תקציר: האינטרס הציבורי או האינטרס הכללי (The Public Interest ;L'intérêt general) מבטא את מה שמכונה 'טובת הכלל' (the benefit of all): תועלתו של כלל הציבור, ורווחתה של החברה, ונתפס כאבן היסוד של העשייה הציבורית, וכבסיס הלגיטימיות שלה. עם השנים הובילה התפתחות הדמוקרטיות המערביות לירידה באמונה באינטרס הציבורי, לטובת דגש על התגשמות ההתנהגות האינדיבידואליסטית. המצב הזה מחמיר בעידן הפרוגרסיבי, המקדם את ריבוי הזהויות ואת ריבוי האינטרסים, על חשבון קדימות הערכים המשותפים.

[לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

רוני אקריש הוא ‏מייסד ומנהל‏ האוניברסיטה העממית - חינמית "קפה דעת"‏.

*  *  *

האינטרס הציבורי או האינטרס הכללי (The Public Interest ;L'intérêt general) מבטא את מה שמכונה 'טובת הכלל' (the benefit of all): תועלתו של כלל הציבור, ורווחתה של החברה, ונתפס כאבן היסוד של העשייה הציבורית, ולבסיס הלגיטימיות שלה.

עד המאה ה- 18, אופיין האינטרס הציבורי במאפיינים דתיים מובהקים, הגדושים בקונוטציות מוסריות חזקות, שעד אז היוו את המסד האולטימטיבי של החיים החברתיים.

מאז, התפתחו שתי תפיסות שונות ומתנגשות של האינטרס הציבורי:

• האחת תועלתנית, המדגישה את טובת הפרט על פני החברה, ורואה באינטרס המשותף רק את סך האינטרסים הפרטיקולריים, הנגזר באופן ספונטני מחיפוש אחר התועלת שלהם על ידי סוכנים פוליטיים. גישה זו לא רק מותירה מקום מועט לבוררות מצד רשויות ציבוריות, אלא משקפת חוסר אמון עקרוני במדינה.
• האחרת וולונטארית, שמעודדת אזרחים חופשיים לנכס מחדש ערכים של סולידריות, שהם ה'מלט' של חיים טובים ביחד בחברה. האינטרס הציבורי המבוסס על הרעיון שאנשים חיים בקהילה, שיש לה עניינים משותפים המשפיעים על כל חברי הקהילה, או על חלק מהם, מעבר לאינטרסים האישיים שלהם, כגון: ביטחון המדינה, חינוך איכותי, בטיחות בדרכים, בריאות הציבור, איכות הסביבה, זכות הציבור לדעת, תחבורה יעילה ועוד. 

הוויכוח בין שתי התפיסות כמעט לא איבד מהאקטואליה ומהרלוונטיות שלו. הוא ממחיש, בעצם, את הפער המפריד בין שני חזונות בדמוקרטיה:

• מצד אחד: זו של הפרט, הנוטה לצמצם את המרחב הציבורי להבטחת דו-קיום בין אינטרסים שונים, ולעתים מנוגדים, של השונות במרכיבי החברה.
• מצד שני: תפיסה הקרובה יותר למסורת הרפובליקנית הצרפתית, הפונה ליכולת של יחידים להתעלות מעל השתייכותם והאינטרסים שלהם לממש את החופש העליון של יצירת חברה לאומית ביחד.
  

המסורת הצרפתית, שבבסיס הגישה הוולונטארית, מעוגנת למשל בספרו של ז'אן-ז'אק רוסו, "על האמנה החברתית", שראה אור בשנת 1762. רוסו מדבר על הרצון הכללי (volonté générale), המייצג את סך כל ה"רצונות הפרטיים", שיש לכל הפרטים ששותפים בהאמנה החברתית. רצון זה אינו ניתן לחלוקה, ולא ניזון מהשפעות זרות של האינטרסים הפרטיים בחברה. מאז, נקטה המסורת הצרפתית - כפי שהיא באה לידי ביטוי בחקיקה ובפסיקה - בבירור, צד של קידום האינטרס הציבורי החורג מבוררות פשוטה בין אינטרסים מסוימים.

החזון הוולונטרי של רעיון האינטרס הציבורי עומד בסימן שאלה כיום, ומהווה נושא למחלוקות מרובות, עד כדי כך, שאנחנו יכולים אפילו לדבר על משבר של הרעיון הזה. 

עידן הנסיגה של יחידים לתוך האינטרסים הפרטניים שלהם

המחשבה הליברלית העכשווית, בדומה, היא לא פחות חמורה ביחס לייצוג האינטרס הציבורי המובן כאינטרס של החברה, הנבדל מהאינטרסים של חבריה. הוא מדגיש את הסיכונים הפוליטיים שמציב פרויקט כזה לחברה האזרחית ולחירויות הפרט.

עם השנים הובילה התפתחות הדמוקרטיות המערביות לירידה באמונה באינטרס הציבורי, לטובת דגש על התגשמות ההתנהגות האינדיבידואליסטית. בלשונו של הוגה הדעות וההיסטוריון הצרפתי בן המאה ה- 19, אלכסיס דה טוקוויל, ניתן לתאר זאת כנסיגה של יחידים לתוך האינטרסים שלהם, וחוסר שביעות רצון עמוק מההגנה על אידיאלים קולקטיביים. התופעה החריפה בעקבות הספק בלגיטימיות של המדינה, כמו גם ביכולתה לקיים אינטרס כללי אמיתי. כך למשל, טענה הביקורת המרקסיסטית, שהאינטרס הציבורי הוא למעשה רק האינטרס של המעמדות החברתיים, שזכו בשלטון בתוך המדינה.

המצב הזה מחמיר בעידן הפרוגרסיבי, המקדם את ריבוי הזהויות ואת ריבוי האינטרסים, על חשבון קדימות הערכים המשותפים. כוחות הפוליטיקה המודרנית נותנים יותר מקום לאינטרסים של הפרט מאשר לאלה של החברה. מכל הסיבות הללו, המדינה כבר לא מצליחה למשוך את תמיכת האזרחים. אף נשלל ממנה המונופול על גיבוש טובת הציבור.

הדיון על האינטרס הציבורי נוגע לכל אזרח

בעוד האמונה באינטרס הציבורי מתערערת, שינויים עמוקים משפיעים הן על שיטות גיבוש האינטרס הציבורי והן על השיטות התורמות ליישום שלו. עם זאת, הדיון על האינטרס הציבורי אינו עניינן של רשויות ציבוריות בלבד. למעשה, זה נוגע לכל אזרח. החיפוש אחר האינטרס הציבורי נתפס כהתרחקות של הפרטים מהאינטרסים שלהם. אנשים מתקשים לעתים קרובות מדי להכיר - ולקבל - את המטרות המשותפות המבוססות על רעיון האינטרס הציבורי. במובן זה, משבר האינטרס הציבורי אינו בלתי קשור למשבר הערכים המשותפים של חברה שרבים מתקשים בה למצוא את דרכם.

ברור, שבאמצעות קידום מטרות - שמעדיפות מעל הכל את הפרטיקולריות של האינטרסים - החברה אינה מקלה על פיתוח מרחב, שבו האוניברסלי יכול לגבור על הפרטיקולרי. עם זאת, הדמוקרטיה המודרנית מסתמכת לחלוטין על האינדיבידואלים עצמם ועל יכולתם למלא את תפקידם כאזרחים.

אין תרופה מוסדית לדחיית האינטרס הציבורי, או לחוסר העניין הגובר במה שמכונה 'טובת הכלל'. לא ניתן לעורר אנרגיות באמצעות חקיקה. לא אילוצים יובילו יחידים להפגין את הסגולות עליהן דיברו הפילוסופים בני המאה ה-18, שמאפיינות את אותם יצורים אוטונומיים ואחראים, שישתתפו בהגדרה וביישום של מטרות בעלות עניין כללי.

יתכן שהפתרון נעוץ בחיבור שבין הפוליטיקה והאתיקה. אין ספק שבאתיקה של אחריות ניתן לחפש יוזמות - במיוחד בתחום החינוך - המסוגלות לעודד אזרחים חופשיים לנכס מחדש את ערכי הסולידריות, שהם ה'מלט' של חיים טובים ביחד בחברה. אולי זו הדרך שבה יוכל האינטרס הציבורי בן מאתיים השנים, הנתון במחלוקת היום, להחזיר לעצמו את המרץ והלגיטימיות המספקים, על מנת לעזור להבהיר את מטרות החברה במאה הבאה.

[לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

[לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• מאמרו של יאיר רגב: 'האמנה החברתית – מקור הלגיטימציה של המשטרה'.
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו'.

מקורות והעשרה

• יאיר רגב (2021), האמנה החברתית – מקור הלגיטימציה של המשטרה, ייצור ידע, 14/8/21.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.