תקציר: 'כשל האליטות הוותיקות' הוא בעיה מוכרת החוזרת על עצמה: מסיבות שונות, אליטות זקנות לעולם תיכשלנה בזיהוי מבעוד מועד של מציאות שהשתנתה. עובדה זו משפיעה, הן עליהן והן על האוכלוסייה הרחבה יותר, שכן היא נוגעת בתהליכי קבלת ההחלטות, בעיצוב המדיניות ובדינמיקה החברתית. את התוצאות חווינו ב- 7 באוקטובר 2023, ובעצם, גם היום.

[לאוסף, המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה.

שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

"אם אין לחם יאכלו עוגות" ( Qu'ils mangent de la brioche) מספרים (בטעות) שאמרה מלכת צרפת מארי אנטואנט, למראה ההמונים הצרים על ארמונה ועתידים לקפד את חייה.

האמת היא שאת אמרת כנף זו אמרה כפי הנראה בת אליטה אחרת, מריה תרסה, נסיכת ספרד, אבל כך או כך, האמירה הזו תישאר לעד כסמל לנתק שבין האליטות לבין העם, ובינן לבין המציאות.

ובאמת, האליטות המובילות בתחומי החיים השונים - והמאופיינות בעמדות הכוח, בהשפעה ובעושר שלהן - מאחרות בדרך כלל להכיר בכך שהמציאות השתנתה. עובדה זו משפיעה, הן עליהן והן על האוכלוסייה הרחבה יותר, שכן היא נוגעת בתהליכי קבלת ההחלטות, בעיצוב המדיניות ובדינמיקה החברתית.

אנו חווים את זה פה אצלנו במהלך מלחמת 'חרבות ברזל'

אצלנו למשל, ניתן להיווכח שעבור האליטות, אנו חיים עוד במידה רבה ב- 6 באוקטובר 2023. המציאות נשארה בעינה, והמלחמה היא רק אמצעי חדש להשגת מטרותיהם:

• האיראנים רקחו עבורנו מלחמה, של שנים ארוכות, במודל מלחמת איראן-עיראק. אבל במקום להתכונן למלחמה מדממת, ארוכת שנים, האליטות עסוקות במה שמכונה, 'היום שאחרי'.
• האליטה הפוליטית מימין בטוחה שניתן יהיה למשוך זמן ולמסמס את רגע הפקת הלקחים. אמר נכון ח"כ יולי אדלשטיין בחדשות 12 ב- 30/12/23: "אני מצפה מהבכירים שיודיעו שייקחו אחריות, ושביום שאחרי מבחינתם, העסקים לא יימשכו כרגיל" (הוא כלל את עצמו בתוכם).
• למרות השינוי הדרמטי בציבור הישראלי בהבנת מערכת היחסים הישראלית-פלסטינית, האליטה הביטחונית 'מיישרת קו' עם האמריקנים, ובונה בצפון ובדרום תרחישים ל'יום שאחרי', שאין סיכוי שיתקבלו ע"י העם.
• האליטה המשפטית 'מייצרת' במהלך המלחמה - בעת שה'ביחד' חשוב יותר מכל - פסק דין מפלג ומוזר בסוגיית ביטול סעיף הסבירות בחוק יסוד השפיטה, שלקוח ממציאות ה- 6 באוקטובר 2023.
• האליטה התקשורתית מגבה את כל המהלכים הללו.
• רמטכ"ל מלחמת לבנון השנייה, דן חלוץ, מודיע ע"פ התקשורת שחמאס ניצח במלחמה, ואפשר לחזור לסדר היום הישן של עריפת נתניהו. הוא גם מזהיר ברוח הימים ההם, מ'המיליציות של בן גביר: "יכול להיות שישפך דם ברחובות, הפלנגות של בן גביר חמושות". (ערוץ 7, 2023).
• ראש ממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, מופיע ברשת תקשורת תורכית פרו חמאסית, ומשווה דווקא שרים בממשלת ישראל "לרוצחים וקצבים" (ערוץ 14, 2023).
• ראש ממשלה לשעבר אחר, נפתלי בנט, מפר בבוטות החלטות צנזורה, כדי לקדם את האינטרסים הפוליטיים שלו ומספר על פעולות באיראן שבוצעו בהנחייתו (מעריב, 2023).
• ההכנות לבחירות המקומיות מתנהלות כאילו אין מלחמה, בלי מחשבה איך יוכלו להיחשב כהוגנים כשכמות נכבדה של בוחרים ונבחרים פוטנציאלים נלחמים...

רק שזו אינה תופעה ישראלית ייחודית. היא קיימת ומוכרת בקבוצות רבות. אליטות - ששלטו זמן ממושך ושנמצאות במצב של סטגנציה - ממעטות לזהות שינויים מהותיים, וממשיכות את חייהן כאילו המציאות הקודמת עודה שרירה וקיימת

למה הן האחרונות להבין?

הבידוד ב'בועות הנוחות' מעוות את המציאות, שכן האליטות נותרות לא מודעות לאתגרים העומדים בפני אזרחים מן השורה: 'בועות הנוחות' בהן הן מתגוררות וחיות - בתוך שכונות עשירות, מעגלים חברתיים אקסקלוסיביים וקהילות סגורות - 'מגינות' עליהם מפני המאבקים והטרנספורמציות היומיומיות, המתרחשות בחברה הרחבה יותר.

אינרציה מוסדית יוצרת תגובה מאוחרת למציאות מתהווה: אליטות הן לעתים קרובות חלק ממוסדות מבוססים, העמידים בפני שינויים. מבנים ביורוקרטיים והיררכיות מסורתיות, המצויות בקיפאון – סטגנציה, יכולים לעכב את זרימת המידע ולמנוע מהאליטות לתפוס את השינויים המהירים בנורמות, בערכים ובהתקדמות הטכנולוגית החברתיות.

הטיית האישור (Confirmation Bias): אליטות עלולות גם ליפול קורבן להטיית אישור, נטייה קוגניטיבית להעדיף מידע שמאשר אמונות קיימות. הטיה זו יכולה למנוע מהם להעריך באופן אובייקטיבי נתונים חדשים או להכיר בצורך בשינוי פרדיגמה. 'תאי ההד' שבתוכם פועלות האליטות לעתים קרובות מחזקים את נקודות המבט הקיימות שלהן, מה שהופך את זה למאתגר לתפוס שינויים מחוץ לתפיסת עולמן המבוססת [להרחבה על הטיית האישור, לחצו כאן].

התנתקות ממגמות מיינסטרים: אורח החיים וסדרי העדיפויות של האליטות אינן מתיישרות עם האוכלוסייה המרכזית. כתוצאה מכך, הם מתנתקים מהמאבקים היומיומיים, השאיפות והתמורות התרבותיות שמעצבות את הנוף החברתי הרחב יותר. ניתוק זה מקשה עליהם להבין ולהסתגל לצרכים ולרצונות המתפתחים של האנשים שהם שולטים או משפיעים עליהם.

מיקוד של הטווח הקצר: אליטות, במיוחד אלו בעמדות כוח תאגידיות, עשויות לתעדף רווחים קצרי טווח על פני קיימות ארוכת טווח. התמקדות קצרת ראייה זו ברווחים מיידיים או בניצחונות פוליטיים, יכולה למנוע מהם להכיר ולהתייחס לשינויים הבסיסיים שעשויים להיות להם השלכות עמוקות בעתיד. כך הם מפתחים פגיעות מוגברת לשינויים משבשים.

לחוסר היכולת של האליטות להבחין בזמן במציאות משתנה, יכולות להיות השלכות מרחיקות לכת. מדיניות והחלטות - שנוסחו על סמך תפיסות מיושנות - עלולות להיכשל בטיפול בסוגיות הדוחקות של היום, מה שעלול להוביל לתסיסה חברתית, לחוסר יציבות כלכלית, לטלטלות פוליטיות ואף לתבוסה במלחמות. בנוסף, הפער המתרחב בין האליטות לאוכלוסייה הכללית שוחק את האמון במוסדות, ומחריף את השסעים החברתיים.

אנחנו לא לבד - בריטניה כמקרה בוחן

אנו יודעים כבר כיצד מדיניות הפייסנות כלפי גרמניה הנאצית ואיטליה הפאשיסטית, שבה נקטו האליטות הפוליטיות, התקשורתיות, החברתיות והתרבותיות בבריטניה בין השנים 1935 ו- 1939 - ושמוביליה היו רמזי מקדונלד, סטנלי בולדווין ונוויל צ'מברליין - הביאה על בריטניה את מלחמת העולם השנייה ב-1 בספטמבר 1939 [להרחבת המושג: 'פייסנות', לחצו כאן].

אבל מעטים יודעים שהמדיניות הזו נמשכה הרחק לתוך המלחמה, עד סיומו המוצלח של הפינוי מדנקירק, בין ה־26 במאי וה־4 ביוני 1940.

עד אחרי ביצועו המוצלח של החילוץ מדנקירק, היה מעמדו של ראש הממשלה הבריטי החדש, וינסטון צ'רצ'יל, תלוי על בלימה והפייסנות המשיכה לשלוט בקרב האליטה הבריטית. הוא כיהן כראש ממשלה פחות משלושה שבועות, והיה לגמרי לא ברור מי היו בני בריתו מסביב לשולחן... בתוך ממשלתו ישבו עדיין אישים כראש הממשלה הקודם, נוויל צ'מברליין ושר החוץ הלורד האליפקס, שניסו לשים עניבת חנק על צווארו. רבים מחברי מפלגתם לא בטחו בו.

האופוזיציה לצ'רצ'יל נתמכה ברוב אנשי המעמד הגבוה והממוצע בבריטניה, שהייתה "פינה חמה בלב לנאצים", והיה להם גב פוליטי ומינהלי בעמדות הבכירות ביותר, בממשלה וברשויות השלטון. אפילו ראש הממשלה לשעבר, דויד לויד ג'ורג - הוביל את האימפריה הבריטית במאבק לצד מדינות ההסכמה נגד מעצמות המרכז במלחמת העולם הראשונה - נסע לגרמניה והוקסם כל כך מהפיהרר, עד שהשווה אותו לג'ורג' וושינגטון. היטלא היה "מנהיג מלידה", הכריז ראש הממשלה המבולבל. הוא הה רוצה שבבריטניה יעמוד "אדם עם איכויות כמו שלו בראש המדינה שלנו היום"... עכשיו, הקוסם הוולשי לבן השיער הוקסם גם הוא, והמורה הרוחני הקודם של צ'רצ'יל הפך לתבוסתן במשרה מלאה (ג'ונסון, 2021, ע' 22) (נשמע לכם מוכר??).

בתוך זמן לא רב, החלו גם כלי התקשורת לזמר זמירות דומות (נשמע לכם מוכר??) (ג'ונסון, 2021, עמ' 23-22):

• הדיילי מייל קידם זה זמן רב את הרעיון, לתת להיטלר יד חופשית במזרח אירופה, כדי שינצח בקלות את הבולשביקים.
• הטיימס היה כל כך בעד פיוס, שהעורך, ג'פרי דוסון תיאר איך היה נוהג לעבור על הידיעות ולהוציא מהן כל דבר שהיה עלול לפגוע בגרמנים.
• איל העיתונות ביברברוק בעצמו הדיח את צ'רצ'יל מכתיבת הטור שלו ב'איבנינג סטנדרט', משום שהיה קשה מידי כלפי הנאצים.

חיזקו אותם גם אנשי רוח רבים: דמויות תיאטרליות כמו שחקן הקולנוע ומבכירי שחקני התיאטרון האנגלי, ג'ון גילגוד, אחד מהאנשים היחידים שקיבלו את כל פרסי תעשיית הבידור האמריקאי; סיביל תורנדייק - שחקנית התיאטרון השייקספירית המפורסמת ועטורת הפרסים - והסופר והמחזאי המפורסם, ג'ורג' ברנארד שו, שידלו את הממשלה "לשקול" את האפשרות של שיחות (ג'ונסון, 2021, ע' 23) (נשמע לכם מוכר??)

שר החוץ האליפקס - שהיה מועמדם- של צ'מברליין המלך ג'ורג' השישי ויתר מפלגת השלטון השמרנית לראשות הממשלה אך סרב - חבר אז לפול ריינו, ראש ממשלת צרפת, בניסיון להגיע להסכם עם היטלר, באמצעות תיווך איטלקי, גם במחיר אבדן חלק מנכסיה של בריטניה והפיכתה למדינת חסות. הוא שלח מברק בהקשר זה לצ'רצ'יל ולנשיא האמריקני רוזוולט, ואף הביע דעתו בקבינט, כי בריטניה לא תוכל להמשיך בלחימה לבדה. הוא סבר שעל בריטניה לקבל כל הצעה, בתנאי שחירותה ועצמאותה יובטחו... (קרשו, 2007, ע' 54-53).

הרעיון הזה היה יותר ממטופש, ומעורר תהיות, כיצד אנשים חשובים - שעוסקים במדינאות שנים רבות מחייהם הבוגרים - יכולים לפתח תלישות כזו, אחרי העשור שבו שיטו בהם היטלר ומוסוליני ואחרי 'הסכם מינכן. בעובדה, כשפנתה לבסוף צרפת לבדה למוסוליני, היא נתקלה בבוז מופגן מצידו... (קרשו, 2007, ע' 67). אבל ככל שהיה מטופש, לולא צ'רצ'יל הוא היה מתקבל.

מי שהבין את התבניות / דפוס הפעולה היטב, מזה עשור, היה וינסטון צ'רצ'יל, שהתנגד לכל משא ומתן עם גרמניה מנימוקים הגיוניים לחלוטין: "גם אם נוכה, מצבנו לא יהיה גרוע יותר ממצבנו, אם ננטוש עתה את המאבק. מוטב לנו להימנע מלהיסחף יחד עם צרפת ב'מדרון החלקלק'. מטרת התרגיל כולו היא לסבך אותנו במשא ומתן, עד שלא נחזור בנו(קרשו, 2007, ע' 62-61).

כותב על כך בוריס ג'ונסון בספרו אפקט צ'רצ'יל. סיפורו של מנהיג ששינה את העולם: "אינני חושב שאנשים רבים בדור שלי, שלא לדבר על דור ילדי, מודעים לחלוטין למידה שבה היינו קרובים לחתימה על הסכם... נשמעו קולות רציניים ומשפיעים שרצו להתחיל מיד במשא ומתן" (ג'ונסון, 2021, ע' 15).

לסיכום

'הנקודה העיוורת' (blind spot) של האליטות תהיה תמיד זיהוי מאוחר של מציאות משתנה. הבנת התופעה הזו וההתייחסות אליה חיונית לטיפוח חברה מסתגלת, חפצת חיים. היא מחייבת הקפדה על מגוון במעגלי קבלת ההחלטות, קידום דיאלוג פתוח בין שכבות סוציו-אקונומיות שונות, וטיפוח תרבות של למידה והסתגלות מתמשכים. האמצעים הללו עשויים 'לשחרר' את האליטות מ'בועות הנוחות' שלהן, ולהקנות להן השקפת עולם דינמית יותר, שבה תוכלנה להיות אפקטיביות יותר בתרומתן לחברה.

ואחרי שאמרנו את זה, האם יש לכך סיכוי? כמובן שלא. כל הכלים הללו מחייבים ויתור על העוצמה שבידי האליטות, שלעולם לא תוותרנה עליה מרצונם. על כן לעולם נגזר עלינו לחוות את כשל האליטות הזה, בקרב אליטות 'זקנות' שהסתיידו!

[לאוסף, המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הפלרטוט הקטלני של בריטניה עם האסלאם, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על הפלרטוט הקטלני של בריטניה עם האסלאם.
• אוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם.
• אוסף המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל'.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים על 'קבוצות'.
• אוסף המאמרים על מלחמת העולם הראשונה.
• אוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות.
• הרחבת המושג: 'סטגנציה'.
• הרחבת המושג 'התהוות'.
• אוסף המאמרים, הכל על ביורוקרטיה'.
• הרחבה על הטיית האישור.
• אוסף המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה.
• הרחבת המושג: 'פייסנות'.
• אוסף המאמרים על 'עוצמה';

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (224), אוסף המאמרים על הפלרטוט הקטלני של בריטניה עם האסלאם, ייצור ידע, 17/8/24.
• פנחס יחזקאלי (2023), אליטות ואליטיזם באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 13/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2023), אוסף המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', ייצור ידע, 8/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• ישי פרידמן (2023), אולמרט לתקשורת הטורקית: "בן גביר וחבריו הם רוצחים וקצבים", ערוץ 14, 5/12/23.
• מעריב (2023), סערה ברשת: האם המידע שחשף בנט אסור בפרסום? 29/12/23.
• פנחס יחזקאלי (2020), הכל על קבוצות באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 18/4/20.
• איאן קרשו (2007), הכרעות גורליות. עשר החלטות ששינו את העולם 1941-1940, תל אביב: עם עובד, ספרית אפקים.
• בוריס ג'ונסון (2021), אפקט צ'רצ'יל. סיפורו של מנהיג ששינה את העולם, תל אביב, שיבולת. סלע-מאיר.
• פנחס יחזקאלי (2020), מלחמת העולם הראשונה באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 5/3/20.
• פנחס יחזקאלי (2015), קבלת החלטות, ייצור ידע, 8/6/15.
• פנחס יחזקאלי (2014), קיפאון – סטגנציה: הארגון נסדק מתחת למעטה הקרח…, ייצור ידע, 12/4/14.
• יחזקאלי פנחס (2014), התהוות, ייצור ידע, 12/4/14.
• יחזקאלי פנחס (2014),הכל על ביורוקרטיה באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 25/7/18.
• עמר דנק (2019), הטיית האישור – למה עובדות לא משנות את דעתנו, ייצור ידע, 27/4/19.
• פנחס יחזקאלי (2018), שואה ומלחמה: מלחמת העולם השנייה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 10/4/18.
• פנחס יחזקאלי (2017), פייסנות – להאכיל את התנין, ייצור ידע, 2/3/17.
• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על ה'עוצמה' באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 23/8/18.