תקציר: המלחמה הזו מוכיחה שתרומת כלל תושבי המדינה היא רבה ושווה • מי שמשווה את מידת התרומה והמחיר הנורא, מנסה להאדיר את זכויותיהן של קבוצות מסוימות ולהקטין אחרות, ואולי יותר מכל לפלג בין חלקי העם

[מאמר זה ראה אור לראשונה באתר ישראל היום. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר] [לאוסף, המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', לחצו כאן]

יעל ברקת (ראו תמונה משמאל) היא פסיכולוגית ומפתחת תוכן. שימשה בעבר רמ"ד מו"פ הדרכה באגף המבצעים, צה"ל.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

בסרטו המופלא של הבימאי ברטראן טברנייה (Bertrand Tavernie) "כמה טוב לחיות" (La Vie et rien d'autre - Life and Nothing But) מ- 1989, ניגשים תושבי הכפר אל הקצין הממונה על קבורת החיילים אחרי מלחמת העולם הראשונה, ומבקשים ממנו להזיז את הגבול שחוצץ בינם לבין הכפר השכן, כדי שגם בכפר שלהם יוכר ולו חלל אחד של המלחמה. 

בשיח העכשווי במדינה, כמו בסרט, יש התעסקות מרובה בגיאוגרפיה של השכול ושל שותפות של קבוצות שונות במאמץ המלחמתי.

קיום השכול בקרב קבוצות שונות באוכלוסייה מהווה בעיני העוסקים בכך לגיטימציה לדעותיהם, לתפיסתם, ואולי אפילו לקידום האינטרסים שלהם. 

השתלהבות היצרים בסוגיה זו כה רבה, עד שביום שני האחרון (24/12/23) זעק איש מהקהל בתוכנית 'הפטריוטים' בערוץ 14, שאף אחד מהנופלים הוא לא מתל אביב. המנחה, יינון מגל, שדאג להוציא את המפריע מהקהל, חזר לשידור והעמיד את הזועק על טעותו.

מימי הקמת המדינה ועד לשנות ה-80 של המאה הקודמת, נתפס השכול בישראל כפוליטי

היטיב לתאר זאת פרופ' אודי לבל בספרו "הדרך אל הפנתיאון" (2007) שעוסק בעיצוב תודעת הזיכרון ובזיקות של שכול לאומי ללגיטימציה פוליטית וחברתית. בספר מתאר לבל כי קבוצות שונות הודרו ממרחב הזיכרון הממלכתי והלאומי, כדי (לטענתו) שהתודעה הלאומית תזהה מפלגה יחידה (מפא"י) ומנהיג יחיד (דוד בן־גוריון) עם מפעל הקוממיות. בשנות השמונים של המאה הקודמת, נעשה מאמץ לתיקון גבולות הזיכרון, ולהכנסת קבוצות שונות לתודעת הזיכרון והשיח הלאומי.

ואז כמו עתה, לצד הסיסמה "ביחד ננצח", יש מי שמציף סוגיות הנוגעות למידת התרומה וההקרבה של קבוצות ואזורים שונים ללחימה. מגזרים מסוימים נוטים לייחס לעצמם שותפות רבה בלחימה ובהקרבה על חשבון אחרים, והם עושים זאת בשל אינטרסים שונים ומגוונים.

שלוש טענות עולות כנגד השיח המטעה והמשסע בין הקבוצות: האחת פרקטית, השנייה כמותית, והשלישית מהותית

בסוגיה הפרקטית, ייתכן שכל קבוצה מכירה היטב את חבריה, וקבוצות מלוכדות יותר - כדוגמת הציונות הדתית - נוטות להדהד ולהעביר את המידע הנוגע לאובדן ולתרומה, בצורה רבה יותר. על כן הן גם חשות, שתרומתן רבה יותר. 

בסוגיה הכמותית, המלחמה הזו מוכיחה שתרומת כלל תושבי המדינה היא רבה ושווה. מי שמשווה את מידת התרומה והמחיר הנורא, מנסה להאדיר את זכויותיהן של קבוצות מסוימות ולהקטין אחרות, ואולי יותר מכל לגרום לפילוג בין חלקי העם.

שאלת המהות היא המעניינת והרחבה ביותר, ונוגעת לעצם המשוואה שלפיה תרומה, ובייחוד הקרבה, היא בסיס לזכויות במדינה. אם התשובה לשאלה זו חיובית - יש לשים סימני שאלה על התנהלותנו, ולבחון את הנחות היסוד והערכים שלנו, מה שיאתגר את הלגיטימציה של קבוצות אחרות בחברה הישראלית.

לסיכום, כשפנו ליוצר הסרט "כמה טוב לחיות"  ברטרנד טברנייה - שהוזכר בראשית הכתבה - ושאלו אותו במה עוסק הסרט, הוא ענה שהוא מעדיף שלא לחשוב שהסרט עוסק בהשפעת המלחמה על פוליטיקה ועל חיי בני אדם, אלא לתאר אותו כסרט שעוסק בחיים עצמם.

נפילתם באותו יום של אלישע יהונתן לובר מיצהר ויוסף גיטרץ מת"א, היא סמל עבור כולנו. יהי זכרם ברוך!

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל'.
• אוסף המאמרים על מלחמת העולם הראשונה.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2023), אוסף המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', ייצור ידע, 8/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2020), מלחמת העולם הראשונה באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 5/3/20.