תקציר: אחרי טבח ה- 7 באוקטובר 2023, נזכרנו במה שידעו האבות המייסדים היטב, ושיורשיהם ניסו להסתיר מעינינו: הסכסוך היהודי-ערבי הוא בראש ובראשונה סכסוך דתי, ולא טריטוריאלי-נדל"ני. לכן, "אין חריש עמוק בלי נשק". לכן, ניאלץ תמיד לחיות על חרבנו. הבנת האמת הבסיסית הזו חייבת להיות הבסיס להתנהלותנו במזרח התיכון. רק שמערכת הביטחון שלנו (אלה מההמלצות פה אחד...) עוד לא הטמיעה את זה.

[לאוסף, המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', לחצו כאן]

עודכן ב- 23 בפברואר 2024

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה.

שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

זהו מאמר שני מתוך שניים על הרעיון הגורס כי מלחמות הן תמיד מלחמות תרבות ודת. למאמר האחר:

• פנחס יחזקאלי: מלחמות הן תמיד מלחמות תרבות ודת!

זהו מאמר ראשון מתוך שלושה על הסוגייה המכונה 'הדתה בצה"ל'. למאמרים האחרים לחץ:

• גרשון הכהן: החרדה החילונית מהדתה בצה"ל;
• גרשון הכהן: הדתה בצה"ל? מאבק על זהותו של המרחב הציבורי הישראלי

*  *  *

בליל ה- 14-13 באפריל 2024 הכריזה איראן מלחמה באופן רשמי ומתוקשר על ישראל (ראו התמונה למעלה). בצד הפקודה לשיגור הכטב"מים והטילים אל ישראל, הוקראו פסוקים מהקוראן, והוזכרה הציפיה לבואו של המַהְדִי - גואל העולם.

האם ירד למערכת הביטחון האסימון, לגבי סוג המלחמה שמתנהלת פה כבר יותר ממאה שנה?

לא לפי ראש השב"כ, רונן בר, שבדיון על הגבלת כניסת מוסלמים להר הבית אמר: ''הגבלות על ערביי ישראל ייצרו תודעה של מלחמת דת ועלולות להתסיס אותם''... 

את מה שראשי מערכת הביטחון טרם עיכלו, הבינו דווקא החיילים היטב

ב- 14 בדצמבר 2023 נכנסו חיילי מילואים של צה"ל למסגד בג'נין - שכמו מסגדים אחרים משמש להסלקת כלי נשק וכמקום מסתור בטוח (לא פוגעים במוסדות דת, זוכרים?) עמד על מרפסת המואזין במסגד וכרז ברמקולים "שמע ישראל".

צה"ל הגיב, כמצופה, מיידית ובחומרה, והלוחמים הורחקו מפעילות מבצעית באופן מידי, וטופלו משמעתית.

אבל החיילים הנלחמים מבינים היטב את מה שמנסה הציונות להדחיק כבר מספר דורות. הם ראו את הסרטים הירוקים שענדו לוחמי הנוח'בה על ראשם ועליו הכיתוב: "אללה ואכבר", ויודעים היטב, שמהות הסכסוך הישראלי היא, בראש ובראשונה, דתית, ולא טריטוריאלית. 

https://www.youtube.com/shorts/zclfSh7BgWE

הבלוף הגדול על הסכסוך הטריטוריאלי-נדל"ני

אחד מנביאי הקונספציה, עמוס עוז ז"ל (שיום פטירתו חל ב- 28 בדצמבר), קבע ב- 13 בדצמבר 2008, בנאום שנשא בטקס קבלת הפרס הספרותי הגרמני ע"ש היינריך היינה בדיסלדורף:

"אם נצליח לרסן את הפנאטים משני הצדדים, המזינים את הסכסוך במזרח התיכון, נמצא את עצמנו מיישבים סכסוך נדל"ן ולא נלחמים מלחמת קודש"! 

בכך הדהד עוז את אחד משני הבלופים הגדולים של הציונות מיום היווסדה (הכהן, 2023):

הבלוף הראשון: שהסכסוך הוא טריטוריאלי

המזרחן, ד"ר אפרים הררה (ראו ראיון בתחתית המאמר) טוען כי החברה הישראלית מדחיקה באופן שיטתי את תפקידו המרכזי של האסלאם בסכסוך. אבל האמת היא, שההתנגדות והמאבק הערבי נגד הציונות מבטאים מאבק לאומי דתי שמקורות ההנעה שלו מתמידים. "גם אם נכריז בקול גדול מאה פעמים", טוען הררה, 'זו לא מלחמת דת', כל עוד בעיני אויבינו היא כזו, היא תמשיך להיות מלחמת דת. אז עדיף להיות בת יענה ולטמון את הראש בחול? ...

מצוות הג'יהאד איננה שולית באסלאם, או פרי התפתחות מודרנית וכריאקציה לקולוניאליזם המערבי, כפי שיש הנוטים לטעון, אלא היא החוט החורז את ההיסטוריה של האסלאם מהיווסדו ועד ימינו... בתפיסה הבסיסית של האחים המוסלמים, עצם ההכרה בגבולות לאומיים היא כפירה, הכול צריך להיות תחת דאר אל אסלאם, ללא ישויות מדינתיות מתחרות. זו הסיבה שבאמנת חמאס לא מופיעה שאיפה למדינה פלסטינית. הבעיה היא שאנחנו לא טורחים לקרוא... באסלאם אין באמת הפרדה בין דת למדינה, כמו בעולם המערבי. 'דין ודאולה' – קרי, דת ומדינה – הולכים שם ביחד.

באסלאם, ל'אומת המאמינים' ישנה ה'מצלחה', כלומר: האינטרס של האומה, שהוא גיאו-פוליטי ביסודו. כשהתנאים מאפשרים זאת, חלה חובה על המוסלמים להימצא בתהליך של כיבוש והתפשטות, עד להשלטה פוליטית ומשפטית של האסלאם על העולם כולו. ההפרדה בין האינטרס הדתי לאינטרס הגיאו-פוליטי היא הפרדה מערבית, ובסופו של דבר מלאכותית. (הררה, 2024).

הבלוף השני: שהמאבק הערבי וגילומו בדרכי טרור ואלימות נובע ממצוקה כלכלית, עוני וייאוש

האמת היא, לא מצב הייאוש מחולל את הטרור הערבי אלא דווקא התקווה, כפי שהיא מגולמת ברעיון ההתנגדות (המוּקאוומה). [להרחבה על רעיון ההתנגדות (המוּקאוומה) כביטוי אמונה, לחצו כאן].

האם זו הסיבה שלא מלמדים ערבית מגיל הגן?

קל להבין מה חושבים הערבים על הסכסוך הישראלי ערבי. אבל בשביל זה, צריך לדעת ערבית, כי המוסלמים אומרים דבר אחד בעברית ובאנגלית ושונה לחלוטין בערבית. התופעה הזו נגזרה מהמושג: 'תַּקִייַה': יכולתו של מוסלמי לשטות ב'כופרים' באמצעות העמדת פנים [להרחבה בנושא ה'תקייה', לחצו כאן]. 

לכן, ההיגיון הבסיסי של מדינה שמוקפת בעולם ערבי ושעשרים אחוז מתוכה הם ערבים - הוא ללמוד ערבית מדוברת מגיל הגן, לדעת לקרוא ולכתוב - בראש ובראשונה, ערבית מדוברת - ולהבין את התרבות המניעה את שכנינו. אז למה לא? האם זה חלק מהניסיון להלביש את הסכסוך בעיני הישראלים ב'בגדים טריטוריאלים'?

זהו סכסוך דתי - תיאולוגי

ד"ר מרדכי קידר מסביר את מה שמכיר כל מזרחן והדחיק עד ה- 7 באוקטובר 2023, כמעט כל יהודי חילוני: "מבחינת האסלאם. היהדות והנצרות הן דתות בטלות (דין באטל), שהאסלאם הגיע לעולם על מנת להחליפן, לבטלן, ולאסלם את המאמינים בהן. לכן האבות שלנו וכל הנביאים וגם דוד ושלמה, שבנה מסגד בירושלים, נחשבים מוסלמים וגם ישו נחשב מוסלמי, והיהודים והנוצרים איבדו כל מה שיש להם: ארצות, רכוש, כנסיות, בתי כנסת והכל הפך אסלאמי." (קידר, 2023). יהודים ונוצרים יכולים לחיות עם מוסלמים רק כבני חסות (דימי) המשלמים כופר (מס גולגולת - ג'יזיא), וגם זאת תחת השפלה.

"תחיית היהדות ב- 130 השנים האחרונות, נתפסת כקונספירציה נוצרית יהודית להחזיר את היהדות לחיים, שהתחילה בבלפור האוונגליסט, להחזיר את היהודים חזרה לארץ, לתת להם את הארץ האסלאמית הנקראת פלסטין (למרות שלא ניתן להמיר ארץ מוסלמית, שנכבשה ע"י האסלאם (דר אל אסלאם) בחזרה לארץ כופרת ('דר אל חרב'). ולבנות פה מדינה יהודית. ע"פ האסלאם, יהודים ונוצרים צריכים לחיות תחת כנפי האסלאם, כ'דימים' בני חסות. ופתאום, היהדות חוזרת לחיים בסיוע נוצרי... יש פה שיתוף פעולה קונספירטיבי. בין הנצרות והיהדות, שתי הדתות, הבטלות, שחוברות יחד נגד האסלאם. המדינות הנוצריות נותנות ליהודים בית לאומי ומדינה. הן נותנות להם גם את ירושלים, שהרי הנשיא טראמפ הכיר בירושלים כעיר יהודית. השיא הוא רצון היהודים להתפלל בהר הבית, שהוא הדבר הנורא מכל, כי הוא הביטוי המוחשי ביותר שהיהדות חזרה לחיים" (קידר, 2023).

"כי אם היהדות תחזור לחיים, מה יהיה עם האסלאם שאמור היה להחליף אותה? היהדות הרי לא קיימת יותר על פי התפיסה האסלאמית. לכן הקמת המדינה, השליטה של יהודים על הארץ, הצבא היהודי, המשטרה היהודית, השלטון יהודי, הריבונות היהודית מהווים עבורם בשבילם בעיה תיאולוגית, לפני כל בעיה טריטוריאלית לאומית, משפטית או כל בעיה אחרת"  (קידר, 2023).

אבות הציונות דווקא הבינו

ז'בוטינסקי היה ראשון בדורו בהנהגה הציונית שהעז להכיר בקיומו הממשי והבלתי ניתן לשינוי של לאום ערבי בארץ ישראל. על בסיס הכרתו זו שירטט במבט נוקב את מניעי העומק של ההתנגדות והמאבק הערבי כנגד המפעל הציוני בארץ ישראל. מתוך הבנתו קבע: "על התפייסות מרצון ביננו לבין הערבים אין לדבר כלל, לא כעת ולא בעתיד הנראה לעין". במאמר "קיר הברזל", הניח את אבן הפינה ליסודות תפיסת הביטחון של מדינת ישראל. מסקנת מאמרו הייתה: "כל עוד יש לערבים אפילו זיק של תקווה להיפטר מאתנו, הם לא יבגדו בתקווה זו... עם חי מסכים לוויתורים בשאלות גורליות שחשיבותן אדירה, רק כאשר אין לו כל תקווה; רק כאשר בקיר הברזל לא נראה אף לא סדק אחד." (הכהן, 2023).

הוא הסביר: "הפנטזיה שהם יסכימו מרצון למימוש הציונות תמורת תועלת תרבותית או חומרית שעתיד להביא להם הקולוניזטור היהודי היא ילדותית" (הכהן, 2023).

הסוגייה השנייה ממוקדת במענה הרצוי להתנהלות ההנהגה והיישוב היהודי בארץ למול המאבק הערבי.  היא מחייבת לטענתו ברור יסודי בסיפור שיהודים ציוניים מספרים לעצמם על הצפוי להם ועל מה שנדרש מהם לקיומם ולהתפתחות מפעלם בארץ המובטחת, והיא כרוכה בבניית כוח מגן ובהשגת תמיכת השלטון האנגלי (הכהן, 2023).

כעשר שנים לאחר פרסום "קיר הברזל", קיים בן גוריון סדרת מפגשים אישיים עם מנהיגים ערבים. הוא ניגש למעשה, לבחון בהתנסות אישית את תקפות הנחת היסוד של ז'בוטינסקי על אודות העדר כל אפשרות להשלמה מרצון. שבתאי טבת בספרו - "בן גוריון וערביי ארץ ישראל" - (הערה 4; ראו תמונת כריכה משמאל) תיאר בפרוט את תוכן המפגשים ואת השפעתם על התפתחות גישתו של בן גוריון לשאלה הערבית (הכהן, 2023).

על פי טבת, בן גוריון הגיע למפגשים במגמה אופטימית, בתקווה למצוא "מצע משותף לתנועה הציונית ולתנועה הלאומית הערבית". הפגישה הראשונה התקיימה ב- 20.3.1934 עם מוסא עלמי, בדירתו של משה שרת בירושלים. הפגישה נפתחה על ידי בן גוריון בביטוי הטענה הציונית הרווחת שהיהודים מביאים ברכה וקידמה לערבים בארץ. מוסא עלמי ענה לו באנגלית רהוטה: "אני בוחר שהארץ תהיה עניה ושוממה אפילו עוד מאה שנה, עד שאנחנו הערבים נהיה מוכשרים בכוח עצמנו להפריחה ולפתחה" (הכהן, 2023).

התגובה הנחרצת הפתיעה את בן גוריון, וערערה את הנחת המוצא לפגישה, שהתבטאה בציפייה לגשר על הפער בין השאיפות הציוניות לשאיפות הערביות. מות הגבורה של עז א-דין אל-קסאם (ראו תמונה משמאל) בנובמבר 1935 בקרב עם הבריטים בכפר יעבד, עורר בבן גוריון ערעור נוסף לגישתו האופטימית. שבועיים לאחר הקרב אמר בישיבת מפא"י: "זאת פעם ראשונה שיש לערבים מעין תל חי" והוסיף כי "יש לנו ענין עם תופעה חדשה בקרב הערבים...זה לא ענין של קריירה פוליטית או בצע כסף, אלא מסירות נפש על 'קידוש השם', וכרגע יש לא אחד כמוהו אלא עשרות, אולי אלפים..." (הכהן, 2023).

עם תחילת מאורעות תרצ"ו, בדיון במרכז מפא"י ב-16 אפריל 1936, אמר בן גוריון שהגיע למסקנה: "שאין סיכוי להבנה עם הערבים." ובשל כך יש לחתור להבנה עם האנגלים. הוא הוסיף:

"מה יכול לדחוף את הערבים להבנה הדדית אתנו? עובדות! רק לאחר שיעלה בידינו ליצור עובדה יהודית גדולה בארץ ישראל, שיהיה פה כוח יהודי כזה אשר כל אדם יראה שאין להזיזו, רק אז ייברא התנאי המוקדם לדיון עם הערבים." (הכהן, 2023).

אז הנה, 'האסימון ירד': אי אפשר לעבוד על כולם כל הזמן!

ב- 2014, כשנכנס צה"ל לרצועת עזה עודד מפקד חטיבת גבעתי, עופר וינטר, את חייליו בקריאת הקרב של מלכי ישראל: "אני נושא עיני לשמיים וקורא עמכם, 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד''. ה' אלוקי ישראלי היה נא מצליח דרכינו, אשר אנו הולכים ועומדים להילחם למען עמך ישראל כנגד האויב המנאץ שמך... בשם לוחמי צה"ל ובפרט לוחמי החטיבה והמפקדים, עשה ויתקיים בנו מקרא שכתוב 'כי ה' אלוהיכם ההולך עמכם להילחם לכם עם אויבכם להושיע אתכם' ונאמר אמן".

אז, התגייס הציבור החילוני לדחוק את התגובה הזו כדבר פיגולים ממש. את הקרב הזה ב'הדתה' בצה"ל הובילו דווקא גלי צה"ל ורזי ברקאי, ועופר וינטר הפך יעד לסיכול של האליטה הביטחונית, על שלל הקונספציות שנשאה ונושאת עד היום.

אבל, אי אפשר לעבוד על כולם כל הזמן. טבח ה- 7 באוקטובר הוריד לרבים - בטח ללוחמים - את האסימון. די להשוות את התגובות אז למציאות הצה"לית היום, שבה חיילים מתפללים, מדליקים חנוכיות ומבליטים את יהדותם, כדי להבין שלפחות בדרג בלוחם המסר הובן והופנם: "זו מלחמת דת, טמבל", וזה שננסה למרוח ולסבן את עצמנו לא ישנה זאת!

נספח 1: האליטה שלנו מדרדרת אותנו לתהום בעיניים עצומות!

"הכר את האויב שלך, והכר את עצמך. אפילו אם תילחם במאה קרבות, לעולם לא תובס. אם אינך מכיר את האויב אבל אתה מכיר את עצמך, סיכוייך לנצח או להפסיד שווים. אם אינך מכיר את האויב שלך ואינך מכיר את עצמך - אין ספק שתובס בכל הקרבות". כך קבע אמן המלחמה הסיני, סון צסו, וידע מה אמר...

יממה לאחר החלטת ראש הממשלה שלא להגביל את כניסת ערביי ישראל להר הבית ברמדאן, התפרסם מסמך אזהרה שכתב ראש אמ"ן בנושא (בלי לדעת מילה בערבית ובלי להבין את התרבות הערבית כלל), שהזהיר: הגבלות בהר הבית יובילו ל"מלחמת דת". כזכור גם ראש השב"כ קבע בדיון על הגבלת כניסת מוסלמים להר הבית כי: ''הגבלות על ערביי ישראל ייצרו תודעה של מלחמת דת ועלולות להתסיס אותם''...

תגידו, אחרי יותר ממאה שנה של מלחמת דת, ואחרי ה- 7 בנובמבר 2023, אחרי שרמת העניין הלאומי בכתוב בקוראן ובחדית' המריאה, יש עוד מישהו בעם שאינו יודע שזו מלחמת דת? רק האליטה המנותקת - ששוקדת בעיצומה של מלחמה, על מינוי 'תאומים סיאמים' שימשיכו את דרכה - לא למדה כלום ואין לה גם שכל להצטער, והיא גוררת אותנו לתהום בעיניים עצומות:

• האם חמאס, חיזבאללה ואיראן הם מדינות דמוקרטיות ליברליות וארגון זכויות אדם חילוניים?
• האם הר הבית והמסגדים שעליו הם אתר חילוני? האם העשייה המתמדת להביא להסלמה בהר הבית היא מעשה חילוני?
• האם סורה 4, פסוק 24 - שקבעה כי מוסלמי יכול לשעבד שבויות שלקח כשבויות מין, גם אם הן נשואות - לקוחה מכתביהם של לוק מונטסקייה והגל או מהקוראן?

ואולי זה בכלל כסת"ח? אולי שניהם יודעים שזו מלחמת דת וכשיתלקח הר הבית יספרו לנו שהתריעו, ושזה הפך בגלל הדרג המדיני למלחמת דת?

אני זוכר - איך אליטות שאיבדו כיוון פתחו את שערי צרפת ובריטניה בפני האויב הנאצי, ואיך העולם המערבי שרד בנס מכל הסיבות הלא נכונות - ויש לי תחושה קשה שאם לא נצליח להוריד את החבורה הזו מההגה, ניכחד!

• המאמר הרלוונטי באתר ייצור ידע: פנחס יחזקאלי: זה לא סכסוך נדל"ן על טריטוריה. זו מלחמת דת טמבל!

נספח 2: ראיון עם המזרחן, ד"ר אפרים הררה ב'מקור ראשון', 5/1/24

נספח 3 בדף הטוויטר של ינון מגל: זו מלחמת דת, טמבל!

וגם:סוף משעה במחשבה תחילה... יהפוך הפאץ' 'משיח' כלי מחאה לכל מי שצבר בביטנו על הרמטכ"ל ופיקוד צה"ל...

נספח 4: נתניהו והרבנים... הסרטון ש'חורך את הרשתות' בצד השני של הגבעה

מכל הסרטונים של שר הביטחון המתלהם והרמטכ"ל המאיים, דווקא הסרט הזה חורך שם ראת הרשתות, תחת הדיבור שהרבנים מסייעים לנתניהו בכישוף... למה? כי זו מלחמת דת משיחית טמבל. ומה אנחנו עושים? מסירים מחיילים סימנים של המשיח שלנו!

איפה השכל, ולתודעה של מי כיוון הרמטכ"ל את 'תרגיל המנהיגות' שלו?

הרמטכ"ל אוהב אחידות במדים (באמצע מלחמה?); נו בסדר... המשיחיות הפכה באדיבות המחאה לקללה בישראל, והוא לא אוהב משיחיים; נו, נגיד שבסדר.

אבל האויב שלנו משיחי, שזועק בבירות ובצור למהדי (המשיח ע"פ השיעים) שיושיע, ושסרטון שבו נתניהו מסתודד עם רבנים (ראו בפוסט אחר) מעורר בהם חלחלה, ודיבורים על קללה וכישוף שהוטלו עליהם.

משך עשור מברברים בצה"ל על "המלחמה על התודעה", ונשאלת רק השאלה במקרה הזה: לתודעה של מי כיוון הרמטכ"ל את 'תרגיל המנהיגות' שלו?

• המאמר הרלוונטי: פנחס יחזקאלי: זה לא סכסוך נדל"ן על טריטוריה. זו מלחמת דת טמבל!

[לאוסף, המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• מאמרו של אראל סג"ל (2023), 'מטפסים על עץ גבוה מידי'.
• מאמרו של גרשון הכהן: 'קיר הברזל וסדקים הנבקעים בו בעידן החדש'.
• הרחבה בנושא ה'תקייה'.
• הרחבה בנושא ההתנגדות (המוּקאוומה).
• אוסף המאמרים באתר בנושא תפיסת/תורת הביטחון.
• אוסף המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'חרבות ברזל'.
• אוסף המאמרים על תיאוריות קונספירציה.
• אוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם.
• אוסף המאמרים על 'קונספציה'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• ארא"ל סגל (2023), מטפסים על עץ גבוה מידי, ישראל היום, ישראל השבוע, 8/12/23, ע' 27.
• גרשון הכהן (2023), קיר הברזל וסדקים הנבקעים בו בעידן החדש, ייצור ידע, 7/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2023), 'תקייה' – העמדת הפנים, שבה משטים המוסלמים במערב, ייצור ידע, 2/12/23.
• גרשון הכהן (2017), רעיון ההתנגדות (המוּקאוומה) כביטוי אמונה, ייצור ידע, 10/11/17.
• פנחס יחזקאלי (2018), תפיסת הביטחון הישראלית באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 17/12/18.
• פנחס יחזקאלי (2023), אוסף המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'חרבות ברזל', ייצור ידע, 8/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2016), קונספירציה ותיאוריות קונספירציה: המציאות, לעתים, עולה על הדמיון…, ייצור ידע, 12/1/16.
• פנחס יחזקאלי (2023), אליטות ואליטיזם באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 13/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2017), קונספציה, ייצור ידע, 6/10/17.
• נעמה גרינבאום (2024), דע את האויב, מקור ראשון, שבת, 5/1/24.