תקציר: ספר הזוהר בפרשנותו למעשה המשכן, מתבסס בדבריו על ספרות חכמי האגדה, אך ראוי לציין את העובדה שגם הספרות הקדם זוהרית, כמו חוג המקובלים בגירונה, או ספר הבהיר, מלאה ועמוסה בסמלים אודות המשכן וכליו. הזוהר עצמו מדגיש את מעשה המשכן והקבלתו למעשה בראשית ולמבנה העולם, וכמובן יחס המשכן ובית המקדש לעולם הספירות האלוהי ולכוחות הרע – סטרא אחרא.

[לאוסף המאמרים על 'פרשת תרומה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית, לחצו כאן]

עודכן ב-12 בפברואר 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

* * *

תיאור הקמת המשכן שמתחיל בפרשת תרומה, מכיל פרקים רבים, כ"ה – מ', המצויים גם פרשות נוספות. בין הצו האלוהי לבניית המשכן וביצועו משולב סיפור מעשה העגל (פרקים: ל"ב – ל"ד), ואחריו שוב חוזר המספר המקראי לעסוק בעניין המשכן. מלבד פרקים אלה מוקדשים למשכן מספר פרקים נוספים בספרי ויקרא ובמדבר^[1].

מצוות המשכן פותחת במצוות לקיחת תרומה, עבור החומרים הדרושים לבנייתו, וחותמת בציון תכליתו של המשכן ותבניתו האלוהית. בין לבין בא התיאור אודות כלי המשכן: הארון, הכפורת, השולחן, הפרוכת, מזבח הנחושת שעמד בחצר המשכן. התיאור עובר מכלי המשכן אל עובדי המשכן – הכוהנים, ובסופו יש הצהרה חגיגית שה' יקדש את המשכן ועובדיו וישרה את שכינתו בתוך בני ישראל.

הקמת המשכן בספר הזוהר מתוארת כתהליך מקביל למעשה בראשית

"הרי ראינו שמעשה המשכן כמעשה שמיים וארץ"[2]. כשם שהעולם שלנו נברא באמצעות צירופי אותיות נסתרות, שהם בעצם היסודות של השמות האלוהיים הנשגבים, כך גם התרחשה בנייתו של המשכן, לפי התיאור הבא:" במשכן נגלפו ונצטיירו האותיות כראוי, שהרי בצלאל היה יודע את החכמה לצרף את האותיות שנבראו בהן שמיים וארץ"[3].

האור המיוחד שנגנז לאחר ששימש תפקיד מפתח בששת ימי בראשית, התגלה בכל הדרו ופעל נכוחה בהקמת המשכן: "משום שאותו האור הגנוז בוו עשה הקב"ה מלאכת העולם... כגון זה מלאכת המשכן, שהיא מלאכה כדוגמת(בריאת) העולם"[4]. זאת ועוד. הקמת המשכן הייתה פעולת המשך של בריאת העולם, או ליתר דיוק השלמתו של מעשה הבריאה, שהיה עומד ברפיון מחמת עונותיהם של אנשי הארץ:" לא נשלם (מעשה בריאת העולם) עד שקיבלו ישראל את התורה בהר סיני והוקם המשכן, אז נתקיימו העולמות ונשלמו ונתבסמו עליונים ותחתונים"[5].

במאמרים רבים לאורך ספר הזוהר מודגשת העובדה כי בעת הקמת המשכן נוצר איחוד בין הכוחות המנוגדים של ימין ושמאל (חסד ודין) האלוהיים: "שהרי משני צדדים אלה נעשה המשכן והותקן בהם להתקשר בהם להיות בין ימין ושמאל"[6]. נציגי הכוחות המנוגדים, ימין (ספירת חסד), ושמאל (ספירת דין), היו מיוצגים על פי הזוהר על ידי בצלאל ואהליאב בהתאמה. משה רבינו מסמל בזוהר את ספירת תפארת, שהיא הכוח האלוהי האמצעי המכריע:" שכתוב ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה, זה הוא מצד ימין, ואיתו אהליאב, זה הוא מצד שמאל, והמשכן מצד ימין ושמאל הוקם ונעשה. ומשה שהיה ביניהם הקים אותו"[7]. לפי מקור זה ומקורות נוספים, בוני המשכן המובילים בצלאל ואהליאב היו מסוגלים לבנות את חלקי המשכן, אבל מכיוון שהם במהותם כוחות מנוגדים, הם לא יכלו להביא את עבודת המשכן לגמר, ורק בעזרתו של משה, הכוח המייצב והבונה נעשה המשכן לעובדה קיימת.

כבר אמרנו שיש בזוהר הקבלה בין בריאת העולם לבין מעשה המשכן, אבל ההקבלה בין המשכן והעולם איננה מצומצמת רק לתהליך הבריאה. בעצם קיומו של המשכן הוא מהווה סוג של מיקרוקוסמוס. מקורו של רעיון זה כבר מצוי במדרש[8], וממנו מסיק הזוהר מסקנה מיסטית, שכשם שהעולם שלנו הוא כנגד העולם האלוהי העליון (עולם הספירות), כך המשכן הוא כנגד עולם הספירות האלוהי: "והכל זה לעומת זה, משום שכל מה שברא הקב"ה בעולם הזה ברא אותו כדוגמה של מעלה, והכל נרשם במלאכת המשכן"[9](וליתר דיוק המשכן הוא כנגד ספירות מלכות ובינה, שהן המשכנות של מעלה).

המשכן גם מקביל בתפיסה של הזוהר לתורה ולאדם, שכן גם הם נתפסים על ידי הזוהר כמיקרוקוסמוס וכבבועה של העולם האלוהי. באחד המאמרים מדבר הזוהר על כך שהשלמת מעשה הבריאה הייתה במעמד הר סיני ובהקמת המשכן לאחר מכן: "התורה והמשכן אינם נפרדים זה מזה והולכים יחד"[10] ; " סוד המשכן שהוא איברים ופרקים, כולם עולים לסוד אדם, כדוגמת מצוות התורה, שהרי מצוות התורה כולם בסוד של אדם, זכר ונקבה, שכשמתחברים יחד הם סוד אחד של האדם"[11].

הזוהר דורש אודות יריעות המשכן וקרסיו שהם כנגד השמיים והכוכבים, והקרשים של המשכן העומדים זה בצד זה, נדמו לשיטתו לשרפים ולמלאכי שמיים. כמו כן, הזוהר נותן הסבר מיסטי למתכות שממנו נבנה המשכן, בעיקר לזהב, לכסף ולנחושת. זאת לפי הסימבוליקה הידועה בזוהר שכסף וזהב מסמלים את ספירות חסד ודין, ואילו הנחושת, המורכבת מגווני שתי המתכות הקודמות, מסמלת את ספירת תפארת. לפי פרשנות זו אומר הזוהר כי במלאכת המשכן שלוש המתכות הללו הם סמל לשכינה המקבלת שפע מספירות חסד גבורה ותפארת[12].

הזוהר גם נותן הסברים סימבולים רבים ומפורטים לכלי המשכן, הסברים המצריכים דיון נפרד. בדברינו הבאים נתייחס בקצרה לשניים מכלי המשכן – ארון העדות והשלחן.

ארון הברית לפי הזוהר מסמל את השכינה (ספירת מלכות) המחוברת עם ספירת יסוד, שהיא הברית העליונה בסוד של הזיווג בין השתיים. הארון לפי הזוהר עשוי משישה קרשים ארבע דפנות תחתית ומכסה. פרטים אלה מוסברים בסימבוליקה הזוהרית כנגד שש קצוות כלומר – שש הספירות שבמרכזן עומדת ספירת תפארת, המסמלת בסימבוליקה הזוהרית את התורה שבכתב. לפי הכתוב ארון העדות היה מצופה בלוחות זהב מבפנים ומחוצה לו, וציפוי זהב זה נדרש על ידי הזוהר לסמל את מידת הדין בספירת שכינה.

הארון עצמו לא נעשה על ידי משה היות שהארון הוא דמותו המובהקת של (ספירת) שכינה, שמבקשת ממשה (מיצגה של ספירת תפארת) לקבל שפע אלוהי מלמעלה, כדלקמן: "משום שהארון כולל את משה בתוכו להאיר ממנו, ונצטרכו אחרים להכין קישוטו ויופיו להכניס אותו לתוכו"[13].

גם מעשה השלחן היה כנגד (ספירת) שכינה, ולחם הפנים שהיה ערוך בתוכו סימל את השפע המגיע אל השכינה מעולם הספירות העליון, ומגיע עד השכינה כדי לזון את העולם השפל וברואיו. מיקום השלחן בצפון המשכן, איננו מקרי, והמדובר בסימבוליקה למידת הדין הקשה, משום שהתחלת ההתעוררות לזיווג, שבו מגיע השפע לשכינה מתחיל בצד שמאל, כלומר בספירת גבורה(דין).

לפי הזוהר הקמת כלל המשכן על שלל כליו נועדה להתקנת מקום להשראת השכינה, וירידת השכינה אליו מתוארת בדומה לכניסת כלה לחופתה, משום שבאותה עת נתרחש הזיווג בין ספירת השכינה לבין ספירת תפארת. הזוהר מתאר במספר מקומות את תפקידו של משה בהקמת המשכן, ועיקר חידושו הוא בתיאור של הקמה זו ופעולותיו של משה כבבועה לתהליכי זיווגו עם השכינה, בהתאמה להשקפה המיסטית שהשכינה היא כלת משה, ומשה היה בחייו בפועל בעל השכינה עצמו.

יחסי אישות בין משה לבין השכינה מובלטים במאמר הבא: "למה ויביאו את המשכן? משום שבאותה שעה היה זיווגו של משה להזדווג, ועל כן ויביאו את המשכן אל משה, כמו שמביאים כלה לבית חתן, משום שבראשונה צריך להכניס את הכלה אצל החתן...וכתוב ויבוא משה אל אוהל העדות, וכאן מה כתוב ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד כי שכן עליו הענן... מה הטעם? משום שהיא הייתה מתהדרת כאישה זו המתהדרת ומתקשטת לבעלה, ובאותה שעה שהיא מתקשטת לא ראוי לבעלה להיכנס אצלה, ועל כן ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד כי שכן עליו הענן"[14].

למרות פעילותו בקודש של משה, כוחות הטומאה, הסטרא אחרא, ניסו לסכל את מעשה המשכן, ועל ידי כך למנוע את השפע והברכה שבאה לעולם בעקבות מעשה המשכן. כוח הרע שמנסה לחבל במלאכת המשכן מגולם על ידי דמותו האישית של סמאל, אולם משה מצליח לגבור עליו בסופו של דבר:" למדנו שראה משה לפניו את סמאל הרשע, שהיה הולך אצלו לקטרג אותו, ומייד החזיק בו משה וקשר אותו לפניו והקים את המשכן"[15].

רוב הדברים שאמרנו עד כאן אודות המשכן תקפים גם עבור בית המקדש, אולם בדרך כלל מודגשת מעלתו של בית המקדש, בהיותו בית קבע לשכינה ואילו המשכן היה עבורה מקום ארעי.

רבי יוסף ג'יקטיליה, דן בנושא המשכן בכללותו, כאשר הוא מדבר על כינוי השכינה, וגוזר אותה מלשון משכן או ושכנתי וכיוצא בהם כדלקמן:

"ולפעמים נקראת מידה זו שכינה, והיא הייתה שוכנת עם ישראל תמיד משעת עשיית המשכן, כאמרו, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. וצריך אתה לדעת עיקר גדול. דע, בתחילת בריאת העולם עיקר שכינה בתחתונים הייתה, שהרי מערכת כל הנבראים על סדר המעלות היו: עליונים כנגד עליונים, תחתונים כנגד תחתונים. ולפיכך הייתה שכינה שרויה בתחתונים, ובהיות השכינה למטה נמצאו שמיים וארץ אחדים, וזהו לשון ויכולו השמיים והארץ וכל צבאם, שנשתכללו אלו מאלו ונתמלאו אלו מאלו, והיו הצינורות והמקורות פועלים בשלימותם ונמשכים מלמעלה למטה. נמצא ה' יתברך ממלא מלמעלה למטה... בא אדם הראשון וחטא, נתקלקלו השורות ונשתברו הצינורות ונפסקו הבריכות, ונסתלקה שכינה ונתפרדה החבילה, באו אברהם יצחק ויעקב עליהם השלום, התחילו להמשיכה למטה ותיקנו לה ג' כסאות... אבל לא נמשכה השכינה בארץ לדירת קבע, אלא לדירת עראי... נמצא השכינה בימיהם פורחת באוויר, ולא מצאה מנוח לכף רגלה בארץ כאשר בתחילת הבריאה, בא משה רבינו עליו השלום וכל ישראל עמו ועשו משכן וכלים, ותיקנו קלקול הצינורות, וסידרו את השורות, והתקינו את הבריכות... והחזירו את השכינה לשכון בתחתונים, באוהל, לא בקרקע, כאשר היה בתחילת הבריאה, וסוד זה הוא ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם..."[16].

ג'יקטיליה מונה ארבעה שלבים בתולדותיה של השכינה לפני בניין בית המקדש:

• השלב הראשון היה לאחר הבריאה, אז השכינה שכנה בעולמות התחתונים.
• השלב השני הוא הסתלקותה של השכינה בעטיו של חטא אדם הראשון.
• השלב השלישי הוא התיקון החלקי שהביאו אבות האומה, שעליהם שרתה שכינה מעת לעת, אך לאחר מכן עלתה מהם.
• השלב הרביעי לפי ג'יקטיליה, היה בעת בניין המשכן במדבר על ידי משה ובני ישראל, אך גם תיקון זה היה תיקון חלקי, שכן במשכן שרתה השכינה באוהל אבל לא בקרקע כמו שהייתה בזמן תחילת בריאת העולם. רק בבניין בית המקדש של שלמה, החל השלב החמישי שבו חזרה השכינה לשכון בארץ:"... לפי שביקש דוד לקבוע מקום למנוחת השכינה... ישרו מחשבותיו... מה עשה דוד המלך? הכין כסף וזהב ונחושת וברזל... וסידר כל מערכת והמקדש... הכול קיבל ברוח הקודש... הרי לך כי דוד עליו השלום סידר כל צורת בית המקדש... אחר כך בא שלמה ובנה את הבית וסידר כל המערכות והצורות כפי שסידר לו דוד אביו... ואז ירדה שכינה למטה ושכנה בבית עולמים... נמצאת השכינה חוזרת למנוחתה בארץ בבית עולמים, ואז חזרו הצינורות והמשכות כולם להריק ברכה בבית המקדש..."[17].

אחרית דבר

תיאור הקמת המשכן שמתחיל בפרשת תרומה, מכיל פרקים רבים והוא נוכח גם בפרשות נוספות עד לאחריתו של ספר שמות. בין הצו האלוהי לבניית המשכן וביצועו משולב סיפור מעשה העגל (פרקים: ל"ב – ל"ד), ואחריו שוב חוזר המספר המקראי לעסוק בעניין המשכן. מלבד פרקים אלה מוקדשים למשכן מספר פרקים נוספים בספרי ויקרא ובמדבר.

ספר הזוהר בפרשנותו למעשה המשכן, מתבסס בדבריו על ספרות חכמי האגדה, אך ראוי לציין את העובדה שגם הספרות הקדם זוהרית, כמו חוג המקובלים בגירונה, או ספר הבהיר, מלאה ועמוסה בסמלים אודות המשכן וכליו. הזוהר עצמו מדגיש את מעשה המשכן והקבלתו למעשה בראשית ולמבנה העולם, וכמובן יחס המשכן ובית המקדש לעולם הספירות האלוהי ולכוחות הרע – סטרא אחרא. סוגיה שלא עסקנו בה במאמר זה, היא התיאור הזוהרי של המשכן של מעלה, הנקרא משכנו של מטטרון המלאך. משכן עליון זה שוכן בספירת בינה, והכוהן העליון שלו היא ספירת חסד. קיים משכן עליון נוסף בספירת שכינה, ובו המלאך גבריאל משמש ככוהן גדול. אולם העיסוק במהות של משכן של מעלה בעולם הספירות האלוהי, מחייב התייחסות נפרדת נוכח מורכבותו ועומקו.

ככלל טוען הזוהר כי הקמת המשכן הינו תהליך מקביל למעשה בראשית, בו נתאחדו כוחות מנוגדים של ימיו ושמאל, קרי ספירות חסד ודין. גם כלי המשכן זוכים בזוהר לפרשנות מיסטית כמו השלחן שנעשה כנגד ספירת שכינה, וארון הברית שאף הוא כנגד ספירת שכינה, המחוברת בזכותו עם הברית העליונה שהיא ספירת יסוד.

ג'יקטיליה עוסק במשכן בהיבט של השראת השכינה בארץ, ומונה מספר שלבים עד מעשה המשכן ולאחר מכן בניית מקדש שלמה: השלב הראשון לדעת ג'יקטיליה, היה לאחר הבריאה, או אז השכינה שכנה בעולמות התחתונים. השלב השני הוא הסתלקותה של השכינה בעטיו של חטא אדם הראשון. השלב השלישי הוא התיקון החלקי שהביאו אבות האומה, שעליהם שרתה שכינה מעת לעת, אך לאחר מכן עלתה מהם. השלב הרביעי לפי ג'יקטיליה, היה בעת בניין המשכן במדבר על ידי משה ובני ישראל, אך גם תיקון זה היה תיקון חלקי, שכן במשכן שרתה השכינה באוהל אבל לא בקרקע כמו שהייתה בזמן תחילת בריאת העולם. רק בבניין בית המקדש של שלמה, החל השלב החמישי שבו חזרה השכינה לשכון בארץ. מעבר לכך, אין ג'יקטיליה עוסק בפרשנות למשכן או לכליו, דבר מפתיע כי בספרות הקדם זוהרית, ובספר הזוהר עצמו, קיים מארג עשיר ורב המדבר אודות הסימבוליקה המיסטית של המשכן וכליו.

[לאוסף המאמרים על 'פרשת תרומה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על 'פרשת תרומה'.
• אוסף המאמרים על הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת תרומה באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 9/2/19.
• פנחס יחזקאלי (2023), הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית, באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 18/10/23.

[1] עולם התנ"ך, שמות, דודזון – עתי, ת"א, 1998, עמודים: 150 – 152.

[2] זוהר, חלק ב', דף קמט, עמוד א'. התרגום – ישעיה תשבי, משנת הזוהר, כרך א', מוסד ביאליק, ירושלים, תשמ"ב, עמוד קפח. (להלן, תשבי, משנת הזוהר).

[3] שם, דף קנב, עמוד א', תרגום – שם.

[4] שם, דף רכ, עמוד ב', תרגום – שם.

[5] שם, חלק ג', דף קיז, עמוד א', תרגום – שם.

[6] שם, חלק ב', דף רכב, עמוד א', תרגום - שם.

[7] שם, דף רכ, עמוד ב', תרגום – שם, עמוד קפט.

[8] ראה למשל – מכילתא, מהדורת בובר, ויקהל, עמודים: 122 – 123.

[9] זוהר, חלק ב', דף קכז, עמוד א', תרגום – תשבי, משנת הזוהר, עמוד קפט.

[10] שם, חלק ג', דף קיז, עמוד ב', תרגום – שם.

[11] שם, חלק ב', דף קסב, עמוד ב', תרגום – שם.

[12] ראה – שם, דף קלח, עמוד ב'.

[13] זוהר חדש, תרומה, דף עא, עמוד א', תרגום – שם, עמוד קצ.

[14] זוהר, חלק ב', דף רלח, עמוד א', תרגום – שם, עמוד קצא.

[15] שם, דף רמ, עמוד ב', תרגום – שם, עמוד קצב.

[16] יוסף ג'יקטיליה, שערי אורה, חלק א', מהדורת יוסף בן שלמה, מוסד ביאליק, תשמ"א, עמודים:65 – 67.

[17] שם, עמודים: 67 – 69.