תקציר: בין שלל החוקים והציוויים של פרשת משפטים, מצוי החוק של מכשפה לא תחיה, כלומר איסור לעסוק בכשפים. החוק האמור אינו אמור להפתיע, היות ובני ישראל חייו בשכנות לעמים שהכשפים אצלם היו דבר שבשגרה. הגדרת האיסור בפרשת משפטים הינה מחייבת ואיננה מתירה עשייה בשום סוג של כשפים. השקפת חז"ל בנושא הכישוף מוציאה מכלל אפשרות את קיומו של כוח מאגי העלול להשפיע על סדרי בראשית ועל גזירותיו של האל. התפיסה של ספר הזוהר בנושא הכישוף מקבלת תפנית נועזת...

[לקובץ המאמרים על 'פרשת משפטים', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית, לחצו כאן]

מאמר זה מוקדש לזכרו של גיבור ישראל, אחייני הגיבור והאהוב, יובל ניר הי"ד, שנפל בלחימה בעזה (ראו בתחתית העמוד)

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים.

בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

זהו מאמר רביעי מתוך ארבעה באתר, העוסק בכישוף ובהשלכותיו. המאמרים האחרים:

• אבי הראל: מכשפה לא תחיה?
• אבי הראל: איסור הפנייה לאובות וידעונים.
• יאיר רגב: הרב ברלנד, קבלה מעשית ומעשי כישוף.

* * *

בפרשת משפטים בספר שמות, נמצא מבחר גדול של חוקים ומשפטים הקשורים להתנהלות האישית של אדם כלפי הזולת והחברה. בנוסף לכך, הפרשה מכילה דינים שונים כדוגמת עבד עברי, דין ארבעת השומרים ומצוות של כיבוד האל וקידוש שמו.

אחד האיסורים שקיימים בפרשה אומר כי אסור להחיות מכשפות: "מכשפה לא תחיה"^[1].  החוק האמור אינו אמור להפתיע, היות ובני ישראל חייו בשכנות לעמים שהכשפים אצלם היו דבר שבשגרה. הגדרת האיסור בפרשת משפטים הינה מחייבת ואיננה מתירה שום סוג של כשפים.

חוק זה מתפרש בהרחבה יתירה בספר דברים, כדלקמן: "כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם. לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף. וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים. כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה, וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ."^[2] גם בספרי הנביאים אנו מוצאים התייחסות למעשי כשפים:" וְהֶעֱבִיר אֶת בְּנוֹ בָּאֵשׁ וְעוֹנֵן וְנִחֵשׁ וְעָשָׂה אוֹב וְיִדְּעֹנִים,  הִרְבָּה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה לְהַכְעִיס"^[3] ;  ובמקבילה בספר דברי הימים:" וְהוּא הֶעֱבִיר אֶת בָּנָיו בָּאֵשׁ בְּגֵי בֶן הִנֹּם וְעוֹנֵן וְנִחֵשׁ וְכִשֵּׁף וְעָשָׂה אוֹב וְיִדְּעוֹנִי, הִרְבָּה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה לְהַכְעִיסוֹ"^[4]. המכנה המשותף לאיסור עשיית הכשפים לסוגיהם השונים - מעשים שעל פי הסופר המקראי עומדים בסתירה לאמונה הישראלית.

אם כך כיצד נסביר את מעשי הכשפים של משה ואהרון לפני פרעה וחרטומיו, או מעשיו של דניאל^[5] והמכשפים בחצר מלך בבל?

דווקא דוגמאות אלה מראות את הניגוד וההבדל המהותי בין התפיסה של המקרא ולעומתה התפיסה של עמי המזרח הקדום[6]. משה אהרון ודניאל, עושים מעשי כשפים במצוות האל. המקרא אינו מכחיש כי יש כשפים או פלאים בעולם, אלא שמקורם של אלה הוא באל. לעומת זאת בעמי המזרח הקדום הכישוף הוא כוח העומד לעיתים בפני עצמו.

אורבך מתאר את השקפת חז"ל בנושא הכישוף ואומר כי השקפתם של אלו על יכולתו הכוללת של האל נודעת לה תוצאות לגבי רעיונות אחרים, והיא מוציאה מכלל אפשרות את קיומו של כוח מאגי העלול להשפיע על סדרי בראשית ועל גזירותיו של האל[7]. ההתנגדות בחז"ל לכשפים מובלטת ומוכיחה את האקטואליות של האפשרות לעסוק בכשפים. כך אומר ר' יוחנן, אמורא של הדור הראשון במאה השלישית לספירה:" אמר ר' יוחנן, למה נקרא שמן כשפים? שמכחישין פמליא של מעלה"[8]. אבל כנראה שזו לא הייתה הדעה הרווחת בעם, לפי אורבך, והמאגיה והכישוף היו נפוצים ביותר בכל המזרח בכלל ובסביבת חז"ל בפרט. בגין כך נאלצה המשנה לנקוט עמדה ברורה כנגד הפופולריות מיהו מכשף:" מיהו מכשף? העושה מעשה חייב, ולא האוחז את העיניים..."[9]. לפי דברים אלה רק העושה מעשה כישוף אמיתי חייב, ומי שמאחז את העיניים פטור מעיקר הדין אבל אסור לעשות בכל אופן[10].

במעשי הכישוף היו כוללות גם תרופות, שחלקן היו בתחום הניסיון המדעי של אז, ולכן חכמים שאסרו שורה שלמה של מנהגים משום דרכי האמורי, נאלצו להתפשר ולהגביל את התנגדותם היות והשימוש בתרופות אלה היה חזיון נפרץ. בהמשך הדברים מתמקד אורבך בקשר בין מעשי הכשפים לבין עשיית ניסים במשנת חז"ל, ואין כאן המקום להאריך בזה במסגרת דיון זה.

ר' משה די ליאון, מחבר ספר הזוהר על פי עמדת המחקר, מאמץ תפיסות שהיו רווחות בזמנו בימי הביניים המעוגנות בתפיסות עולם מאגיות, ומסביר אותן על פי תורתו הקבלית - תיאוסופית[11]. אחד מהנחות שדי ליאון מאמץ מדברת על העיקרון המאגי סימפתטי לפיו כל מין נמשך למינו[12], לפיכך יש ביד האדם השלם לקשור את העולמות ולקיימם בפורמט החיובי והטוב בעזרתה של המאגיה או לחילופין מאפשרת למכשף להרוס קשר זה תוך התקשרות עם הרע, בעזרתה של מאגיה שחורה. לשון אחר, הפועל היוצא הוא שבכל מעשה מאגי על פי הזוהר שולט העיקרון שפעולה של האדם למטה גוררת רושם בעולם התיאוסופי האלוהי למעלה.

אשר על כן חכמת הכישוף קשורה בסוג של קשר מיסטי אשר בו האדם פועל בתחום הסטרא אחרא במקום לפעול כשורה בתחום התיאוסופי האלוהי, כלומר האדם הוא אשר מכריע כיצד לפעול, בספירות הקדושה או למצער בספירות הטומאה.

עקרונית הזוהר שולל את מעשי הכישוף הארציים לא בגלל היותו שקרי ולא אמיתי, אלא דווקא משום שלשיטתו יש לרע קיום אונטולוגי ממשי, ומי שעוסק בכישוף יש במעשיו ממשות, והסכנה בגין כך מוחשית ואמיתית, מה גם שהיא דוחקת את רגליה של ספירת מלכות הפן האלוהי המשפיע בעולם השפל. זאת כמובן בניגוד לדעתו של הרמב"ם הקובע כך:" וכל המאמין בדברים האלו(כישוף) ומחשב בליבו שהם אמת ודברי חכמה אבל התורה אסרתם אינו אלא מן הסכלים וחסרי הדעת"[13].

הזוהר כאמור נוקט בכיוון תיאולוגי אחר, וראוי להביא את ההשוואה שהוא עורך בין עשר ספירות הטומאה של הסטרא אחרא ועשרה סוגי הכשפים המרכזיים הקיימים: "ר' שמעון אומר, כלל הכל, כמו שיש עשרה כתרי אמונה למעלה (בעולם האלוהי העליון) כך יש עשרה כתרי כשפים טמאים למטה. וכל מה שיש בארץ מהם אחוזים בצד זה (בצד הקדושה) ומהם אחוזים בצד האחר (טומאה – סטרא אחרא)"[14]. 

בהמשך לדברים אלה עורך הזוהר הקבלה בין עשר ספירות הטומאה ועשרה סוגי הכישוף הקיימים במקרא, כדלקמן: "ועשרה מינים הם של כשפים וקסמים בכתרים התחתונים והכל עשה כנגדו. עשרה מינים הם שכתוב, קוסם קסמים מעונן מנחש מכשף וחובר חבר ושואל אוב וידעוני דורש אל המתים, הרי עשרה הם"[15].

לדברי בן דורו של ר' משה די ליאון, ר' יוסף ג'יקטיליה, נוצר האדם בצלם עליון, וכל אחד מאיבריו הגשמיים יכול להפוך למצע או לכיסא לעולמות העליונים שאליה הוא מתאים על ידי טיהור אישי וקיום מצוות התורה, כדלקמן: "... אם כן כל אותם העניינים שאנו קוראים בתורה כגון יד ורגל, אוזן ועין, ושאר כל היוצא מהם... ואם אנו עשויים בצלם ודמות, אל יעלה בדעתך כי עין בצורת עין ממש, או יד בצורת יד ממש, אבל הוא עניינים פנימיים... באמיתת מציאות ה' יתברך, אשר הוא המקור והשפע(כלומר אותם תיאורים אנושיים אינם אלא סמלים לכוחות הרוחניים, כולל הספירות האלוהיות והכוחות השייכים להן)... ולפי שה' יתברך רצה לזכותינו, ברא בגוף האדם כמה איברים נסתרים ונגלים בדמיון סימן למעשה מרכבה(מעשה מרכבה – עולם הספירות האלוהיות). ואילו יזכה אדם לטהר אבר מאבריו, יהיה אותו אבר כדמיון כיסא לאותו דבר (ספירה וכוחה הרלוונטי) עליון הפנימי הנקרא בשם זה (כלומר אותו איבר פנימי נעשה למצע לכוחות העליונים האלוהיים, ובעצם כך נוצר הקשר בין אותו עולם עליון אלוהי לבין אותם מצוות שהאדם מקיים באיבריו הגשמיים) ... כיצד? כגון שנזהר ונשמר אדם אחד במראה עיניו שלא יביט ולא יסתכל בדבר ערווה ולא בשאר כל דבר של גנאי אלא בכל דבר שהוא קדושת ה' ועבודתו, אז באותה עין נעשית כמו כיסא לאותו דבר הנקרא למעלה (בעולם העליון) עין. וכן היד והרגל ושאר כל האברים..."[16].

מכן אנו יכולים ללמוד כי כשם שהאדם יכול להיות כיסא לישות העליונה, בעשותו את הדבר הראוי והנכון, כך הוא יכול להפוך לכלי לכוחות הטומאה, אם הוא בוחר ללכת בדרך אחרת: "ואם חס וחלילה בני אדם מטמאים עצמן ומתרחקים מן התורה ומן המצוות ועושים רשע ועוול וחמס. אזי מידת הצדיק (ספירת יסוד) עומדת להביט ולהסתכל ולהשקיף במעשיהם וכראותה בני אדם שמטמאים עצמם, מואסים בתורה ובמצוות, אזי מידת הצדיק מתאספת ומתכנסת ומסתלק(ת) למעלה – למעלה... והמבין זה הסוד, יבין כמה כוחו של אדם לבנות ולהרוס..."[17], רוצה לומר שמי שבוחר בדרך החטא ומתחבר לכוחות הטומאה של הסטרא אחרא, יכול לעשות מעשים, שעלולים להפסיק את השפע האלוהי הבא מלמעלה, ובכך נותן במה לכוחות הטומאה והכישוף, לפעול בעולם השפל.

ממכלול דברים אלו של ג'יקטיליה אנו למדים את העקרון הבא – יש קשר הדדי מובהק בין עולם האדם לעולם האלוהות. מעשיו של האדם משפיעים על מצבם של הכוחות העליונים, ומצב זה קובע מצידו את המצב השורר בעולם השפל, כדלקמן: "ועתה בוא וראה כמה הוא כוחן של צדיקים המחזיקים בתורה ובמצוות, שיש להם כוח לחבר כל הספירות ולהטיל שלום בעליונים ובתחתונים, בהיות האדם הישר והטהור מחבר מידת צדיק (ספירת יסוד) למידת צדק ואז נקרא יהוה אחד, ונמצא מטיל שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה. נמצאו שמים וארץ אחדים (כרוכים יחד) על ידי אדם זה, אשרי חלקו ואשרי יולדתו... ואם חס וחלילה נמצא אדם רשע וטמא ובליעל, חורש מחשבות אוון, רגליים ממהרות לרוץ לרעה, מאס בטוב ובחר ברע, מאוס בתורה ובמצוות, בהיות מידת צדיק (ספירת יסוד) עומדת להביט במעשיו הרעים, אזי המידה הנקראת צדיק מתקבצת ומתאספת למעלה, ונמצא אדני (ספירת מלכות השולטת בעולם השפל) נשאר לבדו יבש וחסר מכול טובותיו (הנשפעות מלמעלה על ידי ספירת) צדיק(יסוד)... נמצא מחריב העולם ומקלקל סדר כל הנבראים..."[18].

אחרית דבר

בין שלל החוקים והציוויים של פרשת משפטים, מצוי החוק של מכשפה לא תחיה, כלומר איסור לעסוק בכשפים. החוק האמור אינו אמור להפתיע, היות ובני ישראל חייו בשכנות לעמים שהכשפים אצלם היו דבר שבשגרה. הגדרת האיסור בפרשת משפטים הינה מחייבת ואיננה מתירה עשייה בשום סוג של כשפים.

השקפת חז"ל בנושא הכישוף מוציאה מכלל אפשרות את קיומו של כוח מאגי העלול להשפיע על סדרי בראשית ועל גזירותיו של האל.

התפיסה של ספר הזוהר בנושא הכישוף מקבלת תפנית נועזת. לפי תפיסה זו קיים קשר מוכח בין הרע לכישוף, ומכאן אנו למדים כי מעשה החטא הוא בעצם סוג של מעשה כישוף, או אם נדייק בלשוננו, החטא מוציא את כוח הכישוף הלכה למעשה. הזוהר כדרכו מסתמך על דרשות חז"ל, ומהם הוא מסיק כאמור את הקשר בין החטא והכישוף.

ג'יקטיליה איננו מדבר באופן ישיר אודות מעשי הכשפים המוזכרים בפרשתנו, אולם הוא קובע את העקרון הבא – יש קשר הדדי מובהק בין עולם האדם לעולם האלוהות. מעשיו של האדם משפיעים על מצבם של הכוחות העליונים, ומצב זה קובע מצידו את המצב השורר בעולם השפל. אשר על כן, אדם שבוחר בצד של כוחות הטומאה – סטרא אחרא, דוחק את השפע האלוהי היורד מהספירות העליונות דרך ספירת יסוד וספירת מלכות, ואותו אדם הופך להיות מצע לכוחות הטומאה בעולם. אדם שכזה, ההורס את השפע האלוהי העליון, מחבל במעשה בראשית, ולא מן הנמנע שהוא יכול בהתחברותו לכוחות הטומאה לעשות מעשי כשפים, שאך יגבירו את אחיזת הרע בעולם הארצי.

מאמר זה מוקדש לזכרו של גיבור ישראל, אחייני הגיבור והאהוב, יובל ניר הי"ד, שנפל בלחימה בעזה

[לקובץ המאמרים על 'פרשת משפטים', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על 'פרשת משפטים';
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'עונש המוות במקרא ובהלכה';
• אוסף המאמרים על הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת משפטים באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 1/2/19.
• פנחס יחזקאלי (2019), עונש המוות במקרא ובהלכה, ייצור ידע, 28/7/19.
• פנחס יחזקאלי (2023), הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית, באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 18/10/23.

[1] שמות, פרק כ"ב, פסוק י"ז.

[2] דברים, פרק י"ח, פסוקים: ט' – י"ב.

[3] מלכים ב', פרק כ"א, פסוק ו'.

[4] דברי הימים ב', פרק ל"ג, פסוק ו'.

[5] דניאל, פרק ב', הכתוב ברובו בארמית.

[6] עולם התנ"ך, שמות, דודזון – עתי, ת"א, 1998, עמודים:140 – 142.

[7] אפרים א. אורבך, חז"ל, פרקי אמונות ודעות, מאגנס, ירושלים, תשמ"ג, עמוד 82.

[8] בבלי, סנהדרין, דף ס"ז, עמוד ב'.

[9] סנהדרין, פרק ז', משנה י"א.

[10] ראה – רמב"ם, משנה תורה, הלכות עבודה זרה, פרק י"א, הלכה ט"ו.

[11] דורית כהן – אלורו, מחכמתא עילאה לחכמא דטרפי אילנא: הכישוף בספר הזוהר כפועל יוצא של חטא אדם הראשון, דעת, 19, בר אילן, רמת גן, תשמ"ז, עמוד 32 (להלן, אלורו, הכישוף).

[12] שם, שם.

[13] ראה הערה 10, הלכה ט"ז.

[14] זוהר, חלק ג', דף מ"א, עמוד ב', דף ע', עמוד ע'. תרגום – אלורו, הכישוף, עמוד 35. 

[15] שם, חלק א', דף קסז, עמוד א', תרגום – שם.

[16] יוסף ג'יקטיליה, שערי אורה, כרך א', מהדורת יוסף בן שלמה, מוסד ביאליק, ירושלים, תשמ"א, עמודים: 49 – 50. (להלן, ג'יקטיליה, שערי אורה).

[17] שם, עמוד 100.

[18] שם, עמודים: 100 – 101.