תקציר: מי שקידש את ירושלים היו בני אומאיה הסונים, שביקשו להקים מרכז דתי מתחרה ולמכה ולמדינה. מאז, האסלאם הסוני רואה בירושלים את המקום השלישי בחשיבותו, אבל לא השיעה המסורתית. עבורה, העיר השלישית בחשיבותה היא נג'ף בדרום עיראק, שם קבור עלי מייסד השיעה, ואלפים מחכמי השיעה לדורותיהם. הם החלו לגלות עניין בירושלים רק אחרי מהפכת חומייני, ב- 1979, כמשקל נגד להצלחת הציונות הנתפסת כמרידה באסלאם.

[לאוסף המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', לחצו כאן] [לאוסף, המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים אודות ירושלים, לחצו כאן]

מרדכי (מוטי) קידר (ראו תמונה משמאל) הוא מזרחן, ד"ר אמריטוס במחלקה לערבית באוניברסיטת בר-אילן ועמית מחקר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן.

החומר המובא כאן הוא מבוסס על סרטון היוטיוב (מצורף בסוף): "ד"ר מרדכי קידר, הקשר בין הר הבית לאל אקצא". קריאה וצפיה מועילה!

*  *  *

השם 'אל אקצא' - המופיע בקוראן בפרק 17, בפסוק 1 - איננו מסגד אל אקצא המוכר לנו בירושלים. הקשר בין הר הבית לאל אקצא הוא מלאכותי ונעשה מאוחר. 

אל אקצא המקורי נמצא ליד הכפר ג'וערן בסעודיה, 29 ק"מ מצפון מזרח למכה, שהיה קיים גם בזמנו של מוחמד (632-570 לספירה). בני הכפר בנו לשימושם שני מסגדים. הרחוק מביניהם נבנה בגדתו השנייה של הוואדי שעבר ליד הכפר, ונקרא, לכן, "המסגד הרחוק ("אל מאג'ד אל אקצא") זאת, בניגוד למסגד שהוקם קרוב יותר וכונה 'הקרוב' (אל מאג'ד אלעדנא).

ירושלים עלתה כמקום קדוש אלטרנטיבי לאסלאם הסוני, רק בעקבות מרידה שפרצה ב- 682 לספירה על הובלת האסלאם

לירושלים ארבעה שמות בערבית: 'איליה' (קיצור של איליה קפיטולינה שמה הרומי של ירושלים); אורשלם או אורשלים, 'בית אל מקדס' ו'אל קודס' שהוא שם מאוחר יותר המהווה קיצור של 'בית אל מקדס'. אף אחד מהשמות הללו איננו מופיע בקוראן.

לקוראן אין עניין עם ירושלים בכלל, והיא מופיעה רק בחדית' (الحديث) שהוא אוסף של הלכות, סיפורים אודות הנביא מוחמד ודרך חייו, אשר מופיעים בסונה, הכוללת גם את הביוגרפיה שלו (הסירה), ואת הצהרותיו ועצותיו בנושאים שונים. החדית' מהווה יסוד ההלכה השני בחשיבותו רק לקוראן. בחדית' מופיעה העיר ירושלים בשם 'איליה' או 'בית אל מקדס'.

בדיוק 50 שנה אחרי מות מוחמד (ב- 632 לספירה) פרץ מרד, שבמהלכו בני מכה בסעודיה - שהיו ממשפחת בני האשם, לא אפשרו לבית אב אחר של השבט, בני אומיה - שהתנחלו באזור ארץ ישראל - לעלות לרגל לחג'. על כן, בנו בני אומיה את ירושלים כמקום אלטרנטיבי לחג', כתחליף למכה, וכדי להצדיק את הצעד הזה, טענו כי אל אקצה שמופיע בקוראן, נמצא בעצם בירושלים, במסגד שנבנה על חורבות הר הבית (ראו בתמונה למטה). 

הז'אנר הזה 'נופח' באותם ימים בחדית', כדי לשכנע את הציבור לבוא לחאג' לירושלים ולא למכה. החל מ- 682 לספירה ובמהלך כעשרים שנים, יוצרו אלפי חדית'ים על ידי חכמי בית אומיה, שטענו למשל, שערך התפילה בירושלים גדול יותר מאשר ערכה במכה. סיפרו על תכונות מרפא מיוחדות בירושלים, שאנשים הסובלים מבעיות רפואיות יוכלו להירפא במהלך החאג', וכדומה.

הם גם אילצו את הנוצרים שנשלטו על ידם להביא כיפת זהב של כנסיה מבעל בק ולכסות בה את כיפת הסלע במסגד בירושלים, שמסביבה עשו את הטוואף - ההקפות, כמו שעושים במכה, מסביב לכעבה. כל זה במטרה להפוך למרכז האסלאמי הגדול ביותר במקום מכה, ולקעקע את המרכזיות של מכה ומדינה.

כך, בדרך של זיוף, הפכו ירושלים בכלל והר הבית בפרט קדושים לאסלאם. בתגובה, בני מכה האשימו את בני אומייה בנטישת האסלאם. הם טענו נגדם שהם התלבשים כביזנטים ומתנהגים בראוותנות כמוהם (שהרי ארץ ישראל הייתה ארץ עשירה מלאה מים בניגוד למדבר העני של סעודיה). התגובה הייתה, למשל, חדית' שציטט לכאורה את מוחמד שטען כי הקבוצה הנאמנה ביותר לאסלאם מצויה בירושלים ובכנפיה (בסביבותיה), מקום מגוריהם של בני אומיה. כך פעל 'בית החרושת לחדית'.

למה דווקא ירושלים, ולא בעל בק למשל?

כי באותה עת, יהודים ונוצרים רבים התאסלמו, כדי להימנע מחיי השפלה כ'דימי' ולהפסיק לשלם דמי גולגולת - הג'יזיא. לכן, הרעיון שירושלים קדושה נכנס לתרבות המוסלמית דרכם. 

גם היהודים הרבים שנותרו בדתם שמחו על מרכזיות ירושלים באסלאם כי הם ראו באסלאם מעין מבשר גאולה, כי האסלאם היה פתוח יותר ביחסו ליהודים מהנצרות שדיכאה אותם. באסלאם, בניגוד לנצרות, לא התירו צלמים, המוסלמים התירו ליהודים לבוא לירושלים ולקים בה פולחן דתי, כשהביזנטים לפניהם אסרו זאת על היהודים מאות שנים, עד הכיבוש המוסלמי. לכן חוברו מדרשים הודיים שהכשירו את האסלאם. יחזקאל קויפמן אסף מספר מדרשים כאלה בספרו 'מדרשי גאולה'.

כך למשל, אחד המדרשים, שיש בו נגיעה אסלאמית מובהקת, נועד להכשיר את ישמעאל, ושמות הנשים המופיעות בו כשמות נשותיו של הנביא מוחמד. מסופר בו, ששלוש שנים אחרי שילוח הגר וישמעאל, הלך אברהם בעקבות בנו, לראות איך הסתדר, ואשתו חדיג'ה לא קיבלה את פניו בסבר פנים יפות. לאחר שלוש שנים שוב הלך לשם אברהם והפעם פגש אשה אחרת עיישה שקיבלה אותו יפה. בסופו של המדרש נכתב: "ויודע ישמעאל שעד עכשיו רחמי אביו עליו".

הפתיחות הזו ליהודים בקרב בני אומייה הביאה לכך שיש נגיעות יהודיות בחדית': למשל, סיפור, מ- 710-708 לספירה, המספר על כך שיהודים הקריבו קטורת על הסלע בכל שני וחמישי, והוא מצטט את הכוהן הגדול היהודי שברך כשהחזיק את המחתה "ברוך אתה ה'". זה פולחן יהודי בהר הבית בעקבות הרשות שקיבלו מהמוסלמים. יש גם מטבע אומייאית שמצאו בחפירות שיש בו על צד אחד מנורה בת 7 קנים, וכיתוב בערבית של "אין מלבד האלוהים ("לה אילה אל אללה").

יחסה של השיעה לירושלים

הסונא והשיעה הן שתי קבוצות מוסלמיות שהסכסוך ביניהן על ירושת מוחמד החל ביום מותו של מוחמד, בשנת 632. שיעה בערבת זה 'סיעה' - 'שיעת עלי', סיעתו של עלי, בן דודו של מוחמד שטען שהוא וצאצאיו עד סוף כל הדורות, אמורים להחליף את מוחמד. אלא שנטלו ממנו את השלטון נקראו סונה, שאין להם קרבת דם לנביא. מי ישלוט? האם אלה יהיו 'בני הבית' של מוחמד ('אהל אל בית'), או מוסלמים אחרים, והמאבק הוא 'על כל הקופה'.

מי שקידש את ירושלים היו בני אומאיה הסונים. אויביהם היו השיעה, והם נלחמו בהם בחירוף נפש. ב- 680 לספירה, הם שחטו את מנהיג השיעה, חוסיין בן עלי, למרות שהיה נכדו של הנביא מוחמד, ואת ראשו שמו על שולחן החליף בדמשק, למשך חודש. לכן - בניגוד לאסלאם הסוני, הרואה בירושלים את המקום השלישי בחשיבותו אחרי מכה ומדינה - השיעה המסורתית לא רואה בירושלים מקום קדוש. עבור האסלאם השיעי, העיר השלישית בחשיבותה היא נג'ף בדרום עיראק, שם קבור עלי מייסד השיעה, ואלפים לחכמי השיעה לדורותיהם.

הפעם הראשונה שהשיעים התחילו לדבר על ירושלים הייתה אחרי מהפכת חומייני, ב- 1979. זאת, בגלל העניין של ירושלים ביהדות, שנתפסת כמרידה באסלאם.

התחזקות מעמד ירושלים כמשקל נגד לעליית מדינת ישראל

מבחינת האסלאם. היהדות והנצרות הן דתות בטלות (דין באטל), שהאסלאם הגיע לעולם על מנת להחליפן, לבטלן, ולאסלם את המאמינים בהן. לכן האבות שלנו וכל הנביאים וגם דוד ושלמה, שבנה מסגד בירושלים, נחשבים מוסלמים וגם ישו נחשב מוסלמי, והיהודים והנוצרים איבדו כל מה שיש להם: ארצות, רכוש, כנסיות, בתי כנסת והכל הפך אסלאמי.

תחיית היהדות ב- 130 השנים האחרונות, נתפסת כקונספירציה נוצרית יהודית להחזיר את היהדות לחיים, שהתחילה בבלפור האוונגליסט, להחזיר את היהודים חזרה לארץ, לתת להם את הארץ האסלאמית הנקראת פלסטין (למרות שלא ניתן להמיר ארץ מוסלמית, שנכבשה ע"י האסלאם (דר אל אסלאם) בחזרה לארץ כופרת ('דר אל חרב'). ולבנות פה מדינה יהודית. ע"פ האסלאם, יהודים ונוצרים צריכים לחיות תחת כנפי האסלאם, כ'דימים' בני חסות. ופתאום, היהדות חוזרת לחיים בסיוע נוצרי... יש פה שיתוף פעולה קונספירטיבי. בין הנצרות והיהדות, שתי הדתות, הבטלות, שחוברות יחד נגד האסלאם. המדינות הנוצריות נותנות ליהודים בית לאומי ומדינה. הן נותנות להם גם את ירושלים, שהרי הנשיא טראמפ הכיר בירושלים כעיר יהודית. השיא הוא רצון היהודים להתפלל בהר הבית, שהוא הדבר הנורא מכל, כי הוא הביטוי המוחשי ביותר שהיהדות חזרה לחיים.

כי אם היהדות תחזור לחיים, מה יהיה עם האסלאם שאמור היה להחליף אותה? היהדות הרי לא קיימת יותר על פי התפיסה האסלאמית. לכן הקמת המדינה, השליטה של יהודים על הארץ, הצבא היהודי, המשטרה היהודית, השלטון יהודי, הריבונות היהודית מהווים עבורם בשבילם בעיה תיאולוגית, לפני שכל בעיה טריטוריאלית לאומית, משפטית או כל בעיה אחרת.

[לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', לחצו כאן] [לאוסף, המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית'.
• אוסף המאמרים על המגזר הערבי בישראל.
• הרחבה על תרבות המדבר, המזרח תיכונית.
• אוסף מאמרי עצמאות וזיכרון.
• הרחבה על פולחן המוות המוסלמי.
• אוסף, המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל'.
• אוסף המאמרים אודות ירושלים.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על פרדיגמת חשיבה מזרחית באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 1/7/18.
• פנחס יחזקאלי (2019), המגזר הערבי בישראל באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 23/7/19.
• מרדכי קידר (2022), מדוע המזרח התיכון בעייתי כל-כך? ייצור ידע, 6/7/22.
• פנחס יחזקאלי (2018), עצמאות וזיכרון באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 13/4/18.
• פנחס יחזקאלי (2022), נדב שרגאי על פולחן המוות המוסלמי, ייצור ידע, 9/8/22.
• פנחס יחזקאלי (2023), אוסף המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', ייצור ידע, 8/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2018), ירושלים באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 13/5/18.