תקציר: לסופר חתן פרס נובל מריו ורגס יוסה שלום, בהרצאתך השחלת את המשפט על "התמיכה האמריקאית בפלישה הישראלית לעזה, ובטבח האכזרי שהתבצע שם באזרחים"... חשתי כמי שחטף סטירה. אף אחד באולם לא מחה, וכך להסכמה הגורפת של קהל שבוי לניסוחים בדבר חשיבות הליברליות, הצטרפה הצהרתך ההזויה כנגד ישראל כאילו היא אמת שאין להפריכה, הצהרה שמקופלת בה הזהרה לכל מי שתומך בישראל.

[לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן] [לאוסף, המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', לחצו כאן]

ד"ר יוסף זהר, הינו הינו מרצה בחוג לקרימינולוגיה, באקדמית גליל מערבי ועמית בפרויקט מחקר יישוב הסכסוכים השיפוטי, בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן. מנהל המכון לבטיחות במשפט הפלילי.

מחקרו לתואר שלישי, "משפט פלילי בצל המיקוח – השפעת עסקאות הטיעון על המשפט הפלילי", נערך במסלול הרב-תחומי של אוניברסיטת חיפה, בהנחייתם של הפרופסורים ישראל אומן, אורן גזל-אייל ואלון הראל.

מחבר הספר 'הקבצן השביעי - רשימות מבית המעצר'.

מכתב זה מיועד לסופר, למחזאי ולעיתונאי הפרואני. חתן פרס נובל לספרות לשנת 2010, מַריוֹ וַרגַס יוֹסָה (בספרדית: Mario Vargas Llosa)

* * *

.

.

  31 באוקטובר, 2023

לסופר חתן פרס נובל מריו ורגס יוסה שלום,

את תפיסת עולמך באשר למושג "ליברליזם" שמעתי ישירות מפיך באוגוסט 2014, עת פרסת אותה בהרצאה שנשאה את הכותרת 'וידוי של ליברל לטינו אמריקאי', בכנס החמישי של חתני פרס נובל לכלכלה שמתקיים מדי שלוש שנים בלינדאו גרמניה, אליו הגעתי יחד עם כ 600 חוקרים צעירים מרחבי העולם.

סמוך למועד המפגש, כשיותר מחצי תושבי ארצי מופגזים, אז כהיום על ידי שלטון חמאס ברצועת עזה, כשממרקעי הטלוויזיה בוקעות תמונות של הפגנות נגד ישראל בבירות אירופה וכשבכנסים אקדמיים מונעים מחוקרים ישראלים להרצות, רציתי לבטל את השתתפותי. אך הידיעה שאאכזב את פרופ' ישראל אומן - אחד ממנחי בדוקטורט, אשר המליץ על השתתפותי ובעצמו הרצה בכנס - גברה על התחושות והחששות ובלב לא שלם נסעתי.

בנחיתה במינכן ליוותה את מטוס אל-על שריוניות, תזכורת לאולימפיאדה האיומה ב-1972, עד להגעתנו לחלק הנידח של הטרמינל שיוחד לישראלים ושנראה כאתר שהבנייה בו נעצרה באמצע העבודות. ביציאה מן הטרמינל, הירידה לתחנת הרכבת התת-קרקעית והאפלולית כשלשאלה היכן תחנת המודיעין נעניתי בגרמנית בלבד, לא בישרה טובות, אך בנסיעה הארוכה עם בני שיח ידידותיים ונופים שהלכו והרחיבו את הלב ככל שהתקרבנו לעיירת הקייט הציורית לינדאו שבבוואריה, טעיתי לחשוב ששמתי מאחורי את החרדות.

בכנס, למדתי לא מעט מן ההרצאות שעסקו בעיקר בבעיות השעה הכלכליות; בחוסר צמיחה, באבטלה, בפערים וכו', אך יותר מכל נחקקו בי רשמים מן המפגשים הבלתי אמצעיים עם חוקרים צעירים ממקומות רבים בעולם. שלושה מן הכלכלנים שהכרתי הם יהודים שמשפחתם היגרה בשנות התשעים מרוסיה שלאחר נפילת החומה, בעקבות רדיפות אנטישמיות ומשבר כלכלי, ומצאו מקלט בגרמניה. לדברי אחת מהם, גרמניה עד היום מעניקה סיוע לקהילה היהודית ולאלו שמתקשים להתפרנס. כלכלן נוסף שהכרתי שמתגורר בגרמניה הוא ממוצא אזידי שמשפחתו היגרה מטורקיה. לדבריו בעוד שבטורקיה לאזידים, השייכים למיעוט הכורדי, אין סיכוי לרכוש השכלה גבוהה, בגרמניה הם זוכים לזכויות והזדמנויות שוות.

הנה כי כן התגלה לי, שהרבה לפני שמי מאיתנו שמע על רדיפות האזידים על ידי ארגון המדינה האיסלמית דאעש, גרמניה לקחה אחריות והציעה להם מקום מפלט. ישראל כמדינה קולטת עלייה מתעשרת באוצרות אנושיים של אנשים שרובם בעלי זיקה אמונית ותרבותית משותפת. מה גרם לגרמניה להיות מדינה הבוחרת לקלוט אנשים בני מיעוטים שונים שאין לה עימם בהכרח זיקה משותפת ולשלם במתחים בין חברתיים, תוצאה של פערים מקוריים ופערים שנוצרים? בעיני זה לא ברור מאליו וראוי לציון ולהערכה.

לאחר חיסול גרמניה הנאצית ב 1945 בעלות הברית פתחו ביוזמה שכונתה דה-נציפיקציה, לעקירת הנאציזם בעיקר בגרמניה ובאוסטריה. בממשל הכיבוש הצבאי שהוקם דנו בכ 900,000 מקרים של מעורבים במעשי הנאצים. במקביל החלה ארה"ב בתוכנית מרשל להבראת אירופה, במהלכה הושקעו מיליארדים בשיקום כלכלי של מדינות אירופה המערבית. בהדרגה הבשילו יחסי גרמניה עם ישראל שנוסדה שלוש שנים לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, וב 1965, כאשר גרמניה כבר הייתה למדינה מערבית דמוקרטית ואוהדת ישראל, בוססו היחסים הדיפלומטיים במלואם. רק ב 1991, עם איחודה של גרמניה המערבית עם המזרחית, הותר לה לקיים צבא ללא פיקוח.

בערב היום השלישי הצטרפתי לחבורה שבחרה לוותר על הפסקה והעדיפה לשמוע אותך באולם תיאטרון העיירה. בשורות הראשונות זיהינו ישובים בני אצולה מקומית ואנשי עסקים בכירים שתומכים בכנס. כשסיפרת בכנות שובת לב על אחד מאבותיך בעל המנהגים המופקרים, אשר יום אחד אמר לאשתו שהוא הולך לקנות עיתון ולעולם לא חזר, כהתגלמות הטיפוסית של "ליברל" במשפחתך וביבשת הולדתך דרום-אמריקה, כבשת את הקהל ואותי גם יחד. כמו כן, וכרבים אחרים בקהל, הזדהיתי עם אמירות כגון, "הליברליזם הוא סובלנות וכבוד לאחר, ובעיקר לאלו שחושבים אחרת מאיתנו", ועל כמיהתך לחופש ברוח הגדרתו של ישעיהו ברלין על "החירות השלילית", שמשמעו עבורך הגנה על הפרט ואוטונומיה לאזרחים לארגן את חייהם לעבר מטרתם ללא התערבות בלתי צודקת.

דויד חמי אומנם הזהיר אותי מראש באשר לעמדותיך בנוגע לישראל, כך שהיה לי מושג למה לצפות, אך כשהתחלת לדבר על כיוונים חיוביים באמריקה הלטינית, על היחלשות הרגשות האנטי-אמריקאיים, מבלי שצפיתי זאת, והשחלת את המשפט "התמיכה האמריקאית בפלישה הישראלית לעזה, ובטבח האכזרי שהתבצע שם באזרחים", חשתי כמי שחטף סטירה. אף אחד באולם לא מחה, וכך להסכמה הגורפת של קהל שבוי לניסוחים בדבר חשיבות הליברליות, הצטרפה הצהרתך ההזויה כנגד ישראל כאילו היא אמת שאין להפריכה, הצהרה שמקופלת בה הזהרה לכל מי שתומך בישראל.

בתום ההרצאה נשאלת על עמדתך באשר ליכולתם של סופרים להיות חלק מעיצוב עולם טוב יותר, והוזכר שטפן צוויג שכונה בפי השואל "הסופר האוסטרי הנשכח". לאחר מכן לקול תשואות הקהל, השבת בחן רב לשואל נוסף, שהדרישה לבחור בין זהויות שונות היא טרור ואתה מאוד שמח עם לאומיותך הפרויאנית והספרדית ואתה "מרגיש דרום אמריקאי, אירופאי, אדם של המאה העשרים ואחת, אדם של העולם, זאת הציוויליזציה".

כמה צבוע, חשבתי לעצמי, להתהדר על אדמת גרמניה בחוכמתם ובתרבותם של פילוסופים ואנשי רוח אירופאים, כברלין וכצוויג (אשר התאבד ארבע שנים לאחר שברח לאנגליה עם סיפוח אוסטריה על-ידי גרמניה הנאצית) מבלי להזכיר את זהותם היהודית, וכמה נוח, ממש באותם ימים שדאעש עורכת טבח עם אמיתי באזידים ובבני מיעוטים אחרים בעיראק ובסוריה, להציג כדוגמה לברבריות שאתה יוצא נגדה, את התגוננותה של ישראל מטרור. עם יציאתי מהאולם כשביקרתי את הצגת הדברים המעוותת, נוכחתי בהשפעת דברי ההסתה שלך. בבת צחוק טענה כנגדי קולגה "מה אתה רוצה, אתם הורגים אנשים".

ישראל יצאה מעזה כבר ב 2004, ורוב הסיכויים שהיא כלל לא הייתה נאלצת להיכנס אליה שוב ושוב אם החמאס, להזכירך כנופיית הטרור שתפסה את השלטון בעזה תוך שחיטת יריביה מהפת"ח, היה יודע שיזכה לגינוי מוחלט על תקיפת אזרחים ולחימה מתוך שכונות ובתי חולים. מבחינה זו לנקודת המבט החד צדדית בסכסוך והעמדה הליברלית המופקרת, אחריות רבה להסלמה החוזרת ונשנית, ולתוצאותיה הקשות הן לתושבי ישראל והן לתושבי עזה. והפעם גם לעשרות חטופים אזרחי 25 מדינות בהן ארה"ב, גרמניה, צרפת, ותאילנד ועשרות נרצחים ונעדרים נוספים בעלי אזרחות זרה.

כפי שהגיבה מגישת חדשות פוקס ניוז מרתה מקאלום למראות הטבח של יום ה 7 באוקטובר, "זה לראות את הרוע האפל ביותר שיכול להתקיים. מחבלי חמאס צוחקים ומתקשרים הביתה כדי להתפאר בכמה יהודים הם הרגו 'בידיהם'. שואלים אם ההורים שלהם גאים. בני אדם מכוסים בדם, חרוכים, קרועים לגזרים. את הבכי של הילדים אני אשמע לנצח. אני חולקת את זה איתכם כי העולם צריך לדעת מה קרה, וכדי שתוכלו לדמיין את זה - כי אני מקווה שלעולם לא תצטרכו לראות את זה".

החמאס הוא דאעש למרבה הזוועה. המוטו של החמאס זהה לסיסמת תנועת 'האחים המוסלמים' והוא מנוסח בסעיף שמיני של אמנת התנועה, "אללה הוא תכליתה [של התנועה], הנביא הוא דמות המופת שלה, הקוראן הוא החוקה שלה, מלחמת הקודש [ג'יהאד] ומות קדושים הוא דרכה למען אללה הוא הנעלה במשאלותיה." ובסעיף שלושים ושניים מצוין כי, "תנועת ההתנגדות האסלאמית קוראת לעמים הערבים והמוסלמים לפעול ברצינות ובשקדנות על מנת לסכל את המזימה האימתנית הזו ולעורר בציבור את המודעות לסכנה שביציאה ממעגל הסכסוך עם הציונות, שהרי היום זו פלסטין ומחר חבל ארץ אחר, או חבלי ארצות אחרים. שכן, לתכנית הציונית אין גבולות; לאחר פלסטין הם [הציונים] שואפים להתרחב לנילוס ולפרת, לאחר שישלימו את "בליעת" האזור שאליו יגיעו, ישאפו להתרחבות נוספת ו[אחריה] עוד ועוד. מזימתם, [כלולה] ב"פרוטוקולים של זקני ציון" וההווה שלהם משמש כעדות התומכת ביותר למה שאנו טוענים." בפועל, דאעש הם אלו אשר שואפים להתרחב לאזור הנילוס והפרת ולהתרחבות נוספת עוד ועוד, ואלמלא עיראק בסיוע ארה"ב הייתה מביסה אותם בפלוג'ה, במוסול ובערים נוספות, היו עלולים להגשים זאת. מדינות מערב אירופה סוף סוף מבינות שעליהן להתמודד עם כיסים של דאעש השואפים להפוך את אירופה למדינה איסלאמית.

לעומת זאת, היהדות ליברלית במהותה. רעיון השוויון בין כל בני האדם, נולד מתוך עקרון 'צלם אלוהים' שבספר בראשית, התפיסה שבני האדם נושאים את צלמו של האל, שכן הם בעלי תבונה ויכולת בחירה, ובהמשך, בספר ויקרא, נכתב כי "מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם כַּגֵּר כָּאֶזְרָח יִהְיֶה" (כ"ד כ"ב), דבר המבטא את הרעיון כי כולם שווים בפני החוק. רעיונות אלו היוו מקורות ההשראה לדמוקרטיה ולחוקות העולם החפשי, כך למשל, נכתב בהכרזת העצמאות של ארה"ב ב 4 ביולי 1776: "אנו מאמינים כי אמיתות אלה הן ברורות מאליהן, שכל בני האדם נבראו שווים וכי הוענקו להם על ידי בוראם זכויות שאין ליטול מהם, בהן הזכויות לחיים, לחירות ולחתירה לאושר".

הנה גם הפתיחה של חוקת מפלגת 'חרות', המפלגה המייסדת של הליכוד, העומדת היום בראש הקואליציה:

יתכן ותמצא זאת מעניין שפילוסוף יהודי אירופאי נוסף, עימנואל לוינס, מפרק את המילה אחריות בעברית למרכיביה ומוצא בה את המילים 'היות אחר' ואת המילה 'חירות', ותסכים עם דבריו ש"לא החירות האנושית כי אם האחריות האנושית היא זו המעניקה לחירות משמעות".

לו רק היית פונה אלינו ברוח ציטוט אחר של לוינס, "היהדות פירושה אחריות על העולם כולו, וממילא היהדות נרדפת בכל מקום. להיות אחראי על הכול ועל כולם, פירושו להיות אחראי למרות עצמך. להיות אחראי למרות עצמך, היינו להיות נרדף. רק הנרדף אחראי על כולם, לרבות על רודפיו", ודורש 'לכן אתם המתהדרים בהיותכם הדמוקרטיה היחידה באזורכם, דווקא עליכם להוביל את שחרורה של עזה מטרור החמאס-דאעש ושיקומה המלא'. אפילו היית מוסיף, 'עם כל ההיסטוריה שלכם, עליכם להיות בראש המאבק העולמי ברצח עם', היית קונה לבבות ישראלים רבים, היית קונה את ליבי.       

בברכה,

יוסף זהר

נ.ב.,
אודה לך אם תצטרף לאקדמאים מרחבי העולם אשר חתמו על מכתב הקורא:
• לגנות בתוקף המרבי את ההתקפות הנפשעות של מחבלי החמאס על ישראל שהחלו ב-7 באוקטובר 2023 וכללו הריגה ופגיעה בלתי הפיכה באלפים וחטיפת מאות אזרחים חפים מפשע, כולל ילדים, נשים, קשישים וחלשים;
• לדרוש מהחמאס לשחרר מיידית וללא תנאי את כל החטופים ולחדול משימוש בכל אדם או תשתית אזרחית כמגן אנושי;
• להכיר בזכותה של מדינת ישראל להגן על עצמה - בכל האמצעים הנחוצים והמותרים על פי המשפט ההומניטרי הבינלאומי - נגד התקפות מעין אלה;
• לבקש מהקהילה הבינלאומית לספק את כל הסיוע ההומניטרי הנחוץ באזור ולהבטיח שהוא מגיע במהירות לנזקקים;
• להפציר במנהיגי המדינות האחרות באזור שלא להסלים את המצב עוד יותר על ידי תמיכה במחבלי החמאס או השתתפות ישירה בעימות.

[ההפניה לעצומה, לחצו כאן]

[לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן] [לאוסף, המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו'.
• אוסף המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2023), אוסף המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', ייצור ידע, 8/10/23.