תקציר: ד"ר מרדכי קידר מפרט את מקורות הסבל והעינויים, שגילו מחבלי חמאס ב- 7 באוקטובר 2023, ואת הפער התרבותי - שחשוב להכיר בו - בין התרבות המערבית, המקדשת את החיים הטובים והאושר, לבין תרבות המקדשת את הסבל, באמצעים חברתיים ודתיים.

[לאוסף המאמרים על הצד האפל של האסלאם, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', לחצו כאן] [לאוסף, המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', לחצו כאן]

מרדכי (מוטי) קידר (ראו תמונה משמאל) הוא מזרחן, ד"ר אמריטוס במחלקה לערבית באוניברסיטת בר-אילן ועמית מחקר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן.

החומר המובא כאן הוא תמלול של חלק מסרטון יוטיוב (מצורף בסוף): "למה במזרח התיכון שוררת אדישות לסבל ולעינויים?". קריאה וצפיה נעימה!

*  *  *

למה האכזריות הזאת של מחבלי חמאס? שריפת אנשים, קטיעת צווארים, אונס, השפלה... מאיפה היא נובעת? התשובה מורכבת.

אנחנו כבר יודעים שהאלימות הזו איננה מאפיינת את הפלסטינים לבדם. חזינו בדברים נוראים ואיומים במקומות אחרים במזרח התיכון: בסוריה, בעיראק, בתימן, בלוב, בסודן, בדרפור. ראינו מעשי אונס רבים, דרך להשפיל את האויב, כי היא מחייבת את ראש המשפחה להרוג את בנותיו, אם תיכנסנה להיריון... ראינו אנשים ששמים לקורבנותיהם חומר נפץ בכיסים שמתפוצץ וקורע את הקורבן בייסורים... ראינו קטיעת איברים כמו קטיעת הרגליים כד שהקורבן לא יוכל לברוח במהלך ההתעללות... וראינו אותם גם אצלנו במלחמות קודמות, בעיקר במלחמת העצמאות. אם, מה שקרה כאן איננו שונה מההתנהלות האכזרית בסכסוכים באזורנו, נשאלת השאלה למה? מאיפה זה מגיע? מה המקור?

קיימות שתי סיבות עיקריות לכך: האחת היא הסוציולוגיה של המזרח התיכון, שהיא בת מאות אלפי שנים, מאז שבני האדם ניסו לחיות באזור הזה. השנייה היא הדתות במזרח התיכון, בעיקר האסלאם. אפרט:

הסוציולוגיה של המזרח התיכון

את הסוציולוגיה של המזרח התיכון מעצב המדבר. 98% משטחו של המזרח התיכון - ממרוקו ועד עיראק, מסוריה ועד תימן - הוא מדבר, ובמדבר חייבים לשמור, מכל משמר, על מקורות המים, מפני אלה שנגמרו להם המים ואז יבואו אליך לקחת אותם כדי לשרוד. חייבים להגן על מקורות המים בכל מחיר ובכל דרך, כי אם אויביך יצליחו להתגבר עליך, תיזרק למדבר, למות בצמא תוך שעות. לכן, המאבק על המים הוא מאבק על כל הקופה לחיים ולמוות.

לכן, לא די שתחסל את אויבך. זה חייב להיעשות בדרך שתרתיע אויבים נוספים שחומדים את המים שלך. הרתעה נוצרת רק באמצעות תגובה מאוד לא פרופורציונלית, אפילו על ההתגרות הקטנה ביותר. זו הדרך לשרוד במזרח התיכון. זו הסיבה לצורות העינויים הנוראיות הללו, הארוכות המכאיבות והמשפילות. זה חוק המדבר. אחרת, יעשו את זה לך. 

המאבק על המים הוא מאבק נורא ואיום. אכזר וחסר פשרות. ספרות האזור מלאה בתיאורי זוועה על מעשי ההתעללות הללו. כך מתפקד המזרח התיכון כבר אלפי שנים, הרבה לפי שהדתות השונות הגיעו לאזור הזה.

האסלאם

האסלאם ניסה לגרום לאנשים להפסיק לריב אחד עם השני. כדי שירגישו אחים לדת, אחד לשני וייווצר שלום אסלאמי בעולם. את האגרסיות, שממילא נמצאות בתוך האנשים, מפנה האסלאם החוצה, אל הכופרים. באופן כזה יתן לנו אללה בחסדו את ארצות הכופרים ורכושם, בנותיהם וחייהם. כך, ייפרס האסלאם על כל העולם ("דין אללה בלסייף" - דינו של אללה מושגת באמצעות החרב). הקוראן גם מביע את הדברים הללו בכמה מקומות בתוכו.

אתן שתי דוגמאות:

הדוגמה האחת מצויה בסורה 9, פסוק 111, שאומר כך (בתרגומו של אורי רובין): "אללה קנה מן המאמינים את נפשם ואת רכושם. בתמורה הם יזכו בגן עדן. הם יילחמו למען אללה, יהרגו וייהרגו... על כן, שמחו בעסקה הזו אשר עשיתם (עם אללה). זוהי זכיה כבירה". הרעיון הוא שאללה קנה מבני האדם את נפשותיהם. הן אינן שייכות להם אלא לאללה. לכן, אדם חי רק בגלל שאללה לא לקח ממנו את נשמתו, שמכר לו. אם אדם נלחם למען אללה, כדי להרוג ולהיהרג, עליו לשמוח כי אחרי המוות וסוף החיים הזמניים, מצפה לו בשמים גן העדן לנצח.

באותו פרק בפסוק 14, נאמר כך (בתרגומו של יואל ריבלין, אביו של הנשיא לשעבר, רובי ריבלין): "הילחמו איפה בהם (בכופרים), ייסרם אלוהים בידיכם, ושמם חרפה, והגביר אתכם עליהם, וריפא לבבות עם המאמינים". זאת אומרת. יש פה הנחיה מפורשת לענות אותם, כי אללה מענה אותם בעצמו באמצעות ידיכם. המאמינים הם בעצןם שליחיו של אללה שבאים לענות את הכופרים, הקמים כנגדכם.

זאת אומרת, יש לנו כאן בפרק אחד את ההתייחסות הכפולה של הקוראן:

• מצד אחד, אתם הורגים ונהרגים;
• ומצד שני, אתם מענים את הכופרים כידו הארוכה של אללה.

ומה עם סבלכם שלכם? פסוק אחר אומר: "אללה הוא עם בעלי ה'סאבר' - היכולת לסבול לאורך זמן". 'סאבר' בערבית הוא שילוב של סבלנות בהיבט הזמן, והנכונות לסבול בהיבט התחושה. אללה איתך, אם יש בך את הנכונות לסבול קשה לאורך זמן. משמע, אם הכופרים מענים אתכם, קחו נשימה, ויגיע היום שבו אללה יתן לכם את האפשרות לענות אותם כידו הארוכה של אללה.

כזה בעצם הוא האסלאם. הוא לקח את הסבל הנורא שהיה בתרבות השבט, ונתן לו הכשר דתי. באגרסיות שלנו אנחנו ממלאים את מצוות האל, ובזמן השאול שאללה נתן לנו לתפקד בעולם, אנחנו מענישים את הכופרים בשמו, ואין זה משנה אם ניהרג תור כדי כך: זה הג'יהאד למען אללה - "אל ג'יהאד פי סביר אללה". ההליכה בשביל ההולך אל אללה. האסלאם אימץ את תרבות הסבל וגרימת הסבל שהייתה קיימת ממילא באזורים האלה, שמקבלת את הסבל כדבר לגיטימי, ונתן לו חותם הכשר דתי. המשמעות היא שאנחנו וכופרים אחרים צריכים להיות קורבנות של האידאולוגיה הכפולה הזאת של תרבות השבט האכזרית, מצד אחד, ותרבות האסלאם מצד שני, שמשתמשת באכזריות הזאת בשביל לפרוש את האסלאם על גביהם של הכופרים.

[להרחבה על פולחן המוות המוסלמי, לחצו כאן]

אין זה אומר, כמובן, שכל המוסלמים נוהגים כך; אבל אלו שכן, מונחים ע"י התרבות הזו

התרבות והאמונה הזו - של צירוף אלימות השבט מצד אחד, והכשרתה ע"י האסלאם מצד שני - חייבת להיות במוקד ההתעניינות של עמים ושל מדינות, שמבקשים לחיות בלי סבל ובלי לגרום מוות, לא לעצמם ולא לאחרים.

אתן שלוש דוגמאות לתרבות הסבל הזו:

• הצורך לחוש סבל בזמן המילה: כשמוסלמים רבים מלים את בניהם, הם מוותרים על הרדמה מקומית כדי שהנימול יחוש את הכאב. זו הנכונות לסבול והרצון לגרום כאב. השילוב של תרבות ואמונה יצרו קהות חושים של חלק מהמאמינים לכאב ולסבל.
• החשיפה לשחיטת בעלי חיים מגיל צעיר: השחיטה היא אחד השיאים של גרימת הסבל, והיא חלק מחייהם של מוסלמים. ילדים חווים זאת בגיל צעיר כשהם שוחטים בבית - ביחד עם הוריהם - כבשים ועיזים. הם חשים את סבל הנשחטים, מתרגלים אליו ומתחסנים מפניו. לעומתם, אנו מכירים את התופעה של יהודים רבים שיקרו בבית מטבחיים והפכו עקב כך לצמחונים, כי סבל הנשחטים היה גדול מנשוא.
• זה גם אחד ההסברים לאלימות היוצאת דופן של ארגוני הפשיעה הערביים במלחמות מול חמולות. את שוויון הנפש כלפי סבל הבודדים והמשפחות.

כל אלה יוצרים מוכנות לגרום סבל לאחר, וקהות חושים מול הסבל שלהם, ושל אחרים. זהו פער תרבותי שחייבים להכיר בו. תרבות שמקדשת את הסבל באמצעים חברתיים ודתיים, שונה בהתייחסותה לסבל מהתרבות המערבית המקדשת את האושר ואת החיים הטובים. 
לכן, אנחנו חייבים להגן על עצמנו מפני התרבות הזו, ואת זה עושים במזרח התיכון רק באמצעות הרתעה, שנובעת מהתחושה שהמחיר יהיה נורא ואיום. רק כך שורדים במזרח תיכון בעייתי כל כך!

העשרה: המימד הדתי של הסכסוך עם אליעזר שרקי וד"ר גדי טאוב

[לאוסף המאמרים על הצד האפל של האסלאם, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', לחצו כאן] [לאוסף, המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית'.
• אוסף המאמרים על המגזר הערבי בישראל.
• הרחבה על תרבות המדבר, המזרח תיכונית.
• אוסף מאמרי עצמאות וזיכרון.
• הרחבה על פולחן המוות המוסלמי.
• אוסף, המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל'.
• אוסף המאמרים על הצד האפל של האסלאם.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על פרדיגמת חשיבה מזרחית באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 1/7/18.
• פנחס יחזקאלי (2019), המגזר הערבי בישראל באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 23/7/19.
• מרדכי קידר (2022), מדוע המזרח התיכון בעייתי כל-כך? ייצור ידע, 6/7/22.
• פנחס יחזקאלי (2018), עצמאות וזיכרון באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 13/4/18.
• פנחס יחזקאלי (2022), נדב שרגאי על פולחן המוות המוסלמי, ייצור ידע, 9/8/22.
• פנחס יחזקאלי (2023), אוסף המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', ייצור ידע, 8/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2023), הצד האפל של האסלאם באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/12/23.