תקציר: הפרשנות של חלום יעקב מקבלת גוון עיוני פילוסופי אצל ג'יקטיליה, והיא עוסקת בין השאר בהשגתו השכלית של האדם והנביא. זה האחרון יכול להיקרא בשם זה, רק לאחר ששכלל את שכלו והגיע להשגה עיונית עליונה. מסקנות אלה קיימות גם אצל הרמב"ם, בעיקר בספרו הפילוסופי מורה נבוכים. המסקנה החשובה ביותר של ג'יקטיליה והרמב"ם לענייניו הינה שהשגה שכלית עיונית עליונה היא תנאי הכרחי להפיכתו של אדם לנביא.

[לקובץ המאמרים על פרשת ויצא, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הרמב”ם באתר ‘ייצור ידע’, לחצו כאן]

עודכן ב- 20 בנובמבר 2023

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

בפרשת ויצא בספר בראשית, מסופר בהרחבה על בריחתו של יעקב מביתו לחרן, מפני זעמו של עשו. בדרך הוא חולם חלום ייחודי, שמתואר באופן הבא על ידי הפסוקים:" וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱ-לֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵא-לֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ"[1].

אולם ההפתעה מגיעה בהמשך תיאור החלום. יעקב רואה את האל ניצב עליו, כאשר לא ברור מפשט הפסוקים האם האל ניצב בראש הסולם, או שמא יעקב רואה אותו ניצב סמוך אליו. האל מברך אותו בברכה דומה לזו שבירך בה את אבותיו שבה כלולה הבטחה על ירושת הארץ, וריבוי זרעו, והגנה עליו באשר ילך.

יעקב קם משנתו נפעם, ואומר את המילים המפורסמות הבאות: "אכן יש ה' במקום הזה ואנוכי לא ידעתי... מה נורא המקום זה, אין זה כי אם בית אלוהים ושער השמים"[2].

הסולם כדרך אל השמים

חלום יעקב עצמו אינו ייחודי בספרות של העת העתיקה, והוא מופיע קודם לכן באפוס נרגל וארשכגל[3].  בגרסא האשורית של האפוס נאמר:" עלה נמטר בסולם הארוך של השמים, ירד נרגל בסולם הארוך מן השמים"[4],  רוצה לומר שאין המדובר כאן בסולם רגיל, כפי שאנו מכירים מחיי היום יום, אלא בדרך אל השמים המגיע לשער השמים או לאל.

פרשנות זו של הסולם מתאימה מאוד גם לחלום יעקב, והסולם יכול להיחשב כסוג של דרך אל האל, או אל שליחיו המלאכים. יעקב שנמצא במצוקה נפשית בגלל בריחתו מחפש משענת ועזרה, ובחלום שלו קיים מענה לדרישותיו אלה.

ג'יקטיליה דן בחלום יעקב בעיקר בפרשנות שלו על מורה נבוכים[5]. בפרשנותו זו הפסוקים של הסיפור המקראי משמשים לו כר נרחב להסברים אודות תפיסתו בענייני נבואה, המלאכים וההאצלת המציאות מהעולם העליון אל המציאות של העולם השפל שלנו, כדלקמן:" ענייני (ה)סולם. שאמר רבנו משה זכרונו לברכה(הרמב"ם) בכאן(הכוונה למורה נבוכים, חלק א', פרק ט"ו), עדיין נבאר לך בכל אלו העניינים (ב)פלאות בתורה, מפני שהם סוד סדרי עולם לפי המקובלים. אבל רבינו משה ז"ל ביאר זו בספר המורה דברים מפוזרים, עדיין נעוררך עליהם במקומם. והנני רומז לך קצת כלל. דע כי יעקב אבינו עליו השלום ושאר כל הנביאים, לא הייתה שורה נבואה שורה עליהם עד שישיגו כל סדרי העולם על סדר נכון, ולבסוף יתבודדו בהיותן משיגים הצורות השכליות העליונות כדי להידבק בעולם העליון... איש כפי התבודדות נפשו... שאין אחד מכל הנביאים משיג המושכלות והצורות העליונות עד שיילמד וישיג כל סדרי עולם שלמטה מהן... לפיכך הוצרך לבאר זה ביעקב אבינו... כי מה שביאר בפסוק (המדבר על) סולם הוא השגת משה עליו השלום בסנה..."[6].

התפיסה אודות הנבואה בקטע זה מתיישבת עם התפיסה הפילוסופית בדבר ההתבוננות בעולם האלוהי, כמו גם עם התפיסה הקבלית בדבר ההשכלה וההתעלות בעולם הספירות הנאצלות. ג'יקטיליה, לא מייחד כאן לנביא כל תפקיד מההיבט השליחות אל עם, או שיש על נביא למסור מסר רוחני או מוסרי. ההישג הנבואי המתואר כאן הינו אישי וההתעלות הרוחנית של הנביא מושגת דווקא מתוך התבודדות. חלום סולם יעקב משווה כאן להתגלות האלוהית למשה בסנה, בהיבט של ההישג האינדיבידואלי של יעקב ומשה, ולגבי הסולם עצמו ישנה התייחסות דווקא לשלבים הנמוכים של הסולם בבחינת סדרי העולם שלמטה אחד מרעהו, שידיעתם היא תנאי מחייב להשגת הנבואה עצמה. לשון אחר – ההשכלה המדעית הינה תנאי הכרחי להשגתה של הנבואה.

לדעת ג'יקטיליה חלום יעקב הוא חלום נבואי ובקטע הבא בהמשך הדברים, הוא דן ומציג באופן מפורט את דרגות הסולם בחלום: "והנני מפרש קצת. ויחלום, עניין החלום בכאן הוא חלום נבואה, בסוד הסולם שהוא מעלה את הנשמה לעליונים. מפני שבא יעקב עליו השלום לארץ טהורה, מקום שבו שכינה שופעת, והוא התבודד ופנה מחשבותיו כדי להשיג השגת ה' יתברך בדרך, וזהו סוד ויפגע במקום... ואחר זה אומר והנה סולם, ראה כל העולם כולו כדמיון הסולם, שהשיג קשר כל הדברים, מטבור הארץ ועד ה' יתברך, הכל נמשך כדמיון שלשלת מדרגות זו למעלה מזו... והוא סיבת כולם... והתבונן בחלק ראשון פרק ט"ו (במורה נבוכים)"[7].

דברים אלה מתקשרים עם דעת הרמב"ם אודות הסולם שראה יעקב בחלומו

קודם שנביא את דעת הרמב"ם בהקשרו של סולם יעקב, יש להביא את פרשנותו אודות שני סוגי המשלים המרכזיים הנמצאים בנבואה המתוארת במקרא:

• האחד - משל המביע רעיון כללי, ואין לכל מילה בו חשיבות או פרשנות בנמשל,
• והשני - שכל דבר המוזכר במשל יש לו משמעות בנמשל.

דבריו אלה מובאים בפתיחה למורה נבוכים[8]:" ודע, כי משלי הנבואה יש בהם שתי דרכים: מהם משלים שכל מלה שבמשל יש בה עניין; ומהם מה שיהיה כל המשל מגיד על כל העניין ההוא בנמשל, ויבואו במשל דברים רבים מאוד אין כל מלה מוספת עניין בנמשל, אבל הם ליפות המשל... או להפליג בהסתיר העניין הנמשל... (=או להוסיף כיסוי על ההסתר שלו). אמנם דמיון המין הראשון ממשלי הנבואה – אומרו (=משל למין הראשון הוא מה שאמר הכתוב): "והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה". כי אומרו: "סולם" יורה על עניין אחד, ואומרו "מוצב ארצה" – יורה על עניין שני, ואומרו: "וראשו מגיע השמימה" יורה על עניין שלישי, ואומרו: "והנה מלאכי אלוהים" יורה על עניין רביעי, ואומרו: "עולים" יורה על עניין חמישי, ואומרו "יורדים" יורה על עניין ששי, ואומרו:  "והנה ה' ניצב עליו" יורה על עניין שביעי – הנה כל מלה שבאה בזה המשל היא לעניין מוסיף בכלל הנמשל" (=בכללות הדבר הנמשל). לשון אחר – חלום יעקב הינו משל שכל מילה בו טעונה במסר פרשני עמוק.

בהמשך דבריו במורה נבוכים אומר הרמב"ם כי חלום יעקב, הוא חלום פילוסופי, האומר כי מנהיג רוחני של הציבור, שזכה להתגלות והבנה מעמיקים, המסומלים בקצה הגבוה של הסולם, עליו לרדת אל העם וללמדם, כדי שלא יישארו בבורותם כדלקמן: "(הפירוש של המילה ניצב או יצב) יש שהוא במשמעות של קביעות והתמדה: דברך ניצב בשמים (תהלים קי"ט, 89), כלומר, קבוע ומתמיד. כל מה שנאמר משם זה כלפי הבורא הוא במשמעות זאת: והנה ה' ניצב עליו (בראשית כ"ח, 13) - קבוע, מתמיד עליו, כלומר, על הסולם אשר קצהו הראשון בשמים וקצהו האחרון על הארץ, ובו מטפס ועולה כל מי שעולה עד שהוא משיג בהכרח את מי שעליו, מכיוון שהוא קבוע ומתמיד בראש הסולם וברור שמה שאני אומר "עליו" הוא על דרך המשל הזה שהומשל. ומלאכי אלהים (בראשית כ"ח, 12) הם הנביאים, אשר נאמר עליהם בבירור: וישלח מלאך (במדבר כ', 16); ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים (שופטים ב', 1)^. מה מושלם דברו עולים ויורדים: העלייה לפני הירידה, כי אחרי העלייה וההגעה אל שלב ידוע של הסולם, תבוא הירידה עם הצו שקיבל להנהיג את אנשי הארץ וללמדם. דבר זה מכנים בשם ירידה, כפי שביארנו"[9].

פרשנות זו מזכירה מאוד את משל המערה של אפלטון[10]

משל זה הוא אחד התיאורים המוכרים ביותר בכתבי אפלטון, אשר נועד לדמות מציאות של בערות, בה אנשים נותרים חשוכים אם אינם זוכים לגילוי זיו אורה של החוכמה. גם כאשר הפילוסוף - האדם שיצא מבורות לחוכמה - בא לגאול אותם מבערותם, ונמצא בסכנה מפניהם מפני שאותם אנשים אינם רוצים להשתחרר מבורותם, היות והם נמשכים אליה ושמים בה את מבטחם, אסור לו לוותר אלא להתמיד בשליחותו זו. בנוסף מוצג במשל המערה תהליך קניית החכמה כתהליך קשה, כואב ורצוף מכשולים.

המשל נכתב בידי אפלטון על רקע הוצאתו להורג של סוקרטס [11]. אפלטון היה מזועזע ממותו של סוקרטס, והוא התקשה להאמין כיצד הוציא השלטון אדם שכמותו להורג. אפלטון רצה במדינה שבה ייתנו כבוד והערכה לאנשים שהגיעו לפסגת ההישג האנושי, ידיעת הפילוסופיה, ודעה זו מובאת במשל באופן שאינו משתמע לשתי פנים. הרמב"ם סמך את ידו על תובנה זו, ומלבישה על חלום יעקב.

ג'יקטיליה בדבריו הקודמים עוסק בחלום יעקב בסוגיית הנבואה. הטון השולט בעניין חלותה של הנבואה אצל הרמב"ם - מתן מעטפת טבעית לנבואה. בכיר הנביאים לפי דיון זה הוא משה רבנו, שזכה להשגה נבואית ייחודית, ודרגתו הנבואית הינה שונה וחורגת באופן איכותי וכמותי מדרגתם של שאר הנביאים.

הרמב"ם מביא מדרג עולה של שלוש דעות בעניין הנבואה. הדעה הראשונה היא הדעה של ההמון הנבער מדעת שחושב שכול אדם יכול להיות נביא, ללא קשר עם דרגת התפתחותו השכלית, ובמותאם לדרגה מוסרית מחייבת.

הדעה השנייה הינה דעתם של הפילוסופיים שהנבואה היא כשרון טבעי באדם. ברגע שאותו אדם יהיה שלם בשכלו ומידותיו הרי יכול להיות נביא. דעה זו קרובה לדעתם של הפילוסופיים האריסטוטליים- איסלמיים. לפי אלפאראבי[12] לדוגמא, הפילוסוף הוא אדם שלם בשכלו ובמידותיו. בשל כך הוא זוכה לקבל את השפע הנובע מהשכל הפועל אל שכלו האישי. השפע המגיע אליו מכיל בין השאר את האמיתות העליונות ואת מה שעתיד להיות.

הדעה השלישית היא דעת התורה וזהה כמעט לחלוטין לדעה הפילוסופית, הגורסת שהנבואה הינה עניין טבעי, פרט להסתייגות אחת - האל יכול למנוע מנביא המכיל בתוכו את כול הנתונים הראויים להיות נביא מלממש אפשרות זו. הרמב"ם מביא דוגמא לקביעה זו כדלקמן: "...אבל היות המכין עצמו נמנע ולא ינבא, הנה תדע זה מעניין ברוך בן נריה- שהוא הלך אחרי ירמיה, ולימדו והכינו, והיה מקווה להתנבא ונמנע...ונאמר לו על ידי ירמיה כה תאמר אליו כה אמר ה', ואתה תבקש לך גדולות – אל תבקש; ואפשר לנו לומר שזה באור שהנבואה בחוק ברוך גדולות..."[13].

לכאורה זכות הווטו האלוהית שאדם מסוים לא ינבא למרות שהוא מוכשר לכך, מתגלמת באישיותו של ברוך בן נריה. ברם, אם מעיינים היטב בדוגמא זו יסתבר כי ברוך בן נריה לא היה מסוגל להתנבא לכתחילה, כי לא הגיע לרמת הסף הנדרשת כדי להפוך לנביא. ואכן רוב המפרשים הראשונים של הרמב"ם[14] על אתר הבחינו בכך, ולמדו מדוגמא זו כי המחבר התכוון לרמוז כאן כי דעתו זהה לחלוטין עם הדעה הפילוסופית. זאת גם בשל הדברים הבאים של הרמב"ם: "...אלא שנמצא כתובים רבים מהם כתובי הספרים ומהם דברי חכמים כולם הולכים על זה היסוד והוא שהאלוה יביא להינבא מי שירצה מתי שירצה אמנם לשלם בתכלית...", שכן הרמב"ם לא טורח לפרש את כול אותם הכתובים הרבים שמוכיחים לכאורה כי האל יכול להתערב ולמנוע נבואה ממי שהוכשר לכך.

לשון אחר - הדוגמא היחידה לעיקרון זה היה ונשאר ברוך בן נריה, שבעצם מוכיח את ההפך הגמור. האל לא היה יכול למנוע ממנו להינבא, ברם מלכתחילה הוא לא היה ראוי לכך. יש בדברים אלו דוגמא מאלפת להסתרת דעתו של הרמב"ם מפני ההמון, ורק הקורא הביקורתי והמשכיל יכול להבחין בדואליות זו ולרדת לסוף דעת המחבר בנושא.

לאחר שבררנו את עמדתו של הרמב"ם בנבואה ראוי שנדון בקצרה במהות הנבואה והתממשותה במין האנושי

הרמב"ם מגדיר את מהות הנבואה וחלותה במילים אלה: "...דע כי אמיתת הנבואה ומהותה הוא שפע השופע מאת האלוה יתברך ויתעלה באמצעות השכל הפועל על הכוח הדברי תחילה, ואחר כן ישפיע על הכוח המדמה, וזאת היא היותר עליונה שבמדרגות האדם ותכלית השלמות אשר אפשר שימצא למינו; והעניין ההוא הוא תכלית שלמות הכוח המדמה, וזה- עניין אי אפשר בכול איש בשום פנים, ואינו עניין יגיעו אליו בשלמות בחכמות העיוניות והטבת המידות- ואפילו יהיו כולם בתכלית מה שיוכלו להיות מן הטוב והנאה שבהם- עד שיחובר אל זה שלמות הכוח המדמה בעיקר היצירה בתכלית מה שאפשר..."[15].

כלומר הסיבה המיידית לנבואה הוא השכל הפועל. שכל זה לפי אלפאראבי[16] הוא האחרון מתוך עשרה שכלים נפרדים. הראשון מהם שופע מהאל. השכל השני נאצל מן השכל הראשון וכך הלאה עד השכל העשירי התחתון. שכל עשירי זה קרוי גם השכל הפועל ותפקידיו לפי אלפאראבי הינם בין השאר כדלקמן:

• להוציא מן הכוח אל הפועל את הכוח השכלי הטבוע באדם ולהופכו לשכל בפועל - קרי לסייע לשכל האנושי בקליטת המושכלות;
• מתן צורה לעצמים מתחת גלגל הירח כלומר להוציאם מהכוח אל הפועל;
• ולבסוף - להביא את השפע השופע מאת האל אל שכלו ואל כוחו המדמה של הנביא (או הפילוסוף). לפי דבריו, כאשר שכלו של האדם מגיע לשלמות שכלית ראויה אזי הוא יכול לקלוט את השדר הרציף המגיע מהשכל הפועל. זו מדרגתו של הפילוסוף. ברם, אם השדר מאת השכל הפועל נקלט אצל האדם גם בכוח המדמה אזי אותו אדם הופך להיות נביא. לדעת אלפאראבי על אתר, כוחו המדמה של הנביא מתרגם את האמיתות הבאות מאת השכל הפועל ובעצם מן האל לאילוסטרציה של דימויים וסמלים שונים, המובנים על ההמון.

בדומה לאלפאראבי, גם אבן סינא[17] חשב על מערכת דומה של שכלים בכלל, ועל תפקידיו הרבים של השכל הפועל מתחת גלגל הירח בפרט.

אריסטו לעומתם מכיר כנראה רק שכל אחד והוא השכל הפועל, היות והוא היחידי המוזכר בכתביו[18]. מכול מקום התפיסה של הפילוסופיים האיסלמיים בדבר מבנה של עשרה שכלים נפרדים הגיע ככול הנראה מתפיסות ניאופלטוניות, והרמב"ם אף הוא מדבר על עשרה מלאכים או צורות נפרדות בדומה לאבן סינא ואלפאראבי [19]. אם זה מזכיר למן דהוא את עשרת הספירות של עולם האלוהות הקבלי, אזי אין בכך מקריות.

לפי מכלול דברים אלה יוצא בבירור שהנביא חייב להיות בעל השגה שכלית עליונה. השגה זו מורכבת מפרטים גופניים רבים וביניהם- מבנה המוח, מזגו של האדם, הצורך לעבור תהליך לימוד מדעים ברמה מעמיקה, ויתור על תאוות העולם החומרי והבלי העולם הזה, מחשבה העוסקת בהשגת האל באופן ממוקד ובלעדי. אדם שכזה, עם כול המעלות הללו יזכה ללא עוררין בהשראת השכל הפועל על שכלו או כוחו המדמה ובכך הוא נהייה פילוסוף מן השורה או נביא בהתאמה. היוצא מכאן כאמור, היא העובדה שגם לפי ג'יקטיליה וגם לפי הרמב"ם הנביא צריך להיות בעל השכלה מדעית רחבה, שהיא תנאי מקדים והכרחי להופכו לנביא בפועל.

ג'יקטיליה בהמשך דבריו מדגיש חזור והדגש את הצורך לדעת את ההיבט המדעי ואת סדרי העולם השפל המצויים בתחתיתו של סולם יעקב: "ואחר שאמר סלם שהוא כלל סדרי העולם, אמר מוצב ארצה, וסוד ארצה במקום זה הודיע שכל הדברים שהם ערוכים אצל ה' יתברך, שהיא ארץ כנגדו, כלומר מקבלים כוח אמיתתו. וזהו סוד ארץ התחתונה שהיא חלק, שהיא מקבלת כוח מזולתה. ואמר כי הרוצה להשיג הנבואה יתחיל בראשונה להשיג סוד היסודות התחתונים שבארץ, וסוד המזגים וההרכבות והכוחות והסגולות. וכשידע זה וידע סוד המחצבים והצמחים ובעלי החיים שאינם מדברים... אז ישיג סוד בעלי חיים המדברים וסוד קשר הנשמה בהיכלה בעוד היותה בגוף. וזהו מוצב ארצה, שיבין תחילה סדרי (ה)עולם התחתון, וכשיבין סדרי העולם השפל, אז יעלה משם לסדרי עולם הגלגלים, וזהו וראשו מגיע השמיימה, כלומר שידע ויחקור סדרי הגלגלים בכוחותם ותנועתם ופעולתם בזמן מרוצתם וידע היאך הגלגל מתנועע תמיד בחפץ ה' יתברך... ואז תתעלה נפשו ותתייחד יותר ממה שהייתה בהשיגה סדרי העולם השפל. וכשיעבור על השגת עולם הגלגלים... אז יפנה דעתו ומחשבותיו להשיג סוד השגת עולם המלאכים... וזהו והנה מלאכי אלוהים, אחר שהשיג סדרי שמיים שהם חומר ישיג סוד המלאכים שהם פשוטים מחומר"[20].

הצגת הדברים בקטע זה על ידי ג'יקטיליה אין לה דריסת רגל בעולם הקבלי אלא בעולם העיוני/ פילוסופי. האדם המשיג צריך ללכת בדרך של לימוד והתעלות, תוך הרחבת הידע וההשכלה בתחומים נרחבים במעדי הטבע והפיזיקה. או אז הוא יהיה מוכן להשגה חוויתית על שכלית, שהיא השגת הכוחות הרוחניים שהם עולם המלאכים.

כאשר לפי ג'יקטיליה יגיע האדם להשגה בעולם המלאכים אזי לפי המשך דבריו יקרה הדבר הבא: "... ונאמר מאחר שהגיע אדם לסוד עולם המלאכים ראויה נפשו להידבק ולהתחבר בהם ואז תעלנה הנפשות לחקור בבית ה' יתברך. בין בהשגת סודות וסתרים, ובין בהשגת חקירה בצרכי העולם השפל... אז יהיו כולם עדים נאמנים על מציאות ה' יתברך... ונבין שיש לפעולה פועל, וזהו סוד והנה ה' ניצב עליו, כלומר אחר השגת עולם השפל וגלגל ומלאך, לא ימצאו אחר כך רק ה' יתברך קיים באמתתו..."[21].

לאחר מכן ג'יקטיליה מאמץ את הטרמינולוגיה של הרמב"ם ואומר כי בחלום יעקב יש לפרש בנפרד את המושגים סולם, מוצב ארצה, ראשו מגיע השמיימה, והנה מלאכי אלוהים, עולים, יורדים והנה ה' ניצב עליו, סך הכל שישה מושגים שיש לפרשם לעומק, כמעט מילה במילה לדברי הרמב"ם בפתיחה של מורה נבוכים שהובאה בראש הדברים.

מכאן אתה למד כי ג'יקטיליה בדומה לרמב"ם, שולל את הפרשנות של פשט הפסוק כלפי מושגים אלו, כי לפי דעתו אנו למדים שעליה או ירידה בסולם הכוונה לא למלאכים אלא לאנשים בעלי השגה וביניהם הנביאים, שהם עולים בסולם ההשגות ואחר כך יורדים ממנו, ומלמדים את שומעיהם את אשר השכילו בעלייתם. כך או אחרת קשה למצוא בקטעים אלה את עולם הספירות הקבלי שג'יקטיליה אמון עליו בחיבוריו הבאים שערי צדק ושערי אורה, למרות שהיו מי שאמרו כי הביטוי כדרך עילות ועלולים הוא רמז למבין בעולם הריבוד האלוהי אולם אין לנו כל ראיה בדבריו בכללם שאכן זו ההבנה הראויה והנכונה של מושג זה. המדובר ככול הנראה בהשגה שכלית ההולכת וגדלה – עלייה בסולם, עד ההגעה להשגה עליונה בעולם האלוהות ועל מציאות ה' שהוא מצוי לפי ג'יקטיליה בכוח אמיתתו, ואינו מושג אלא רק דרך פעולותיו שהם סולם. רוצה לומר הסולם הוא המוביל לידיעת יחודו של האל הנבדל מכל פעולותיו, משמע שעלייה בסולם פירושה כאמור התגברותה של ההשגה השכלית והעיונית, לאו דווקא בהקשר של עולם הספירות הקבלי.

בספר שערי אורה, ג'יקטיליה לא מפרש את חלום יעקב בצורה מורחבת והוא רק מזכיר את העניין הבא: " ויעקב כמו שהוא מכוון כנגד הקו האמצעי (ספירת תפארת הממתנת את ספירת דין מול ספירת חסד), הוא גילה הסוד, וזהו שאמר – ויירא יעקב ויאמר מה נורא המקום הזה, אין זה כי אם בית אלוהים... כלומר חלקו ראה ואמר מה נורא המקום הזה (לפי הערת יוסף בן שלמה על אתר הכוונה היא - המקום נקרא בפי יעקב נורא, הן מצד רוב גדולתו והן מצד הדין שבו), שהרי באותה המראה הודיעוהו חלקו ועניינו במרכבה(האלוהית)..."[22], כלומר חלום יעקב יש לו בשערי אורה היבט אחר לחלוטין מזה האמור בפירושו של ג'יקטיליה למורה נבוכים. בראשון יש לו השקה לעולם הקבלי ולמרכבה האלוהית [23], שאין כאן המקום לדון בה, ואילו בפירוש למורה הכוונה להשגה שכלית – עיונית ללא זיקה קבלית של ממש.

אחרית דבר

בתחילתה של פרשת ויצא מספר המקרא אודות חלום יעקב. בחלומו הוא רואה סולם מוצב ארצה ומלאכי אלוהים עולים ויורדים בו. חלום זה נתפרש בדרכים רבות ומגוונות. בדברינו הבאנו את פרשנותו של ר' יוסף ג'יקטיליה על חלום זה כפי שהדבר בא לידי ביטוי בפרשנותו למורה נבוכים של הרמב"ם. פרשנות מפתיעה זו, כלל איננה משיקה לתפיסה הקבלית של ג'יקטיליה כפי שהיא באה לידי ביטוי בעיקר בחיבוריו הבאים, שערי צדק ושערי אורה. הפרשנות של חלום יעקב מקבלת גוון עיוני פילוסופי אצל ג'יקטיליה, והיא עוסקת בין השאר בהשגתו השכלית של האדם והנביא. זה האחרון יכול להיקרא בשם זה, רק לאחר ששכלל את שכלו והגיע להשגה עיונית עליונה. מסקנות אלה קיימות גם אצל הרמב"ם, בעיקר בספרו הפילוסופי מורה נבוכים.

המסקנה החשובה ביותר של ג'יקטיליה והרמב"ם לענייניו הינה שהשגה שכלית עיונית עליונה היא תנאי הכרחי להפיכתו של אדם לנביא. לאחר מכן מאזכר ג'יקטיליה את חלום יעקב בספרו שערי אורה, בהיבט קבלי מובהק והוא – יעקב הוא חלק אינטגרלי מהמרכבה האלוהית, נושא שדורש כאמור דיון מעמיק ונפרד.

[לקובץ המאמרים על פרשת ויצא, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הרמב”ם באתר ‘ייצור ידע’, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת ויצא.
• אוסף המאמרים על הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית.
• אוסף המאמרים על הרמב”ם.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת ויצא באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 1/12/19.
• פנחס יחזקאלי (2023), הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית, באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 18/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2019), הרמב"ם באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 1/1/19.

[1] בראשית, פרק כ"ח, פסוקים י"ב –י"ג.

[2] שם, פסוק ט"ז.

[3] נֵרְגַל (Nergal, Nirgal, Nirgali)  הוא אל מהפנתיאון המסופוטמי, בנם של אנליל ונינליל. מרכזם של הסוגדים לו היה בעיר כותה, אזור תל אברהם – עירק של היום.

בשירים ובפיוטים שונים, נרגל מוצג כאל המלחמה והמגפה. נראה כי היה מזוהה עם השמש של אחר הצהריים ועם שיאה של תקופת הקיץ,הזמן המת בלוח השנה המסופוטמי. בנוסף, נרגל מפקח על השאול ומשמש ראש הפנתיאון המיוחד השולט על עולם המתים ,המתאסף במערה תת-קרקעית המכונה אראלו.

נֵרְגַל מוזכר בספר מלכים כאחד האלים המרכזיים אותם עבדו הכותים, אשר הוגלו מכותה לשטחי ממלכת ישראל החרבה לאחר שנכבשה על ידי סרגון השני ותושביה הוגלו לאשור, כדלקמן:"  וְאַנְשֵׁי בָבֶל עָשׂוּ אֶת סֻכּוֹת בְּנוֹת וְאַנְשֵׁי כוּת עָשׂוּ אֶת נֵרְגַל וְאַנְשֵׁי חֲמָת עָשׂוּ אֶת אֲשִׁימָא"(מלכים ב', פרק י"ז, פסוק ל').

ראה -   Andrew George, Manfred Krebernik, Two Remarkable Vocabularies: Amorite-Akkadian Bilinguals!, Revue d'assyriologie et d'archéologie orientale 116, 2022, pp.118.

[4] כהן, ח. המוטיב הספרותי של סלם יעקב, מחקרים בלשון העברית ובלשונות היהודים, באר שבע תשנ"ז, עמודים: 22 – 24.

[5] החיבור של יוסף ג'יקטיליה המוקדש לפירוש ההקדמה של מורה נבוכים, וחלק מפרקיו הראשונים, תוארו על ידי אפרים גוטליב, כחיבור ביניים בין תורת השמות לבין החיבורים של תורת הספירות. גוטליב הציג במחקרו את הנוסח המזויף של החיבור, בכתב יד אוקספורד 1911, ואת הנוסח המקורי שלאחר מחקר מעמיק ניתן לומר כי יצא מתחת ידו של ג'יקטיליה. ראה – אפרים גוטליב, מחקרים בספרות הקבלה, ערך יוסף הקר, ת"א, תשל"ו.

החיבור האמור של ג'יקטיליה נערך במהדורה ביקורתית על ידי ליאור העברי, קצת ביאורים מהמורה – ביאוריו של ר' יוסף ג'יקטיליה למורה נבוכים, עבודה לשם קבלת התואר מוסמך, האוניברסיטה העברית בירושלים, תשס"ג. כל הציטוטים הבאים הם ממהדורה זו אלא אם כן צוין אחרת. (להלן, עברי, ביאורים מהמורה).    

ראה גם את הדיון בעניין סולם יעקב, על פי פרשנותו של ג'יקטיליה למורה נבוכים,  אצל – יוסף דן, תולדות תורת הסוד העברית, כרך י', מרכז זלמן שזר, ירושלים, 2014, עמודים: 120 – 126. (להלן, דן תולדות).

[6] עברי, ביאורים מהמורה, עמוד 52.

[7] שם, עמודים 52 – 53.

[8] רמב"ם, מורה נבוכים, פתיחה.(מהדורת שוורץ). ההדגשות שלי.

[9] רמב"ם, מורה נבוכים, חלק א', פרק ט"ו. (מהדורת שוורץ).

[10] ראה – כתבי אפלטון, כרך שני,  תרגם י. ליבס, שוקן, ת"א, 1979, עמודים 421 – 460.

אַפְּלָטוֹן (Πλάτων ) פילוסוף יווני, אשר כתביו שימשו אבני יסוד לפילוסופיה המערבית אחריו. היה תלמידו של סוקרטס, מורו של אריסטו, מחברם של כתבים רבים ומייסד האקדמיה באתונה.

ראה - יוסף גרהרד ליבס, אפלטון: חייו ואישיותו, הוצאת שוקן, תשכ"ט 1968.

אלכסנדר קורא, אפלטון כפשוטו, הוצאת עם עובד, תשל"ט 1979. מצרפתית - יוחנן גלוקר.

שמואל שקולניקוב, אידיאה ומתודה: ל"ג עיונים באפלטון, הוצאת מאגנס, תשס"ח, 2008.

שלמה אבינרי, רשות הרבים: שיחות על מחשבה מדינית, הוצאת ספרית הפועלים, 1966.

אביטל כהן, אליהו זערור, גדולי הפילוסופים, רקפת הוצאה לאור,2000 ,עמוד 9–15.

חיים יהודה רות, מורה דרך בפילוסופיה היונית, הוצאת ראובן מס, 1969.

[11] סוֹקְרַֿטֶס (Σωκράτης‏( פילוסוף יווני. נחשב בעיני רבים לאבי הפילוסופיה המערבית.  470 - 399 לפני הספירה. על משפטו והוצאתו להורג בבחינה מחודשת של המקורות היוונים  ראה -  סטון, א. פ. משפטו של סוקרטס, ספרי עליית הגג, 2015.

[12] ראה- Walzer. R, Al- Farabi on the Perfect State, Oxford, 1985, part 17

[13] מורה נבוכים, חלק ב', פרק ל"ב, מהדורת שוורץ. המבואות להלן מאותו מראה מקום אלא אם כן צוין אחרת.

[14] כדוגמת- נרבוני, אבן כספי ואפודי.

[15] מורה נבוכים, חלק ב', פרק ל"ו..

[16] ראה- הערה 12 לעיל.  

[17] ראה- בלומברג. צ, השכלים הנבדלים במשנתו של הרמב"ם, תרביץ, מ', תשל"א, עמודים 216- 225.

[18] אריסטו, על הנפש, חלק ג', פרק 5 מתוך-  The Complete Works of Aristotle; the Revised Oxford Translation, ed. Jonathan Barnet. 2 Vols. Princeton, 1985, pp. 641- 692.                                                           

[19] ראה דבריו של הרמב"ם בספרו משנה תורה, ספר המדע, הלכות יסודי תורה, פרק שני הלכות ג'- ח', ופרק רביעי הלכה ו'.

[20] עברי, ביאורים מהמורה, עמודים: 53 – 54.

[21] שם, עמוד 54.

[22] יוסף ג'יקטיליה, שערי אורה, מהדורת דורות, מוסד ביאליק, ירושלים, כרך א', תשמ"א, עמוד 263.

[23] ראה – דן, תולדות, פירוש המרכבה, ומעמדו של עולם המרכבה במשנתו של יוסף ג'יקטיליה, עמודים: 82 – 84.

אסי פרבר - גינת, פירוש המרכבה לר' יוסף ג'יקטיליה, ההדירה על פי כתבי יד והוסיפה מבוא אסי פרבר - גינת, לוס אנגלס, תשנ"ח.