובדים, עבדו את ה' אלהי השמים והארץ, והיה דורש להם עד שהיו שבים, ומנא לן שאף החייבים היה מזכה שנאמר (שם י"ח יז) המכסה אני מאברהם אשר אני עושה ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ, אלא אזכהו שידעתי שיבקש עליהם רחמים ויזכה..."[31].

הקטע הראשון מספר הבהיר מדבר על כוחות עליונים שנלחמים זה בזה, ישראל(טוב) מול עמלק(רע). כדי להרחיב את יריעת הדרשה הכותב מתייחס לאבות האומה ולכוחות העליונים שניתנו להם. אברהם קיבל או ליתר דיוק זכה במידת החסד, בזכות מעשיו בעולם, ואילו יצחק קיבל את מידת הדין. רוצה לומר כי בעולם האלוהי העליון קיימת מערכת של כוחות, שניתנה לאבות האומה על פי מעשיהם בעולם, שמתאימים לאפיון של אותה מידה עליונה – חסד לאברהם, דין/ פחד ליצחק. חסדיו של אברהם נעשים אומנם כאן בארץ, אבל כוחה האמיתי הוא בעולם העליון ומשם שואב אברהם ויתר האבות את כוחותיהם. הקטע השני מספר הבהיר מוסיף נופך נוסף על פועלו של אברהם במידת החסד, ועל הכוח האלוהי המקביל שקיבל בגין מעשיו. אם זו הפרשנות הראויה של הדברים, ג'יקטיליה היה יכול לקחת בנקל את הרעיון של מידות אברהם ויצחק כפי שהוא מציג בסיפור העקדה שלו, מספר הבהיר, היות שסיפור זה על פי דעתי הוא בבואה למתרחש בעולם העליון, בה מידת החסד(אברהם) מרסנת את מידת הדין (יצחק).

אחרית דבר

פרשת וירא מביאה את אחד מסיפורי המקרא המכוננים ביותר – עקדת יצחק. על מעשה זה נכתבו פרשנויות אין ספור, הן במדרשי חז"ל והן בפרשנויות מודרניות כאלה ואחרות. בגוף המאמר הבאנו את התייחסותו של המקובל יוסף ג'יקטיליה לעקדת יצחק, ולפי מה שעולה מדבריו, עקדת יצחק כאשר מביאים אותה לעולם האלוהות, משמעותה – ריסון כוח הדין שיצחק מייצג אותו בעולם, על ידי מידת החסד, המיוצגת בסיפור ובעולמנו על ידי אברהם. יתרה מזאת. לטעמי עקדת יצחק הארצית, שיש לה כאמור בבואה אלוהית, הייתה חייבת להתקיים, אחרת כוח הדין היה נשאר לא מרוסן והעולם לא היה יכול להתקיים במצב שכזה.

התיאור המקראי שאברהם לוקח את האש והמאכלת, הינו אמנם תיאור ארצי, אבל הם מסמלים את הריסון בעולם האלוהי של אברהם/ חסד, מול הדין/יצחק. ג'יקטיליה אמנם יכל לרקום סיפור זה על דעת עצמו, אולם המקבילות שהבאנו, מהלכות תשובה של הרמב"ם, עליהם חוזר ג'יקטיליה, כמעט בשלמותם, הרעיון שבריאת העולם הינה חסד אלוהי, המובא בספרו של רס"ג אמונות ודעות, ומופיע פעמיים במקומות שונים במורה נבוכים, אותו פירש ג'יקטיליה בתחילת דרכו הספרותית, ולבסוף המבואות מספר הבהיר המסבירות באופן רדיקלי כי אבות האומה קיבלו כוחות אלוהיים בהתאם למעשיהם בארץ, כל אלה היו יכולים להוות כר השפעה פורה לרעיון אותו מציג ג'יקטיליה בספרו שערי אורה אודות עקדת יצחק.

[לאוסף המאמרים על פרשת וירא, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת וירא.
• אוסף המאמרים על הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת וירא באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 12/11/19.
• פנחס יחזקאלי (2023), הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית, באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 18/10/23.

[1] בראשית, פרק כ"ב, פסוק א'.

[2] שם, פסוק י"ב.

[3] עודד ישראלי, פתחי היכל, מאגנס, ירושלים, 2013. (להלן – ישראלי, פתחי היכל).

[4] שם, עמודים: 155 – 126.

[5] שם, עמודים: 136 – 126.

[6] רבי יוסף בן אברהם ג'יקטיליה מגדולי המקובלים בספרד במאה ה-13. בן דורו של רבי משה די ליאון מחבר הזוהר.

[7] ספר שערי אורה - הסבר על עשר הספירות ושמותיו של ה'. אנו נעזר במהדורת דורות, ההדיר – יוסף בן שלמה, מוסד ביאליק, ירושלים, תשנ"ו(להלן – שערי אורה, דורות).

[8] יוסף דן, תולדות תורת הסוד העברית, מרכז זלמן שזר, ירושלים, 2014, כרך י', עמודים: 25  – 23.(להלן – דן, תולדות).

[9] אפרים גוטליב, בירורים בכתבי ר' יוסף ג'יקטיליה, תרביץ, ירושלים, ל"ט, תש"ל, עמודים: 62 – 89.

[10] ראה רשימת מחקרים מרכזיים אודות ג'יקטיליה – דן, תולדות, עמודים: 47 – 48.

[11] שערי אורה, דורות, כרך א', עמוד 222.

[12] ראה – בראשית, פרק י"ח, פסוק כ"ג ואילך.

[13] שערי אורה, דורות, עמוד 223. ההסבר בסוגריים הוא שלי בכל הקטעים של ספר שערי אורה.

[14] שם, עמוד 225.

[15] יוסף בן שלמה מעיר כי השימוש בביטוי בוודאי בא להדגשת המשמעות המיסטית המדויקת של המילה, והוא שימוש לשון הזוהר. שם, עמוד 149, הערה 3. 

[16] שם, עמודים: 226 – 225.

[17] שם, עמוד 226.

[18] רמב"ם, הלכות תשובה, פרק ג', הלכה ה'.

[19] דן, תולדות, עמוד 27 – 26.

[20] אפרים גוטליב, מחקרים בספרות הקבלה, ערך יוסף הקר, ת"א, תשל"ו, עמודים: 113 – 111.

[21] במאמר זה לא עסקנו בשאלת סיווגו של פירוש ג'יקטיליה על מורה נבוכים, בין פילוסופיה לתורת הסוד. השגותיו של ג'יקטיליה על דברי הרמב"ם מוצגות על בסיס עינוי משותף לפרשנות של ג'יקטיליה לדברי הרמב"ם במורה נבוכים. עניין זה דורש בירור נפרד ואין כאן המקום להאריך בזה.

[22] שערי אורה, דורות, עמוד 27.

[23] שערי אורה, ב', עמודים: 36 – 38.

[24] על רס"ג ותורתו הפילוסופית ראה:

גוטמן, י. הפילוסופיה של היהדות, מוסד ביאליק, 1983, עמודים- 63-64.

 סיראט, ק. הגות פילוסופית בימי הביניים, כתר, 1975,עמודים 26-28.

    שבייד, א. הפילוסופים הגדולים שלנו, ידיעות אחרונות, 1999,עמודים 22-25.

    שמאי, ב.ח., עשרת עיקרי האמונה של רב סעדיה גאון, דעת,37, בר אילן,תשנ"ו,עמודים-26-11.

הראל, א. שלוש נגיעות פילוסופיות, ספרי צמרת, יהוד, 2012, עמודים: 47 – 53.

I.Efros, 'Saadya's Theory of Knowledge, JQR, XXXIII (1942-1943), pp.133-170.

A. Marmorstein, The Doctrine of Redemption in Saadya's Theological System, Saadya Studies,1943, pp.4-25.

[25] ר' סעדיה גאון, הנבחר באמונות ודעות, מהדורת קאפח, סורא, ירושלים, תש"ל, עמוד קטז.

[26] רמב"ם, מורה נבוכים, חלק שלישי, פרק כ"ט, מהדורת שוורץ, ת"א, 2002, כרך ב', עמוד 524. ראה – רמב"ם, משנה תורה, ספר המדע, הלכות עבודה זרה, פרק א', הלכה ג'. במקור זה נשתמש גם בציטוט הנוסף ממורה נבוכים.

Lawrence Kaplan, Maimonides on the Singularity of the Jewish People, Daat, 15, 1984, pp. xli.

[27] שם, חלק שלישי, פרק נ"ג.

[28] על ספר הבהיר ראה בהרחבה, כולל ביבליוגרפיה מקיפה: דן, תולדות, כרך ז', עמודים: 106 – 297.

[29] שם, עמוד 296.

[30] ראה – גרשום שלום, ראשית הקבלה, שוקן, תש"ח, פרק חמישי.

[31] ספר הבהיר, מהדורה דיגיטלית על פי נוסח מרגליות, סעיפים: קל"ה קצ"א בהתאמה.  (guideangel.com).