תקציר: פרשת חיי שרה מהווה כר נרחב של דרשות קבליות אודות אם האומה שרה ומעמדה בעולם הספירות. היות ואחד הזיהויים של שרה הינה ספירת שכינה, אנו עסקנו בדברנו אלה בעיקר בדמותה של ספירת השכינה, הספירה העשירית והאחרונה בהיררכיה של עולם זה, על פי דבריו של יוסף ג'יקטיליה, כאמור - לאו דווקא בהקשר התיאולוגי של שרה, היות ואין זיהוי מובהק שכזה בספרו שערי אורה.

[לקובץ המאמרים על פרשת חיי שרה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית, לחצו כאן]

עודכן ב- 13 בנובמבר 2022

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

באחד ממאמרי הזוהר בפרשת חיי שרה, ישנה התייחסות לדמותה של שרה, בזו הלשון:" ויהיו חיי שרה, מה שונה כאן שכתובה מיתתה בתורה מכל נשות העולם שלא כתובה כך מיתתן בתורה?... 

אמר רבי יוסי, בכולם לא כתוב כמו שכתוב בשרה, שנאמר ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה, שהרי בכולם לא נמנו ימים ושנים כמו לשרה, ובכולם לא כתוב פרשה אחת לבדה כמו לשרה. אלא סוד הוא, משום אותה הדרגה שכל הימים והשנים תלויים בה..."[1].

לדעתה של קניאל, הזוהר מדגיש כי שרה אוחזת במקור החיים הנובע לפי דעת המקובלים מאוצר הנשמות הנמצא בספירת בינה, וממנה מגיע שפע השנים והימים אל העולם שלנו בכלל ואל שוכני חלד בפרט[2] (סְפִירָה היא מושג יסודי בעולמה של הקבלה, המתאר רובד בהופעת האלוהות בעולם הגשמי). במאמרה מתמקדת קניאל בתפיסת הנשיות בספרות הזוהר, דרך בחינתן בפריזמה מגדרית ופסיכואנליטית, תוך התמקדות בדמותה של שרה. בדברים הבאים נתייחס למעמדה של שרה בעולם הספירות, בהיבטים נוספים.

ראשית נתייחס למעמדה של שרה בעולם העליון על פי דבריו של רבי משה די ליאון(רמד"ל)[3] בחיבורו סדר גן עדן[4], כדלקמן: "בגן עדן לפאת צפון יש שבעה מדורות ומקומות והיכלות לצדקניות שבישראל... הדירה הראשונה – בתיה בת פרעה...הדירה השנית שם כמה צדקניות מישראל ושם יוכבד אשת עמרם ראש עליהם... הדירה השלישית אשר שם מרים הנביאה וכמה מן הצדקניות העומדות עמה... הדירה הרביעית אשר שם חולדה הנביאה... הדירה החמישית אשר שם אביגיל... ומכאן והלאה שורות האמהות שרה ורבקה ורחל ולאה. ובחצות לילה כהקב"ה נכנס עם הצדיקים בגן עדן, קול קורא בגן עדן. התכוננו צדיקים לקראת אלהיכם אשריכם שזכיתים לכל הכבוד הזה. באותה שעה פורחות הנשמות במדרגות ומזדווגות כל אחת ואחת כראוי לה. ולפי מעלות מעשיהם ורואין ומשיגים ונהנין ומעלתם והנאתם – עין לא ראתה אלהים זולתך"[5].

בקטע זה מביא רמד"ל דמויות נשיות העומדות בראש מדורים המיוחדים לנשים בלבד. המשותף להן היא העובדה שהמדובר בגיבורות של הסיפור המקראי, ואין מעבר לכך נשים מתקופות אחרות. רמד"ל מזכיר במשורה את התכונות שבזכותן השיגו הנשים את מעמדם זה בגן עדן. תכונות אלו הם התכונות המצופות מנשים המשרתות את בעליהן או תלמידי חכמים. כך או אחרת אין רמד"ל מתייחס בנדיבות או בהבנה תיאולוגית למעמדן, ולמרות שהן זכו להיות בראש מדורים כאלה ואחרים מעמדן בכלל ומעמדה של שרה בפרט, על פי הנאמר כאן, נמוך למדי בהיררכיה התיאולוגית הקבלית.  

אם נעבור לזוהר עצמו, שם אנו מוצאים בדיון אודות יום השבת, התייחסות למעמד האישה בכלל, בריאתה והיחס בין הזכר לנקבה בעולם העליון, כדלקמן: "... נר של שבת ניתן להדליק לנשות העם הקדוש והרי אמרו החברים שחווה כבתה את נר העולם והחשיכה אותו... אבל סוד הדבר זו סוכת שלום מטרונית העולם היא, ונשמות שהן נר עליון שורות בה, ועל זה המטרונית צריכה להדליק, שהרי נאחזת במקומה ועושה המעשה. והאשה צריכה להדליק נר של שבת בשמחת הלב וברצון, שהרי כבוד עליון הוא לה, וזכות גדולה לעצמה, לזכות לבנים קדושים שיהיו נר העולם בתורה וביראה וירבו שלום בארץ, ונותנת לבעלה אורך חיים משום כך היא צריכה להיזהר (במצוות הדלקת נרות שבת). בוא וראה שבת לילה ויום, זכור ושמור הם כאחד, ועל זה כתוב זכור את יום השבת לקדשו, וכתוב שמור את יום השבת, זכור לזכר שמור לנקבה והכל אחד..."[6].

בדרשה האמורה, קיימת הקבלה בין תפקידה של השכינה בעולמות העליונים, הנקראת גם סוכת שלום בתחילת הדרשה הזוהרית, ובה נמצאות הנשמות שהן הנרות של העולם העליון, לבין האשה בעולם השפל שמצווה להדליק נרות שבת. הדלקת נרות זו מקשרת בין האשה בעולם הארצי לבין המטרונית, ובשל קשר מיתי זה האשה הארצית תזכה לבנים קדושים שיהוו נר העולם. בנוסף, הדלקת הנרות הארצית על ידי האישה יש בה מן הכפרה על חטאה של חווה, שבמעשיה כיבתה את נר העולם, ובסיום הדרשה נאמר כי בהדלקת הנרות מזכה האשה את בעלה, בבחינת איחוד או זיווג בין הזכר והנקבה כדוגמת הזיווג בין זכור לשמור האמור בפסוקי המקרא. בהמשך הדרשה, שלא הובאה כאן מקוצר היריעה, אומר הזוהר כי האשה, במקביל לשכינה מייצגת את האחדות הקוסמית, על יסוד כפל השמות ה' ואלוהים שמופיעים בבראשית פרק ב', פסוק כ"ב, העוסק בבריאתה של האשה. כפל זה מייצג לפי הזוהר את השילוב של ימין ושמאל, שמים וארץ חכמה ובינה, והיא על פי דבריו של יוסף דן, התורה שבעל פה המתאחדת עם התורה שבכתב בהתאחדותה עם האדם. ברם אין היא צריכה או יכולה להמצא לבדה והאדם שלצידה משלים אותה[7]. בסופו של דבר לענייננו חשובה ההשוואה שעושה הזוהר בין ספירת שכינה לבין האשה [8].

יוסף ג'יקטיליה בספרו שערי אורה, מתייחס לשכינה גם כאל מוטיב היסטורי ארצי המופנה לעולם הריבוד האלוהי, כדלקמן: "כי השכינה בזמן אברהם אבינו עליו השלום נקראת שרה, ובזמן יצחק אבינו עליו השלום נקראת רבקה, ובזמן יעקב אבינו עליו השלום נקראת רחל... ושתי השפחות הן סוד שתי הנערות של שכינה, ומשם נתקן הכל..."[9].

ג'יקטיליה לא מקבע את הזיהוי של ספירת שכינה או בשמה האחר מלכות אך ורק לאם האומה שרה, אלא מדבר אודות זיהוי שמי דינאמי, בהתאם לנסיבות ההיסטוריות שהמקרא מזכיר בדבריו. כך או אחרת עקרון דבריו של ג'יקטיליה ברור והוא – השכינה מזוהה עם האשה העליונה ש"כל הנקבות שבעולם נמצאים בסודה"[10], ואין כאן זיהוי סטטי של השכינה עם שרה דווקא.

בשערי אורה מרחיב ג'יקטיליה את דבריו אודות השכינה ככוח אלוהי[11], לכיוון שונה ממה שאמרנו קודם לכן, כוח שהיה בתחילת בריאת העולם ברובד התחתון של הריבוד האלוהי: "והיא(השכינה) הייתה שוכנת עם ישראל תמיד משעת עשיית המשכן, כאמרו – ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. וצריך אתה לדעת עיקר גדול, דע (ש)בתחילת בריאת העולם עיקר השכינה בתחתונים הייתה, שהרי מערכת כל הנבראים על סדר המעלות היו: עליונים כנגד עליונים, תחתונים כנגד תחתונים, ולפיכך הייתה שכינה שרויה בתחתונים ובהיות השכינה למטה נמצאו שמיים וארץ אחדים, וזהו לשון ויכולו השמיים והארץ וכל צבאם, שנשתכללו אלו מאלו ונתמלאו אלו מאלו, והיו הצינורות והמקורות פועלים בשלימותם ונמשכים מלמעלה למטה. נמצא ה' יתברך ממלא מלמעלה למטה, וסימנך (ראייה לדבר) השמיים כסאי והארץ הדום רגלי. נמצא שה' יתברך היה שרוי במיצוע שווה בין עליונים ובין התחתונים, בא אדם הראשון וחטא, נתקלקלו השורות ונשתברו הצינורות... ונסתלקה שכינה ונתפדרה(מלשון פירוד) החבילה"[12]. 

ג'יקטיליה מתאר בקטע זה את השכינה ככוח אלוהי נחות, אולם למרות נחיתות זו לכאורה, המדובר בכוח אלוהי חשוב ומרכזי להבאת השפע האלוהי מהספירות העליונות אל עולמנו. המצב האידיאלי הזה הופר לראשונה על ידי חטאו של אדם הראשון, אשר גרם לפירוד האחדות האלוהית של עולם הספירות ולסילוקה של השכינה מהעולם. על פי המשך הדברים המדובר בגלות הראשונה של השכינה. לדעת ג'יקטיליה חטאו של אדם הראשון היה בראש ובראשונה חטא מחשבתי, בו הוא הפריד במחשבתו העליונה את השכינה משאר הספירות שמעליה וכך קיצץ בנטיעות:" ואדם הראשון חטא במחשבה ונענש מיתה"[13].

לכן לדברי ג'יקטיליה ה' לא הזהיר את אדם הראשון שלא יאכל מעץ החיים אלא אסר עליו רק שלא לאכול מעץ הדעת, זאת היות שהמדובר היה בעץ הדעת טוב ורע, ומשמעות הדברים שנאחזים בו גם כוחות הטומאה, ולכן אכילה ממנו, כפי שראינו קודם לכן אכילה בהיבט הרוחני מיסטי, מהווה מקום של סכנה לקיצוץ בין ספירת מלכות לבין הספירות מעליה ובעיקר פירוד בין ספירת מלכות לבין ספירת יסוד, המסמלת את האיבר הזכרי בריבוד האלוהי, ופוגעת אנושות בזרימת השפע האלוהי הראוי והטוב לעולמנו:" ואם כן התבונן כי השם יתברך לא הזהיר אדם הראשון שלא יאכל מעץ החיים ולא מנעו ממנו, ומי יתן ויאכל, אבל מנעו שלא יאכל מעץ הדעת, לפי שכמה קליפות חיצוניות מתאחזות (נאחזות) בו ויהיה גורם קיצוץ ופירוד"[14]. לפיכך בגין חטאו של אדם הראשון ניתנה הכניסה לכוחות הרע – סטרא אחרא, לתוך השכינה, ולכך היו השלכות הרסניות על ההרמוניה בעולם האלוהי ועל השפע הראוי לבוא ממנו אל עולמנו.

את הקלקול בעולם הספירות ניסו לתקן אבות האומה אולם הם הצליחו בכך באופן חלקי בלבד: "באו אברהם יצחק ויעקב עליהם השלום, התחילו להמשיכה למטה ותיקנו לה ג' כסאות (התרגום בעולם הספירות לכך הוא שלוש הספירות המייצגות את האבות – חסד – אברהם, דין – יצחק, ותפארת - יעקב) ... נמצא(ת) השכינה בימיהם פורחת באוויר ולא מצאה מנוח לכף רגלה בארץ כאשר(היה) בתחילת הבריאה"[15].

מי שהצליחו לתקן את מעמדה של השכינה בעולם ולהחזיר את זרימת השפע האלוהי שהיה קודם לכן הם משה ובני ישראל, כאשר בנו את המשכן במדבר, אבל גם הם לא צלחו בכך עד הסוף והשכינה ככוח אלוהי משפיע הגיעה רק עד אוהל מועד ולא לקרקע העולם כמו שהיה בתחילת בריאת העולם, כפי שעולה מהמשך הדברים על אתר:" בא משה רבינו עליו השלום וכל ישראל עמו ועשו משכן וכלים, ותיקנו קלקול הצינורות (המזרימים את השפע האלוהי מלמעלה למטה), וסידרו את השורות... והחזירו השכינה לשכון בתחתונים – באוהל, אבל לא בקרקע כאשר (היה) בתחילת הבריאה".  

הורדת השכינה לאוהל בלבד ולאו דווקא לקרקע העולם כפי הייתה בבריאת העולם היטיבה לכאורה עם ישראל היות והשכינה ככוח קוסמי ומיסטי נדדה לכל מקום אליהם הגיעו ישראל: "ולזה אמר ושכנתי בתוכם ולא אמר ושכנתי למטה, אלא בתוכם – בדמיון אכסנאי. כלומר בכל מקום שילכו ישראל אלך עמהם ואשכון בתוכם אבל לא במקום קבוע... "[16].

נדודים אלה פסקו כאשר שלמה בנה את בית המקדש , והשכינה חזרה לשכון בארץ לאחר בנייתו, ושלמה מעבר לחוכמתו הרגילה הוא נתפס בדבריו של ג'יקטיליה כאיש המבין את הריבוד האלוהי המיסטי, ושכזה הוא חידש את השפע האלוהי הקיים בעת שסוררת הרמוניה בעולם הספירות, מלמעלה למטה:" וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה מהשמיים ותאכל העולה והזבחים וכבוד ה' מלא את הבית, נמצאת השכינה חוזרת למנוחתה בארץ בבית עולמים(בית המקדש), ואז חזרו הצינורות והמשכות(חזרו להזרים את השפע האלוהי) כולם להריק ברכה בבית המקדש... והיו הצינורות נמשכות לכל הארצות כולן, לשבעים משפחות כנגד שבעים שרים[17]... ולפי שהיה שלמה יודע דרך המשכת השפע מירושלים לכל המקומות... ואם כן נמצאת השכינה משלחת הברכה כפי השיעור הראוי לכל הארצות מבית המקדש"[18].

ג'יקטיליה לא המשיך בקטע האמור את הסיפור ההיסטורי המתבקש אודות השכינה, ואין הוא מתייחס כלל לחורבן בית המקדש, חורבן שגרם לשכינה לנדוד ממקומה לגלות. על כך הוא מדבר בקטע נוסף בהמשך הדברים: "וכשחטאו ישראל לפניו ונחרב הבית, הרי זה המשכון שלו ממשכנו ביד ישראל ומוליכו עמהם בגלות... חביבים ישראל שבכל מקום שגלו שכינה עמהם... וכתיב אנכי ארד עמך מצרימה. גלו לבבל שכינה עמהם... לעילם שכינה עמהם...גלו לאדום שכינה עמהם... וכשהן חוזרים (מהגלות לארץ) שכינה עמהם..."[19]. לשון אחר - גם שישראל חטאו שכינה נמצאת בקרבם והיא בבחינת משכון שניתן בידיהם עד זמן הגאולה.  

השראת ספירת שכינה בבית המקדש, יש לה פן נוסף אצל ג'יקטיליה והוא עניין הדין והצדק:" ולפי שהשכינה הייתה תמיד בירושלים משנבחר בית עולמים (בית המקדש), אמר – מלאתי משפט צדק ילין בה. ועניין צדק – צריך אתה לדעת כי המידה זאת(שכינה) נקראת בית דין של מטה, שמקבלת שפע מבית דין של מעלה שהוא מידת הגבורה הנקרא אלוהים (הספירה החמישית דין נקראת גם אלוהים והיא מסמלת את בית הדין בעולם העליון) ... ואז עושה דין ומשפט בעולם אם לחרב אם לשלום, אם לרעב אם לשובע, אם למוות אם לחיים, וכן בשאר כל הדינים שבעולם, ממידה זו נמשכים כששואבת ממידת הגבורה (ספירת דין)"[20].

רוצה לומר שספירת שכינה יש לה קשר עם ספירת דין, שהיא מייצגת את בית הדין העליון של עולם הספירות. השכינה מושפעת מספירת דין לגבי עשיית דין ומשפט בארץ, כלומר – לפי ג'יקטיליה  יש לספירת השכינה חלק מכוחותיה של ספירת דין, זאת מתוקף השפעתה של ספירת דין על ספירת שכינה, ובגין חיבור זה נעשה דין ומשפט בארץ.

ג'יקטיליה ממשיך בקו המחשבה שספירת השכינה מייצגת את הדין האלוהי גם בקטע הבא:" סוד הספירה האחרונה מקבלת ואינה משפעת במינה. אבל בכל מה שלמטה הימנה היא משפעת, ולפיכך נקראת (גם בשם) אדוני. ומה שאמרתי לך שכולה (ספירת שכינה) דין, מצד עצם אמיתתה, אבל כשהיא מתמלאת מן הספירות ש(מ)עליה – הכול לפי המילוי. אם חסד – חסד, ואם דין – דין, ואם רחמים – רחמים. והבן זה מאוד"[21]. כאן חוזר ג'יקטיליה לתפיסתו המעניינת כלפי ספירת שכינה. היות והיא הספירה האחרונה בהיררכיה של הריבוד האלוהי, אין לה השפעה על עולם הספירות שמעליה. השפעתה היא כאמור רק על העולם שמחוץ לאצילות, שהוא כבר איננו שייך לעולם האלוהי אלא לעולם החומרי שלנו, וסוג השפעתה תלוי בשפע או בנאצל אליה מהספירות שמעליה, חסד או דין.

היות וג'יקטיליה מכנה את ספירת שכינה בשם אדנות, הוא ממשיך בקו חשיבתו בקטע נוסף המבהיר עוד יותר את פשר דבריו: "ובהיותם הבריות חוטאים מעט ואינם גורמים שיפסקו הצינורות הבאות משם אלהים(ספירת דין) לשם אדוני(שכינה), הנה אדוני דבק ברחמים ואינו דן את הבריות כלום... אבל אם בני העולם עוברים עבירות גדולות ומטמאים עצמן בטומאות חמורות, אז בטומאתם גורמים שיפסיקו כל צינורות השפע הבאים משם אלהים לשם אדוני, ואז נשארת המידה הנקראת אדוני יבשה וחסרה מן הרחמים, כי הרי נסתלק שם הוויה(שם הוויה הכוונה אצל ג'יקטיליה ששם זה הוא המקור לכל הכוחות הכלולים בשם אדנות/אדוני) לגמרי ונשארת מידת אדוני... לבדה ודנה את הבריות בדין גמור ובקושי, ומעוררת בעולם מלחמות גדולות וחלאים רעים משונים ומיתות רעות ודבר וחרב ורעב ושבי וביזה, עד שיגמור הדין"[22].

דברים אלה מוסיפים נדבך אנושי למתחולל בעולם הספירות האלוהי. ככול שחטאי האדם על הארץ יהיו גדולים יותר, השפע האלוהי הנאצל מלמעלה עד ספירת שכינה נעצר, ומה שנשאר הוא השפעתם של כוחות הדין האלוהיים המכים את העולם השפל מכות קשות ונמרצות. מכן שתהליך האצילות בעולם הספירות איננו מערכת סגורה הרמטית בפני יושבי חלד, נהפוך הוא. כאשר האדם חוטא יש לכך השפעה קרדינאלית על השפע האלוהי הנאצל, וככול שחומרת החטא גדולה יותר, כך השפע של החסד מתמעט עד שנסוג אחור, ומה שנאצל אלא כוחות הרע והדין, המכים את עולמנו. מכן שיש על האדם אחריות כבדה על התנהלותו המוסרית והדתית, כי כל סטייה כזאת או אחרת תגרום להפסקת השפע הנאצל של החסד, ותשאיר את ספירת שכינה העם כוחות הרע בלבד. ומכיוון שאמרנו שספירה זו השפעתה היא מחוץ לעולם האצילות, הרי ככול שהריחוק והחטא של האדם גדולים יותר כך מידת הדין מתגברת בספירת שכינה ומענישה את החוטאים עלי אדמות. לשון אחר היסוד התיאורגי בולט בדבריו אלה של ג'יקטיליה אם כי הוא אינו מפרט אלו מעשים של האדם מהווים גורם לסתימות צינורות השפע, ומנגד אין הוא מפרט מה הם המעשים המסייעים לירידתו של שפע החסד בעת שיש הרמוניה בעולם הספירות והאדם מתנהל באופן הנדרש ממנו.    

אחרית דבר

פרשת חיי שרה מהווה כר נרחב של דרשות קבליות אודות אם האומה שרה ומעמדה בעולם הספירות. היות ואחד הזיהויים של שרה הינה ספירת שכינה, אנו עסקנו בדברנו אלה בעיקר בדמותה של ספירת השכינה, הספירה העשירית והאחרונה בהיררכיה של עולם זה, על פי דבריו של יוסף ג'יקטיליה, כאמור - לאו דווקא בהקשר התיאולוגי של שרה, היות ואין זיהוי מובהק שכזה בספרו שערי אורה.

מנגד ג'יקטיליה מרחיב את ההסבר הקבלי אודות ספירת שכינה, כינוייה הרבים ופעילותה מחוץ לעולם האצילות. בנוסף הוא מגדיר את פעילותה הן בענייני חסד או בענייני חלות הדין האלוהי בעולם, עובדה שיש לה קשר תיאורגי מובהק גם למעשיו של האדם בעולם. אמנם אין הוא מגדיר אילו מעשים הופכים את ספירת שכינה לכוח של חסד או כוח של דין, אולם נכון יהיה לשער שהמדובר על שמירת מצוות התורה בהיבט המעשי והתיאוסופי שלהן גם יחד.

[לקובץ המאמרים על פרשת חיי שרה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת חיי שרה;
• אוסף המאמרים על הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), רשת חיי שרה באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 17/11/19.
• פנחס יחזקאלי (2023), הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית, באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 18/10/23.

[1] זוהר, א', דף קכ"א עמוד ב' – קכ"ב, עמוד א'. נעזרתי בתרגומה של רות קרא – איוונוב קניאל, מתוך מאמרה סוד הברית האימהית ודמותה של שרה בזוהר, פרשת לך לך,  מחקרי ירושלים בספרות, כרך ל"א, 2020, עמודים: 123 – 172. (להלן – קניאל, סוד הברית).

[2] קניאל, סוד הברית, עמוד 126.

[3] רבי משה די ליאון(רמד"ל), היה מקובל ספרדי שהפיץ לראשונה את ספר הזוהר ,הנחשב לחיבור המרכזי בתורת הקבלה.חיבור זה יוחס על ידו לתנא רבי שמעון בר יוחאי .טענה זו הייתה בסיס לפולמוס בדורו ובדורות שאחריו, בין הוגים, רבנים וחוקרים שראו במשה די ליאון את מחברו האמיתי של הספר. רמד"ל נפטר ככול הנראה בשנת 1305. על כתביו הפסודו - אפיגרפיים, שעל אחד מהם אנו דנים כאן, ראה – יוסף דן, תולדות תורת הסוד העברית, כרך י', מרכז זלמן שזר, ירושלים, 2014, עמודים: 310 – 334, הכולל גם ביבליוגרפיה נרחבת. (להלן – דן, תורת הסוד).  

[4] סדר גן עדן - גרשום שלום הכין מהדורה ביקורתית מפורשת של סדר גן עדן, אולם הוא לא הביא את החיבור לדפוס. ליאור זקס שמואלי כללה במהדורתה את הערותיו של שלום, בצד הערותיה שלה. ראה – ליאור זקס שמואלי, סדר גן עדן, מהדורה מדעית ועיון (עם הערותיו של גרשון שלום), קבלה, כ"ח, תשע"ג, עמודים: 299 – 191. (להלן מהדורת שמואלי).

[5] מהדורת שמואלי, עמודים: 285 – 288.

[6] זוהר, חלק א', מ"ח, עמוד ב'. נעזרתי בתרגומו של יוסף דן בתוך: דן, תורת הסוד, כרך י"א, עמוד 246. הערת הסוגריים שלי.

[7] דן, תורת הסוד, י"א, עמוד 247.

[8] גרשום שלום בספרו פרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליה, מוסד ביאליק, ירושלים, 1980, מביא פרק שלם אודות השכינה וסמליה ואומר בעמוד 294 כי מספר מאמרי הזוהר הדנים בשכינה ובסמליה הוא עצום ורב, לנו חשובה הקביעה שלו כי השכינה הינה ההיבט הנקבי באלוהות, ובהיותה בת זוג בזיווג הקדוש מתממשת האחדות של הכוחות האלוהיים.

[9] יוסף ג'יקטיליה, שערי אורה, מהדורת יוסף בן שלמה(דורות), מוסד ביאליק, ירושלים, תשמ"א, עמוד 230.(להלן שערי אורה, דורות).

[10] על פי דבריו של הזוהר, שג'יקטיליה לפי הבנתי מסכים איתם, ראה – זוהר, חלק א', רכ"ח, עמוד ב'.

[11] ראה הרחבה של יוסף דן אודות השכינה, תורת הסוד, כרך י', עמודים: 193 – 218.

[12] שערי אורה, דורות, עמוד 65 – 66. הפירוש בסוגריים שלי.

[13] שם, עמוד 82.

[14] שם עמוד 247.

[15] שם, עמוד 66.

[16] שם עמוד 67.

[17] לפי ג'יקטיליה עולם הכוחות האלוהיים אינו מסתיים במערכת הספירות. בינה לבין העולם התחתון קיימים כוחות רוחניים שונים, טובים ורעים, אשר יש להם השפעה רבה על קורות העולם. אחד מהכוחות הללו ואחד מהחשובים שבהם, הם שרי אומות העולם, שבעים במספר, וכוחם מתואר בהרחבה יתירה בספר שערי אורה. בדברנו אלה לא נעסוק בכוח רוחני חשוב זה, היות ונצרך דיון מעמיק ורחב יריעה לצורך כך, המחייב התייחסות במאמר נפרד. ראה – שערי אורה, דורות, עמודים 34 – 36. ראה – ישעיהו תשבי, משנת הזוהר, א', מוסד ביאליק, ירושלים, תש"ט, עמודים: ר"צ – רצ"ב, חלק ב', ירושלים, תשכ"א, עמודים: תקכ"ג – תקכ"ד. משה חלמיש, היחס לאומות העולם בעולמם של המקובלים, ספר זכרון ליוסף סרמוניטה, ירושלים, י"ד, תשנ"ח, עמודים: 289 – 311.

[18] שם, עמודים: 68 – 69.

[19] שם, עמוד 70.

[20] שם, עמודים 70 – 71.

[21] שם, עמודים: 244 – 245.

והבן זה מאוד - ג'יקטיליה משתמש בקטע אפוף סוד זה במטבע לשון זו הקיימת כבר קודם לכן במורה נבוכים לרמב"ם. ראה את מראי המקום במורה נבוכים בו ביטוי זה מופיע, כדלקמן:

חלק א', פתיחה למורה נבוכים, פרקים: י"ט, כ"ח, מ"ו, ס"ב, ע',

חלק ב', פרקים: י"ב, ל',

חלק ג', פרקים: ד', ז', ט"ו, כ"א, כ"ו, נ"ב.

פירוש מטבע לשון זה – דרישה מהקורא למאמץ אינטלקטואלי מעמיק על מנת להבין את הנושא מעבר למילים שבהם הוא הוסבר, ולהשלכות התיאולוגיות הלטנטיות, הנגזרות מאותה הבנה מעמיקה.  לאחר שגוטליב הוכיח, כי החיבור קצת באורים מהמורה, או השגות על מורה נבוכים, נכתב על ידי ג'יקטיליה בתחילת דרכו הספרותית, אין זה מן הנמנע כי הושפע מדברי הרמב"ם, ויתכן שלקח את מטבע הלשון האמור כולל את משמעותו  ופרשנותו היישר ממורה נבוכים. ראה - אפרים גוטליב, מחקרים בספרות הקבלה, ערך יוסף הקר, ת"א, תשל"ו.

[22] שערי אורה, דורות, עמודים: 264 – 265.