תקציר: הדרך הישראלית אל הניצחון, תלויה בהבנת שני הממדים של רעיון ה'אל מוקוואמה': חובת המאבק מחד גיסא; והחובה להכיר במגבלות המציאות מאידך גיסא. החזון החמאסי ימשיך כנראה להתקיים. אבל ביכולתנו להביא את המאמינים הג'יהדיים, להכרת חולשתם, בסיכוי להפסקה זמנית של מאבקם, בחובתם לציווי ה"סאבר".

[מאמר זה ראה אור לראשונה באתר ישראל היום. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר] [לאוסף, המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', לחצו כאן]

"אין חריש עמוק בלי נשק" (יחיאל מוהר)

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

* * *

מלחמה היא תופעה אנושית מורכבת. עם כל המאמץ לנהל אותה באורח שיטתי ומתוכנן היא נתונה - במיוחד במגמותיה האסטרטגיות - להתפתחויות כאוטיות. כך נכון להתבונן   גם במלחמה הקשה בה מתמודדת בימים אלה מדינת ישראל.

בהשוואה למלחמת יום הכיפורים, המלחמה עכשיו מורכבת פי כמה. ההישגים הברורים שהשיג צה"ל בשדה הקרב לקראת סוף אוקטובר 1973, הובילו אחרי שלושה שבועות מפריצת המלחמה, להסכמה כוללת להפסקת אש.

במלחמה בימים אלה, גם לאחר יותר מחודשיים, למרות ההישג המשמעותי של צה"ל במתקפה אל ליבת רצועת עזה, הדרך לסיום המלחמה ולעיצוב הסדר האסטרטגי הרצוי לישראל בעקבותיה, עדין רחוקה מבהירות. גם סיום המלחמה בזירת הצפון, והשבת התושבים ליישובי קו העימות, נתונה בשלב זה, באי וודאות אסטרטגית. 

בהיבט הזה, ההבדל המהותי בין דצמבר 1973, לדצמבר 2023, נובע מהשינוי העמוק שהתחולל בתפיסת המלחמה של חיזבאללה וחמאס. ההיגיון שהוביל אותם בנקודת המוצא לתכנון המלחמה, מושתת על הגיון חדש, שבנוי על הרעיון שהם יכולים לצאת מנצחים מהמלחמה, גם אם יפסידו מול צה"ל ברוב הקרבות. הגיון זה נוצר בהשראת מלחמות העשורים האחרונים, באפגניסטאן, עיראק, וגם במלחמת ווייטנאם,

מלחמות אלה מלמדות עד כמה מבחן הניצחון במלחמה אינו דומה למבחן הניצחון במשחק כדורגל

התוצאה במשחק כדורגל היא סופית. היא לא תלויה במגמות שמתפתחות אחרי המשחק. מלחמות העידן החדש, כפי שמובילים חמאס וחיזבאללה, בהכוונה איראנית, מוכוונות מראשיתן אל שלילת היכולת של הצד החזק צבאית, לשלוט בהתוויית המגמות הרצויות לו ביום שאחרי המלחמה. התוצאה בקרבות תלויה תמיד בניצחון פיזי מוחשי, כמו כיבוש שטח, והשמדת הכוח הצבאי של האויב, אבל במלחמות החדשות, מכלול ההישגים בקרבות, אינו מוביל בהכרח לניצחון במלחמה.

במלחמת ווייטנאם למשל, צבא ארה"ב ניצח ברוב הקרבות, אבל לא יצא בסיום המלחמה עם ניצחון. אמנם במבט כמותי, צבא ארה"ב איבד כ-50,000 חיילים והווייטקונג לעומתם איבדו כמיליון וחצי, בתוצאה האסטרטגית בסיום המלחמה, צפון ווייטנאם כבשה את דרום ווייטנאם מה שנראה בעולם כניצחון מובהק. ובכל זאת אחרי הכול, במבט לאחר יותר מארבעים שנים, מבחינה תרבותית מדינית וכלכלית, ווייטנאם עברה מאז שינוי מקיף בהשתלבותה המלאה בגלובליזציה האמריקאית. 

כך עולה מחדש שאלת הניצחון במלחמה, במבחן המגמות שהיא מחוללת. שאלה זו הופכת למרכזית במלחמה מול ארגוני ג'יהאד אסלאמיים המובלים בלחימתם על ידי היגיון 'אל מוקוואמה' 
[להרחבת רעיון ההתנגדות, המתבטא במושג: 'אל-מוּקאוומה')' כביטוי אמונה, לחצו כאן].

רעיון ה'אל מוקוואמה'

בארבעים שנים האחרונות, גובש על ידי ארגוני אסלאם ראדיקלי, רעיון מלחמה אמוני דתי - מוכוון על ידי המושג 'אל מוקוואמה'. בשטחיות תרבותית תורגם מושג זה ל- "התנגדות". בתרגום הזה חומקים ממדי התוכן האמוניים המכוננים את המושג.

מדובר במבט תרבותי אחר על תופעת המלחמה. בניגוד למבט התרבותי מערבי שבו המלחמה נתפסת כסטייה מהסדר היציב, ועל כן היא מנוהלת בחתירה להשבת סדר של שלום ויציבות, במבט מתוך הגיון ה'אל מוקוואמה',  הלחימה מוכוונת לקיום ושימור מומנטום מתמיד של חיכוך ומאבק, בעוצמה מוגבלת, אך בתכלית לקידום חזון דתי לשליטה אסלאמית עולמית. בהקשר המאבק נגד מדינת ישראל, החזון שלהם פשוט וברור ממוקד בתכלית לחיסול הנוכחות הריבונית היהודית ושחרור ירושלים. כך לדוגמה עם הנסיגה הישראלית מלבנון קבע נאצרללה את חוות שבעא כעילת לחימה חדשה, בהצהרה שהלחימה בחוות שבעא היא מלחמה על שערי ירושלים. הוא סימן בכך קו מחבר בין לחימה מוגבלת ומתמידה במרחב שבעא, לבין חזון ירושלים שיום אחד על פי אמונתו, עתיד להתממש.

כרעיון מלחמה, ה'אל מוקוואמה', מבטא שני ממדים אמוניים:

הממד הראשון נובע מחובת האדם המאמין לפעולה אקטיבית יוזמת, ממש כמו בתורת הקבלה היהודית המדגישה את חובת האדם להתעוררות מלמטה בעולם הזה - על מנת לחולל את ההתעוררות מלמעלה בידי האל. מדובר על חובת האדם להשתדלות מעשית - בביטוי מוחשי כמשל, כשאדם מתמודד מול גל צונאמי, על אף שברור שאין לו סיכוי לפעול מצויד רק בדלי, בכל זאת מתוך הדרכת חובת ההשתדלות, האדם חייב לפעול ולו במשהו, בציפייה ובאמונה שמשהו מתוך פעולתו יתהווה לישועה. זו הייתה גם צורת החשיבה של נשיא מצרים סאדאת בהחלטתו לצאת למלחמה באוקטובר 1973.  בתכלית העל של המלחמה חתר להשיב למצרים את כל חצי האי סיני.  מצד שני, הבין כי אין ביכולתו הצבאית להשיג תכלית זו בלחימה. מתוך מודעות זו, יצר רעיון מלחמה שבנוי על הציפייה שמתוך השתדלותו לחילול טלטלת המלחמה, יתהווה בהמשך משהו גדול שמעבר לשליטתו וזה יוביל אותו אל מטרתו. 

מכאן צומח גם מקור ההיגיון בו פעל יחיא סינואר בהחלטתו לצאת למלחמה ב-7 אוקטובר. מבחינתו, לאחר שארגון חמאס בהנהגתו מימש את חובתו ליזום ולפעול, הוא מצפה למגמות שיתפתחו בהמשך בהכוונת האל. אם למשל בעקבות המלחמה תאלץ מדינת ישראל להיענות לדרישה האמריקאית להקמת מדינה פלסטינית ולנסיגה ביו"ש הניצחון ייזקף לזכותו, למרות החורבן שהביא על עזה, הוא יזכה במעמד היסטורי לא פחות מצלאח א-דין.

המימד השני הוא ה'סאבר', וההכרה בגבולות המציאות

הממד השני ברעיון ה'אל מוקוואמה', מסמן למאמין את החובה להכיר במגבלות המציאות, הניצחון אינו מהיר ואינו מובטח. על כן המאמין חייב לסבלנות, מה שמכונה באסלאם "סאבר". טמונה בכך היכולת לשאת גם במחיר ההפסד מבלי להתדרדר לוויתור על חלום נצחי. כך לדוגמה חומייני מנהיג איראן בנאום "כוס התרעלה" בקיץ 1988, הסביר בפרלמנט האיראני את קבלת תכתיב המציאות להשלמה עם תנאיי שביתת הנשק בסיום מלחמת איראן עיראק. בנאומו הבהיר כי גם את מה שנראה כתבוסה יש לקבל כרצון האל. בכך הצליח מצד אחד להשלים כאדם מאמין עם תנאיי המציאות, אך מצד שני לא לוותר על חתירה בהמשך למימוש החזון הדתי של המהפכה אותה הוביל.

הדרך הישראלית אל הניצחון, תלויה בהבנת שני ממדים אלה של רעיון ה'אל מוקוואמה'. מה שמבהיר כי הניצחון תלוי לא רק בגודל ההישג בשדה הקרב, אלא במגמות המאבק המתפתחות ביום שאחרי המלחמה. החזון החמאסי ימשיך כנראה להתקיים. אבל ביכולתנו להביא את המאמינים הג'יהדיים, להכרת חולשתם, בסיכוי להפסקה זמנית של מאבקם, בחובתם לציווי ה"סאבר".

תובנה זו חייבת להשתלב ביסודות תפיסת הביטחון הישראלית, היא מחייבת קיום ישראלי בתודעה מתמדת של מאבק. בתכניה הקיומיים הכוללים היא מקיפה הרחק מעבר למושג ההרתעה שמתגלה שוב ושוב כמופרך.

"אין חריש עמוק בלי נשק"...

[לאוסף, המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל'.
• הרחבת המושג: 'מורכבות'.
• הרחבת רעיון ההתנגדות (האל-מוּקאוומה) כביטוי אמונה.
• אוסף המאמרים באתר בנושא תפיסת/תורת הביטחון.
• אוסף המאמרים על מלחמת יום הכיפורים.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• הרחבת המושג 'ניצחון'.
• הרחבת המושג: 'מטרות המלחמה'.
• הרחבת המושג 'התהוות'.
• אוסף המאמרים אודות 'הרתעה'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2023), אוסף המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', ייצור ידע, 8/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2014), מורכבות, ייצור ידע, 12/4/14.
• גרשון הכהן (2023), רעיון ההתנגדות (המוּקאוומה) כביטוי אמונה, ייצור ידע, 10/11/17.
• פנחס יחזקאלי (2014), ניצחון: להשיג את המטרה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), תפיסת הביטחון הישראלית באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 17/12/18.
• פנחס יחזקאלי (2018), מלחמת יום הכיפורים באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 18/9/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2017), מטרות המלחמה, שמגדירות את הניצחון, ייצור ידע, 21/5/17.
• יחזקאלי פנחס (2014), התהוות, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), הרתעה, ייצור ידע, 2/5/14.