תקציר: הדף הזה מביא לכם את האוסף ה- 15 של כרזות שפורסמו במהלך מלחמת שמחת תורה באוקטובר 2023, ומבטאות את תחושות מהמלחמה הקשה הזו…

[לאוסף, המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', לחצו כאן]

"נַפְתָּלִי, אַיָּלָה שְׁלֻחָה–הַנֹּתֵן, אִמְרֵי-שָׁפֶר" (בראשית מט, כא)

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

כְּרָזָה או פּוֹסְטֶר (Poster) היא כל דימוי חזותי המיועד להצגתו לראווה. כרזות הן לא פעם הפריט המזהה מעצב גרפי יותר מאשר תוצרים אחרים בעולם העיצוב. לפני עידן הרשתות החברתיות, היו הפוסטרים מודפסים על נייר ותלויים לראווה על קירות או משטחים. היום, עברה הזירה אל הרשתות החברתיות (ויקיפדיה: כרזה).

הדף הזה מביא לכם את האוסף ה- 15 של כרזות, ובהן אמירות שתועדו אצלנו, באתר ייצור ידע; על מלחמת שמחת תורה - 'מבצע חרבות ברזל'.

אתם מוזמנים לתרום עוד...

[כרזות שבעל הזכויות בהן לא אותר, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי בכל כרזה, אנא פנו ל: yehezkeally@gmail.com] 

*  *  *

כרזה ראשונה בראש המאמר: כשרגשות האשם גוברים על ההיגיון האסטרטגי...

יתרונו העיקרי של בנימין נתניהו במלחמה הזו הוא שגורלו הפוליטי כבר נחרץ, ולכן הוא פטור משיקולים פוליטיים ויכול לעמוד בלחץ. זה לא קרה כשהסכים לעסקת שבויים לפני שישראל הפכה את הסבב הנוכחי למלחמה, והעמיד את כל המלחמה - והקרבת החיילים בדם רב - בסכנת מיסוס של חמא וחיזבאללה כאחת.

זה מה שקורה, כשרגשות האשם גוברים על ההיגיון האסטרטגי!

* * *

כרזה שנייה של האלוף עמוס ידלין: "במקום שכולם חושבים אותו דבר, אף אחד לא חושב!"

אחת התופעות שהשתרשו בעשרים השנים האחרונות היא החשיבה הקולקטיבית-הקבוצתית של בכירי מערכת הביטחון. בכל בעיה חשובה שעל הפרק הם חושבים אותו הדבר. כך היה בפרשת הסכם הגז התמוה (בלשון המעטה) עם חיזבאללה, וכך גם עתה, למשל בפרשת מתווה החטופים, כשנתבשרנו של כורמי הביטחון תמומכים במתווה, פה אחד.

בהקשר זה, כדאי לזכור את אמירתו של האלוף במיל' עמוס ידלין: "במקום שכולם חושבים אותו דבר, אף אחד לא חושב!"

המאמרים הרלוונטיים באתר ייצור ידע:

• פנחס יחזקאלי: למה בכירי מערכת הביטחון חושבים אותו הדבר?
• אוסף המאמרים על 'קונספציה'.
• פנחס יחזקאלי: חשיבה קבוצתית – חשיבת יחד – כולם חושבים אותו הדבר

כרזה שלישית של האלוף גרשון הכהן: "הייתי חזק מידי"?

כותב האלוף גרשון הכהן: "אניטה שפירא (1992) מתחילה את ספרה "חרב היונה" בציטוט מילותיו של היינריך היינה: "יהודי אמר לרעהו 'הייתי חלש מידי!'. אמרה זו ראויה לשמש מוטו לספר תולדות היהדות".

כפרפראזה לדבריה כתבתי את הגרסה שלי למצב הנוכחי: "יהודי אמר לרעהו 'הייתי חזק מידי!?' אמרה זו ראויה לשמש מוטו לספר תולדות הציונות".

• המאמר הרלוונטי באתר ייצור ידע: גרשון הכהן: על יצירת מענה רלבנטי לאיום – בין מענה טכני למענה הסתגלותי.

כרזה רביעית: אם היינו גם אנחנו לומדים את הקוראן...

עתה, השמאל הפרוגרסיבי בארה"ב מעודד את אנשיו - כולל הנשים, הגאים והגאות, הטראנסים וכל היתר - להעמיק בקוראן.

צודקים. לא יזיק גם לנו. אם היינו לומדים אותו (עדיף בערבית, אבל יש אפילו תרגומים לעברית), היינו חוסכים לעצמנו הרבה מאי ההבנות שהובילו לכשלים האסטרטגיים שלנו בעשורים האחרונים!

• המקור: יאיר אמר (2023), הטרנד החדש בשמאל הפרוגרסיבי: קריאה בקוראן, חדשות סרוגים, 28/11/23.
• וגם בטוויטר(אקס).

כרזה חמישית: למה אונס?

• כי אונס כלי הפגנת השליטה והעוצמה של חיילים כובשים מקדמת דנא (זכרו, למשל, את סערת האונס בערי גרמניה ע"י החיילי הצבא האדום).
• כי חובה על מוסלמי מאמין להתעלל ולהשפיל את הכופרים, קל וחומר בני חסות (דימי) מורדים כמו אזרחי ישראל, שמעזים לשלוט על כופרים ולהחיות דת בטלה, ואונס הוא אמצעי השפלה, אישי ולאומי (סורא 9 פסוק 14: "הילחמו איפה בהם (בכופרים), ייסרם אלוהים בידיכם, ושמם חרפה, והגביר אתכם עליהם, וריפא לבבות עם המאמינים").
• כי "אללה הוא עם בעלי ה'סאבר'" - יכולת המאמין לסבול לאורך זמן", והאונס מסמל את תום הסבל והתהפכות הגלגל, עת בה אללה נותן בידי מאמיניו את האפשרות לענות את אויבם כשלוחיו.

לכן, 'אונס לאומי' מחייב תגובה לא פרופורציונלית, אם חפצי חיים אנחנו. פרשת השבוע - פרשת וישלח, בעיתוי הנכון, מתארת לנו את תגובתם הלא פרופורציונית לכאורה, של בני יעקב ב'מעשה דינה' - מקרה האונס והחטיפה של דינה על ידי שכם בן חמור החווי. שהם ניהלו עמם משא ומתן נוקב ומתיש לשחרור אחותם, אבל אחרי השחרור שחטו את כל תושבי שכם. לכן בתקופת המנדט הבריטי, הקים דוד בן גוריון חוליה ב'הגנה' לסירוס אנסים. ואנחנו? מה נעשה אנחנו?

המאמרים הרלוונטיים באתר ייצור ידע:

• אבי הראל: אונס ומשמעותו במקרא ובחוקי המזרח הקדום;
• פנחס יחזקאלי: פולחן האונס המוסלמי – עבירות מין כפשע שנאה או כפיגוע.

כרזה שישית: מה חמאס זומם?

מספרים לנו שחמאס משווע לעוד יום של הפוגה. שיעשה הכל למנוע מתקפה צה"לית. אבל העוצמה שהוא מפגין והעובדה שהוא שולט בסדר-היום, מעידות כאלף מונים על הפער שבין הטיעון הזה למציאות בשטח.

לעומת זאת, המתקפה הישראלית איבדה מומנטום. עזה-תחתית כמעט לא נפגעה, וכך גם שני שליש מכוחו שמגן עליה. חמאס הצטייד כבר היטב לחודשים ארוכים של לחימה, והוא מאתגר בחסות הפסקת האש, יום יום, את הכוחות. המפקדים בשטח חוזרים לבבל"ת הרגיל, ושולחים חיילים לסייד גרפיטי, והאוכלוסייה שנדדה דרומה מהווה מגבלה אדירה על הכוח הלוחם.

גם ההישגים המערכתיים בצפון כבר התמוססו בהפסקת האש, 'חגורת האש' האירנית סביבנו חיה, קיימת ובועטת, האמריקנים מקשים על יוזמות, ואנו מצויים במצוקה אסטרטגית. מי שמבין זאת היטב הם ערביי יו"ש שחזרו לפגע כרגיל, ומשפחות הפשע הערביות, שחוזרות כמעט לשגרה.

אז מה זומם יחיא סינואר? למה הוא ממשיך להזין בשבויים את הפסקת האש? האם הוא מתכנן מתקפה משל עצמו בחסותה?

כרזה שביעית: כך נראית מדינה במצוקה אסטרטגית

רק לפני זמן קצר פמפמו לנו שאנחנו המעצמה החזקה במזרח התיכון... מי שקיצץ את צה"ל, העביר את כל הייצור הביטחוני לארה"ב, לא סיפר לנו שנהפוך לגרורה אמריקנית, שפקידיה יושבים בקבינט המלחמה ומנווטים אותו.

בעוד התקשורת 'ומומחי הביטחון' מודים 'פה אחד' (כרגיל) לידידה הגדולה שלנו, ששלחה לכאן כסף, תחמושת ונושאות מטוסים, גילינו שהכוחות האמריקנים נשלחו לפה לרסן אותנו, ולא את אויבינו. זאת, בעת שפליטינו ברחו מהצפון (הפליטים הלבנונים כבר חזרו) והכלכלה שלנו נשחקת.

בינתיים, כל ההישגים האסטרטגיים, שהשגנו בדם חיילנו כבר התמוססו, ונזדקק לעורמה ולתחבולה, כדי לתמרן בין אויבינו לפטרונינו, ולהשיג הישגים במלחמה הזו. 
אתם מכירים בקבינט המלחמה מישהו, שיש לו קצת מזה?

כרזה שמינית של עמית סגל: תנחשו מה חמאס היה עושה להם, אם היה כובש את הגליל?

אירוניה היא, שאם חמאס היה מגיע לעכו וחיפה, הוא היה רואה בחברי כנסת כמו איימן עודה ותומא סלימאן כופרים, משת"פים ציוניים, כפי שעשה לערביי ישראל שבהם נתקל בעוטף. הם היו הראשונים לספוג את האש, בעודם מנרמלים את הזוועה.

• המקור: חשבון הטוויטר של עמית סגל.

כרזה תשיעית של האלוף גרשון הכהן: בן המערב לא יבין לעולם את בן המזרח...

• בן המערב רואה את השלום כמצב בסיסי (everlasting peace), ואת המלחמה כסוג של הפרעה. על כן, הוא צריך סיבה להילחם, ואינו מבין מלחמה, אלא אם יתלווה אליה מצב סיום (end state) שמהותו שלום.
• עבור בן המזרח, החיכוך והמלחמה הם מצב טבעי ומחייב, באופן מתמיד ללא צורך בסיבה ספציפית (קיימת מלחמה תמידית, ע"פ הקוראן, בין 'דר אל חרב' ל'דר אל אסלאם'). על כן, אין גם צורך בהגדרת יעד אסטרטגי כל פעם מחדש. שלום והפסקת אש נועדים רק הפסקה לצורכי התארגנות למערכה הבאה, ואין צורך בהגדרת 'מצב סיום' כדי להילחם.

המאמר הרלוונטי באתר ייצור ידע: גרשון הכהן: רעיון ההתנגדות (המוּקאוומה) כביטוי אמונה.

כרזה עשירית של האלוף גרשון הכהן: איך ניתן להגן על ישראל מרצועת החוף?

כל הסדר במרחבי ארץ ישראל בין הירדן לים, שיכוון לנסיגה ביו"ש ולעקירת יישובים ישראלים, יהיה ניצחון לאומי פלסטיני ותבוסה ישראלית. שהרי, לא ניתן הגן על מדינת ישראל בקו רצועת החוף! האם כולנו מבינים זאת?

• המאמר הרלוונטי באתר ייצור ידע: גרשון הכהן: שאלת הניצחון תוכרע בכפר סבא.

[לאוסף, המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2023), אוסף המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', ייצור ידע, 8/10/23.