תקציר: בתנאים שנוצרו בעשור האחרון, החלטה ליציאה למתקפת מנע הפכה לכמעט בלתי אפשרית. ההימנעות מכך יותר משהיא מבטאת הססנות מנהיגותית, היא תוצאה של מצב אסטרטגי שנעשה מורכב ומסובך. מהכרה זו צריכה לצמוח תפיסת ביטחון ישראלית חדשה. ובשעה זו, מתוך הבנת הקושי בפתיחת מלחמת מנע, מתברר גודל ההכרח במיצוי המלחמה בעזה עד להכרעת חמאס ושלטונו. 

[מאמר זה ראה אור לראשונה באתר ישראל היום. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר] [לאוסף, המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים באתר בנושא תפיסת/תורת הביטחון, לחצו כאן]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. 

בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

* * *

עוצמת הלחימה של חמאס כמו גם גילוי נחישות חיזבאללה להמשיך בלחימה בצפון, מעלים בשיח הישראלי את השאלה: איך נתנו לאיום הזה לצמוח, למה לא יצאנו הרבה קודם למתקפת מנע?

בשנים ראשונות לאחר מלחמת לבנון השנייה כמו בשנים ראשונות לשלטון חמאס בעזה, בוודאי היה קל יותר להשיג ניצחון מכריע על ארגונים אלה. ובכל זאת בחשבון הנפש הנדרש מכל אחד ומכולנו יחד כחברה, ראוי להתבונן ביושר בנסיבות שמנעו את הרעיון למלחמת מנע ישראלית. קל לתלות את האשמה בהססנות המנהיגות. הייתה זו החברה הישראלית בכלל רבדיה, שהתמכרה לשקט ולשגשוג, והכחישה במודע ובתת מודע את התעצמות איומי המלחמה.

הערכת המצב האסטרטגית שרווחה בעשור האחרון, הציגה את מצבה הביטחוני של מדינת ישראל כיציב ובטוח מאיומים קיומיים. הודות להסכמי השלום עם מצרים וירדן ולקריסת צבא סוריה במלחמת האזרחים, צוינה בסיפוק העלמות איום המתקפה של הצבאות המדינתיים הסדירים. על פי הערכה מרגיעה זו נותרו כביכול, רק איומי טרור. כולם הכירו שהם מטרידים אך חזרו והזכירו שהם אינם מגיעים לכדי איום קיומי. כאן טמונה נקודת מוצא לניתוח הכישלון הנורא של בוקר שמחת תורה, שבעה באוקטובר.

מעורבות כאן שתי הנחות שגויות שזורות זו בזו:

• האחת לכודה בהערכת חסר של יכולתם הצבאית של חמאס וחיזבאללה שבמהלך השנים הפכו לצבאות של ממש - בצדק הקפיד הרמטכ"ל לשעבר אביב כוכבי לכנותם "צבאות טרור".
• ההנחה השגויה השנייה נובעת ממבט קיבעוני וארכאי על המושג "איום קיומי". נכון שחיזבאללה וחמאס לא הצטיידו ביכולות צבאיות קלאסיות כמו יחידות שריון, חיל אוויר וצי ספינות מלחמה. בהתייחסות ליכולות אלה, הוערכה במאה הקודמת מידת העוצמה של צבאות. אבל הם פיתחו בדומה לחות'ים בתימן, יכולות חדשות, באמצעותן ביטאו בכישרון יצירתי את מיצוי ההזדמנויות הטכנולוגיות של המאה ה-21. 

כך נבנה מול מדינת ישראל איום אסטרטגי חדשני - זול זמין וחסין במידה רבה לתחומי העליונות של צבאות קלאסיים דוגמת צה"ל.

הפרדוקס הביטחוני הישראלי

תפיסת הביטחון הישראלית נקלעה לפרדוקס:

• מצד אחד המשיכה להעריך את עוצמת האיום הקיומי על פי סרגל מדידה מהמאה הקודמת - כך ביססה את הצגת צה"ל כמייצג מעצמה אזורית, וכוננה את אשליית וודאות הביטחון הקיומי הישראלי.  
• מצד שני, הושקעו תקציבי עתק בהתגוננות מול יכולות צבאות הטרור, במערכות מיגון, ובכיפת ברזל נגד איום הרקטות כמו גם בבניית חומות גבול עתירות חיישנים, מה שהיה יכול אולי להביא להכרה כי בכל זאת מדובר באיום אסטרטגי חדש ורציני, רחב פי כמה ממה שהוצג עד כה כלא יותר מאיומי טרור.  

בפיצול התודעתי הזה, הקרינה מערכת הביטחון הישראלית לציבור, ביטחון יתר ביכולותיה. בתוך כך, אם אכן לא נשקף לישראל איום קיומי ממשי ובמקביל הולך ומושג מענה טקטי טכנולוגי לאיומי צבאות הטרור, בתודעה כזו, איזה הנהגה יכולה הייתה להשיג הסכמה לאומית ליציאה למלחמת מנע יזומה נגד חמאס או חיזבאללה?

הפרדוקס הזה, התגלה כבר במבצע עופרת יצוקה בסוף 2008, במחלוקת בין ראש הממשלה אהוד אולמרט לבין שר הביטחון אהוד ברק על מטרת המבצע:

• אולמרט דחף למבצע רחב במטרה להכריע את ארגון חמאס, לסיים את שלטונו ברצועה ולהציב בה כוח רב לאומי.
• אהוד ברק ביקש לא יותר מסבב לחימה מוצלח, בחתירה לסיום מהיר.  

בספרו "בגוף ראשון", תיאר אולמרט: "יכולנו לקעקע את בסיס כוחו של החמאס, לערער ואולי אף לרסק את שלטונו ברצועה, להביא לאזור המדמם הזה כוח בינלאומי, ולשנות את המציאות בדרום לשנים רבות. שיקולים פוליטיים בלתי ראויים הביאו כמה אישים מרכזיים להקים בקבינט ובמטכ"ל, אופוזיציה לראש הממשלה ולסכל את המהלך החשוב הזה". (בגוף ראשון, עמ' 773)

מעבר לשיקולים פוליטיים עליהם רומז אולמרט, ניתן להסביר את התנגדות שר הביטחון ברק גם מנקודת מבט עניינית צבאית. ככל הנראה, הבין כי הובלת המבצע להשגת מטרתו המורחבת של ראש הממשלה, תהיה כרוכה במלחמה ארוכה ובעלת מחיר כבד. שניהם העדיפו מבצע תגמול קצר בזמן, שלא יוצא משליטה. כבר אז בשנתו השנייה של שלטון חמאס ברצועה, הייתה בידיו יכולת לחימה, ויכולת אש רקטית בכמות שאפשרה לו ניהול מלחמה של חודשים ארוכים (יצוין כי הרמטכ"ל דאז, רא"ל גבי אשכנזי, שפיקד על המבצע, טוען שהתנגד לעמדת השר).

כבר בשלב זה, בלטו שתי תמורות שחולל חמאס בצורת המלחמה:

• האחת התבטאה בהעתקת המלחמה למרחב העירוני המאוכלס בצפיפות, מה שהוביל לתוצאה הבלתי נמנעת של פגיעת צה"ל באזרחים, לאובדן לגיטימציה בינלאומית ולדו"ח גולדסטון.
• התמורה השנייה בוטאה בארגון הכוח ללחימה מבוזרת באופן ששלל מצה"ל הכרעה מהירה בתמרון עומק קלאסי אל מרכזי כובד.

בתמורות מורכבות אלה של המלחמה החדשה, ההחלטה המדינית להפעלת הכוח הצבאי הלכה ונעשתה למורכבת וקשה. 

לכן, במצוקת אי הוודאות האסטרטגית, שהייתה כרוכה בהחלטה ליציאה למלחמה, ההנהגה הישראלית נטתה להסתפק בהפעלת הכוח האווירי. זה הכוח היחיד שעמד לרשותה בזמינות מידית לפעולה. בנוסף, ההחלטה על הפעלתו לא נראתה ככרוכה בהכרח בהובלת העם למלחמה. המטוסים ימריאו מבסיסיהם, הם ממילא שם, ללא אירועי פרידה של אבות ובנים הנשלחים לאי שם ומי יודע מתי ישובו. מעל לכל, הפיתוי החשוב בהפעלת כוח אווירי, טמון בהקלה לכאורה, שמדובר בהחלטה שעל פניה אינה נראית כאירוע אל-חזור. הרי מעצם טבעה הפיזי הפעולה האווירית מתנהלת בשליטה מלאה, יכולה להיעצר מידית בכל רגע מתבקש, כפעולה שאינה כרוכה במבצעי ניתוק מגע ונסיגה.

אלא שעם השנים צבאות הטרור, למדו את איומי האש האווירית, וסיגלו באורח שיטתי מענה הגנתי יעיל. הם עברו לשימוש רב ממדי במרחבים הבנויים ובמרחבי התת-קרקע, במגמת העלמות והסתתרות המעניקה להם רמה גבוהה של שרידות. מכאן התהווה ההכרח המחודש להפעלת כוחות היבשה אל חיכוך הלחימה בקרקע. אלא שלנוכח האויב הערוך היטב בכל ממדי העיר, הגנת הכוח היבשתי זקוקה לתמיכה מלווה באש האווירית, מצב שמחולל הרס ופגיעה באזרחים - מהלך המתגלה כהרסני לבסיס הלגיטימציה הבינלאומית שישראל זקוקה לה בכל ממדי קיומה.

בתנאים האלה, החלטה ליציאה למתקפת מנע הפכה לכמעט בלתי אפשרית. ההימנעות מכך יותר משהיא מבטאת הססנות מנהיגותית היא תוצאה של מצב אסטרטגי שנעשה מורכב ומסובך. מהכרה זו צריכה לצמוח תפיסת ביטחון ישראלית חדשה.  ובשעה זו, מתוך הבנת הקושי בפתיחת מלחמת מנע, מתברר גודל ההכרח במיצוי המלחמה בעזה עד להכרעת חמאס ושלטונו. 

[לאוסף, המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים באתר בנושא תפיסת/תורת הביטחון, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל'.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• מאמרו של תא"ל ערן אורטל מספר איך הוחמצה מלחמת לבנון השנייה.
• הרחבת המושג: 'ניצחון'.
• הרחבת המושג: 'מורכבות'.
• הרחבת המושג 'פרדוקס'.
• אוסף המאמרים באתר בנושא תפיסת/תורת הביטחון.
• הרחבת המושג: 'אי ודאות'.
• הרחבת המושג: 'תמרון'.
• הרחבת המושג: מרכז הכובד.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2023), אוסף המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', ייצור ידע, 8/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2023), תא"ל ערן אורטל מספר איך הוחמצה מלחמת לבנון השנייה, ייצור ידע, 22/1/23.
• פנחס יחזקאלי (2014), ניצחון: להשיג את המטרה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מורכבות, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), פרדוקס - הסתירה שבפנים, ייצור ידע, 23/7/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), תפיסת הביטחון הישראלית באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 17/12/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), אי ודאות - חוסר ודאות, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2019), תמרון ומשמעויותיו באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 27/11/19.
• פנחס יחזקאלי: מרכז הכובד – מקור העוצמה של מערכת